מאת: אהובה קליין.
פרשה זו המשופעת בנושאים רבים ומגוונים- נקראת מידי שנה בחודש אלול וכוללת בתוכה גם את הברכות ואת הקללות. על כך ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]:"עזרא [הסופר] תיקן להם לישראל. שיהיו קוראים קללות שבמשנה- תורה - קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה". הכוונה במאמר חז"ל זה - לרמוז לנו שאם חלילה נגזרו על ישראל גזרות קשות מהשמיים - קיומן יהיה באופן הבא: "ונשלמה פרים שפתינו"[הושע י"ד ,ג] וכך יתקיימו בנו בראשית השנה החדשה האיחולים: "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה".
הפרשה פותחת בכניסה לארץ ישראל והבאת ביכורים לבית המקדש- מראשית פרי האדמה: "והיה כי - תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה: ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.." [דברים כ"ו, א-ג].
א] מצוות הבאת ביכורים לשם מה?
ב] כיצד מתבצעת מצווה זו?
ג] מה הקשר בין ההפטרה לפרשת כי תבוא?
על הטעם בהבאת ביכורים רבו הדעות בפי הפרשנים, הנה כמה מהן:
רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך":
"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של ה' הדואג לו תמיד.
הרמב"ם: מפרש באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.
"בעל העקדה", מסביר: כי קיימת סכנה אצל היהודי, שמא, לאחר כמה שנים שהוא מתיישב בארץ ישראל והשדה מניב לו יבול, ישכח כי כל אשר יש לו– הוא מאת ה'. על כן ברגע שעולה לירושלים עם הביכורים הוא נזכר –כי לה' הארץ ומלואה ויש בכך הכרת הטוב לבורא עולם- על כך שכול השפע ממנו בלבד.
מכאן גם המנהג להביא את הביכורים בקול המון חוגג כפי שאומרים חז"ל- כדי לפרסם ברבים את קבלת עול מלכות שמים.
ה"כלי יקר" מפרש : כי בשתי מצוות ישנו חשש של התנשאות:
אצל המצווה: "שום תשים עליך מלך", מלך בשר ודם עלול להגיע למצב של:
"וירשת וישבת בה"
וגם במצוות ביכורים ישנו החשש של : "וישמן ישורון ויבעט"
לכן בשני המקרים – גם המלך וגם האיכר נדרשים על ידי התורה להפגין את השתעבדותם למרותו של אלוקים.
על פי דברי הרמב"ם [בהלכות ביכורים ב, י"ז]: "הביכורים אין להם שיעור מן התורה: אבל מדבריהם[על פי דעת חז"ל] צריך להפריש אחד משישים" [קצת פחות משני אחוזים]
רבינו בחיי מסביר: כי מצוות ביכורים חלה על עם ישראל מהרגע שהתנחלו והיו יושבים בארץ ישראל, מצווה על האיכר לקחת מפירות שבעת המינים כפי שכתוב [דברים ,ח]: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"
החיוב חל רק על שבעת המינים, דבש- הכוונה לתמרים. והמצווה נוהגת אך ורק בזמן שבית המקדש קיים. ומה שכתוב: "וירשת וישבת בה"- הכוונה לאחר שהארץ נכבשה מהאויבים ונחלקה בין השבטים.
הפרשת הביכורים נעשית באופן הבא- על פי רז"ל: "אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שביכרה[שהבשילה]או אשכול ענבים שביכר, כורך עליהם גמי ואומר: הרי זה ביכורים.. "הוא חייב להביא מן המובחר שבפרי ולכך כוונת התורה בלשונה: "מראשית" בדומה למה שנאמר: "וראשית שמנים ימשחו"[עמוס ו] וכל דבר אחר שהאדם מקריב לה', חייב להיות מן המובחר.
כמו שראינו אצל הבל שהביא "מבכורות צאנו" מן המובחר- דבר שגרם לקנאה מצד קין אחיו.
האדם שמביא ביכורים יעשה זאת בעצמו ללא שליחים ,או משרתים, אלה שקרובים לירושלים מביאים תאנים וענבים לחים. והרחוקים- "גורגרות וצימוקים" יש להביא את הביכורים בעצרת [חג השבועות] ולא לפני כן. שלוש פעמים בשנה היו עולים לרגל: שהם שלושת הרגלים- חג סוכות, חג הפסח וחג השבועות.
רבינו בחיי מוסיף: כי בזכות מצוות הבאת הביכורים- היו הפירות מתרבים וגם המזונות בעולם מתברכים.
כמו כן ישנן שבעה דברים הקשורים למצוות הבאת הביכורים:
הבאת מקום- הכוונה להביאם לבית המקדש בירושלים.
כלי - "ושמת בטנא"
ומצווה מן המובחר לסדר כל סוג של פרי בקבוצה נפרדת ולא לערבב את הפירות ויש שהיו תולים בצידי הסל- תורים ובני יונה כדי לעטר את הביכורים.
קריאה: כאשר מביא את הביכורים לכהן - יקרא את הפרשה: "ארמי אובד אבי"
קורבן-היו מקריבים קורבן שלמים.
שיר- הלוויים היו שרים בזמן הבאת הביכורים בזמן שמגיעים לעזרה.
תנופה- הכהן היה מניף את סל הביכורים כשהיה לוקח אותו מהבעלים.
לינה-מביא הביכורים היה לן באותו לילה בירושלים וזאת מהטעם שנאמר:
"ופנית בבוקר והלכת לאוהלך" [דברים ט"ז]
הנביא ישעיהו מנבא על הימים הטובים שיבואו על עם ישראל באחרית הימים
היינו - הגאולה- כולם יתקבצו אל ירושלים לחזות באור הגדול שיזרח על עם ישראל.
ישעיהו מזכיר בנבואתו את בית המקדש:
" כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי" הכוונה שמן האילנות האלה יתקינו קורות לבית המקדש והדבר יתרום לפאר בית הבחירה.
לעניות דעתי: המשותף לפרשה ולהפטרה : הוא הזכרת בית המקדש באחרית הימים.
אם בתחילת הפרשה התורה מדברת על הבאת ביכורים למקדש בשלושת הרגלים, הרי מצוות הביכורים שרירה וקיימת ,אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.
וכאן בהפטרה על פי נבואת הנביא - באחרית הימים שוב יבנה בע"ה המקדש.
לאור האמור לעיל: ניתן להסיק ,כי כאשר האדם מעריך כי כל יבולו - הכול מאת ה' ומתרחק מהגאווה והתאווה - שהן מידות רעות ומודה לבורא עולם על כל הטוב שחלק לו ע"י - הבאת הביכורים - אזי יזכה לשמחה וברכה ממלך מלכי המלכים.
מי ייתן ויתגשם בנו הפסוק: "השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם" [איכה ה, כ"א]. אמן ואמן.