תגובה ל: שוב לא קראת

מאת: ארנון

אל: naharon @ hotmail.com

כשיש כל כך הרבה קיא במאמריך אין ברירה אלא להיתקל בהם ולנסות לסלקם.
בשמות פרק כד' יב - "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה"; הסיום נמצא בפסוק יח "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (לקבלת לוחות הברית).
בנקודה זו מפסיק פתאום עניין מתן לוחות הברית, ומתחילים ציוויי המשכן למשך ששה פרקים ארוכים, עד פרק לא, ואז חוזר הכתוב לעניין הראשון, קבלת לוחות הברית - "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדות" (פרק לא, יח). והכתוב ממשיך בסיפור מעשה העגל וקבלת לוחות שניים שנעשו ביום הכיפורים עשרה בתשרי, כדכתב רש"י שמות לג יא: "בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה סלחתי כדברך ומסר לו לוחות אחרונות".
בפרק לה שוב חוזר הכתוב לעניין המשכן, ומפרט שוב במשך ששה פרקים את שכבר ידוע היטב לקורא בכל ענייני הכלים והמידות.
ורש"י (שמות לא יח), ששם לב למעשי מקוטעין שבפרשיות, כתב: "אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לציווי המשכן ימים רבים שהרי ביז' בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן".
וכל אדם המעיין היטב בכתוב, מבין שפרשת המשכן אינה במקומה הראוי, והיתה צריכה להכתב אחרי מעשה העגל, וקבלת הלוחות היתה צריכה להכתב ברצף ולא להקטע בציוויי המשכן. כי הדעת נותנת שכל עניין המשכן נאמר למשה לאחר קבלת לוחות שניים ולא לפני מעשה העגל.
אך בוא וראה כיצד מסבירה הגמרא. במסכת גיטין ס ע"א נאמר: "א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה". ופרש"י: "כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן". מאחר ומשה לא סידרן לפי הסדר, אלא, פעם זו קודמת ופעם זו קודמת! נמצאת למד מדוע "אין מוקדם ומאוחר בתורה". אבל על מה ולמה ראה משה לתפור את פרשת המשכן פעמיים, במקומות שונים, ו"לבלבל" את הקורא בסדר המאורעות? וכן גם לתפור את סיפור קבלת הלוחות ומעשה העגל במקומות שונים ומרוחקים?
האם זה מתאים לספר הנצח שניתן ממרומים?
מילא ב"מלחמה ושלום" אבל כאן?