קוד: קבלה עצמית - לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: שריה תנעמי
אל: sr300 @ walla.com
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו: מפני מה? - אמר להם: כך וכך עשה לי. - אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות. (תענית כ.)
את המאמר הזה אפשר לנתח בכמה כיוונים. לא רציתי להאריך. רציתי לדבר על כיוון חשוב, והוא: "הקבלה העצמית שלנו".
אקדים ואסביר, שלכאורה המאמר תמוה, אם אכן מה שהפריע לר' אלעזר הוא הכיעור החיצוני של אותו אדם. הרי וודאי לא זה מה שהעסיק אדם גדול כר' אלעזר! – אלא יש לבאר, שר' אלעזר התכוון לכיעור אחר, לא חיצוני, אלא להתנהגותו המכוערת של אותו אדם. ועל זה ענה לו אותו אדם: "לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית" – וכאן נכנסת הנקודה החשובה של "קבלה עצמית". להבין את מקומו של האחר, שכך אלוקים עשה אותו, ושם אותו במסלול המיוחד שלו. וכך גם - האדם עצמו נדרש להבין את מקומו שלו, שאלוקים עשה אותו דווקא כך, ונתן לו דווקא את המסלול המיוחד שלו, ואת ההתמודדויות שלו. וכך מגיעים לקבלה של החיים ושל ההוויה.
ואני מסיים בקטע הבא, שמתייחס לסיפור, ומבטא את הקבלה של הוויית החיים שלנו:
"לך לאומן שכך עשאני", כך אותו אדם פשוט אמר לר' אלעזר. ממעמקי לבו, הוא הרגיש את האמת של עצמו. הוא ידע לקבל את המקום של עצמו. הוא ידע, מהיכן הוא בא. הוא ידע איך אלוקים עשה אותו, ואיפה הוא שם אותו. הוא ידע להרגיש בנוח במציאות האישית שלו, בהווייה שלו, על כל צדדיה, גם בצדדים הלא נוחים.
אנו נדרשים לפתח את היכולת לחיות בנוח בהווייה שלנו, גם עם צדדיה הנראים לא נוחים.
אין לנו לחשוב רק על הנס, שיהפוך הכול. אלא לקבל את המציאות בשטח, ולצעוד צעד אחר צעד בתוך השטח.
זוהי גישה שיש בה עוצמה. שאתה, עם כל הכוחות שלך, חי בתוך השטח. מקבל את הווייה, ופועל מתוכה.
אל לנו להצטער על משהו בהווייתנו, אלא פשוט לחיות בתוכה. להרגיש אותה, לפגוש אותה, לחיות איתה, כאילו אתה חי עם חבר, מחבק אותו, נמצא איתו, נותן לו להיות איתך. משחרר את ההתנגדות.
מקבל את ההוויה, "לך לאומן שכך עשאני", ופועל מתוכה.
ואז משהו שקט יותר נהייה בתוכך. ואז יש בך יותר גמישות ומרחב פעולה. אתה כבר לא שוקע בתוך המחשבות... את קם והולך עם הכוחות המיוחדים שלך.