מאת: אהובה קלייו
פרשת במדבר- שבט לוי- שונה משאר השבטים , במה?
מאמר מאת : אהובה קליין
אנו בפתח החומש הרביעי- במדבר- המתאר את קורות עם ישראל- נדידותיהם במדבר מתחילת השנה השנייה לצאתם ממצרים.
הפרשה נקראת גם "במדבר" וניתן ללמוד בה רבות על הלוויים, מה היה תפקידם המיוחד ומה היה מעמדם:
הכתוב מתאר: "ואתה הפקד את הלוויים על- משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה יישאו את- המשכן ואת כל- כליו: והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו: ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוויים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוויים והזר הקרב יומת: וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על- דגלו לצבאותם: והלוויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על- עדת בני ישראל ושמרו הלוויים את משמרת העדות" [במדבר א, ג-נ"ד]
השאלות הן:
א] מי הוא שבט לוי ובמה ייחודו?
ב] מה היה תפקידם המיוחד של הלווים והיכן חנו?
תשובות
שבט לוי וייחודו.
אבי שבט הלויים - היה הבן השלישי של יעקב ולאה - כפי שהכתוב מתאר זאת: "ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים על- כן קרא-שמו לוי" [בראשית כ"ט, ל"ד]
מעניין לציין, כי לוי ושמעון נקמו את מעשה דינה באנשי שכם: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבם ויבואו אל העיר בטח ויהרגו כל זכר: ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו"[בראשית ל"ד, כ"ה]
כאשר יעקב אסף את בניו אליו- טרם מותו אמר לשמעון ולוי: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [שם מ"ט, ו-ח]
"אל תבוא בקהלם"- מוסב למחלוקת קורח ועדתו והרי קורח היה משבט לוי- במעשה זה יעקב ביקש ששמו שלו לא יוזכר עמהם.
לעומת זאת ,בדברי הימים כאשר בני קורח - שהיו בין העומדים על הדוכן לשורר לבית המקדש- שם הכתוב כן מייחס את יעקב אליהם, כפי שנאמר: "בן קורח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" מהסיבה: שרק היכן שהייתה מחלוקת, יעקב הקפיד לא לייחס את שמו שם.
במילים: "כי באפם הרגו איש"-הכוונה לחמור ואנשי שכם[על פי רש"י] נאמר: "איש" בלשון יחיד- לפי שהם החשיבו את אנשי שכם כאיש אחד.
"וברצונם עקרו שור"- שרצו להכרית ולאבד את יוסף, "ארור אפם כי עז," אפילו שיעקב כעס הוא קילל רק את אפם-כעסם.
"אחלקם ביעקב" כאן החליט יעקב: להפריד ביניהם לפי שלשמעון ולוי הייתה מידה ועצה אחת – על ידי ששבט לוי לא יהיה במניין השבטים לקבלת נחלה בארץ ישראל, אלא במקומות פזורים ברחבי ארץ ישראל.
רש"י מביא עוד פירוש: אנשי שבט שמעון היו עניים וסופרים ומלמדי תינוקות והיה דרכם לחזר על הפתחים ממקום למקום. לכן היה צורך להפיצם כדי שלא יהיו מרוכזים במקום אחד.
ואילו שבט לוי היה חשוב - לפי שבו תלמידי חכמים –לפיכך לא הפך אותם למחזרי פתחים- כאביונים, אלא מחזרים על הגרנות לתרומות ומעשרות וכך נתן להם דרך כבוד לקבלת תרומות ומעשרות.
שבט לוי כולל שלוש משפחות:
א] משפחת גרשון,
ב] משפחת קהת- שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,
ג] משפחת מררי.
מעניין לציין, כי שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת דור המדבר.
בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה-על כך ראיתי מדרש יפה:
שאל משה את ה': אתה מצווה עלי למנות את שבט לוי מבן חודש, האם זה אפשרי שאסתובב בחצרות הבתים ואמנה את שבט לוי מבן חודש ומעלה כפי הציווי "כל זכר מבן -חודש ומעלה תפקדם"?
ענה לו ה': אתה עושה שלך, ואני עושה שלי.
"אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: היה משה הולך ועומד על פתח אוהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו: חמישה תינוקות יש בבית זה, שמונה תינוקות יש באוהל הזה, עשרה תינוקות יש באוהל הזה, הוא שנאמר: "ויפקוד אותם משה על פי ה'- כשם שהשכינה אומרת לו"
תפקידם של שבט לוי ואופן חנייתם.
עבודת המשכן - עברה מהבכורות תמורת הצלתם ממכת בכורות במצרים – אל שבט לוי. היות והבכורות היו שותפים למעשה עגל הזהב.
מעתה הלוויים היו צריכים לעזור לאהרון ולבניו- בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה- שירת הלוויים וגם נגינה. והיו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות. ויש מהם שהיו אחראים על משא המשכן וכליו,
בני קהת נשאו בכתפם את הכלים המקודשים ביותר, לאחר שאהרון ובניו כיסו אותם, בני גרשון ומררי נשאו משא כבד בעזרת עגלות ובקר.
היה גם תפקיד- לשלח את הטמאים מחוץ למחנה על מנת שלא יטמאו למקום המקודש במשכן. הם נשלחו מחוץ למחנה רק בזמן חנייתם.
כאשר מנו את שבט לוי הם הוזכרו בשמותם ולא במספר השמות כמו במפקד ישראל וזאת מהטעם שלא יהיה בהם זר. לכן ההקפדה הייתה יותר על השמות מאשר על המספרים.
למעשה היו שלושה מחנות: מחנה כהונה במרכז וקרוב מאד למשכן- מחנה לוויה, ובצד החיצוני ביותר – מחנה ישראל.
כך שבעוד שכל שבטי ישראל היו חונים במרחק של אלפיים אמה מהמשכן ,שבט לוי היה חונה קרוב יותר למשכן, לפי שהיה עליו לשמור על המשכן ויותר מאוחר על המקדש כדי שלא יקרב זר.
בנוסף לכך , הם היו ממונים גם על משמרת המקדש -על פי הסברו של "העמק דבר": היה עליהם להכין את הקורבנות, המנחות והנסכים - שהיא משמרת הכוהנים במעשה ומשמרת כל ישראל בהבאה, והלוויים היו צריכים להכין כל זה לפני אוהל מועד.
לסיכום, לאור האמור לעיל: שבט לוי היה מיוחד לעומת יתר השבטים ומשה מנה אותו החל מגיל חודש ומעלה וזאת בניגוד ליתר השבטים שנמנו מגיל עשרים שנה ומעלה.
הרב יצחק ניסנבוים מתרץ זאת מהסיבה: שסתם יוצאי צבא ניתן לחנכם אפילו מגיל בוגר יותר, אבל את הלוויים-אשר אמורים להיות מנהיגי העם ומוריו -יש להתחיל לחנכם כבר החל מחודש.
הלוויים לא זכו לנחלה בארץ ישראל- אלא למתנות לוויה, אך לעתיד לבוא- הם יזכו בנחלה בארץ ישראל וזאת על פי נבואת יחזקאל: "ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד.." [יחזקאל, מ"ח, ל"א-ל"ב]