מאת: אהובה קליין
פרשת ניצבים - וילך- מהי השירה הזאת?
מאת: אהובה קליין.
השבת אנו קוראים את פרשיות: נצבים- וילך:
בשולחן ערוך[אורח-חיים, סימן תכ"ח] ישנה הנחייה לגבי קריאת פרשיות אלה- כשחל ראש השנה ביום ה', או בשבת, מצרפים את פרשיות: "נצבים" - "וילך" וקוראים את שתיהן בשבת שקודם ראש השנה.
אחד הנושאים בפרשת וילך: הציווי: לכתוב את התורה- שהיא גם קרויה שירה- לדורות הבאים, כפי שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, ..... וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"א, י"ט]
ובהמשך נאמר: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה"[שם, ל"א, ט]
אך בפעם השנייה , הכתוב מציין שנית את כתיבת התורה- על ידי משה, אלא שהפעם נאמר שמשה מוסר את התורה אל הלוויים .
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ. וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת- הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר. לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד".[ שם ל"א, כ"ב- כ"ז]
השאלות הן:
א] מהי השירה, מי כתב אותה – למה נועדה?
ב] מדוע הציווי לתת את התורה בקודש הקודשים- לצד ארון הברית?
תשובות.
כתיבת השירה הזאת.
רש"י מפרש: כי השירה הזו כוללת את: "האזינו השמים"- עד "וכיפר אדמתו עמו" [שם מ"ג]
בעל הטורים מתייחס לתוכן השירה:
" וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- בגימטריא - הן תורה בכתב.
"שִׂימָהּ בְּפִיהֶם": - בגימטריא- זה תלמוד.
מטרת כתיבת התורה כדי ללמוד בה וללמד את בני ישראל, זה כולל גם לימוד גמרא- המפרשת את המצוות כדי לדעת אותן על בוריין.
השירה כוללת את כל התורה ולא רק את שירת: "האזינו"
הרב שמשון רפאל הירש עומד על מטרת כתיבת השירה: והיא: כאשר עם ישראל יהיה שרוי במצבים של צער ויתלוננו כי אין ה' משגיח עליהם- כפי שנאמר: "....הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".[דברים ל"א, י"ז] תהיה לפניו תשובת ה' לסיבה האמיתית לצרותיו. לכן הוצרכו לכתוב את השירה הזאת- כדי שהיא תשמש כעד עבור ה' ותפריך כל תלונה מצד עם ישראל על ידי תשובת ה': "לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
התורה תשמש תשובה לתלונות עם ישראל נגד ה' בזמן שהם שקועים בצער.
ממשיך ואומר רש"ר: כי מדייקים מדברי חז"ל [מסכת נדרים] שמצוות: " כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" הכוונה לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה שהרי הר"ן ,שואל אם הציווי מתייחס רק לשירה- איזו עדות יש בה? תפקיד השירה לוודא את הכרתנו שכל העליות והמורדות שלנו תלויים בתפקיד שה' הציב לנו, אך לדעת את התפקיד טוב- ניתן רק על ידי לימוד התורה כולה. ולכן הוא סבור שהשירה כוללת את כל התורה שבכתב כפי שכתוב :"לקח את ספר התורה הזה... והיה שם לעד"
חז"ל לומדים מהמילים: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת". ש"אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה , מצווה לכתוב משלו שנאמר:' ועתה כתבו את השירה.."
ההלכה אומרת: שכל התורה כלולה במצוות כתיבת השירה.
הרמב"ן מתייחס לשאלה למי נאמר הציווי: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"? ותשובתו: על דרך הפשט, הציווי אמור למשה ויהושע- ששניהם יכתבו את התורה כי המטרה הייתה שיהושע יהיה נביא בתקופתו של משה.
אך למעשה, משה כתב את התורה ויהושע היה עומד לידו וקורא ורואה. ולכן נכתב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא" משה היה העיקר ממנו ישמעו וילמדו, אך גם יהושע היה מלמד איתו.
הרמב"ן סבור: כי השירה היא: שירת "האזינו"- היות וישראל יאמרו אותה תמיד בשירה ובזמרה ולכן נכתבה כשירה וההוכחה להסבר זה-כי היא כתובה בצורת שירה- לפי שיש הפסק במקומות הנעימה.
הרלב"ג סבור: כי מהפרשה נראה שהכוונה לכל התורה ולא לשירת האזינו בלבד והוא מסתמך על הכתוב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת", ובהמשך כתוב: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם".
ומה שמחזק את דבריו- הנאמר בהמשך: "לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה.. "וכן נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם". [דברים ל"א, ל]
לכן המסקנה: "שירה" ו"תורה" הם עניינים זהים. ועל כן המצווה לכתוב את ספר התורה הכולל גם את שירת האזינו" ומלבד הכתיבה יש לבאר אותה לעם ישראל כדי שהתורה תהיה שגורה בפיהם.
ציווי הנחת התורה בארון הברית.
משה מצווה על הלוויים להניח את התורה בקודש הקודשים, בצד ארון הברית.
רבי עזריאל הילדסהיימר –טוען כי מטרת מצווה זו: לשמור על מקוריותה של התורה כדי שלא יגעו בה ידי זרים, למנוע את החשש שמא יגעו בה ויעשו בה סילופים.
"שפתי כהן" מפרש: רעיון דומה: משה רבינו דאג מראש לשמור על מקוריותה של התורה ועל ידי כך מנע שימוש בידי זייפנים.
רש"י מביא מחלוקת על סמך הנאמר:[מסכת בבא בתרא] יש הטוענים שהתורה הייתה מונחת על דף הבולט מן הארון ויש אומרים שהתורה הייתה מונחת לצד הלוחות בתוך הארון.
רש"ר טוען: כי בדרך כלל היו הלוויים בני קהת נושאים את הארון כפי שנאמר: [במדבר ג, כ"ט- ל"א] אך במקרים מיוחדים היו נושאים הכוהנים את הארון, לדוגמא: במעבר הירדן אחרי מות משה [יהושע ג] ובהקפות יריחו לכבוש העיר [שם ו' ,ו, י"ב] ובהכנסת הארון לבית המקדש ובמעמד החשוב של מסירת ספר התורה שכתב משה בכבודו ובעצמו בסוף ימיו- לידי הכוהנים וזקני ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי השירה נכתבה על ידי משה בפועל והיא נועדה לשמש עדות לעם ישראל, כאשר יביעו תרעומת על צרות הפוקדות אותם וינסו לבוא בטענות אל ה' ,אז השירה תפריך את טענותיהם, מהי השירה באמת? על כך חלוקים ביניהם המפרשים, חלק אומרים שזו שירת האזינו וחלק אומרים ששירה ותורה אחד הם ולכן הכוונה לתורה הקדושה.
יהי רצון ונזכה תמיד להיות דבוקים בתורה ונקיים את מצוותיה באהבה ובנאמנות לה ולמלא את תפקידנו כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]