מאת: אהובה קליין
פרשת נח- כיצד מעד נח?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו ,פוגשים אנו בנח - אשר בשליחות ה'- בא להציל את האנושות ונחשב לאיש צדיק בדורו ,כפי שכתוב:
"אלה תולדות נח,נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך- נח"[בראשית ו,ט]
במהלך הפרשה נח בונה תיבה לפי ציווי ה' ובמשך שנים- מזהיר את בני דורו הלוך וחזור כדי שישובו בתשובה מחטאיהם,אך ליצני הדור לועגים לו על אזהרותיו.
בסופו של דבר, נח נכנס עם בעלי החיים והעופות ובני ביתו אל תוך התיבה שבנה ושם נשארים כולם מוגנים,אך לאחר המבול,נח נוטע כרם ומשתכר.
וכך הכתוב מתאר את נח אחר המבול:
"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם:וישת מן היין וישכר..."[שם ט,כ-כ"א]
השאלות הן:
א] מאין היו לנח גפנים אחר המבול ומה הייתה מטרתו בנטיעתם?
ב] כיצד מעד נח:"מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות דומות לאישים שכשלו בשליחותם וירדו מגדולתם?
התשובה לשאלה א]
על פי רש"י: נח לקח איתו לתיבה ענפי גפנים ששימשו ייחורים ובהתאם לתוכניתו תכנן לנטוע כרם לאחר המבול.
לעניות דעתי, נח חיפש לעצמו לאחר המבול הנאה ותענוגות וחשב שימצא זאת באמצעות שתיית היין,הרי ידוע כי:"יין ישמח לבב אנוש":[תהלים]
לכן נטע דווקא כרם בתחילה.
התשובה לשאלה ב]
על פי רש"י: הידרדרותו של נח החלה כבר בנטיעת הכרם,שהרי על ידי פעולה זו-עשה עצמו נח-חולין,כלומר:חילל את מעלתו - כי מן הראוי היה שיעסוק בנטיעה של עצי פרי אחרים שאין בהם חשש להגיע לתקלה של שיכרות.
רבינו בחיי אומר:נח עד נטיעת הכרם נחשב לקדוש בהיותו דור עשירי מאברהם.
אך ברגע שנטע את הכרם,ירד מקדושתו לדרגת חולין וזה: מלשון-"ויחל"
וכאן באה התורה ללמדנו: שהיין יכול לגרום לצרות רבות,ואכן היין החטיא את הצדיק התמים ,אשר זכה להציל את העולם ובסופו של דבר גרם שזרעו יהיה מקולל.
ומהי קללה זו? על כך עונה רש"י:יש מרבותינו הסוברים כי כנען-בנו של חם- ראה ראשון את נח והלך לספר זאת לאביו במקום שיכסה את נח בקלונו, מסיבה זו קולל כנען.
ומה הייתה הקללה?:כאשר נח התעורר משיכרונו אמר:"..ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"[בראשית ט,כ"ה]
רבינו בחיי אומר: כי נח היה צריך לקלל את בנו –חם שהיה אחראי על התנהגותו כלפי אביו ומדוע קילל דווקא את נכדו:"ארור כנען..."?
התשובה היא: שני טעמים:
א]אי אפשר היה לקלל את חם מפני שהקב"ה בירך אותו בעבר.
שנאמר:" ויברך אלוקים את נח ואת בנין"
ב] אם היה מקלל את חם היה מזיק אך ורק לגופו ואינו מזיק לזרעו,ולכן רצה לקלל את כנען שהיה בן בכור של חם שאם יוליד כל זרעו יהיה במסגרת הקללה.
ניתן לראות כי נח אשר שתה יין לשוכרה ירד מגדולתו כהרף עין ובמו ידיו הרס את כל אשר בנה במשך חייו.
התשובה לשאלה ג]
דוגמא 1)
שמשון הגיבור:עוד בטרם נולד, אמר מלאך ה' אל אימו:"...והרית וילדת בן:ועתה הישמרי נא ואל תשתי יין ושיכר ואל תאכלי כל- טמא:כי הינך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על- ראשו כי נזיר אלוקים יהיה הנער מן –הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים"
כל עוד שמשון הגיבור התנהג כפי שנידרש ממנו מאת ה',שיערו היה מגודל כי כל הכוח היה טמון בשיערו,הוא עלה על דרך המלך והושיע את ישראל והלך מחיל אל חיל,אימתי החלה ההידרדרות?כאשר התפתה לספר לדלילה את סוד כוחו,כנאמר:"ויגד לה את כל ליבו ויאמר לה מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלוקים אני מבטן אימי אם גולחתי וסר ממני כוחי והייתי כאחד האדם"[שופטים ט"ז,י"ז]
מכאן החלה הדרך לכישלון וההידרדרות של שמשון לשיא השפל.
דלילה גילחה את שיער ראשו בעודו ישן והתוצאה:"ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו.."[שם ט"ז,כ"א]
הם אסרו אותו בבית האסורים,ולבסוף כאשר התאספו כולם לחגוג את ניצחונם הוציאו אותו מבית האסורים והעמידו אותו בין העמודים,שם ביקש מה' עזרה כדי לנקום בפלשתים ,מיד הכריז:"..תמות נפשי עם הפלשתים ויט בכוח הבית על-הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו"[שם ט"ז,ל]
סוף כה טראגי וקשה.
דוגמא 2]
שאול המלך הומלך על ידי שמואל הנביא:"ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד"[שמואל א,י,א]
הצלחתו האירה לו פנים עד לרגע בו חדל להקשיב לדברי שמואל שאמר לו:לא לחמול על עמלק בזמן המלחמה:"והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור"
שאול הפר את בקשת שמואל כפי שנאמר:"ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר.."
והתוצאה:שאול הפסיד את המלוכה:"ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע:ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום.."
[שמואל א,ט"ו,כ"ח]
גם שאול מעד -בכך שלא היה קשוב להוראות שציווה אותו שמואל.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה:
כי אדם יכול לעלות ולהתעלות כאשר ממלא את שליחותו כהלכה,אך יכול גם להידרדר לשפל המדרגה על ידי טעות קטנה ביותר.
כמו שנאמר:"יש קונה עולמו בשעה אחת.."[מסכת עבודה זרה י"ב]
ויש מצב הפוך: בו אדם יכול גם לאבד את עולמו ,כאשר טועה בדרכו.
יהי רצון שעם ישראל בכלל ובפרט ילך בדרך ה' ויזכה לעלות ולהתעלות תמיד.