מאת: אהובה קליין
פרשת ויגש – לב מלכים ושרים ביד ה' – האמנם ?
מאת: אהובה קליין.
הקטעים המרגשים בפרשה: בואם של אחי יוסף, ההתוודעות לאחים והבכי של יוסף ובנימין מגיע עד לארמונו של פרעה, כפי שמתואר:
"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם. וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם: כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא". [בראשית מ"ה, ט"ז- כ"א]
השאלות.
א] מה כוונת הכתוב: וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה ... וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה.."
ב] מה הציע פרעה ליוסף?
התשובות.
"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"
על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה. ספורנו מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך: כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.
רבינו בחיי מסביר בשני פירושים:
א] כל אנשי מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה, אלא שבהתחלה בעיני המצרים חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד בראותם כי יוסף מכובד וכל בית אביו אנשים נכבדים.
ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"- היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר: "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים ל"ג, ז]
הצעת פרעה ליוסף.
על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את יעקב וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.
רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"
שהיה יודע פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.
רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.
ולעניין העגלות- ששלח לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". [בראשית מ"ה, כ"ז]
על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.
רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה, פעולותיהם הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.
המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה גבוהה יותר מאשר הבהמה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים : הבטחת ה' שעם ישראל, בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]
מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]
המלב"ים מסביר:
"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.
כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".
במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!
אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את דרך המלך לטובה, אם חטאו הדרך תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!