מאת: אהובה קליין
פרשת משפטים – שמיטה - לשם מה ?
מאת: אהובה קליין.
פרשת משפטים כוללת מערכת מסועפת של חוקים ומשפטים , בין אדם לחברו ובין אדם למקום, אחד הנושאים בפרשה: שנת השמיטה -והדאגה לעניים ,כפי שהכתוב מתאר: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ". [שמות כ"ג, י- י"א]
השאלות הן:
א] מה משמעות: "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" ?
ב] מאכל אביון ומאכל חיה - מה הקשר ?
ג] מהי מטרת שנת השמיטה ?
תשובות
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ",
על פי דברי רש"י - שני פירושים:
פירוש א': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- הכוונה לא לעבוד בשנת השמיטה בשדה.
פירוש ב': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- מעבודה גמורה, כגון חרישה, זריעה.
רש"י מסביר את המילה "וּנְטַשְׁתָּהּ" באמצעות שני פירושים:
א] להפסיק לאכול לאחר זמן הביעור.
ב] להפסיק לזבל ולהפסיק לעדור את האדמה.
רבינו בחיי משווה את השבת לשנת השמיטה – היינו - השנה השביעית: הוא מעלה שאלה: מן הראוי שהציווי על שנת השמיטה יאמר בלשון נסתר באופן הבא: " את הארץ.." ולא כפי שכתוב:" אֶת-אַרְצֶךָ"; אך התורה פונה כאן בלשון- נוכח, גם בעניין שמירת השבת התורה פונה בלשון: נוכח: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר".[שמות כ"ג, י"ב]
מכאן המסקנה: שהשבת והשמיטה שווים הם!
לעומת זאת, כאשר התורה מתארת את שנת היובל, אין היא משתמשת בלשון נוכח –אלא - פונה באופן כללי בלשון רבים:
"יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ".
הסיבה לשוויון בין שבת לשמיטה: לאחר שהשבת חולפת חוזר היהודי לעשות מלאכה במוצאי שבת, באותו אופן- בתום שנת השמיטה עתיד היהודי לשוב לעבור את שדהו.
לכן נאמר: "שדך וכרמך וזיתך כעין שלך".
לעומת זאת ביובל- שהוא כולו קודש וכל המלאכות נפסקות והכל שבת ומנוחה ואין המלאכה באה אחריו - הכול מתואר בלשון נסתר- על מנת להזכיר לנו: כי הכול בידי הקב"ה- לה' הארץ ומלואה- ולאדם אין בזה שייכות ולכן בשמיטה נאמר: "תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ"- אומנם אנחנו מצווים לא לעבוד בשנת השמיטה- אבל הארץ אינה נשמטת מהקב"ה - כי עתידים אנחנו בתום שנת השמיטה- לעבוד את האדמה- מה שאין כן ביובל:
אומר רבינו בחיי:" שהיא נשמטה ממנו וחוזר - לאשר לו אחוזת הארץ וכאן נתבאר זה"
ספורנו מפרש את המילה: ִּ "תִּשְׁמְטֶנָּה" הכוונה לשמיטת כספים, כמו שנאמר: "וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ": [דברים ט"ו, ב]
"וּנְטַשְׁתָּהּ"- שהיבול ישמש לאכילה עבור אביוני העם- כלומר- בשמיטת קרקע יאכלו גם העניים ואת הנותר תאכל חיית השדה ,שהרי העניים קודמים לחיות שנאמר: "מאכל אדם אסור להאכילו לכלבים"
מכאן שמדובר בשתי שמיטות: שמיטת כספים ושמיטת קרקע.
רש"ר מסביר: שש שנים האיכר יכול לנהוג עם אדמתו כבשלו, אך בשנה השביעית -האיכר יניח לאדמה להישמט מידו לא יחרוש ולא יזרע ,אלא ייטוש את כל מה שצמח בשדה ולא ינהג באדמתו- כאילו היא שלו- עתה העניים שהם תלויים ברצון הטוב של האיכר- בשנת השמיטה- מותר להם ליהנות מיבול הארץ מבלי לבקש רשות מבעל השדה- ואת הנותר בשדה לאחר האביונים, תאכל – חיית השדה ומוסיף רש"ר ואומר: מתוך ספר ויקרא[כ"ה] למדנו: שגם בעל השדה עצמו- ביחד עם העניים והחיות- רשאי לאכול מגידולי שדהו- שצמחו מעצמם בשנה השביעית, אך כל מין פירות שביעית -נאכל רק כל זמן שיש במינו לחיית השדה. כמו שנאמר:
"כלה לחיה אשר בשדה" מכאן, שברגע שאינו מצוי עוד לחיית השדה-יש איסור להחזיק פירות מאותו מין בתוך הבית.- זמן זה נקרא: "זמן הביעור".
מאכל אביון ומאכל בהמה.
"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
רש"י שואל : מדוע התורה מזכירה יחדיו את אביוני העם עם חיית השדה? ללמדנו, כמו שהחיה אוכלת בלא מעשר, אף האביונים אוכלים ללא מעשר- מכאן אמרו: שאין מעשר בשביעית.
ובמכילתא נאמר: "מה בהמה אוכלת בשביעית מהראוי לה- שלא מעושר- אף האדם אוכל מן הראוי לו בשביעית- שלא מעושר"
מטרת השמיטה.
רש"ר מסביר: מטרת מצוות השמיטה היא: כדי שאומה שלמה תכריז בפני העולם: שארצה שייכת לה' והוא האדון היחידי של אדמת הארץ ואת זאת מוכיחים: שבמשך שנת השמיטה אומה שלמה נמנעה מלממש את זכות בעלותה על הקרקע ומשיבה את אדמתה לבורא עולם - ועל ידי דרך זו העם זוכה להגיע להכרה :שהם גרים ותושבים בארצם שלהם, וגרים בה בחסדו של הקב"ה.
באופן זה נעלמת הגאווה אצל בני האדם הסבורים לאורך כל הדרך שהאדמה שייכת להם וכך נעשים אכזרים וקשיי לב בהתנהגותם- כלפי חסרי קרקע,
שנת השמיטה- פותחת בפניהם דרך לחסד ואהבת הזולת ובייחוד כלפי הזרים והאביונים וגם חיות השדה - שהם יצורים שנבראו בידי ה' - נחשבות לבעלות זכויות בארץ השייכת לה'- ועליה כולם צריכים לחיות יחד.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
שנת השמיטה היא השנה השביעית- בה אנו מצווים לא לעבוד את האדמה- ועל ידי כך מאפשרת לעם ישראל להבין: כי בעל הבית של הארץ- הוא הקב"ה בלבד – והוא הדואג לאביונים ולחיות השדה בהיותם יציר כפיו.