מאת: אהובה קליין
פרשת שמיני-כיצד מתגלית הבריאה במלוא הדרה בפרשה?
מאמר מאת:אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת בן-ציון]
בפרשה זו ישנו ציווי לעם ישראל לאכול מהבהמות,העופות והדגים הכשרים,
ומנגד התורה מציגה את העופות,הבהמות שהם אסורים לאכילה.
וכדי להבחין בין הטמא לכשר התורה נותנת סימנים:
"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ:כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו.."[ויקרא י"א,ג]
ולגבי הדגים נאמר:
"את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו"[ויקרא י"א,ט]
ובהמשך נאמר:"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם"
[שם ט,י"ב]
השאלות הן:
א] באיזה סדר מיוחד התורה מתארת את בעלי החיים האסורים לאכילה,או המותרים,ומה ניתן ללמוד מכך?
ב] מה המעלה של הסנפירים והקשקשת בדגים ?
ג] מדוע התורה אסרה להתרחק מהמאכלים האסורים והתירה רק אכילת בשר
כשר?
התשובה לשאלה א]
לפי רבינו בחיי:התורה מתארת בסדר מיוחד את בעלי החיים והעופות, באמצעות ארבעת יסודות הבריאה,מלמטה כלפי מעלה,אבל במקום אחר סידור היסודות הוא מלמעלה כלפי מטה והסימן לכך: ארמ"ע- אש ,רוח,מים,עפר.
וכך סידר גם שלמה המלך בספר משלי:
"מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ.."[משלי ל,ד]
אבל בפרשה זו, ארבעת היסודות של הבריאה דווקא מתחילים מלמטה כלפי מעלה והסימן לכך:
בראשי תיבות- עמר"א.
הבהמות והחיות המותרות והאסורות הם מיסוד העפר, ובהמשך יסוד המים-הכולל את אכילת הדגים המותרים והאסורים.
ובשלב השלישי התורה מתארת -את כל העופות המותרים והאסורים- השייכים ליסוד הרוח ובשלב הרביעי: התורה רומזת על היסוד האש והכוונה לאיסור אכילת השרצים,כגון החולד,העכבר והצב למינהו,הצב מתחלק לשני סוגים:
הערוד והסלמנדר"א.
הסלמנדר"א נרמזה במילה:"למינהו" וזוהי חיה מתיילדת באש בתנור שמתחמם במשך שבע שנים רצופות ,יומם ולילה ושם היא גדלה ומתפתחת,אך אם היא תיפרד רגע מהאש,מיד תמות ממש כאותם דגים המאבדים את חייהם בהיפרדם מן המים.
ועל כך אמרו חז"ל: כאשר היה מגיע רבי עקיבא לפסוק זה:"וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו"[שם י"רא,כ"ט] היה אומר:"מה רבו מעשיך ה' –כולם בחכמה עשית"
ומתפעל:אתה אלוקים בראת בחוכמה את העולם: בים ישנן אוניות גדולות ודגים שאינם יכולים לחיות מחוץ למים.
ואילו על היבשה - בעלי חיים שאינם יכולים לחיות בתוך מעמקי הים ,כי שם יאבדו את חייהם.
וישנם בעלי חיים שנבראו באש, שאם יצאו לאוויר החופשי מיד סופם יגיע וכאלה שנבראו באוויר אם יכנסו לאש מיד ימותו- ומכאן המסקנה כמה הקב"ה ברא את העולם בחוכמה!
התשובה לשאלה ב]
הרמב"ן נותן הסבר מעניין לכך:אותם דגים אשר יש להם קשקשים וסנפירים-הם בדרך כלל מצויים בחלק העליון של הים , והם גדלים גם באוויר ותפקיד הקשקשת והסנפירים לתת להם קצת חום ובכך לדחות את הלחות הרבה שבמים- בדומה לצמר,לשיער ולציפורניים באדם ובבהמה- שמשמשים הגנה מפני הלחות.
מה שאין כן אצל הדגים חסרי סימני הטהרה- הם בדרך כלל שוכנים במעמקי הים והן להם אמצעי הגנה ומסיבה זו יש להם לחות קרה-אשר גורמת למוות לאותם שאוכלים מבשרם.
התשובה לשאלה ג]
התורה אסרה לאכול מאכלים אסורים ועל כך ישנן דעות רבות:
כמה מחוקרי המקרא טוענים: כי הסיבה באיסור האכילה: סיבה בריאותית.
הרמב"ם בספרו:"משנה תורה"[סוף ספר טהרה]מסביר כי עניין הטומאה והטהרה נובע מגזירת הכתוב.ולא תמיד מובן לדעת האדם.
אברבנאל טוען:שאומנם רבים חשבו כי הסיבה היא בריאותית,אך אין התורה באה לרפא את הגוף הגשמי, אלא תפקידה לדאוג לבריאותו הנפשית של האדם ולרפא את תחלואיה.
ולכן התורה אסרה את המאכלים שאינם כשרים.כי מאכלים פסולים אלה- מתעבים ומשקצים את נפשו.
רבי יצחק בן משה עראמה מסביר בספרו:"עקדת יצחק"-כשם שישנו הבדל בין האדם הגר בכפר- הרגיל לאכול מאכלים מסוימים והוא בריא,אך לעומתו אדם הגר בעיר אם יאכל אותם מאכלים שאינו רגיל לאוכלם, התוצאות עלולות להיות מזיקות לבריאותו.
כך ישנו הבדל בן עם ישראל הקדוש והטהור- לבין עובדי הכוכבים,בעוד שהם אוכלים מאכלי טומאה ואין הדבר מזיק להם,הרי אותו מזון בהחלט יזיק לעם ישראל בהיותו עם מיוחד נבחר וקדוש.
הכלי יקר אומר: כי המאכלים האסורים פוגעים בנשמתו של היהודי, הם משקצים את הנפש הטהורה ,ובאותו זמן מניסים את הרוח הטהרה וגורמים לאטימת השכל ויוצרים בו תכונות אכזריות.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה,כי עניין המאכלים האסורים מזיק ליהודי, גורם לאטימת שיכלו ונוטע בו מידת אכזריות.
לכן,בהיות עם ישראל קדוש ונבחר עליו להתרחק ממאכלים טמאים אלה כפי שהתורה דורשת.
כמו כן,יש לזכור כי הקב"ה העלה את עם ישראל ממצרים וכוונתו הייתה להעלות את עם ישראל גם מבחינה רוחנית[כדברי רש"י]מי ייתן ועם ישראל יקפיד על קדושתו וידבק במידותיו של ה' הקדוש ובכך ישמש אור לגויים תמיד.