מאת: אהובה קלייו
פרשת בשלח - מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת גם :"שבת שירה" בשל שירתם של משה ובני ישראל בתום קריעת ים סוף והיא פותחת בפסוק:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אלוקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִישְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אלוקים , פֶּן- יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"
בהמשך מסופר כי כאשר נודע לפרעה על יציאת עם ישראל ממצרים ,הוא מחליט יחד עם חייליו לרדוף אחרי בני ישראל. וכך הכתוב מתאר את האירוע:
"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל- העם ויאמרו מה זאת עשינו כי-שלחנו את ישראל מעבדנו ? ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו: וייקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו: ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" [שמות י"ד, ה-ט]
השאלות הן:
א] מדוע הפרשה פותחת דווקא במילה: "ויהי"-שהיא מרמזת על צער?
ב] מה הייתה הסיבה לרדיפת פרעה וחייליו אחרי עם ישראל?
תשובות.
"ויהי בשלח פרעה.."- לשון צער?
אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות לחירות- דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד הארוך במצרים אל החופש.
הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים- מטרתם הייתה לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב- אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.
וכל זה למרות העובדה שבני ישראל היו נוכחים במצרים בזמן המכות ואף ראו במו עיניהם כי הנס היה כה גדול שהם עצמם לא נפגעו מהמכות.
וכעת כאשר הגיע שעתם לצאת ממצרים, הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"
הרב אליהו שלזינגר- בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"
ואילו הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את העם" .
בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש הוא מ "העם" שבראותם מלחמה- יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק –במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .
ונאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" גם כאן אין מדובר בעם, אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות אבותיהם ומתפללים לה' " ובהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.
ובשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.
מטעם זה הגאולה הייתה קשה עקב חוסר האחדות של בני ישראל והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי"- לשון צער.
רדיפת פרעה וחייליו אחרי בני ישראל.
יש לתמוה, אפוא, מדוע פרעה רודף אחר בני ישראל לאחר שנודע לו כי הם ברחו ממצרים, הרי נאמר בפרשת בא, כי פרעה הסכים ליציאתם: "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם - אתם גם - בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם: גם צאנכם גם – בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי" ולא רק פרעה אישר לבני ישראל לצאת ממצרים, אלא גם העם דחק בפרעה להסכים ליציאתם: "ותחזק מצרים על- העם למהר לשלחם מן- הארץ כי אמרו כולנו מתים" [שמות י"ב, ל"א-ל"ד]
אלא ניתן להבין מדברי ה' אל משה , כי הקב"ה בכבודו ובעצמו חיזק את לב פרעה כפי שנאמר: "וחיזקתי את לב- פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ויעשו כן" [שם י"ד, ד]
מתברר שלקב"ה ישנה מטרה כפולה בחיזוק לב פרעה:
א] למען המצרים כדי שיראו את גדולת ה' וכך גם כל אומות העולם .
ב] כדי שעם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה, זאת לומדים מהפסוק: "ופרעה הקריב.." [שם י"ד, י] רמז- כי פרעה גרם לכך שבני ישראל התקרבו באמונה לה'.
רש"י בשם חז"ל: מסביר: פרעה שלח שליחים וכאשר ראו שעברו כבר שלושה ימים מזמן יציאתם ואין הם זובחים לה', אלא ממשיכים בהליכתם ,מיד שבו אל פרעה ואמרו: כי העם פשוט ברח. ועל כך שואל: "אוזניים לתורה"- הרי השליחים ראו שישראל נסוגים אחורנית לכיוון מצרים ומדוע חשבו כי הם בורחים? הוא מתבסס על דברי מכילתא האומר: כי ישראל חזרו אחורנית רק אחרי שהשליחים יעזבו אותם.
אבן עזרא מסביר בשם אחרים: חרטומי מצרים עשו לישראל מחסומים של צורות אליליות שמנעו מכל עבד לנוס לשם. אבל אחרי שהם עברו בכל זאת את כל המחסומים ,הבין פרעה שהם נטשו את העבדות והולכים קדימה לקראת גאולתם.
אבן עזרא מביע גם את דעתו האישית: ההסבר פשוט מאד, כאשר פרעה שומע מפי משה :"דרך שלושת ימים נלך במדבר" ופרעה הבין כי משה יודע היטב את המסלול ואת התכלית אליה הוא שואף להגיע, אבל אחרי שהשליחים באו וסיפרו לפרעה כי ישראל נסוגים אחורנית וגם נראים נבוכים, פרעה התחיל לחשוד כי משה רימה אותו בדברי השכנוע שלו באומרו : כי מטרתם לזבוח זבח לקב"ה וכנראה שמשה וישראל בורחים ממצרים, היות ואדם שבורח נעשה מבולבל ומאבד את הדרך, אינו יודע לאן לפנות.
הרמב"ן מסביר באופן דומה אך הוא מוסיף: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" הכוונה שעשו לעצמם דגל ויוצאים בשמחה ומחולות כפי שנוהגים אנשים היוצאים מעבדות לחירות. ולא כעבדים המתכננים לשוב למצרים. אך חוזק ליבו של פרעה טמטם את ליבו ולמרות שהוא הסכים בתחילה להרשות לבני ישראל לצאת ואף ביקש: "וברכתם גם אותי" ובנוסף לכך היה צריך פרעה להירתע במיוחד כאשר ראה שהים נבקע לשניים לקראתם ולהבין שאין מה לעשות יותר, הוא נהג ההפך והחליט לרדוף אחריהם.
ספורנו: כי ציון העובדה שבני ישראל יוצאים "ביד רמה" הוא סימן של תמימות הם האמינו שיש בכוחם לנצח את המצרים.
אור החיים מפרש: כי בכך שה' חיזק את ליבו של פרעה, התורה מבליטה גם את טיפשותו, הרי הוא היה צריך להבין שעצם יציאתם ביד רמה- סימן שיש לכך סיבה והם יודעים בוודאות שהשתחררו מכבלי העבדות. אבל הוא לא הגיע לתובנה זו ,כי ה' חיזק את ליבו ולכן החליט לרדוף אחריהם.
הכלי יקר טוען: כי פרעה ראה שהערב רב הצטרף לבני ישראל, לכן חשב להיעזר בהם, הוא האמין שבשעת מבחן הם ימרדו נגד בני ישראל וישמשו מעין גיס חמישי ויעמדו לצד פרעה - בעת מלחמתם בהם.
בעלי המדרש אומרים פירוש מעניין: לפרעה הוגד את שבועת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה" אבל בפועל השתעבדו רד"ו שנים ,לכן האמין שיש בכוחו להחזירם למצרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי פרעה נהג בחוסר תבונה כאשר החליט לרדוף אחר עם ישראל, הוא לא קרא את המפה נכון ולא הבין את המציאות וכל זה - היות וה' הכביד את ליבו.
והתוצאה הייתה :כי לא פעל בהגיון והיה מוכן להשפיל את עצמו עד כדי כך שהוא בעצמו רתם את סוסו למרכבה ולא משרתיו, אך עם כל זאת הייתה לו גם זכות שבכך קירב את עם ישראל לתשובה וקירבם לבורא עולם כדברי ר' ברכיה: "יפה הייתה הקרבת פרעה לישראל מק' צומות ותפילות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן- נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום- עשו תשובה והתפללו"
[שמות רבה, בשלח כ"א, ה]