קוד: פרשת תרומה - הקשר להפטרה ולחכמת שלמה המלך - כיצד? בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אהובה קליין.
אל:
פרשת תרומה- הקשר להפטרה ולחכמת שלמה המלך –כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אמי- חיה ז"ל בת בן ציון]
בפרשת תרומה ישנו תיאור מלא של הקמת המשכן וכליו בהתאם לציווי אלוקים.
בראש הרשימה מככבים:
הזהב, הכסף והנחושת, כפי שהכתוב מתאר: "וזאת התרומה אשר תיקחו מאתם זהב וכסף ונחושת" כאשר -המטרה היא:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[שמות כ"ה, ח]
ההפטרה של פרשת תרומה: מלכים-א, ה.
שם מתואר בפרוטרוט בניית בית המקדש בתקופת שלמה המלך: "וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר-לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם...ויצו המלך וייסעו אבנים גדולות אבנים יקרות לייסד הבית אבני גזית: ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית"...
השאלות הן:
א] מדוע סוגי המתכות: "זהב, כסף, ונחושת"- מופיעים ראשונים מבין שאר הדברים שהובאו למשכן?
ב] מדוע הקב"ה קורא למשכן בשם: מקדש?
ג] מה הקשר בין חוכמת שלמה לבניית המקדש בימיו?
זהב, כסף, ונחושת.
חז"ל אומרים: כי תרומת הזהב, הכסף והנחושת- שבני ישראל נדבו למשכן עליהם הכתוב מרמז רעיון גדול בנושא נתינת הצדקה, שלא העיקר כמות התרומה, אלא כוונתו הטובה של התורם. על זה נאמר במסכת ברכות: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים" [ברכות ה', ע"ב]
גם כאן ניתן ללמוד כי תרומתו של עני,אפילו מטבע קטן של נחושת- שווה בערכו לתרומתו של איש עשיר הנותן כמות מרובה של כסף וזהב.
חז"ל מביאים רעיון נוסף: הזהב, הכסף והנחושת- מרמזים על שלושה סוגים של תורמים:
אדם - הרגיל לתת צדקה בזמן שהוא בריא- תרומתו נחשבת כזהב.
-ראשי תיבות- זה הנותן בריא.
אדם שנותן צדקה בערוב ימיו כשבריאותו רופפת ואינו נמצא במיטבו, חייו בסכנה: תרומתו נחשבת לכסף- ראשי תיבות: כשיש סכנה פודה.
אדם שנפטר וקרובי משפחתו תורמים מכספו את הצדקה- תרומה זו בבחינת נחושת- לפי שערכה כבר לא רב.
בעל "החת"ם סופר" אומר:
האותיות: "זהב" מרמזות על ימות השנה בהם נהוג לקרוא בתורה בציבור בבתי כנסיות.
ז- היום השביעי בשבוע-יום השבת.
ה-יום חמישי בשבוע.
ב- יום השני בשבוע.
האותיות: "כסף"- מרמזות על החגים עליהם אנו מצווים מהתורה:
כ- יום הכיפורים.
ס- חג הסוכות.
פ- חג הפסח.
האותיות: "נחושת" מרמזות לחגים ומועדים שנוהגים בהם לקרוא בתורה בבתי הכנסת:
נ- נרות חנוכה- חג האורים.
ח- חודש- ראש חודש, ראש השנה.
ש- חג השבועות, שמיני עצרת.
ת- תעניות, צומות הנהוגים במהלך השנה.
רבינו בחיי מביא מדרש יפה:
זהב- כנגד מלכות בבל, שכתוב על נבוכדנצאר: "אנת הוא רישא דדהבא" [דניאל ב, ל"ח]
כסף- כנגד מלכות מדי, שכתוב: "ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול" [מגילת אסתר ג]
נחושת, כנגד: מלכות יון שהוא פחות מכולם.
"ועשו לי מקדש.."
רבי יעקב יוסף מפולנאה מפרש: תרי"ג המצוות ניתנו לנו – הן נחשבות לנצחיות וניתן לקיימן בכל עת, אם כן, נשאלת השאלה, כיצד אפשר לקיים מצוות הקשורות לבית הבחירה על בסיס: "ועשו לי מקדש"?
התשובה לכך על פי חז"ל: כל אדם נחשב עולם ומלואו וידאג לעשות מקדש בליבו -למען השראת השכינה. וכך ניתן ליישם את דברי ה': "ושכנתי בתוכם"
רבינו בחיי מפרש: המשכן נקרא מקדש- לפי שהוא מקודש למען השראת השכינה. ויתכן להסביר שהוא כדוגמת המקדש למעלה.
רבינו בחיי מביא מדרש: אמר הקב"ה לישראל אתם צֹאני ואני הרועה שלכם,כפי שנאמר: "ואתנה צאני"[יחזקאל, ל"ד] ועל ה' נאמר: "ואני רועה"[תהלים פ] ה' מבקש,כביכול, מישראל המשולים לצאן לבנות דיר שהרועה יבוא לשם לרעות אותם.
עם ישראל משולים גם לכרם, שנאמר: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר" [ישעיהו ה] ועוד: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"[תהלים קכ"א] לכן ה' מצווה את ישראל שיעשו סוכה והוא יבוא להשגיח עליהם.
בני ישראל- אתם בניי ואני אביכם, שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם ואני אביכם"[דברים י"ד] ועוד נאמר: "כי הייתי לישראל לאב"[ירמיהו ל"א] כבוד הוא לבנים כשהם שוהים אצל אביהם וכבוד הוא לאב כשהוא אצל בניו, כנאמר: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם"[משלי י"ז],לכן- בני ישראל תעשו בית לאב שיבוא וישרה בתוככם, כמו שכתוב: "ושכנתי בתוך בני ישראל" [שמות כ"ט]
ועוד רעיון יפה:
במילה: "ושכנתי"- ישנו רמז למספר השנים שבית ראשון ובית שני היו קיימים.
ומסביר בעל הטורים: ושכנ-ת"י =בית מקדש ראשון שכן ת"י (410) שנים ואילו בית שני היה קיים ת"כ (420) שנים = ושני-ת"כ (אותיות ושכנתי)
רש"י אומר: ביאור הפסוק ועשו לי מקדש: "ועשו לשמי בית קדושה"- המקדש כולל גם את המשכן.
שלמה המלך- חוכמתו והמקדש.
"וה' נתן חכמה לשלמה.." ה' העניק לשלמה חכמה כפי שכתוב: "הנה נתתי לך לב חכם ונבון.."[מלכים-א, ג, י"ב]
המלבים אומר: כי השלום ששרר תחילה בין דוד לחירם מלך צור, היה מהסיבה שדוד היה איש מלחמה שכבש ארצות והיה זקוק לעזרתו של חירם. אך השלום בין שלמה המלך לחירם שהתפתח גם לקשרי מסחר היה כברית אהבה ביניהם.
גם הרלב"ג אומר רעיון דומה: חכמתו של שלמה הייתה סיבה לשלום ביניהם.
.
ישנה דעה האומרת: כי חוכמתו של שלמה המלך באה לידי ביטוי בבניית המקדש, כפי שכתוב: ".ויבן הבית לה'"[מלכים-א, א-ו] ובהמשך נאמר: "והבית אשר בנה המלך שלמה המלך שישים אמה אורכו.."[מלכים-א, ו, ב]
מכאן, שהחכמה קשורה לאופן וסדר בניית המקדש. מפה הקשר הברור לפרשת תרומה -המתארת את בניית המשכן וכליו וכשם שהמשכן שנבנה היה בחכמה כך גם המקדש שזכה שלמה לבנות- היה קשור לחכמתו.
לפי הכתוב בדברי הימים המשלים את הנאמר בספר מלכים, הרי שלמה המלך קיבל מאביו את ההוראות לבניית המקדש: "ויתן דוד לשלמה בנו תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת: ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות.. הכול בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית"[דברי הימים-א', כ"ח, י"א-י"ט]
דויד המלך תכנן את המקדש,אבל בפועל שלמה המלך ינק את השראתו מתוך חכמתו.
לא החיצוניות של בניית המקדש מעסיקה את ה', אלא התוכן שבו: "אם תלך בחוקותיי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצוותי ללכת בהם והקימותי את דבריי איתך אשר דיברתי עם דויד אביך: ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" [מלכים-א, י"ב-י"ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק, כי המשכן ומאוחר יותר המקדש בתקופתו של שלמה הוא כחוט המקשר ביו ה' לעם ישראל- מקום להשראת השכינה.
ובאין היום משכן ומקדש, הרי אנו מצווים לעשות מעין מקדש בתוכנו- להשרות את השכינה עלינו. ובנוסף- אנו מתפללים מידי יום ביומו על בניית בית המקדש השלישי.
כנאמר: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דוד מהרה לתוכה תכין.."אמן ואמן.