מאת: אהובה קלייו
פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך: חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:
וכך הכתוב מתאר את חטאה:
"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב] ובהמשך הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"
תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]
התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות- מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]
השאלות הן:
א] מהו עוון לשון הרע?
ב] כיצד חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?
תשובות.
עוון לשון הרע.
רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת חינם והרס בחיי הפרט והכלל.
נאמר: "לא תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.
על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.
ועוד נאמר: "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]
הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע בנוסף לחטאו- גורם לשומע לחטוא.
כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.
והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא"
מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.
חטאה של מרים ועונשה המהיר.
רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל] או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]
כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת ציפורה אמרה: אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.
כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.
על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו. ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.
הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.
על פי ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.
לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם הקב"ה.
הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.
על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .
אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:
א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.
ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת צרעת]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.
כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.
מרים שהייתה מנהיגה בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך עם זאת -מרים על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.
מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.