מאת: אהובה קליין.
פרשת ויקרא- מה הקשר בין העקדה לעניין הקורבנות ?
/ מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוק:
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם:" [ויקרא א, א-ג]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת במילים: "אדם כי יקריב" ולא במילים: נפש כי תקריב"?
ב] מהו קורבן עולה ומדוע הוזכר בתחילת הפרשה ?
ג] מה הקשר בין העקדה להקרבת קורבנות לה'?
התשובות:
"אדם כי יקריב"
רבי אברהם יהושע [בעל אוהב ישראל] אומר: כי הדגש כאן הוא: על –"האדם כי יקריב"- מפני שכאשר אדם מוכן להקריב קורבן למען ה' יתברך בכל מאודו ומעצמו זה נחשב ל:"קורבן לה" ומחשיבים לו כאילו הקריב בכל יום את חלבו ודמו לכבודו של הקב"ה, אך המקריב רק: "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן"- כלומר מי שמסתפק במתן תרומה כספית בלבד ואינו מתכוון למסור את נפשו לכבוד אלוקים עליו נאמר: "תקריבו את קורבנכם" זהו קורבן שלכם ואינו משתווה בערכו ואינו נחשב לקורבן לה'.
רעיון דומה אומר הספורנו: כל קורבן שהאדם מקריב מתוך הכנעה ולב שבור- הוא הקורבן האמיתי, אך אם הקורבן לא נעשה בהכנעה אין הקב"ה חפץ בקורבנו .
רש"י מוצא בהזכרת ה"אדם" רמז לאדם הראשון - מה האדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכול היה שייך לו ,אף אתם, עם ישראל תזהרו לא להקריב מן הגזל.
הרמב"ן אומר: כי כאשר האדם יראה שזורקים את דם הבהמה ושורפים את אבריה, יתאר לעצמו כי בהתאם לדין -ראוי היה שהוא בעצמו יֵעשה לו כך מסיבת החטאים שחטא. אך הקב"ה עושה עמו חסד שלוקח תחתיו את קורבן הבהמה ככפרה – לכן הושם הדגש על האדם. כי למעשה הקורבן היה צריך להילקח מן האדם בעצמו והבהמה באה במקומו ומכפרת על חטאיו.
האלשיך מפרש: אם יש יחיד שהוא מקורב יותר אל אלוקים הרי זה :"מכם" מתוככם מתוך כל כלל ישראל. ועל ידי זכויותיהם של עם ישראל - המנהיג שלהם מתעלה ומתקרב לה' עד שהוא בכבודו ובעצמו בבחינת: "אדם כי יקריב"
קורבן עולה.
חז"ל שואלים, מדוע הפרשה פותחת דווקא בקורבן עולה לפני הקורבנות האחרים?
רבינו בחיי אומר: כי חז"ל אומרים בויקרא רבה[ ז, ג] תפקיד קורבן העולה הוא:
לכפר על הרהורי הלב- מחשבות שהן רעות ופסולות אצל האדם. והיות ובחיי האדם המחשבות מופיעות טרם העשייה, לכן התורה קבעה את עניין קורבן עולה בראש שאר הקורבנות.
הכלי יקר מפרט את טעם הבאת קורבן עולה: העולה באה -מזכר והחטאת -מנקבה, ושלמים בין זכר ובין נקבה, היות ועולה באה על הרהורים שליליים, כפי שנאמר:". .והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם- כי אמר איוב אולי חטאו בניי וברכו אלוקים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים"[איוב, א, ה]
קורבן חטאת : בא לכפר על חטא המעשה יוצא, אפוא, שאדם המהרהר על עבירה ולא עשה זאת בפועל- הוא נחשב לגיבור הכובש את יצרו. ולכן יקריב את הקורבן מזכר. אבל אדם החוטא בפועל - כוחו חלש כשל נקבה היות ולא היה בכוחו לכבוש את ייצרו- לכן קורבנו יבוא מהנקבה.
המשותף לחטאת ולעולה- שקורבנות אלה באים על חטא שמקורו מן הלב, כפי שכתוב:" ..לב הותל הטהו.."[ישעיהו מ"ד, כ] כלומר הלב הטעה את האדם לעבור על החטא.
ולכן הרשעים הנשלטים על ידי ליבם [מקום הלב בצד שמאלו של האדם] שחיטת קורבנם בצפון , לעומת זאת קורבן שלמים אשר אינו עבור עוון, השחיטה שלהם יכולה להתבצע בכל מקום בעזרה. וגם אין חילוק בין אם הקורבן זכר, או הקורבן נקבה.
קורבן עולה: בא על חטא ההרהור השלילי של האדם, כשהוא מצליח לבלום זאת באמצעות-השכל –הוא משליט את השכל על הרגש ולכן יביא קורבן זכר והקורבן עולֶה גבוה -כנגד רוח האדם העולה גם כלפי מעלה וכך גם הקורבן עולֶה על המוקד- היות ושאיפת האש להתרומם כלפי מעלה.
הקשר בין העקדה לקורבן.
ר' יהודה נחשוני- אומר: כי אברהם אבינו עמד בניסיון גדול כאשר היה מוכן להקריב את בנו- יצחק, אך הקב"ה עצר אותו וזימן לו אייל להקריב תחת בנו. על עמידתו של אברהם בניסיון זה -הייתה כלפיו הערכה משמים וגם ניתנה בזכות זאת ברכה לכל זרעו לעתיד לבוא, כפי שנאמר: "ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר כי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי"[בראשית כ"ב, ט"ו -י"ט]
לפי המסורת –- מקום העקדה הוא מקום המקדש- המצוין במקרא בשם: הר המוריה. ולכן המשך הקרבת הקורבנות במקדש ממחיש את זכר עקדת יצחק. כפי שאברהם אבינו העלה את הקורבן כתמורה לאדם בציווי האלוקי.
אותם מפרשים האומרים כי מטרת הקורבן היא- "נפש תחת נפש" מביעים רעיון עמוק מאד. רעיון זה מזכיר ומדגיש כאחד -את ניסיון העקדה ומסירות הנפש של אברהם- ראש האומה, שסלל את עניין ההקרבה למען היהדות ולשרשרת הדורות בהמשך.
רעיון העקדה מופיע בויקרא רבה ג': "בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא: "צפונה לפני ה' " זוכר הקב"ה עקדת יצחק", כמו כן רמז על רעיון זה גם רבינו בחיי: "רמז זה קשור בפעולה ההקרבה הראשונה, שהוחלפה בבעל- חיים ונשארה לדורות סמל לקדושת בית ישראל"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עניין הקורבנות- תכליתו לקרב את האדם לבורא עולם וקורבן הניתן מתוך כוונה טהורה- מתוך ליבו של האדם- הוא הרצוי בעיני ה'.
רעיון הקורבן מבטא את הקשר לעקדת יצחק- אברהם אבינו מוכן להעלות את בנו לעולה לה' , מתוך מסירות נפש ועמידה בניסיון ובכך הוא תרם ברכה לכל הדורות.
מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ונחזה במו עיננו בהקמת בית המקדש השלישי והקרבת הקורבנות כמו בימים ימימה. אמן ואמן.