קוד: פרשת בראשית - מדוע גורשו אדם וחוה מגן עדן? בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אהובה קליין
אל:
פרשת בראשית / מדוע אדם וחוה גורשו מגן עדן?
מאת: אהובה קליין.
פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בחומש בראשית- שהוא ראשון לחמישה חומשי התורה,הפרשה מתארת את מהלך הבריאה, ביום השישי נברא האדם, אך טרם בריאתו התורה מציינת:
"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה..." [בראשית א, כ"ו]
בהמשך הכתוב מציין: "וייקח ה' אלוקים את—האדם וינחהו בגן—עדן לעובדה ולשומרה: ויצו ה' אלוקים על האדם - לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" [שם,ב, י"ז]
לאחר שאדם וחוה חטאו באוכלם מהפרי האסור הם נענשו וגם גורשו מגן עדן.
"וישלחהו ה' אלוקים מגן- עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן- עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" [שם ג, כ"ג-כ"ד]
השאלות הן:
א] מדוע לא נאמר: "אעשה אדם"?
ב] מה היה עיקר חטאו של האדם?
ג] מדוע גורשו אדם וחוה מגן העדן?
תשובות.
"נעשה אדם בצלמנו ודמותנו"
נשאלת השאלה: מדוע לא נאמר: "אעשה אדם"- בלשון יחיד?
על כך כמה דעות של פרשנים:
רש"י מפרש: הקב"ה התייעץ עם המלאכים טרם ברא את האדם ולא מהטעם שהיה צריך את עזרתם, אלא עשה זאת מתוך ענווה, כדי לחלוק להם כבוד, ומדוע דווקא לפני בריאת האדם התייעץ איתם? כי האדם נברא בדמות המלאכים ובגלל חשיבותו יש חשש שהמלאכים יקנאו בו,
טעם נוסף שהקב"ה נמלך עם המלאכים, לפי שיש בית דין של מעלה וכאשר ה' שופט מלכי בשר ודם,טרם יגזור את גזר דינם,הוא מתייעץ עם המלאכים וההוכחה לכך: שמסופר על אחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו" [מלכים-א כ"ב, י"ט] הכוונה שמצד אחד ישנם מלאכים המקטרגים - המצדדים לצד חובה ומצד שני ישנם מלאכים שהם מליצי טובה.
הקב"ה נטל רשות מהמלאכים ואמר: היות שהמלאכים למעלה הם בדמותו של הקב"ה, אם לא אברא בני אדם למטה בדמותי תהיה קנאה במעשה בראשית.
ועוד אומר רש"י: רצה הקב"ה ללמד הליכות דרך ארץ: שלעולם הגדול יהיה נמלך עם הקטן וזוהי מידת הענווה.
וראיתי פירוש נוסף בספרו של הרב אליהו שלזינגר "אלה הדברים":
המסתמך על ספר: "ישמח משה" ושם שואלים: מדוע לא נאמר על האדם: "כי טוב"?
התשובה היא: כי האדם נוצר כשהוא אינו מושלם וזה בניגוד לבעלי חיים שהם נבראו בעולם וכשם שהם נבראו כך הם חיים את חייהם עד הסוף, ולכן נאמר עליהם: "כי טוב", אבל בני האדם שלא נוצרו מושלמים מההתחלה-כביכול, ה' פונה אליהם ואומר להם: אני אעזור לכם להגיע לשלמות על ידי המאמצים והיגיעה הרבה שאתם תשקיעו בעצמכם כדי שתתעלו למדרגה גבוהה.
חטאו של האדם.
עיקר חטאו של האדם היה בהתנשאות, בעוד שהקב"ה דורש מבניו לפעול מתוך מידת הענווה ולקיים את המצוות מתוך יראה ואמונה בה' ומתוך הכנעה.
הרי, חווה נשמעה לדברי הנחש ולא היו לה הרהורים על עצם החטא, היא פשוט תפסה פיקוד והתעלמה מציווי ה'.
כך הציווי מתואר בלשון הכתוב: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור מכל עץ- הגן אכול תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [שם בי"ז]
למרות דברי ה', חוה התפתתה לדברי הנחש ונכנעה לתאוותה: "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה- הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה ויאכל" [שם ג, ו]
והאדם שקיבל את הפרי האסור מחוה האשים אותה בחטא, מבלי להתייחס לציווי ה': טענתו הייתה: "..האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל "
על פי רש"י: כאן האדם לא רק שמרד נגד רצון ה',אלא אף גילה כפיות טובה כלפי ה' – לפי שאמר: "האישה אשר נתת עמדי.."
ואילו לגבי הנחש, הקב"ה אפילו לא שאל אותו מדוע פיתה את חוה לאכול מן הפרי, אלא ישר קיבל את עונשו - ללכת על גחונו ולאכול עפר כל ימי חייו.
רש"י אומר: כי מכאן ניתן ללמוד: "שאין מהפכים בזכותו של מסית"- המפתה אחרים לעשיית חטא - אין מחפשים אצלו נקודות זכות.
על פי רש"י:הנחש נענש גם בעיבור ארוך במיוחד- עיבורו נמשך שבע שנים. לפיכך הנחש בעונשו זה הושפל עד עפר.
האישה הושפלה גם היא - לפי שבנוסף לעונשה: "בעצב תלדי בנים" נאמר לה על האדם: "והוא ימשול בך". גם האדם הושפל קשות בעונשו, בנוסף על כך שעליו לעבוד קשה לפרנסתו כל ימי חייו,כנאמר: "בזיעת אפיך תאכל לחם " בנוסף נגזרה עליו ועל כל הדורות שאחריו מיתה – "עפר אתה ואל עפר תשוב" [שם ג, י"ט]
גירוש אדם וחוה מגן העדן.
על פי רש"י: לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת הוא נעשה דומה לקב"ה מעתה הוא יחיד על הארץ בדומה לה' שהוא יחיד בעליונים והייחוד שלו: שיש לו בינה לדעת להבחין בין טוב ורע מה שאין כן אצל הבהמה והחיה.
היה צורך לגרש את האדם, כדי למנוע ממנו לאכול מעץ החיים- מהחשש שחייו יהיו נצחיים וכך יוכל לבלבל את הבריות - בכך שישכנע אותם שאף הוא אלוה ויחיה לנצח.
לפיכך, ה' העמיד את הכרובים מחוץ לגן לשמור על הכניסה למקום זה ובידיהם חרב מתהפכת - על מנת למנוע מהאדם להיכנס לגן.
ה"כלי יקר" אומר פירוש מעניין במיוחד:
הוא מסתמך על: "מדרש שוחר טוב " הרי נאמר שהאדם גורש מגן עדן, לאן הוא גורש? להר המוריה ושם הקריב קורבן לה' כמו שאמרו רז"ל [ מסכת חולין ס, ע"א] "שהאדם הראשון הקריב פר מקרין מפריס" האדם הראשון גורש ונשלח להר המוריה לעבוד את האדמה ולבנות ממנה מזבח אדמה, ושם הקריב קורבן לכפר על חטאו, לפי שהאדמה נתנה לו את הגשמיות שבגללה נכשל בחטא לכן במקום מקור החטא- שם תהיה גם כפרתו. האדמה הזו חייבת לעזור לו לכפר על מעשיו על ידי שהקים מזבח אדמה והקריב קורבן באזור של אבן -השתייה אשר משם הושתת כל העולם. וגם לגבי האומרים: שעפרו של האדם מכל רוחות השמים, הרי סברה זו מתיישבת יפה עם עניין זה שהרי העפר ממרכז העולם דומה כאילו נוצר מהעפר שמכל רוחות השמים.
גם לגבי יעקב, כאשר חלם את חלום הסולם עם המלאכים: אמר לו ה': "הארץ אשר אתה שוכב עליה" על פי רש"י- ה' קיפל את הארץ תחתיו, אך לפי פירושו של ה: "כלי יקר" יוצא שיעקב שכב גם במקום טבור הארץ ומרכזו- על כן הדבר דומה כאילו שכב על כל הארץ.
לסיכום, ניתן ללמוד מפרשה זו: כי אדם וחוה לא עמדו בציפיות ה' ולא קיימו את הציוויים בעניין איסור האכילה מפרי עץ הדעת. הם חטאו בהתנשאות ונענשו מידה כנגד מידה- הושפלו עד עפר וגורשו מגן העדן- לפי שלא העריכו את כל הטוב שה' נתן להם ולא היו עוד ראויים לשבת במקום קדוש זה.