מאת: אהובה קליין
פרשת בהעלותך- מהו המן ומה המיוחד בו?
מאמר: מאת אהובה קליין.
בפרשתנו התורה מתארת את ירידת המן:"והמן כזרע-גד הוא ועינו כעין הבדולח: שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו"[במדבר י"א,ז-י]
לעומת התיאור כאן, ישנו תאור שונה בחומש שמות:"ויקראו בית- ישראל את-שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש"
[שמות ט"ז,ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד ניתן לישב את הסתירה בין תאור המן בפרשתנו-שטעמו:" לשד השמן" לבין התיאור בחומש שמות בו נאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש"
[כעוגה מתוקה]?
ב] באיזה אופן היה יורד המן?
ג]מה נהגו לברך לפני אכילת המן?
ד] כיצד שימש המן מכשיר להכרת מהות האדם?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת חז"ל:הזקנים היו טועמים במן טעם של צפיחית בדבש ואילו תינוקות היו טועמים טעם:"לשד השמן"[שמות רבה [כ"ה,ג]
האבן עזרא מפרש:[בדבריו:שמות ט"ז,ל"א]כשהיו אוכלים את המן ללא בישול הטעם היה:"כצפיחית בדבש",אך אם היה מבושל טעמו היה כ:"לשד השמן"
הרשב"ם [רבי שמואל בן מאיר] מפרש:כשאוכלים את המן כמו שהוא בטבע בלי כל פעולה-ללא טחינה,טעמו:"צפיחית בדבש"
בדומה לאגוזים,טרם טוחנים אותם הם מתוקים,אבל אחרי טחינה הטעם :"לשד השמן" בדומה לכך המן.
התשובה לשאלה ב]
הייתה יוצאת רוח צפונית ומטאטאת את המדבר ואחרי זה היה יורד מטר ומנקה את האדמה ,הטל עולה והרוח נושבת ועושה מחולות המדבר- שולחנות של זהב ועליהם יורד המן.
התשובה לשאלה ג]
במסכת ברכות [מ"ח,ע"ב]נאמר:"משה תיקן לישראל ברכת "הזן"[ברכה ראשונה בברכת המזון] בשעה שירד להם המן" ובהמשך בגמרא ניתן ללמוד –קל וחומר,אם חייבים לברך בתום הסעודה["הכוונה לברכה אחרונה- כשהאדם שבע ]בודאי שחייבים לברך לפני הסעודה["ברכה ראשונה- כשהוא רעב"]
ומעניין מה ברכו עם ישראל במדבר טרם אכלו מהמן?
לכך כמה תשובות.
לפי דעה אחת:"המוציא לחם מן השמים" וזאת מהטעם:שהמן קרוי:"לחם" כמו שכתוב:"אני ממטיר לכם לחם מן השמים"[שמות ט"ז,ד] ועוד נאמר:"הוא הלחם,אשר נתן ה' לכם לאוכלה"
[שמות ט"ז,טו]"
לפי דעה שנייה:"בורא מיני מזונות.זאת מהטעם שנאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש".
לפי דעה שלישית:"שהכול ניהיה בדברו" וזאת מהטעם שנאמר במסכת ברכות [ו,ב]"על כולם"-[על כל מיני מאכל ומשתה]
ויש גם דעה האומרת:שלא היו חייבים לברך כלל.
התשובה לשאלה ד]
המן אכן שימש מכשיר להכרת מהותו של האדם ובכך הוא נחשב למאכל מיוחד במינו.
כפי שהתורה אומרת:"למען אנסנו"
בעל אמרי יוסף מספינקא מפרש על פי דעת חז"ל[ביומא.ע"ה]:המן היה יורד על יד פיתחם של צדיקים,ואילו הבינוניים היו יוצאים לשטח ומלקטים בעצמם.
לעומת זאת,הרשעים היו צריכים להתאמץ יותר-"שטו ולקטו".
מכאן, שעל פי המן היו יודעים את דרגתו הרוחנית של כל אחד.
מעניין כי בתהלים המן מכונה בשם:"לחם אבירים,כפי שכתוב:"לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע" [תהלים ע"ח,כ"ה]
ומדוע מכונה המן בשם זה? התשובה לכך היא: כי מזון ייחודי זה היה מאכל של מלאכי השרת ונבלע בגופו של האדם ללא הפרשת פסולת.
לסיכום,המן היה לחם מהשמים,מראהו היה כזרע גד לבן- עגלגל ולבן.
מעניין כי חז"ל באבות דרבי נתן אומרים: כי גדולה מלאכה,שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה"
אבל אחרי שחטא בגן העדן נתקלל- כי עבודתו תהיה מפרכת במיוחד,כמו שכתוב בבראשית:"בזיעת אפך תאכל לכם עד שובך אל—האדמה כי ממנה לוקחת כי- עפר אתה ואל עפר תשוב":[בראשית ג,י"ט]
והאדמה גם נתקללה כמו שכתוב:"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך:וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"[שם ג,י"ז-י"ח]
ולכן בירידת המן האדם היה פטור מ:"זיעת אפיים" בעבודתו,אך לא היה פטור מעמלו, ההוכחה שכתוב:"ולקטו" שיש בכך פעילות -החיונית לאדם גם למען האיזון הנפשי שלו,פרט לשבת, האדם היה משוחרר מעבודתו כשם שהיום הוא מצווה לנוח,כמו שנאמר בתורה:"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות".
[שמות כ"ג,י"ב]
לכן בזמן שעם ישראל זכו לירידת המן במדבר- הם זכו לתקופה מבורכת בדומה לאדם הראשון שזכה בגן עדן טרם החטא:"לעובדה ולשומרה", אך היו פטורים לעמול בזיעת אפם.