קוד: מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר בראשית בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
מבחר שמעוני בראשית:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_2.html?no_cache=1379179964
מבחר שמעוני שמות:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_3.html?no_cache=1379180222
מבחר שמעוני ויקרא:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_4.html?no_cache=1379180398
מבחר שמעוני במדבר:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_5.html?no_cache=1379180567
מבחר שמעוני דברים:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_6.html?no_cache=1379180716
מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר בראשית
הקדמה
להלן קובץ מדרשים מתוך ילקוט שמעוני (באתר דעת).
בחרתי את המדרשים הידועים ביותר, בתוספת כאלו שמצאו חן בעיני, גם אם הם פחות ידועים.
בשנתיים האחרונות אני מעלה מדרשים לפרשת השבוע לעמוד הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך, תחילה ממדרש רבה (תשע"ב) ובשנה שאחר-כך (תשע"ג) ממרדש תנחומא. השנה (תשע"ד) הגעתי לילקוט שמעוני, אלא שהפעם ברצוני ליצור קובץ שאפשר יהיה לחזור אליו גם בהמשך.
הרבה מהמדרשים כאן מופיעים בפירושו הקלאסי של רש"י לתורה, אלא שכאן הם מובאים במקור ובהרחבה.
כמו כן, ראוי לומר כי המדרשים כאן חוזרים במידה רבה על המדרשים במדרש רבה ובתנחומא.
על כן, אני חושב שמי שיקדיש לזה 10 דקות בשבוע בסופו של דבר יהיה בקיא במדרשים החשובים לתורה ויהיה לו בסיס איתן בהם.
בראשית א סימן ד:
בית שמאי ובית הלל,
בית שמאי אומרים:
שמים נבראו תחלה ואחר כך ארץ.
משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו עשה אפיפורין שלו, שנאמר:
כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
ובית הלל אומרים:
הארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים.
משל למלך שבנה לעצמו פלטין, משבנה את התחתונים אחר כך בונה את העליונים, שנאמר:
ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים.
רבי יוחנן אומר משום חכמים:
לבריאה, שמים קדמו, שנאמר:
בראשית ברא וגו'.
לשכלול הארץ קדמה, שנאמר:
ביום עשות ה'
אלוהים ארץ ושמים וגו'.
אמר רשב"י:
תמיהני, היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ, אלא שניהם לא
נבראו, אלא כאלפס וכסויה, שנאמר:
קורא אני אליהם
יעמדו יחדו.
אמר ר' אלעזר בר' שמעון:
אם כדעת אבא למה פעמים הוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שמים לארץ?!
אלא מלמד, ששניהם שקולים זה כזה:
...
ארבע בריות בראו מלמעלן עומד ומדבר
ומבין ורואה כמלאי השרת, ובהמה אינה רואה אלא מצדדת פניה וזה אינו מצדד פניו.
וארבע מלמטן אוכל ושותה ופרה ורבה ומטיל גללים ומת כבהמה.
העליונים נבראו בצלם ובדמות.
אמר הקב"ה: הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים ופרה ורבה מן התחתונים.
...
ויברא אלוהים
את אהדם
לפיכך נברא האדם יחידי.
ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה
עליו כאלו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו כאלו קיים עולם
מלא.
ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך, ושלא יהו אפיקורסים
אומרים: שתי רשויות בשמים, ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאדם
טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומות זה לזה, והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של
אדם הראשון ואין אחר דומה לחבירו, ולפיכך צריך כל אחד לומר: בשבילי נברא העולם.
...
והנה טוב
זה יצר טוב.
מאד
זה יצר הרע.
וכי יצר הרע טוב מאד?!
אלא אילולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד בן, ולא נשא ונתן.
וכן שלמה הוא אומר:
כי היא קנאת איש מרעהו.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=1&mefaresh=shimoni
בראשית ב, סימן טז':
דבר אחר:
מפני האיסטניסין,
ברכו בטעמים.
רבינו הקדוש עשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילין צוננין אכל וערב לו
ועשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין.
אמר לו: אותן ערבו לי יותר מאלו.
א"ל: תבלין אחד הן חסרין.
א"ל: וכי קורלין של מלך חסר כלום?
א"ל: שבת הן חסרין.
אית לך שבת?
...
יח:
בהבראם
באברהם, בזכות אברהם, הדא הוא דכתיב:
אתה
עשית את השמים ואת הארץ.
כל האונקוס הזה בשביל מה?
בשביל,
אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברהם.
בהבראם
בה' בראם.
מה ה' זה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא
בדבר ה' שמים נעשו. וכן הוא אומר:
כי ביה ה' צור עולמים:
...
יט:
ה'
אלוהים
משל למלך שהיו לו כוסות רקים.
אמר: אם אני נותן לתוכו חמין הן נבקעין, צונן מיד הם מקרישין.
מה עשה?
ערב חמין בצונן ועמדו.
כך הקב"ה אומר: אם אני בורא העולם במדת הדין, היאך העולם יכול לעמוד?
במדת רחמים, הויא חטיא סגיאין, אלא הריני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, הלואי
יעמוד.
...
כ:
וייצר
שני יצרים:
יצר טוב
ויצר הרע.
...
בשעה שברא הקב"ה את האדם בראו אנדרוגינוס, שנאמר: זכר ונקבה.
רבי שמואל בר נחמני אמר:
דו פרצופין בראו נסרו ועשאו גבים מכאן וגבים מכאן, שנאמר:
אחור וקדם צרתני.
מתיבין ליה: והכתיב:
ויקח אחת מצלעותיו.
אמר ליה: מן סטרוהי, כמה דאת אמר:
ולצלע המשכן.
...
ה' שמות נקראו לו:
נפש, זה הדם, שנאמר:
כי
הדם הוא הנפש.
רוח, שהיא עולה ויורדת,
מי יודע רוח בני
האדם העולה היא למעלה.
נשמה, זו האופיתא. ברייתא אמרין זו אופיתא טבא.
חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף.
יחידה, שכל האברים שנים שנים והיא יחידה בגוף.
...
כב: ויצו ה'
אלוהים על האדם
תנו רבנן:
שבע מצוות נצטוו בני נח:
דינין,
וברכת השם,
ע"ז,
וגלוי עריות,
ושפיכות דמים,
וגזל,
ואבר מן החי.
...
אמר ר' יוחנן:
דאמר קרא:
ויצו,
אלו דינין.
וכן הוא אומר:
כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'
ה', זו ברכת השם.
וכן הוא אומר:
ונוקב שם ה'.
אלוהים,
זו ע"א.
וכן הוא אומר:
לא יהיה לך אלוהים אחרים.
על האדם, זה שפיכות דמים, וכן הוא אומר:
שופך
דם האדם.
לאמר, זה גלוי עריות, וכן הוא אומר לאמר:
הן ישלח איש את אשתו.
מכל עץ הגן, ולא גזל.
אכל תאכל, ולא אבר מן החי.
...
כג:
אמר רבי תנחום בר חנילאי:
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה, דכתיב:
לא טוב
היות האדם לבדו.
בלא שמחה, דכתיב:
ושמחת אתה וביתך.
בלא ברכה, דכתיב:
להניח ברכה אל ביתך.
בלא תורה, דכתיב:
האם אין עזרתי בי וגו'.
בלא חומה, דכתיב:
נקבה תסובב גבר.
בלא שלום, דכתיב:
וידעת כי שלום אהלך.
אמר ר' אלעזר:
כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר:
זכר ונקבה
בראם וגו'.
...
מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת
ולא העמידו בנים.
אמרו: אין אנו מועילין להקב"ה כלום, הלך וגירשה.,
הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, והלכה זו ונשאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי
שהכל מן האשה.
...
כד:
ויבן
התבונן מהיכן לבראותה.
לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש.
ולא מן העין, שלא תהא סקרנית.
ולא מן האזן, שלא תהא צייתנית.
ולא מן הפה, שלא תהא דברנית.
ולא מן הלב, שלא תהא קנאתנית.
ולא מן היד, שלא תהא משמשנית.
ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית.
אלא ממקום צנוע באדם ואפילו הוא ערום אותו מקום מכוסה.
ועל כל אבר ואבר שהוא בורא היה אומר לה: אשה צנועה, ואף על פי כן,
ותפרעו כל עצתי.
לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראשה
ותלכנה
נטויות גרון.
ולא מן העין והרי היא סקרנית, שנאמר:
ומשקרות עינים.
ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר:
ושרה
שומעת.
ולא מן הלב, והרי היא קנאתנית, שנאמר:
ותקנא
רחל באחותה.
ולא מן היד, והרי היא משמשנית, שנאמר:
ותגנב
רחל.
ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר:
ותצא
דינה בת לאה.
ולא מן הפה, והרי היא דברנית, שנאמר:
ותדבר
מרים.
...
על כן יעזב
איש
דרש רבי עקיבא:
איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=2&mefaresh=shimoni
בראשית ג:
אמר חזקיה:
מנין שכל המוסיף גורע?
שנאמר:
ולא תגעו בו.
...
כז: האכילה את הבהמה חיה ועוף הכל שמעו לה, חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב: וכחול וגו' אלף שנים הוא חי ולבסוף אש יוצאה מתוך קנו ושורפתו ומשתייר בו כביצה, והוא חוזר ומגדל אברים וחי.
...
כח:
ויאמר
האדם האשה אשר נתתה עמדי -
ד' הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן עביט של מימי רגלים.
אדם, שנאמר:
האשה אשר נתתה עמדי.
קין, שנאמר:
לא ידעתי השומר אחי אנכי.
בלעם,
מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן
צפור.
חזקיהו,
מאין באו אליך האנשים ויאמר מארץ
רחוקה באו.
אבל יחזקאל, נמצא בקי מכולן, שנאמר:
התחיינה
העצמות האלה, ויאמר ה' אלוהים אתה ידעת.
משל לצפור שהיתה נתונה ביד ציד פגע באחד.
א"ל: זו שבידי מה היא חיה או מתה?
א"ל: אין בעית - חיה אין בעית - מתה.
...
לא: ולעתיד לבוא הכל מתרפאין, חוץ מן
הנחש וגבעונים.
נחש, דכתיב:
ונחש עפר לחמו.
גבעונים, דכתיב:
והעובד העיר יעבדוהו
מכל שבטי ישראל.
...
לב:
דבר אחר:
ואל אישך תשוקתך
בשעה שהאשה יושבת על המשבר היא אומרת: עוד איני זוקקת לבעלי מעתה,
והקב"ה אומר: לה תשובי לתשוקת אישך, לפי שרפרפה בלבה, לפיכך תביא קרבנה
מרופרף,
ולקחה שתי תורים.
...
לג: אמר ר' חמא בר חנינא:
מאי דכתיב: אחרי ה' תלכו אפשר לו לאדם להלך אחרי השכינה, והלא כבר נאמר: אש אכלה הוא?!
אלא הלך אחר מדותיו.
הקב"ה הלביש ערומים, שנאמר: כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים.
הקב"ה בקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים.
הקב"ה נחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים.
הקב"ה קבר מתים, דכתיב: ויקבור אותו בגי, אף אתה קבור מתים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=3&mefaresh=shimoni
בראשית ד:
לה:
ותהר
ותלד את קין
ג' פלאים נעשו באותו יום:
בו ביום נבראו,
בו ביום שמשו,
בו ביום הוציאו תולדות.
עלו למטה שנים וירדו שבעה:
קין ותאומתו
הבל ושתי תאומותיו
...
ויבא קין מפרי
האדמה
מן הפסולת.
...
לז: כך אמר הקב"ה לישראל: בני,
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אי אתם נמסרין בידו,
שנאמר:
הלוא אם תיטיב שאת.
ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרין בידו, שנאמר:
לפתח חטאת רובץ.
ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו כך,
ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה, אתה מושל בו,
שנאמר:
ואת תמשל בו.
...
לח:
אמר שמואל:
יצר הרע כמין חיטה הוא רובץ על מפתחי הלב, שנאמר:
לפתח
חטאת רובץ. עד שהולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר:
ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך וגו'.
וכיון שיצא לאור העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח כל התורה, שנאמר:
לפתח חטאת רובץ.
...
קין אל הבל
אחיו
על מה היו מדיינין?
אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין.
דין אמר: ארעא דאת קאים עלה דידי!
ודין אמר: מה דאת לביש דידי!
דין אמר: חלוץ!
ודין אמר: פרח!
מתוך כך
ויקם קין וגו'.
...
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא:
מלמד, שעשה קין בהבל אחיו פציעות
פציעות, חבורות חבורות, שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה, עד שהגיע לצוארו, ומיום
שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה, שנאמר:
מכנף
הארץ זמירות שמענו, מכנף הארץ ולא מפי הארץ.
...
וישב בארץ
נוד, שמענן קולי
לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל
קין שהיה למך סומא ותובל קין ראה את קין ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת
והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו, והיו
נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן.
...
ויקח לו למך
שתי נשים וגו'
אמר ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:
כך היו אנשי דור המבול עושין היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים:
אחת לפריה ורביה,
ואחת לתשמיש.
זו שהיתה לפריה ורביה הייתה יושבת כאלו היא אלמנה בחייה.
זו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת
כזונה, הדא הוא דכתיב:
רועה עקרה לא תלד ואלמה לא
ייטיב.
תדע לך, שהוא כן, שהרי הברור שבהן היה למך והלך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב:
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה, דעדה מניה.
...
לט: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים
שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד.
בתורה: ויאמר למך לנשיו.
בנביאים: ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם
והרכבתם את בן המלך.
בכתובים:
כי כתב אשר נכתב בשם המלך.
ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד?!
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=4&mefaresh=shimoni
בראשית ה:
מ:
זה
ספר תולדות אדם
אמר ר' יהודה בר סימון:
עד שאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו:
דור דור וחכמיו,
דור דור וסופריו,
דור דור ופרנסיו,
דור דור ומנהיגיו.
הדא הוא דכתיב:
גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם
יכתבו.
...
בן עזאי אומר:
זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה.
רבי עקיבא אומר:
ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל
ונתקללתי יתקלל חברי עמי. אם עשית כן, דע למי אתה מבזה,
בדמות אלוהים עשה אותו.
...
מא:
דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם
העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חקוקין לו ג' שעות.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה?
אמר: כך עלתה במחשבה לפני.
א"ל: כמה שני חיי?
א"ל: אלף שנים.
א"ל: יש מתנה ברקיע?
א"ל: הן.
א"ל: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה.
מה עשה אדם?
הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם.
אמר אדם: ריבונו של עולם, יפיות זו מלכות, וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה
שיחיה ויהא מזמר לפניך, וזה שאמר הכתוב:
הנה באתי
במגלת ספר כתוב עלי.
...
מב:
אמר ר' אלעזר בן עזריה:
כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי, הוליד שידין ורוחין ולילין, שנאמר:
ויחי אדם ק"ל שנה
ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו בצלמיה אוליד.
...
רבי איבו אמר:
חנוך היה חנף, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו, בראש
השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם.
...
תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן:
חנוך,
ומשיח,
ואליהו,
ואליעזר עבד אברהם,
ועבד מלך הכושי,
וחירם מלך צור,
ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא,
וסרח בת אשר,
ובתיה בת פרעה.
ויש אומרים:
הוציאו חירם ונכנס תחתיו
ר' יהושע בן לוי.
...
בראשית ו:
מג:
מכל
אשר בחרו
זה זכור ובהמה, ולא נמחו מן העולם עד שכתבו גממסיות לזכור ולבהמה.
בכל מקום שאת מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת הטובים והרעים.
על הכל הקב"ה מאריך אפו, חוץ מן הזנות.
מה טעם?
ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.
וכתיב בתריה:
ויאמר ה' אמחה את האדם:
...
מו: מנין
למשה מן התורה?
שנאמר:
בשגם הוא בשר.
מנין
להמן מן התורה?
שנאמר:
המן
העץ.
מנין
לאסתר מן התורה?
דכתיב:
ואנכי הסתר אסתיר.
מנין
למרדכי מן התורה?
דכתיב:
ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו' ומתרגמינן
מירא דכיא.
...
מז:
ויתעצב
אל לבו
גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה:
א"ל: אי אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד?
א"ל: הין.
והא כתיב ויתעצב אל לבו?
א"ל: נולד לך בן זכר מימיך?
א"ל: הין.
א"ל: ומה עשית?
א"ל: שמחתי ושימחתי את הכל.
א"ל: ולא היית יודע שסופו למות?
א"ל: בשעת חדוה חדוה, בשעת אבלא אבלא.
א"ל: כך היה מעשה לפני הקב"ה.
שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא הביא המבול.
מה טעם?
ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות,
כמה דאת אמר:
נעצב המלך על בנו.
...
אלה תולדות
בכל מקום שנאמר,
אלה פסל
את הראשונים
ואלה מוסיף על הראשונים.
כאן שנאמר, אלה, מה פסל?
פסל לדור המבול.
...
מט:
בדורותיו
רבי יהודה אומר:
בדורותיו היה צדיק, הא בדורות משה ושמואל לא היה צדיק.
בשוק סמיא צווחין לעוירא סגי נהור.
משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצא חומץ, וכן שניה שלישית
ומצאה תוסס.
אמר: לית הכא טב מינה.
כך,
בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה
בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק.
רבי נחמיה אומר:
מה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה על אחת כמה וכמה!
משל לצלוחית של פליטון מוקפת בצמיד פתיל ומונחת בבית הקברות והייתה ריחה
נודף.
אילו הייתה חוץ לבית הקברות על אחת כמה וכמה!
משל לבתולה שהייתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אילו הייתה בשוק של כשרות, על אחת כמה וכמה!
...
נ:
ויולד
נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת
דרך חכמתן קא חשיב להו דכתיב:
ויהי נח
בן ת"ק שנה ויולד נח את שם וגו' שם גדול מיפת שנה, נמצא שם גדול
מיפת שתי שנים.
...
כי השחית כל
בשר
מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה ע
ל
בהמה, והכ ל על אדם, ואדם על הכל.
...
קץ כל בשר בא
לפני כי מלאה הארץ חמס
אמר ר' אלעזר:
כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם עליהם גזר דין, עד
שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר:
כי מלאה הארץ חמס.
וכתיב:
החמס קם למטה רשע.
...
נג:
ואל
אמה תכלנה מלמעלה
דבהכי קיימא.
תחתיים לזבלים
שניים לאדם
שלישים לבהמה:
תעשה לתבה
ר' אבא בר כהנא אמר:
חלון.
רבי לוי אומר:
מרגלית.
כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה, לא היה צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה
בלילה. אלא מרגלית הייתה לו, בשעה שהייתה כהה היה יודע שהוא יום ובשעה שהייתה
מבהקת היה יודע שהוא לילה.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=6&mefaresh=shimoni
בראשית ז:
ויאמר ה' לנח
בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני
מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.
שלא בפניו מהו?
אומר:
נח איש צדיק תמים היה.
בפניו מהו אומר?
צדיק לפני בדור הזה.
...
אמר ר' יהושע בן לוי:
לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר
מגונה, שנאמר:
ומן הבהמה אשר איננה טהורה.
...
נו:
אמר ר' יוחנן:
נח מחוסר אמנה היה, אילולי שהגיעו מים עד קרסוליו לא היה נכנס בתיבה.
...
ויהי לשבעת
הימים
אמר רבא:
אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק.
ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפורענות.
...
רבי צדוק אומר:
בעשרה במרחשון נכנס לתיבה, וי"ז בו ירדו מי המבול מן השמים שהן מים זכרים
ועלו מי התהומות שהן מים נקבות, ונצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם, שנאמר:
והמים גברו ונמחו כל היקומים חוץ מנח, שנאמר:
וישאר אך נח.
וחוץ מעוג מלך הבשן כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תיבה, ונשבע לנח
ולבניו שיהיה להם עבד עולם.
מה עשה נח?
נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא, שנאמר:
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים.
וחוץ מארץ ישראל, שלא ירדו עליה מי מבול, שנאמר:
בן אדם את ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם:
...
נז: כיון שראו הרשעים שהן אבודים בקשו להפוך את התיבה, הקיף אריות לתיבה והיו אוכלין אותן, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, שכן הוא אומר: אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
...
וימח את כל
היקום וגו'
אם אדם חטא בהמה מה חטאה?
תנא משום ר' יהושע בן קרחה:
משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין בה את כל מיני סעודה. לימים מת בנו עמד
ובלבל את חופתו.
אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת בני חופה למה לי?!
אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חטא חיה ובהמה
למה לי?!
...
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=7&mefaresh=shimoni
בראשית ח:
נח:
והנה
עלה זית טרף בפיה
אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית
ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ומסורים ביד אדם.
...
נט:
ולא
מצאה היונה מנוח
אילו מצאה מנוח לא הייתה חוזרת.
ודכוותה:
היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, אילו
מצאו מנוח לא היו חוזרין.
ודכוותה: ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף
רגלך, אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין.
...
ס:
אמר רב:
כל שדעתו מיושבת עליו ביינו, יש בו מדעת של שבעים זקנים, יין נתן בשבעים, וסוד נתן
בשבעים, נכנס יין יצא סוד, וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של שבעים.
...
סא:
ויאמר
ה' אל לבו
הרשעים הן ברשות לבן.
אמר נבל בלבו,
ויאמר עשו בלבו,
ויאמר ירבעם בלבו,
ויאמר המן בלבו.
אבל הצדיקים לבן ברשותן.
וחנה היא מדברת על לבה,
ויאמר דוד אל לבו,
וישם דניאל על לבו.
דומין לבוראן.
...
ר' שמעון בן אלעזר משום ר"מ וכן
היה ר' דוסא אומר:
כדבריו: חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו
זרע,
חצי כסלו טבת וחצי שבט
חורף,
חצי שבט אדר וחצי ניסן
קור,
חצי ניסן אייר וחצי סיון
קציר,
חצי סיון תמוז וחצי אב
קיץ,
חצי אב אלול וחצי תשרי
חום.
...
ומוראכם וחתכם
תניא, ר"ש בן אלעזר אומר:
תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר:
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כל שאדם חי
אימתו מוטלת על הבריות, וכיון שמת אדם נטלה אימתו:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=8&mefaresh=shimoni
בראשית ט:
שופך דם האדם
תניא ר' אליעזר אומר:
כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר:
שופך
דם האדם.
וכתיב:
ואתם פרו ורבו.
ר' עקיבא אומר:
כאילו ממעט את הדמות.
נאמר:
כי בצלם אלוהים עשה את האדם.
ומה כתיב אחריו?
ואתם פרו ורבו.
בן עזאי אומר:
כאילו שופך דמים וממעט את הדמות.
אמר לו לבן עזאי:
יש נאה דורש ונאה מקיים, אתה נאה דורש ואינך נאה מקיים!
א"ל: נפשי חשקה בתורה, יתקיים העולם על ידי אחרים:
...
רבי אומר:
מבול של כל בשר אין, אבל מבול של יחידים יש.
כיצד?
נפל לים ומת, טבעה ספינתו בים ומת, זהו מבולו.
ר' יהודה אומר:
מבול של מים אין מביא, אבל מבול אש וגפרית מביא, כדרך שהובא על סדומים.
...
וידע את אשר עשה לו.
רב ושמואל:
חד אמר:
סרסו.
וחד אמר:
רבעו.
...
ויטע כרם
בא לקראתו השטן.
א"ל: רצונך שנטענה יחדו אני ואתה?
א"ל: הן.
מיד הביא תחלה רחלה אחת ושחטה על הגפן.
ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על אותו הגפן.
ואחר כך חזיר אחד ושחטו על אותו הגפן.
מפני מה עשה כן השטן?
כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח.
וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גיבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר: מי כמוני.
וכשהוא שותה ג' או ד' מיד הוא נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף הוא מתלכלך ואף במי
רגלים:
...
לעולם אל תהי להוט אחר היין שכל פרשת
היין כתיב בה ווי ארבעה עשר פעמים:
ויחל
ויטע
וישת
וישכר
ויתגל
וירא
ויגש
ויקח
וישימו
וילכו
ויכסו
וייקץ
וידע
ויאמר.
...
ויאמר ארור
כנען
חם חטא וכנען נתקלל.
ר' יהודה אומר:
לפי שכתוב: ו
יברך אלוהים את נח ואת בניו ואין
קללה הווה במקום ברכה, לפיכך
ויאמר ארור כנען.
אשריהם הצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן, אלא מזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל
הדורות.
הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר:
הנותרים אלא שזכות אביהם גרמה להם.
אוי להם לרשעים שמחייבין לעצמן ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.
הרבה בנים היו לו לכנען שראוין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהן
גרמה להם:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=9&mefaresh=shimoni
בראשית י:
סב:
הוא
היה גבור ציד
רבי יהודה אומר:
הכתנת שעשה הקב"ה לאדם ולעזרו היו עם נח בתבה, והנחילם לנמרוד.
ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה חיה ועוף שהיו רואין את הכתנת על נמרוד באין ונופלים
על פניהן לפניו, והיו בני אדם סבורים שהוא מגבורתו, לפיכך המליכו אותו עליהם, ואמר
לעמו:
הבה נבנה לנו עיר, עד שבנו אותה
גבוהה כ"ז מילין, ומעלות היה לו במזרחו ומערבו ואלו שהיו מעלים לבנים היו
עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו.
ואם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו.
ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכים ואומרים: אוי לנו! אימתי תעלה אחרת תחתיה!
עמד אברהם והלעיג בם וקללם בשם אלהיו, שנאמר:
בלע
ה' פלג לשונם.
ומאסו את דבריו כאבן מושלכת על גבי קרקע, ועליו הכתוב אומר:
אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה.
...
אמר רבי יוסי:
נביא גדול היה עבר שקרא את שם בנו פלג ברוח הקדש, שנאמר:
כי בימיו נפלגה הארץ.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=10&mefaresh=shimoni
בראשית יא:
סב: אמרו: לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונתן עבודה זרה בראשו, ונתן חרב בידה ותהא נראית כאילו עושה עמו מלחמה.
...
כך דור המבול אמרו:
מה שדי כי נעבדנו.
דור הפלגה אמרו: לא כל הימנו לבור לו את העליונים וכו'.
אותן לא נשתייר מהן פליטה, ואלו נשתייר מהן.
אלא דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל
גבולות
ישיגו עדר גזלו וירעו לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו
אוהבין זה לזה, שנאמר:
ויהי כל הארץ שפה אחת
לפיכך נשתייר מהן פליטה.
גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהן, כביכול אינו יכול לשלוט
בהן, שנאמר:
חבור עצבים אפרים הנח לו.
אבל משנחלקו מהו אומר?
חלק לבם עתה יאשמו.
...
אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
נחלקו לשלש כתות:
אחת אומרת נעלה ונשב שם.
ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה.
ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה.
זו שאמרה:
נעלה ונשב שם,
משם הפיצם ה'.
וזו שאמרה:
נעלה ונעשה מלחמה, נעשו קופין ורוחין ושדין ולילין.
וזו שאמרה:
נעלה ונעבוד ע"ז
כי שם בלל
ה' שפת כל הארץ.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=11&mefaresh=shimoni
בראשית יב:
סב:
ויאמר
ה' אל אברם
רבי יצחק פתח:
שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך
אמר ר' יצחק:
משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת.
אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?!
הציץ עליו בעל הבירה, ואמר: אני בעל הבירה.
כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?!
הציץ עליו הקב"ה, ואמר: אני הוא בעל העולם.
...
רבי ברכיה פתח:
לריח שמניך טובים.
אמר ר' ברכיה:
למה אבינו אברהם דומה?
לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל, ומונחת בקרן זוית ולא היה ריחה נודף.
כיון שהייתה מטלטלת היה ריחה נודף.
כך אמר הקב"ה לאברהם: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.
...
אל הארץ אשר
אראך
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבה בעיניו וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה.
ודכוותה:
קח נא את בנך.
א"ל: לאיזה בן?
א"ל:
את יחידך.
א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו.
א"ל:
אשר אהבת.
א"ל: ואית תחומין במעיא?
א"ל:
את יצחק.
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור.
משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר, כך
אל הארץ אשר אראך.
ודכוותה: על אחד ההרים אשר אומר אליך.
ודכוותה: וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך.
ודכוותה:
קום נא אל הבקעה ושם אדבר אתך.
...
סג:
אמר רבי יצחק:
ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן:
צדקה
צעקה
ושנוי השם
ושנוי מעשה.
צעקה, דכתיב:
ויצעקו אל ה' בצר להם
ממצוקותיהם יוציאם.
צדקה, דכתיב:
צדקה תציל ממות.
שנוי השם, דכתיב:
שרי אשתך לא תקרא את שמה
שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן.
שנוי מעשה, דכתיב:
וירא האלהים את מעשיהם.
ויש אומרים:
אף מקום, דכתיב:
ויאמר ה' אל אברם לך לך.
והדר:
ואעשך לגוי גדול ואידך, ההוא
זכותא דארץ ישראל דאהניא ליה:
...
סו:
ויקח
אברם את שרי אשתו וגו'
אם מתכנסין כל אומות העולם לברוא אפילו יתוש אחד ולהטיל בו נשמה אינן
יכולין, ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן?!
אלא אלו הגרים שגיירו, ואם כן שגיירו למה אמר שעשו?
אלא ללמדך, שכל מי שמקרב את
העכו"ם מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
ולימא אשר עשה, למה אמר אשר עשו?
אמר רב הונא:
אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:
...
סח:
ותקח
האשה בית פרעה
עשר ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן...
...
לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך
שדמעתה מצויה אונאתה מרובה.
לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו,
שנאמר:
ולאברם היטיב בעבורה.
...
סט:
אתה
מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו:
באברהם כתיב:
ויהי רעב בארץ.
ובישראל כתיב:
כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
באברהם כתיב:
וירד אברם מצרימה.
ובישראל כתיב:
וירדו אבותינו מצרימה.
באברהם כתיב:
לגור שם.
ובישראל כתיב:
לגור בארץ באנו.
באברהם כתיב:
ויהי כאשר הקריב.
ובישראל כתיב:
ופרעה הקריב.
באברהם כתיב: והרגו אותי ואותך יחיו.
ובישראל כתיב:
כל הבן הילוד היאורה
תשליכוהו וכל הבת תחיון.
באברהם כתיב:
למען ייטב לי בעבורך.
ובישראל כתיב: וייטב אלוהים למילדות.
באברהם כתיב:
ויהי כבוא אברם מצרימה.
ובישראל כתיב:
ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה.
באברהם כתיב:
ואברם כבד מאד במקנה וגו'.
ובישראל כתיב:
ויוציאם בכסף וזהב.
באברהם כתיב:
וישלחו אותו.
ובישראל כתיב:
ותחזק מצרים על העם למהר
לשלחם מן הארץ.
באברהם כתיב:
וילך למסעיו.
ובישראל כתיב:
אלה מסעי בני ישראל.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=12&mefaresh=shimoni
בראשית יג:
ע:
ויהי
ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט.
בהמתו של אברהם אבינו הייתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא הייתה יוצאה
זמומה. אמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל?
אמרו להם רועי לוט: כך אמר ליה הקב"ה לאברהם:
לזרעך אתן את הארץ הזאת ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר מת ולוט בן
אחיו יורשו, ואין אכלין מן דידהון אכלין.
א"ל הקב"ה: אני אמרתי:
לזרעך אתן את
הארץ הזאת.
אימתי?
לכשיעקרו ז' עממין מתוכה,
והכנעני והפרזי אז בארץ,
עדיין ומבקש להן זכות בארץ.
...
אמר רב יהודה אמר רב:
על עסקי ריבה.
והיינו דכתיב:
ארדה נא ואראה הכצעקתה,
כצעקת ריבה זו:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=13&mefaresh=shimoni
בראשית יד:
עב: אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו
צפה לרגליו של משיח.
תדע לך שכן מצינו בימי אברהם, על ידי
שנתגרו מלכויות אלו באלו, באת גדולה לאברהם:
...
ויכו את כל
שדה העמלקי
עדיין לא עמד עמלק?!
אלא
מגיד מראשית אחרית.
...
ויבוא הפליט
הוא עוג, הוא פליט.
...
עג:
ויגד
לאברם העברי
ר' יהודה אומר:
כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד.
ור' נחמיה אומר:
שהוא מבני בניו של עבר.
ורבנן אמרי:
שבא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי.
...
שמונה עשר
ושלש מאות
ריש לקיש בשם בר קפרא:
אליעזר לבדו היה, מִנְיָן אליעזר הכי הוי.
...
בקש הקב"ה להוציא כהונה משם,
שנאמר:
והוא כוהן לאל עליון.
כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאו מאברהם, שנאמר:
ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו'.
א"ל אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו?!
מיד נתנה לאברהם, שנאמר:
נאם ה' לאדוני וגו' על
דברתי מלכי צדק.
והיינו דכתיב:
והוא כוהן לאל עליון, הוא
כוהן ואין זרעו כהן:
ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ
שלושה קניינין
הן:
תורה קניין אחד, דכתיב:
ה' קנני ראשית דרכו.
שמים וארץ קניין אחד, דכתיב:
קונה שמים וארץ.
ישראל קניין אחד,
עד יעבור עם זו קנית:
ואית דאמרי:
חמישה קניינין:
תורה,
ושמים וארץ,
וישראל,
אברהם,
ובית המקדש, דכתיב:
ויביאם אל גבול קדשו הר זה
קנתה ימינו:
...
תן לי הנפש
והרכוש קח לך
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י
שנה?
מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר:
וירק את
חניכיו ילידי ביתו.
ושמואל אמר:
מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר:
במה
אדע כי אירשנה.
ר' יוחנן אמר:
מפני שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר:
תן
לי הנפש והרכוש קח לך.
שמואל אמר:
שהוריקן כדלעיל:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=14&mefaresh=shimoni
בראשית טו:
שכרך הרבה מאד.
ר' לוי אמר:
לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר האוכלוסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד, או
ירא שמים אחד?!
משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של
מלך ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ מלך והתחיל
מיטמר מפניו.
א"ל: מה אתה מיטמר?
פועלים הייתי צריך שיקשקשו אותה, עכשיו שקשקשת אותה בוא וטול שכרך.
כך א"ל הקב"ה לאברהם, אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו, הדא הוא
דכתיב:
והיו עמים משרפות סיד קוצים וגו'.
ר' לוי אמר:
חורי לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין
אוכלוסין ועושין עמי מלחמה?
א"ל הקב"ה:
אל תירא אנכי מגן לך.
מה מגן זה אפילו כל החרבות באות עליו הוא עומד כנגדן, אף אתה נלחם כנגדן.
ורבנן אמרין:
לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש ונצלתי, לרעבון ונצלתי, עשיתי
מלחמה עם המלכים ונצלתי, תאמר שקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעולם הבא?!
א"ל הקב"ה:
אל תירא אנכי מגן לך,
מגן עשיתי עמך בעולם הזה, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא
שכרך
הרבה מאד כמה דאת אמר:
מה רב טובך אשר
צפנת ליראיך.
...
ויוצא אותו
החוצה
צא מאצטגנינות שלך, נביא אתה ואין אתה אסטרוגלוס, שנאמר:
השב אשת האיש כי נביא הוא.
בימי ירמיהו בקשו ישראל לבוא לידי מידה זו ולא הניח להם הקב"ה, שנאמר:
כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו וגו'. כבר
אברהם אביכם בקש לבוא לידי מידה זו ולא הנחתי לו.
...
עז: הרן היה לבו חלוק, היה נוטה על דברי
אביו, נכנסו אצלו, א"ל: של מי אתה?
אמר בלבבו: אברהם אחי הוא גדול ממני, אם ראיתיו שנמלט אומר אני של אברהם אני.
מיד השליכוהו לכבשן האש ולא הספיק לירד עד שהמיתו האש ונטלו המלך והשליכו לפני
אביו, שנאמר:
וימת הרן על פני תרח אביו.
...
ר' חנינא ברבי יצחק אמר:
ג' נובלות הן:
נובלות מיתה -
שינה.
נובלות נבואה -
חלום.
נובלות העולם הבא -
שבת.
רבי אבין מוסיף תרתין:
נובלות אורה של מעלה -
גלגל חמה.
נובלות חכמה של מעלה -
תורה.
...
הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום, אלא
לך בשלום, שנאמר:
ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.
הנפטר מחברו, אל יאמר לו לך בשלום, אלא
לך לשלום, שהרי דוד אמר
לאבשלום:
לך בשלום והלך ונתלה.
יתרו אמר למשה:
לך לשלום, הלך והצליח.
...
עח:
ביום
ההוא כרת ה' את אברם ברית
שבעה אבות כורתי ברית:
באברהם כתיב:
ביום ההוא כרת וגו'.
ביצחק כתיב: ואת בריתי אקים את יצחק.
ביעקב כתיב:
וזכרתי את בריתי יעקוב.
במשה כתיב:
כרתי אתך ברית.
באהרן כתיב:
בריתי הייתה אתו החיים והשלום.
בפנחס כתיב:
והייתה לו ולזרעו אחריו
ברית.
בדוד כתיב:
כרתי ברית לבחירי.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=15&mefaresh=shimoni
בראשית טז:
עט: ולמה נתעקרו האמהות?
מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן ומתאווה לשיחתן, הדא הוא דכתיב:
יונתי בחוגוי הסלע וגו' מפני מה עקרתי אתכם?
בשביל
הראיני את מראיך.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=16&mefaresh=shimoni
בראשית יז:
פ:
מה התאנה הזו אין בה פסולת
אלא עוקצה בלבד, העבר אותה ובטל המום.
כך התהלך לפני והיה תמים אין בך פסולת
אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום.
...
פא:
אני
אל שדי
אני הוא שאמרתי לעולמי די, שאלמלא שאמרתי לשמים וארץ די, עד עכשיו היו
מותחין והולכין.
אני הוא שאין העולם ומלואו כדאי לאלהותי.
...
רבי עקיבא אומר:
ארבע ערלות הן:
נאמר ערלה
באוזן:
הנה ערלה אזנם.
ונאמר ערלה
בפה
ואני ערל שפתים.
ונאמר ערלה
בלב וכל ישראל ערלי לב.
ונאמר לו:
התהלך לפני והיה תמים.
אם ימול
מן האוזן אינו תמים,
מן הפה אינו תמים,
מן הלב אינו תמים.
ומהיכן ימול ויהא תמים?
הוי אומר: זה
ערלת הגוף.
...
פב:
וערל
זכר
וכי יש ערל נקבה?!
אלא במקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו.
...
אמר ר' יהושע בן קרחה:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.
אמר ר' שמעון בן יוחי:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח סביב כיסאו של הקב"ה.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משמה של צדקת?
א"ל הקב"ה: לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף אותיות, עכשיו תהיה נתון בשם
זכר ובראש אותיות, הדא הוא דכתיב:
ויקרא משה להושע
בן נון יהושע.
...
אמר ריש לקיש:
האבות הן הן המרכבה, שנאמר:
ויעל מעליו.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=17&mefaresh=shimoni
בראשית יח:
ר' חמא בר חנינא:
אותו היום יום שלישי למילתו של אברהם היה, ובא הקב"ה ושאל בו.
...
כחם הים
נקב נקב מגיהינום והרתיח כל העולם לשעה קלה.
אמר הקב"ה: צדיק זה בצער והעולם ברווח?!
...
מאן נינהו שלושה אנשים?
מיכאל
גבריאל
ורפאל.
כמיכאל בא לבשר את שרה.
ורפאל בא לרפאות את אברהם.
גבריאל בא להפוך את סדום.
...
אמר רב יהודה אמר רב:
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב:
ויאמר
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך.
...
אמר רבי אליעזר:
צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
מעפרון, דכתיב:
ארץ ארבע מאות שקל כסף.
וכתיב
וישמע אברהם וגו' והוא לא שקל
מניה אלא קנטרי.
...
כי על כן
עברתם על עבדכם
מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי.
...
בר קפרא אמר:
גדול השלום ששנה הכתוב.
היא אמרה:
ואדני זקן.
והקב"ה אמר:
ואני זקנתי,
כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה.
...
אמר דוד: ג' סימנין יש באומה זו:
רחמנים
ביישנים
גומלי חסדים.
רחמנים
ונתן לך רחמים.
ביישנים, דכתיב:
ובעבור תהיה יראתו על
פניכם.
גומלי חסדים, דכתיב:
כי ידעתיו למען
אשר יצוה וגו'.
כל מי שיש בו שלושה סימנין הללו ראוי להידבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלושה
סימנין הללו אין ראוי להידבק באומה זו:
...
ר' יהודה אומר:
הכריזו בסדום: כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש.
פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר
ועגמה עליה נפשה.
מה הייתה עושה?
בכל יום כשהייתה יוצאה לשאוב מים הייתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו
עני.
אמרו: מאין חי העני הזה?
וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף.
אמרה: ריבון העולמים, עשה משפטי ודיני ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד.
באותה שעה אמר הקב"ה:
ארדה נא [ואראה]
אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה למעלה הכצעקתם אינו אומר, אלא
הכצעקתה.
...
חלילה לך
מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע
נשבעת ואמרת, שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על
השבועה?
מבול של מים אין אתה מביא ושל אש אתה מביא?!
א"כ לא יצאת ידי השבועה!
...
דבר אחר:
למה עשרה?
שכבר נשתייר בדור המבול שמונה, ולא נתלה לעולם בזכותם.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=18&mefaresh=shimoni
בראשית יט:
פו:
וישכם
אברהם בבקר
תפילות אבות תקנום.
אברהם תקן תפילה של שחר, שנאמר:
וישכם
אברהם.
יצחק תקן תפילה של מנחה, שנאמר:
ויצא יצחק
לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר:
תפילה לעני כי יעטוף וגו'.
יעקב תקן תפילה של ערבית, שנאמר:
ויפגע
במקום.
וכתיב:
ואתה אל תתפלל בעד וגו' ואל תפגע וגו':
כל היום כשר למילה, שנאמר:
וביום השמיני ימול
אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר:
וישכם אברהם
בבקר:
...
פז:
ר' יודן בשם ר' איבו:
הבכירה על ידי שביזתה כבוד אביה, אמרה:
מואב -
מֵאָב, אמר הכתוב:
ואל תתגר בם מלחמה, אבל
אתה מפתק נהרות שלהן ומצית גדישין שלהן באש, אבל הצעירה על ידי שחסתה על כבוד
אביה, ואמרה:
בן עמי - בן מי שהיה עמי,
אל תתגר בם מלחמה כל עיקר.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=19&mefaresh=shimoni
בראשית כ:
פח:
ויבא
אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה
מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור, שנאמר:
ויקר אלוהים אל בלעם, אין לשון ויקר אלא לשון
טומאה, כמה דאת אמר:
כי יהיה בך איש אשר לא יהיה
טהור מקרה לילה, אבל לישראל נגלה בלשון טהרה, בלשון קדושה, בלשון ברור:
ויקרא אל משה, בלשון שמלאכי השרת
מקלסין אותו, שנאמר:
וקרא זה אל זה ואמר וגו'.
רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות
העולם.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.
אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בשעה שדרך לפרוש אלו מאלו, הדא הוא
דכתיב:
בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים
ואלי דבר יגונב.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=20&mefaresh=shimoni
בראשית כא:
צג: אם שרה נפקדה אחרות מה איכפת להו?
אלא בשעה שנפקדה שרה אמנו,
הרבה עקרות נפקדו עמה,
הרבה חולים נתרפאו עמה,
הרבה חדשים נתפקחו עמה,
הרבה סומים נתפתחו,
הרבה שוטים נשתנו.
...
ברכיה בשם ר' לוי:
את מוצא, כיון שילדה אמנו שרה את יצחק,
היו אומות העולם אומרים: חס ושלום לא ילדה שרה את יצחק, אלא הגר שפחת שרה היא ילדה
אותו.
מה עשה הקב"ה?
ייבש דדי נשותיהן של אומות העולם והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה,
ואומרים לה: עשי מצווה והיניקי בנים שלנו.
שרה הייתה צנועה יותר מדאי, א"ל אברהם אבינו: שרה אין זו שעת הצניעות, אלא
גלי את דדיך וקדש שמו של הקב"ה, ושבי בשוק והיניקי בניהן, כדי שידעו הכל
שהתחיל הקב"ה לעשות לנו נסים, וגלתה דדיה והיו נובעות כשתי מעינות, והיו
מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, ואומרים: אין אנו כדאי להניק את בנינו מחלבו
של יצחק, [מחלבה של צדקת], הדא הוא דכתיב:
היניקה
בנים, היניקה בן אין כתיב כאן, אלא
בנים.
...
צד:
ותרא
שרה את בן הגר המצרית
אמר ר' שמעון:
ר' עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח.
דרש ר' עקיבא:
מצחק
אין מצחק אלא
גילוי עריות, כמה דאת אמר:
בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי.
מלמד, שהייתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכביש גנות, וצד נשי אנשים ומענה
אותן.
תנא ר' ישמעאל:
אין מצחק אלא לשון
ע"ז, שנאמר:
ויקומו
לצחק.
מלמד שהייתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות, וצד חגבים ומקטיר
עליהם.
רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
אין הלשון הזה, אלא
שפיכות דמים כמה דאת אמר:
יקומו
נא הנערים וישחקו לפנינו.
אמר זה לזה: נלך ונראה חלקנו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה
כלפי יצחק ועושה בעצמו כאלו מצחק, הדא הוא דכתיב:
כמתלהלה היורה זיקים חצרים וגו' כן איש רמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני.
ואני אומר: אין הלשון הזה אלא
ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים.
אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובה שאמרה שרה לאברהם
אתה למד:
כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.
עם בני, אעפ"י שאינו יצחק.
עם יצחק, אעפ"י שאינו בני, קל
וחומר עם בני שהוא יצחק.
...
צה: לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את
ישמעאל ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום
ומצא שם אשתו של ישמעאל.
אמר לה: היכן הוא ישמעאל?
אמרה ליה: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר.
א"ל: תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עיפה נפשי מדרך המדבר.
א"ל: אין לי לא לחם ולא מים.
א"ל: כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה, ואמרי לו: חלף את מפתן ביתך,
שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם
והבין ישמעאל ושלחה.
שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה, ופטימה שמה.
ועוד, לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל
במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא אשתו של ישמעאל וכו', עד מיד
הוציאה ונתנה לו.
עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב וממון
וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו
כרחם אב על בנים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=21&mefaresh=shimoni
בראשית כב:
צה:
ה'
צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו, היוצר הזה אינו בודק קנקנים
מרועעין, מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן, אלא מה הוא בודק?
קנקנים היפים שאפילו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן.
כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים, שנאמר:
ה'
צדיק יבחן.
...
דבר אחר:
ויהי אחר הדברים האלה
אחר למי?
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא:
אחר דברו של שטן, דכתיב:
ויגדל הילד ויגמל.
אמר שטן לפני הקב"ה: רבש"ע, זקן זה חננתו לק' שנה פרי בטן,
מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד, או גוזל אחד להקריב לפניך!
א"ל: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני היה זובח! מיד
והאלהים נסה את אברהם אחר דבריו של ישמעאל וכו'
כדלעיל
...
צז:
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו
א"ר שמעון בן יוחאי:
אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה.
אהבה מקלקלת השורה, שנאמר:
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את
חמורו, וכי לא היו לו עבדים?!
אלא אהבה מקלקלת את השורה.
ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר:
ויקם בלעם
בבקר ויחבוש את אתונו, וכי לא היו לו עבדים?!
אלא שנאה מקלקלת את השורה.
ויאסור יוסף מרכבתו וכי לא היו לו
עבדים?!
אלא אהבה מקלקלת את השורה.
ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, וכי
לא היו לו עבדים?!
אלא שנאה מקלקלת את השורה.
...
צח:
ויקם
וילך אל המקום
נתן לו שכר קימה ושכר הליכה:
אמר לפניו: לאיזה הר?
א"ל: בכל מקום שתראה כבודי עומד, ואמתין לך.
השכים בבקר ולקח ישמעאל ואליעזר ויצחק בנו עמו, וחבש את החמור.
הוא בן האתון שנברא בין השמשות.
הוא החמור שרכב עליו משה, שנאמר:
ויקח משה את
אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור.
הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב
עליו, שנאמר: ע
ני ורוכב על חמור.
בן ל"ז שנה היה יצחק בלכתו להר המוריה, וישמעאל בן נ' שנה...
...
ק: אמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.
...
קא:
ר' יהודה אומר:
כיון שהגיע החרב לצוואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין שני
הכרובים:
אל תשלח ידך אל הנער חזרה
נפשו לגופו והתירו, ועמד יצחק, וידע יצחק, שכך עתידים המתים לחיות.
ופתח ואמר:
ברוך אתה ה' מחיה המתים.
...
א"ל: אתה אמרת לי:
כי ביצחק יקרא לך זרע, כשם שהיה לי להשיבך ולא
השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאין לפניך, זכור להם עקדת יצחק אביהם ופדה
אותם מצרתן!
אמר ליה: עתידין בניך שיהו חוטאין לפני ואני עתיד לדון אותן בראש השנה, ואם מבקשין
הן שאסלח להן יהו תוקעין לפני בשופר...
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=22&mefaresh=shimoni
בראשית כג:
קב:
וזרח
השמש ובא השמש, אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?!
אלא עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק חברו.
יום שמת ר' עקיבא, נולד רבי, וקראו עליו:
וזרח
השמש ובא השמש.
יום שמת רבי, נולד רב אדא בר אהבה.
יום שמת רב אדא, נולד ר' אבין.
יום שמת ר' אבין, נולד ר' אושעיא בריה.
יום שמת ר' אושעיא, נולד אבא הושעיא איש טריא.
יום שמת אבא הושעיא איש טריא, נולד ר' אושעיא.
עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע, שנאמר:
קח לך את יהושע בן נון.
עד שלא שקעה שמשו של יהושע, זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר:
וילכדה עתניאל בן קנז.
עד שלא שקעה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל, שנאמר:
ונר
ה' טרם יכבה ושמואל שוכב.
עד שלא שקעה שמשה של שרה, זרחה שמשה של רבקה, שנאמר:
הנה
ילדה מלכה גם היא ואחר כך:
שני חיי
שרה.
...
ממרא
קרית ארבע
קרית ארבע זוגות:
אדם וחוה,
אברהם ושרה,
יצחק ורבקה,
יעקב ולאה:
ויבא אברהם
לספוד לשרה
כששב אברהם מהר המוריה בשלום, חרה אפו של סמאל שראה שלא
עלתה בידו תאוות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה?
הלך ואמר לשרה: לא שמעת מה נעשה בעולם?
אמרה ליה: לאו!
אמר לה: לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה, התחילה בוכה ומיללת
שלוש בכיות כנגד שלוש תקיעות, שלוש יללות כנגד שלוש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה.
...
תנינן:
האשה נקנית בשלוש דרכים:
בכסף,
בשטר,
ובביאה.
בכסף מנא לן?
גמר,
קיחה קיחה משדה עפרון.
כתיב הכא:
כי יקח איש אשה ובעלה.
וכתיב התם:
נתתי כסף השדה קח ממני
וקיחה אקרי קנין, שנאמר:
השדה אשר קנה
אברהם אי נמי,
שדות בכסף יקנו:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=23&mefaresh=shimoni
בראשית כד:
קג:
וה'
ברך את אברהם בכל, אברהם היה מברך את הכל, שנאמר:
ונברכו בך כל משפחות האדמה.
ומי מברך את אברהם?
הקב"ה, שנאמר:
וה' ברך את אברהם בכל.
משה נסן של ישראל: מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'.
ומי הוא נסו של משה?
הקב"ה, שנאמר:
ויקרא שמו ה' נסי.
דוד רועה של ישראל, שנאמר:
אתה תרעה את עמי את
ישראל.
ומי הוא רועה של דוד?
הקב"ה, שנאמר:
ה' רועי לא אחסר.
ירושלים אורו של עולם, שנאמר:
והלכו גויים
לאורך ומלכים לנגה זרחך.
ומי הוא אורו של ירושלים?
הקב"ה, שנאמר:
והיה ה' לך לאור עולם.
...
קה:
אברהם חדש זקנה,
יצחק חדש יסורין,
יעקב חדש את החולי,
חזקיהו מלך יהודה חדש חולי שני...
...
קו:
תניא:
וה' ברך את אברהם -
ר' מאיר אומר:
שלא הייתה לו בת.
ר' יהודה אומר:
שהיתה לו בת.
אחרים אומרים:
בת הייתה לו ובכל שמה.
...
ר' שמעון בן אלעזר אומר:
מרגלית טובה הייתה לאברהם אבינו תלויה בצווארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא
ובשעה שנפטר אברהם אבינו, נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה.
...
קז:
אמר
אולי לא תאבה האשה -
אתן לו בתי.
א"ל: אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך.
...
תנו רבנן:
שלושה קפצה להן הארץ:
אליעזר עבד אברהם,
ויעקב אבינו,
ואבישי בן צרויה...
...
אנכי ניצב על
עין המים והיה הנערה -
ארבעה הן ששאלו שלא כהוגן, לשלשה נתן להם כהוגן ולאחד
נתן לו שלא כהוגן, ואלו הן:
אליעזר עבד אברהם,
וכלב,
ושאול,
ויפתח.
אליעזר:
והיה הנערה אשר אומר אליה
אלו יצתה אמה אחת והשקהו, היה משיאה לבן אדוניו?!
זימן לו הקב"ה כהוגן
והנה רבקה יוצאת.
כלב אמר:
אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי
לו את עכסה בתי לאשה.
אלו לכדה עבד אחד, היה נותן לו את בתו?!
זימן לו הקב"ה כהוגן:
וילכדה עתניאל בן קנז.
שאול אמר:
והיה האיש אשר יכנו וגו'
אלו יצא כושי אחד, או גוי אחד, או עבד אחד והכהו, היה נותן לו את בתו?!
זמן לו הקב"ה כהוגן:
ודוד בן איש אפרתי.
יפתח אמר:
והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי.
אלו יצא חמור אחד, או כלב אחד, היה מעלה עולה?!
זימן לו הקב"ה שלא כהוגן:
ויבא יפתח המצפתה
והנה בתו יוצאה לקראתו.
...
קח:
הוא
טרם כלה לדבר -
שלושה הן שנענו במענה פיהן:
אליעזר עבד אברהם,
משה,
ושלמה.
אליעזר, דכתיב:
ויהי הוא טרם כלה לדבר.
משה, דכתיב:
ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים
האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם.
שלמה, דכתיב:
וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים.
...
קט:
ויתן
תבן ומספוא לגמלים -
יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים
ושלשה דפין היא אמורה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מרבוי המקרא.
...
ותפול מעל
הגמל -
לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה
ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים, מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם
שלא יסריח ולא יהיה בו מום, בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר.
אמר לה: בתולותיך היכן הן?
אמר לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ.
אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע בך, ונשבעה לו שלא נגע בה.
הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה.
אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד?
אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד, והוא תמיה גדולה,
יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי.
ויען לבן
ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב -
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שאין זווגו של אדם אלא
מאת הקב"ה.
מן התורה
ויאמרו מה' יצא הדבר.
מן הנביאים,
ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא
ומן הכתובים,
בית והון נחלת אבות ומה' אשה
משכלת:
...
ותפול מעל
הגמל -
אתרכינת כמה דאת אמר:
כי
ייפול לא יוטל.
...
ותקח הצעיף
ותתכס -
שתים הן שנתכסו בסעיף וילדו תאומים.
רבקה -
ותקח הצעיף ותתכס.
תמר -
ותכס בצעיף ותתעלף.
...
ויביאה יצחק
האהלה שרה אמו -
כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על האהל, וכיון
שמתה פסק אותו ענן וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, הייתה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה,
וכיון שבאת רבקה חזרה אותה ברכה.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, היו דלתותיה פתוחות לרווחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה
רווחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה רווחה.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת, כיון שמתה שרה פסק,
וכיון שבאת רבקה חזר אותו הנר.
וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו עושה חלתה בטהרה, וקוצה חלתה בטהרה, מיד
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו:
וינחם יצחק
אחרי אמו -
רבי יוסי אמר:
שלוש שנים עשה יצחק אבל על אמו ולאחר שלוש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו, מכאן
אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר
אשתו, שנאמר
: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו
וגו'.
וכי יעזוב איש את מצוות כבד?
אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר
: ודבק
באשתו:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=24&mefaresh=shimoni
בראשית כה:
קט:
ויוסף
אברהם ויקח וגו' -
בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנך ידך אם יהיו לך
בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים.
ממי אתה למד?
מאברהם שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו.
ויוסף אברהם
ויקח אשה ושמה קטורה -
ר' יהודה אומר:
זהו הגר.
א"ל רב נחמן:
והכתיב:
ויוסף?!
א"ל: על פי הדבור, כמה דאת אמר:
ויוסף
ה' דבר אלי.
א"ל: והכתיב:
ושמה קטורה?!
שקטרה מצוות ומעשים טובים.
א"ל: והכתיב:
ולבני הפילגשים אשר לאברהם?!
א"ל:
פילגשם כתיב.
...
ישמעאל עשה תשובה, דכתיב: ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו...
...
בת בתואל
הארמי-
אם למד שהוא מפדן ארם, מה תלמוד לומר
אחות לבן הארמי?!
אלא בא ללמדך, אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזו שהיא יוצאה
מביניהם למה היא דומה?
לשושנה בן החוחים.
כתיב:
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן וגו', מלמד שכללן כולם
ברמאות.
...
דבר אחר:
ויתרוצו הבנים -
עוברת על בתי ע"ז, עשו מפרכס לצאת -
זורו רשעים מרחם
תעו
מבטן.
עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב:
בטרם אצרך
בבטן ידעתיך.
...
ותלך לדרוש את
ה' -
וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים?
אלא לא הלכה אלא לבית מדרשו של שם ועבר, ללמדך כל מי שהוא מקבל פני זקן, כאלו הוא
מקבל פני שכינה.
...
שני גויים
בבטנך -
שני גאים בבטנך.
אדריינוס באומות,
ושלמה בישראל.
...
מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא:
למה יצא עשו תחלה?
א"ל: טפה ראשונה של יעקב הייתה.
מָשָל, אם תניחו שתי מרגליות בשפופרתך אחת, לא זאת שאת נותנת בראשונה היא יוצאה
אחרונה?
כך טפה ראשונה של יעקב היתה.
...
ויהי עשו איש
יודע ציד -
צד את הבריות בפיו:
...
אמר רבי יחונן:
חמש עבירות עבר אותו רשע:
באותו יום בא על נערה המאורסה, דכתיב:
ויבא עשו מן
השדה
וכתיב התם:
כי בשדה מצאה.
הרג את הנפש, כתיב הכא:
והוא עייף.
וכתיב התם:
כי עיפה נפשי להורגים.
כפר בתחית המתים, דכתיב:
הנה אנכי הולך למות.
כפר בעיקר, כתיב הכא:
למה זה לי בכורה
וכתיב התם:
זה אלי ואנוהו
בזה את הבכורה, דכתיב: ויבז עשו את הבכורה.
...
קיא: מכרה
כיום את בכורתך לי -
אמרו: כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, א"ל יעקב לעשו:
אחי, שני עולמות לפנינו:
העוה"ז,
ועוה"ב.
העוה"ז - יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן, לישא אשה ולהוליד בנים ובנות,
אבל
העוה"ב - אין בו כל המדות הללו.
רצונך טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב, שנאמר:
מכרה כיום את בכורתך לי, כאותו היום שהיו בבטן
אמם.
מיד כפר עשו בתחית המתים, שנאמר:
הנה אנכי הולך
למות.
אותה שעה נטל עשו חלקו העוה"ז ויעקב נטל חלקו העוה"ב.
וכשבא יעקב מבית לבן וראה לו עשו בנים ובנות עבדים ושפחות, א"ל: יעקב אחי, לא
כך אמרת לי שתטול אתה העוה"ב ואני אטול העולם הזה, מנין לך כל הממון הזה
שתשמח?
הרהר עשו בדעתו: ומה העוה"ז שאינו חלקו נתן לו הקב"ה שכרו, העוה"ב
שהוא חלקו על אחת כמה וכמה.
מיד אמר עשו: רצונך בוא ונעשה שותפות, טול אתה חצי העוה"ז וחצי העוה"ב
כו'.
א"ל יעקב: (ג) בני רכים ואינן יכולין לעמוד ביסורין, שנאמר:
ודפקום יום
אחד.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=25&mefaresh=shimoni
בראשית כו:
קיא:
עקב
אשר שמע אברהם בקולי -
בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו.
ר' שמעון בן לקיש אמר:
בן שלוש שנים הכיר את בוראו, שנאמר:
עקב אשר שמע, מנין
עק"ב.
אמר רב:
קיים אברהם אבינו כל התורה כלה, שנאמר:
עקב אשר
שמע אברהם בקולי וגו'.
ואימא שבע מצוות ומילה?
אם כן
מצותי חקותי ותורתי, למה לי.
קיים אברהם אפילו ערובי תבשילין, שנאמר:
תורותי, אחד
דברי תורה ואחד דברי סופרים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=26&mefaresh=shimoni
בראשית כז:
קיד:
ותקח
רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות -
שחמד מנמרוד הרשע, הדא הוא דכתיב:
חמד רשע מצוד רעים.
...
אשר אתה בבית
-
שבהן משמש לאביו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו הרשע את אביו.
אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמש אותו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא
לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא
בבגדי מלכות.
...
ויאמר יעקב
אנכי עשו בכורך -
א"ר לוי:
אנכי - שעתידין בני לקבל עשרת הדברות,
אבל
עשו בכורך.
...
קטו: לא עמדו פילוסופים באומות העולם
כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.
אבנימוס הגרדי נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג
באומה זו?
אמר להן: לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן, אם [מצאתם] שם תינוקות
מצפצפים בקולם אי אתם יכולים להן ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחן אביהם, ואמר
להם:
הקול קול יעקב, בזמן שקולו של
יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידים ידי עשו.
...
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד -
חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, חרדה שהחרידה רות
לבועז, בדין היה לקללה, אלא
ובוטח בה' ישוגב, נתן הקב"ה בלבו וברכה:
ויאמר
ברוכה את לה' בתי. חרדה שהחריד יעקב ליצחק בדין היה לקללו, אלא
ובוטח בה'
ישוגב נתן בלבו וברכו.
...
כשמוע עשו את דברי אביו -
א"ר חנין:
כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא - יותרו מעיו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה.
זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו, אימתי נפרע לו?
בשושן הבירה:
ויזעק זעקה גדולה ומרה.
...
וישבת עמו ימים אחדים -
וכתיב:
ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים
אחדים.
נאמר כאן
ימים אחדים,
ונאמר להלן
אחדים.
מה להלן שבע שנים, אף כאן שבע שנים.
...
קטז: למה אשכל גם שניכם -
א"ר לוי:
אוי להם לרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל, כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה
מעצתם.
עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה
ורבה?!
אני איני עושה כן, אלא
יקרבו ימי אבל אבי.
פרעה אמר: שוטה היה עשו שאמר:
יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו
פרה ורבה?!
אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב:
כל
הבן הילוד היארה תשליכוהו וגו'
אמר המן: שוטה היה פרעה ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות?!
אני איני עושה כן, אלא
להשמיד להרוג ולאבד.
א"ר לוי:
אף
גוג לעתיד לבא אומר כן, שוטה היה המן ולא היה יודע שיש להן פטרון
בשמים?!
אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואח"כ להם, הדא הוא דכתיב:
יתיצבו
מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.
אמר הקב"ה: רשע, לי באת להזדווג, חייך שאני עושה מלחמה עמך, שנאמר:
ה'
כגבור יצא וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=27&mefaresh=shimoni
בראשית כח:
קטז: דבר זה
כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תני במתניתין: ותניא בברייתא.
כתוב בתורה:
וילך עשו אל ישמעאל
שנוי בנביאים:
ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים.
משולש בכתובים:
כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו.
תני במתניתין:
המחובר לטמא טמא לטהור טהור.
ותניא בברייתא,
ר' אליעזר אומר:
לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
...
קיז:
מטרונא שאלה לרבי יוסי:
לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
א"ל: לששה, דכתיב:
כי ששת ימים עשה ה' וגו'.
מאותה שעה ועד עכשיו מהו עוסק?
אמר לה: יושב ומזווג זווגים, איש לאשה ואשה לאיש וכו' (ומאריך במדרש רבות קחנו
משם) יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו הולך אצלו.
יצחק בא זווגו אצלו, דכתיב:
וישא עיניו
וירא והנה גמלים באים.
יעקב הלך אצל זווגו, דכתיב:
ויצא יעקב מבאר
שבע.
חזקיה אמר:
בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות, עשה עוד מוטמן בארץ ומשמש לעבר
י"ד שנה ובאמהות שבע שנים, נמצא נושא אשה בן פ"ד ועשו בן מ', למדנו שהקב"ה
מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים.
...
ויצא יעקב -
וכי לא יצא משם אלא הוא כמה חמורים יצאו וכמה גמלים יצאו
ואת אמרת ויצא?!
אלא כל זמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה, פנה משם, פנה זיוה פנה שבחה
פנה הדרה.
...
ויפגע במקום -
למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום?
מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.
...
קיח: כתיב:
ויקח
מאבני המקום וישם מראשותיו
א"ר יצחק:
מלמד שנתקבצו כל האבנים כולם וכל אחד ואחד אמר: עלי ינוח ראשו של צדיק זה.
תנא: וכולן נבלעו באחת.
...
קיט:
דבר אחר:
מלאכים שהן מלוין את האדם בארץ ישראל, אין מלוין אותו בחוצה לארץ.
עולים - אלו שלוו אותו בארץ ישראל.
יורדים - [אלו] שלוו אותו בחוצה לארץ.
...
אמר רבי יוחנן:
הרשעים מתקיימים על אלהיהם
ופרעה חולם והנה עומד
על היאור, אבל הצדיקים הקב"ה מתקיים עליהם, שנאמר:
והנה ה' ניצב עליו.
...
קכ:
והנה
אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך -
רבנן אמרין:
על הכל השיבו, ועל הפרנסה לא השיבו.
אם יהיה אלוהים עמדי –
הנה אנכי עמך.
ושמרני –
ושמרתיך.
בדרך הזה אשר אנכי הולך –
בכל אשר תלך.
ושבתי בשלום אל בית אבי -
והשבתיך אל האדמה הזאת.
ועל הפרנסה לא השיבו.
ר' אסי אמר:
אף על הפרנסה השיבו, שנאמר
כי לא אעזבך ואין
עזיבה אלא פרנסה, כמה דאת אמר:
ולא ראיתי צדיק
נעזב וזרעו מבקש לחם.
...
ויירא ויאמר
מה נורא המקום הזה -
הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע בבית המקדש, מה
טעם?
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכתיב:
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.
א"ר יוחנן:
הסולם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל, מה טעם?
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה
וכתיב:
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.
...
קכא:
רבי ברכיה בשם ר' מאיר אמר:
מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של
בבל עולה ויורד,
ושל
יון עולה ויורד,
ושל
אדום עולה ויורד,
א"ל הקב"ה: יעקב, אף אתה עולה.
באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: תאמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?
א"ל הקב"ה:
אל תירא ישראל, אם
אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה...
...
קכב:
רבי איבו ורבי יונתן,
חד אמר:
מסורסת היא הפרשה.
וחד אמר:
על הסדר נאמר.
מאן דאמר מסורסת היא הפרשה - שכבר הבטיחו הקב"ה:
והנה
אנכי עמך
והוא אומר:
אם יהיה אלוהים עמדי אתמהה?!
מאי דכתיב על הסדר נאמר, מה מקיים
אם יהיה אלוהים
עמדי?
אם יהיה לי שיתקיימו התנאים שהתנה עמי, אני אקיים את נדרו.
...
קכג:
ונתן
לי לחם לאכול ובגד ללבוש -
עקילס הגר נכנס אצל
ר' אליעזר א"ל:
הרי כל שבחו של גר:
ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה.
א"ל: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליה אותו זקן:
ונתן לי לחם לאכול?
בא זה והושיטה לו בקנה.
בא לו אצל ר' יהושע:
התחיל מנחמו בדברים.
לחם - זו תורה, כמה דאת אמר:
לכו לחמי בלחמי.
שמלה- זו טלית, זכה אדם לתורה זכה
למצות. ולא עוד, אלא שהן משיאין לכהונה ובני בניהן מקריבים על גבי המזבח.
לחם - זה לחם הפנים.
שמלה - אלו בגדי כהונה גדולה.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=28&mefaresh=shimoni
בראשית כט:
קכד:
ויגל
את האבן -
כאדם שהוא מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית
...
וישק יעקב
לרחל -
כל נשיקה לתפילות בר מתלתא.
נשיקה של גדולה -
ויקח שמואל את פך השמן
וגו' וישקהו.
נשיקה של פרקים -
וילך ויפגשהו בהר האלהים
וישק לו.
נשיקה של פרישות -
ותשק ערפה לחמותה.
ר' תנחומא אמר:
אף נשיקה של קריבות -
וישק יעקב לרחל שהיתה
קרובתו.
וישא את קולו ויבך -
למה בכה?
אמר אליעזר: בשעה שהלך להביא את רבקה, מה כתיב ביה?
ויקח העבד עשרה גמלים ואני לא נזם אחד
ולא צמיד אחד.
דבר אחר:
למה בכה?
שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה הוא דהיא אמרה לה:
לכן
ישכב עמך הלילה, הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.
דבר אחר:
למה בכה?
שראה בני אדם מלחשין.
אמרו אלו לאלו: וכי מה בא זה לחדש עלינו דבר של ערוה?
שמשעה שלקה העולם במבול גדרו אומות העולם עצמם מן הערוה, והדא אמרה: שבני מזרח
גדורים מן הערוה.
...
וינשק לו, אמר דילמא מרגלים אינון ואינון יהיבין בפומיה
...
קכה: ומהו רכות?
ררכות מבכיה, שכך היו התנאים: שיהא גדול נושא לגדולה וקטן לקטנה, והיתה בוכה
ואומרת: יהי רצון שלא אפול בידו של רשע.
...
אמר רבי חנינא:
בשכר צניעות שהיתה בה ברחל שמסרה לה סימנין לאחותה, זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר
צניעות דהוה בשאול, דכתיב:
ועל דבר המלוכה לא הגיד לו - זכה ויצאה ממנו
אסתר, דכתיב:
אין אסתר מגדת מולדתה.
שבע שנים ברחל בתך הקטנה -
אמר בגין דאנשי מקומך רמאין, אברר את קניני
ברחל
ולא בלאה.
בתך
- שלא תביא אחרת מן השוק ותקרא את שמה רחל.
קטנה - שלא תחליף שמותן זו בזו ואפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשין אין
את מועיל.
...
ורחל עקרה -
הייתה עיקרו של בית
...
קכו:
ר' יוחנן משום ר"ש בן
יוחאי:
מיום שברא הקב"ה את עולמו לא בא אדם שהודה לפני הקב"ה עד שבאתה לאה
והודאתו, שנאמר:
הפעם אודה את ה'.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=29&mefaresh=shimoni
בראשית ל:
קכז:
ויחר
אף יעקב ברחל -
כתיב:
החכם יענה דעת רוח -
זה אברהם,
וישמע אברם לקול שרי.
וימלא קדים בטנו - זה יעקב.
ויחר אף יעקב ברחל.
א"ל הקב"ה: כך עונין את המעיקות?
חייך, שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.
...
קכט:
וילך
ראובן בימי קציר חטים -
מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהן בגזל.
...
...וכל השבח הזה מנין לו?
מזבולון, שהיה עוסק בפרקמטיא ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הדא הוא דכתיב:
זבולון לחוף ימים ישכון.
וכשבא משה לברך את ישראל הקדים ברכת זבולון ליששכר, הדא הוא דכתיב:
שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ממה שיש שכר
באהליך.
...
קל: א"ל: עיקר ברייתה של דינה זכר הייתה, ומתפלתה של רחל, שאמרה: יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה...
...
ויהי כאשר
ילדה רחל את יוסף -
כיון שנולד שטנו של עשו,
דאמר ר' שמואל בר נחמני:
מסורת אגדה בינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב:
אם לא יסחבום צעירי הצאן.
ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן?
שהם צעירים של שבטים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=30&mefaresh=shimoni
בראשית לא:
זה לי עשרים
שנה -
גדול תלמוד תורה מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב
בבית עבר לא נענש עליהם.
...
ואת יגיע כפי
ראה אלוהים -
חביבה היא מלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון
ומלאכה הצילה נפשות.
זכות אבות הצילה ממון -
לולי אלהי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני.
ומלאכה הצילה נפשות -
את עניי ואת יגיע
כפי.
...
ויקרא לו לבן
יגר שהדותא -
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק
לו כבוד.
בתורה -
ויקרא לו לבן יגר שהדותא.
בנביאים -
כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא
וארקא לא עבדו.
בכתובים -
וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא
לעלמין חיי.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=31&mefaresh=shimoni
בראשית לב:
קלא:
ר' יעקב בר אידי רמי:
כתיב:
והנה אנכי עמך ושמרתיך.
וכתיב:
ויירא יעקב.
אמר: שמא יגרום החטא.
...
וירא יעקב מאד
ויצר לו -
לא היא יראה ולא היא צרה?
אלא
ויירא שלא ייהרֵג,
ויצר - שלא יהרוג.
אם מתגבר הוא עלי - הורגני ואם אני מתגבר עליו - אני הורגו.
אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל?
כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם?
כך אמר: י
קרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, תאמר
שמת אותו זקן?
כך אמר לי הקב"ה:
שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך
ואהיה עמך, תאמר ע"כ היו התנאים ולא יותר?
ויחץ את העם
אשר אתו -
זיינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ, והתקין עצמו לג'
דברים:
לדורון -
ותעבור המנחה על פניו.
למלחמה -
אם יבוא עשו אל המחנה.
לתפילה -
ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם.
...
ויקם בלילה
הוא ויקח את שתי נשיו -
ודינה היכן הייתה?
נתנה בתיבה ונעל בפניה.
אמר: עינו של אותו רשע רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני.
א"ל הקב"ה:
למס מרעהו חסד מנעת
חסדך מן אחוך! ונסבתה לאיוב ולא גיירתיה?
לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור, הדא הוא דכתיב:
ותצא דינה בת לאה.
...
קלב:
רבי חמא בר חנינא אמר:
שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה:
כי על כן ראיתי
פניך כראות פני אלוהים ותרצני.
...
ויאבק איש עמו
-
יש אומרים מיכאל היה.
א"ל מיכאל: ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו?!
...
ויותר יעקב
לבדו -
אמר רבי אלעזר:
מלמד שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופן.
וכל כך למה?
לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.
...
קלג:
ויאמר
שלחני -
שהגיע זמן קלוסי לקלס.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=32&mefaresh=shimoni
בראשית לג:
ר' ינאי אומר:
מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של שיש וקהו שניו של אותו רשע.
ומה תלמוד לומר:
ויבכו?
זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו.
...
א"ר שמעון:
מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר:
ולא יקרא
עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע - מכלל דבעולם הזה שרי.
ריש לקיש אמר:
מהכא:
כראות פני אלוהים ותרצני.
ופליגא דר' לוי דאמר ר' לוי:
משל דיעקב ועשו למה הוא דומה?
לאדם שזימן את חברו והכיר בו שמבקש להרגו.
א"ל: טעם תבשיל זה שאני טועם, כתבשיל שטעמתי בבית המלך.
אמר: ידע ביה מלכא, מסתפי ולא קטלא ליה.
...
אשר אבוא אל
אדוני שעירה -
א"ר אבהו:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו!
אפשר יעקב אמתי היה מרמה ביה? אלא אימתי הוא בא אצלו?
לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב:
ועלו מושיעים בהר ציון
לשפוט את הר עשו.
...
וישב ביום ההוא
עשו לדרכו שעירה -
וארבע מאות איש היכן היו?
שמטו אחד אחד בפני עצמו.
אמרו: לא נכוה בגחלתן.
אימתי פרע להן הקב"ה?
להלן:
נמלט ולא נותר מהם איש כי אם ארבע מאות איש
אשר רכבו על הגמלים.
...
ויבא יעקב שלם
-
אמר רב:
שלם
בגופו,
שלם
בממונו,
ושלם
בתורתו.
ויחן את פני
העיר -
אמר רב:
מטבע תקן להן.
ר' יוחנן אמר:
מרחצאות תקן להן
...
ויקן את חלקת
השדה -
זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולות להונות את
ישראל ולומר להן: גזלין הן בידן. ואלו הן:
מערת המכפלה,
וקבורתו של יוסף,
ובית המקדש.
מערת המכפלה -
וישקול אברהם לעפרון את הכסף.
בית המקדש -
ויתן דוד לארנן במקום וגו'.
וקבורתו של יוסף -
ויקן את חלקת השדה.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=33&mefaresh=shimoni
בראשית לד:
א"ל: לפי שכתוב: ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת כזונה, לפיכך כתיב: ותצא דינה בת לאה...
...
קלד:
וישכב
אותה -
כדרכה.
ויענה -
שלא כדרכה.
...
שכם בני חשקה
נפשו -
א"ר שמעון בן לקיש:
בשלשה לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל:
בדביקה,
בחשיקה,
ובחפיצה.
בדביקה – שנאמר:
ואתם הדבקים בה' אלהיכם.
בחשיקה – שנאמר:
חשק ה' בכם.
בחפיצה -
כי תהיו אתם ארץ חפץ.
ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע:
בדביקה -
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב.
בחשיקה -
שכם בני חשקה נפשו בבתכם.
בחפיצה -
כי חפץ בבת יעקב.
ר' אבא בן אלישע:
מוסיף עוד תרין:
באהבה,
ובדבור.
באהבה -
אהבתי אתכם אמר ה'.
בדבור -
דברו על לב ירושלים.
ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע:
באהבה -
ויאהב את הנערה.
בדבור על לב -
וידבר על לב הנערה - דברים
שהן מנחמים את הלב.
אמר לה: אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הוציא, אני שיש לי ליתן לך, כמה נטעים
כמה שדות בית זרע - על אחת כמה וכמה.
...
ויקחו את דינה
מבית שכם ויצאו -
היו גוררין בה ויוצאין.
א"ר הונא:
הנבעלת מערל קשה לפרוש.
אמרה: [ואני אנה] אוליך את חרפתי?
עד שנשבע לה שמעון שהוא נושאה, הדא הוא דכתיב:
ושאול
בן הכנענית.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=34&mefaresh=shimoni
בראשית לה:
קלו:
ותלד
רחל ותקש בלדתה -
שלוש היו שנתקשו בשעת לידתן ומתו.
רחל -
ותקש בלדתה.
אשת פנחס -
וכלתו אשת פנחס הרה ללדת וגו'.
ומיכל בת שאול – דכתיב:
ולמיכל בת שאול לא
היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הדא
הוא דכתיב:
והששי יתרעם לעגלה.
למה נקרא שמה עגלה?
שפעת כעגלה ומתה.
...
א"ל מהו דכתיב: ו
יהי בהקשותה בלדתה וגו'?
א"ל: כך משיבין נפשה של חיה וא"ל בשעת הלידה: אל תיראי כי בן
זכר ילדת.
א"ל: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה
יתרה נולדה עם בנימין.
...
ותמת רחל
ותקבר בדרך אפרתה -
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת?!
אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם וקברה שם, שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא
דכתיב:
כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה'
מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.
...
א"ר שמואל בר נחמן:
כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר:
ויהיו
בני עקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולין כאחת. אלא מה אני מקיים:
וישכב את בלהה פילגש אביו?!
שבלבל מצע אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה.
ר"ש בן אלעזר אומר:
מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל
ולומר:
ארור שוכב עם אשת אביו ויבוא
חטא זה לידו?!
ומה אני מקיים
וישכב?
עלבון אמו תבע.
אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?!
עמד ובלבל מצעה.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=35&mefaresh=shimoni
בראשית לו:
-
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=36&mefaresh=shimoni
בראשית לז:
קמ:
וישב
יעקב -
לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רגז.
לא שלותי - מעשו.
ולא שקטתי – מלבן.
ולא נחתי - מדינה.
ויבוא רגז - בא עלי רגזו של יוסף.
...
אלה תולדות וגו'
-
לא הוה צריך קרא למימר אלא
אלה תולדות יעקב ראובן,
אלא –
מה יעקב
נולד מהול,
אף יוסף
נולד מהול.
מה זה הייתה
אמו עקרה
אף זה הייתה
אמו עקרה.
מה זה
נתקשה אמו בשעת לידה,
אף זה
נתקשה אמו בשעת לידה.
מה זה
ילדה אמו שנים,
אף זה
ילדה אמו שנים.
מה זה
אחיו שונא אותו,
אף זה
אחיו שונאים אותו.
מה זה
אחיו מבקש להרגו,
אף זה
אחיו מבקשים להרגו.
זה
רועה,
וזה
רועה.
זה
נשטם,
וזה
נשטם.
זה
נגנב,
וזה
נגנב.
זה
נגנב
שני פעמים,
וזה
נגנב שני פעמים.
זה
נתברך בעשר,
וזה
נתברך בעשר.
זה
יצא חוצה לארץ,
וזה
יצא חוצה לארץ.
זה
נשא אשה חוצה לארץ,
וזה
נשא אשה חוצה לארץ.
זה
הוליד בנים חוצה לארץ,
וזה
הוליד בנים חוצה לארץ.
זה
לווהו מלאכים,
וזה
לווהו מלאכים.
זה
נתגדל על ידי חלום,
וזה
נתגדל על ידי חלום.
זה
נתברך בית חמיו בשבילו,
וזה
נתברך בית חמיו בשבילו.
זה
ירד למצרים,
וזה
ירד למצרים.
זה
כלה את הרעב,
וזה
כלה את הרעב.
זה
משביע,
וזה
משביע.
זה
מצווה,
וזה
מצוה.
זה
מת במצרים,
וזה
מת במצרים.
זה
נחנט,
וזה נחנט.
זה
עלו עצמותיו,
וזה
עלו עצמותיו.
...
וישראל אהב את
יוסף כי בן זקנים הוא לו -
רי יהודה אומר:
שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.
...
קמא:
אמר רב:
לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף
משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
...
קמא:
ויאמר
לו מה החלום הזה אשר חלמת -
כך היה אבינו יעקב סבור, שתחית המתים מגעת בימיו, שנאמר:
הבוא נבוא אני ואמך רחל מתה ואת אמרת
אני ואמך?!
ולא היה אבינו יעקב יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל, שגדלה אותו
כאמו.
...
וימצאהו איש -
ג' מלאכים נזדמנו לו:
וימצאהו איש,
וישאלהו האיש,
ויאמר האיש.
...
למדתך תורה דרך ארץ, שכשהאדם עושה מצווה
יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו:
וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתפיו היה טוענו
ומוליכו אצל אביו.
אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו:
וגם
הנה הוא יוצא לקראתך וגו', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו.
אילו היה בועז יודע שכותב עליו:
ויצבט לה קלי,
עגלות פטומות היה מביא ומאכילה.
לשעבר היה אדם עושה מצווה והנביאים כותבין אותה, ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה?
אליהו ומשיח והקב"ה חותם, הדא הוא דכתיב:
אז
נדברו יראי ה' וגו'.
...
קמב:
והבור
רק אין בו מים -
דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא:
מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
...
הכר נא הכתנת
בנך היא -
אמר ליה הקב"ה ליהודה: אתה אמרת לאביך
הכר נא חייך, שתמר אומרת לך
הכר נא למי החותמת והפתילים.
...
קמג:
ויקומו כל
בניו וכל בנותיו לנחמו -
רבי יהודה אומר:
לאחיותיהן נשאו השבטים, הדא הוא דכתיב:
ויקומו כל
בניו וגו'.
רבי נחמיה אומר:
כנעניות היו.
...
דבר אחר:
אמר יעקב: הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד
י"ב, כל מעשיו להקב"ה כנגד י"ב שבטים:
י"ב מזלות,
י"ב שעות ביום,
י"ב שעות בלילה,
י"ב חודשים,
י"ב אבנים באפוד.
הרי נפרצה ברית השבטים ולא רצה יעקב לישא אשה ולהוליד בן, מפני שבועתו של לבן:
ואם תקח נשים על בנותי וגו'.
...
רבי יודן אמר:
מכרוהו אחיו
לישמעאלים,
וישמעאלים
לסוחרים,
וסוחרים
למדנים,
ומדנים
למצרים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=37&mefaresh=shimoni
בראשית לח:
קמד:
ויהי
בעת ההיא -
מה כתיב למעלה מהענין?
והמדנים מכרו אותו, לא היה צריך קרא
למימר אלא
ויוסף הורד מצרימה!
ר' יוחנן אמר:
כדי לסמוך ירידה לירידה.
ר' אלעזר אומר:
כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר.
מה זו לשם שמים,
אף זו לשם שמים.
...
קמה:
והיה
אם בא אל אשת אחיו ושחת -
שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ.
...
ויראה יהודה
ויחשבה לזונה [כי כסתה פניה] -
משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה.
...
והיא שלחה אל
חמיה לאמר -
ותימא ליה מימר?
אמר [רב] זוטרא בר טוביה:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים.
מנלן?
מתמר.
...
ולא יסף עוד
לדעתה -
כיון שידעה שוב לא פסק הימנה.
כתיב הכא:
ולא יסף עוד לדעתה.
וכתיב התם:
קול גדול ולא יסף.
...
וישלח יהודה
את גדי העזים -
משחקת בתבל ארצו - התורה שהיא משחקת על הבריות.
א"ל הקב"ה ליהודה: את מרמה לאביך
בגדי עזים, חייך שתמר מרמה לך
בגדי עזים.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=38&mefaresh=shimoni
בראשית לט:
קמה:
סריס
פרעה -
שנסתרס בגופו, מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו.
...
כי אם הלחם
אשר הוא אוכל -
לשון נקיה.
...
ויהי אחר
הדברים האלה -
הרהורי דברים היו שם.
מי הרהר?
יוסף הרהר.
אמר: כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי
עין הרע, עכשיו שאני כאן, מודה אני שאני ברווחה.
אמר ליה הקב"ה: הטליס! חייך שאני מגרה בך את הדוב.
...
ויהי כדברה אל
יוסף יום יום -
בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה.
נסן שוה -
ויהי כדברה אל יוסף יום יום
ויהי כאמרם אליו יום יום.
גדולתן שוה -
ויסר פרעה את טבעתו.
וילבש אותו בגדי שש וילבש את מרדכי.
וישם רביד הזהב,
ומרדכי יצא מלפני המלך.
וירכב אותו במרכבת המשנה,
וירכיבהו על הסוס.
ויקרא לפניו אברך,
ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש.
ולא שמע אליה לשכב אצלה -
בעולם הזה,
להיות עמה -
לעתיד לבוא.
מטרונא שאלה לרבי יוסי: אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה?
הביא לפניה ספר בראשית, התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר.
א"ל: ומה לו שהיו גדולים וברשות אביהם, לא כסה עליהן הכתוב, זה שהוא קטן
וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.
...
תנו רבנן:
עני ועשיר ורשע באין לדין.
עני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?
אומר: עני היה וטרוד במזונותיו.
אומרים לו: כלום היית עני יותר מהלל?
אמרו עליו על הלל הזקן: שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא, חציו נותן לפרנסתו
ופרנסת אנשי ביתו, וחציו לשומר בית המדרש. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר
בהמ"ד ליכנס.
מה עשה?
עלה ונתלה וישב על פני ארובה, כדי שישמע דברי אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אמרו ערב שבת הייתה ותקופת טבת הוה, ירד עליו שלג, כיון שעלה עמוד השחר, אמר ליה
שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל. הציצו בו וראו דמות
אדם בארובה, עלו ומצאו שלג רום ג' אמות, ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד
המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו שבת.
עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?
אומר: עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי.
אומרים לו: כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום?
אמרו עליו: שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ולא הלך וראה
אותם מעולם, אלא ישב ועסק בתורה.
פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא.
א"ל: הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה.
אמרו לו: חי אדוננו, אין אנו מניחין אותך וכו'.
רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?
אומר: נאה וטרוד ביצרי הייתי.
אומרים לו: כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק?
אמרו עליו: שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים.
בגדים שלבשה לו שחרית, לא לבשו לו ערבית, ערבית לא לבשה לו שחרית.
אמרה לו:
השמע לי!
אמר לה: לא!
נתנה לו אלף ככר כסף
ולא שמע אליה.
נמצא:
הלל מחייב את
העניים,
ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את
העשירים,
ויוסף הצדיק מחייב את
הרשעים.
...
קמו:
ותתפשהו
בבגדו לאמר שכבה עמי -
באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=39&mefaresh=shimoni
בראשית מ:
וכוס פרעה בידי -
מכאן קבעו חכמים ד' כוסות של לילי פסח.
ר' הונא בשם ר' בנאה:
כנגד ארבע לשונות של גאולה, שנאמרו במצרים: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.
ר' שמואל בר נחמן אמר:
כנגד ד' כוסות שנאמרו כאן.
וכוס פרעה בידי. ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה [ונתת כוס פרעה בידו] -
ר' לוי אמר:
כנגד ארבע מלכיות.
ר' יהושע בן לוי אמר:
כנגד ארבע כוסות של תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, הדא הוא דכתיב:
כי כה אמר ה' וגו' קח את כוס היין [החמה הזאת מידי], כוס זהב בבל ביד ה', כיכוס ביד
ה' וגו', מלא מסך, ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם.
וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבוא, שנאמר: ה' מנת
חלקי וכוסי. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, כוס ישועות.
שתי ישועות:
אחת לימות המשיח,
ואחת לימות גוג ומגוג.
א"ל: אתה בשרתני בשורה טובה, אף אני מבשרך בשורה טובה: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך.
...
כי גנב גנבתי -
אמר ר' אחא:
מכאן שנגנב שני פעמים.
אמר ר' יוחנן:
מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה?
שנאמר: ויהי כאשר פתר לנו כן היה.
אמר רבא:
והוא דפתר ליה מעין חלמיה, שנאמר: איש כחלומו פתר.
כתיב: וירא שר האופים כי טוב פתר, מנא ידע?
אמר ר' אלעזר:
מלמד שכל אחד ואחד ראה בחלומו פתרון חלומו של חבירו.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=40&mefaresh=shimoni
בראשית מא:
קמז:
ודבר
שפתים אך למחסור –
על ידי שאמר לשר המשקים:
כי אם
זכרתני והזכרתני
אל
פרעה, נתוסף לו עוד שנתים.
...
ויספר פרעה
להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה -
פותרין היו אותו, אלא שלא היה נכנס באזניו.
שבע פרות הטובות - שבע בנות אתה מוליד.
שבע פרות הרעות - שבע בנות אתה קובר.
ז' השבלים הטובים - שבע אפרכיות אתה כובש.
שבע שבלים הרעות - שבע אפרכיות מורדות בך, הדא הוא דכתיב: ב
קש לץ חכמה ואין - אלו חרטומי מצרים.
ודעת לנבון נקל - זה יוסף.
...
אמר ר' יוסי בר' חנינא:
שתי שנים עשה רעב, כיון שירד אבינו יעקב למצרים כלה את הרעב.
...
ויקראו לפניו אברך - אב בחכמה ורך בשנים.
...
א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
בשעה שא"ל פרעה ליוסף:
ובלעדיך לא ירים איש
את ידו, אמרו אצטגנינין לפרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו
עלינו?!
א"ל: גווני מלכות אני רואה בו.
אם כן ידע בשבעים לשון!
בא גבריאל ולמדו שבעים לשון...
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=41&mefaresh=shimoni
בראשית מב:
קמח:
ויאמר
יעקב לבניו למה תתראו -
א"ל: אל תצאו ובידכם פרנסה, ואל תכנסו כולכם בפתח אחד.
אל תצאו ובידכם פרנסה - מפני התרעומות.
ואל תכנסו כולכם בפתח אחד - מפני העין.
...
ויאמר הנה
שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה -
בשרן שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנים, מנין
רד"ו.
...
דבר אחר:
וירא יעקב כי יש שבר -
וכי במצרים היה אבינו יעקב, שראה תבואה במצרים?!
אלא משנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו, ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע.
מפני מה לא נאמר
יש בר במצרים,
יש אוכל במצרים, שאמר הכתוב:
יש שבר?
והלא כבר נאמר:
ותרעב כל ארץ מצרים,
ומה תלמוד לומר
יש שבר?
אל תקרי
יש שבר אלא
יש סֵבֶר, שראה
באספקלריא סִבְרוֹ במצרים/
ואיזה.
זה יוסף.
...
וירדו אחי
יוסף עשרה -
היה ראוי למקרא לומר
וירדו בני יעקב, מהו אחי יוסף?
אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו לערבים ולבסוף נתחרטו, בכל יום אומרים:
אימתי נבקר עליו נביאהו אצל אביו?
וכשאמר להם:
רדו למצרים, נתנו כולם
עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה.
...
א"ר יהודה ברבי [סימון]:
אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים.
מה עשה?
הושיב שומרין על עשרה פתחים.
א"ל: כל מי שנכנס בפתח כתבו שמו והביאו לפני.
זה קורא ראובן בן יעקב,
וזה קורא שמעון בן יעקב, וכן כל אחד ואחד.
א"ל יוסף: חתמו כל האוצרות ופתחו אחד, ונתן שמותן לאותו שהיה ממונה על אותו
אוצר.
א"ל: לכשיבואו בני אדם הללו ליקח אוכל, תפסום ושגרום לפני.
הלכו כמה ימים ולא באו.
שגר עליהם לשוק ונתן סימנים עליהם, ואמר להם: אם תראום תפסום.
הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות.
וכי מה מלאכתן בשוק של זונות?
אלא אמרו: מפני שיוסף יפה תואר, הושיבוהו בקובה של זונות.
מיד תפסום והביאום לפני יוסף, שנאמר:
ויוסף הוא
השליט על הארץ.
...
וירא יוסף את
אחיו ויכירם ויתנכר אליהם -
שנעשה להם כנכרי.
נטל את הגביע והי מקיש עליו ואומר להם:
מרגלים אתם
אמרו:
כנים אנחנו.
א"ל: ואם כנים אתם למה לא נכנסתם כולם בפתח אחד?
א"ל: כבר צונו אבא.
א"ל: מה טיבכם בשוק של זונות?
א"ל: אבידה אבדה לנו ואנו מבקרין עליה, אמרנו שמא מוצאין אותה בתוכה.
א"ל: רואה אני בגביע שבידי ששנים מכם החריבו כרך גדול שבשכם, ואחד מכרתם
לערביים. מיד נזדעזעו.
א"ל:
שנים עשר אחים אנחנו.
א"ל: והיכן הן שנים מכם?
א"ל: אחד מת ואחד אצל אבינו.
א"ל: לכו והביאו אותו אלי.
הלכו אצל אביהם, א"ל: כך ספר לנו האיש, כך ציער אותנו אמר לנו:
מרגלים אתם ואמר לנו:
הביאו את אחיכם הקטן.
א"ל יעקב: ושמעון היכן הוא?
א"ל: תפסו עלינו.
א"ל: הוספתם לי יגון על יגון, שנאמר:
ויאמר
אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם וגו'.
...
ויסב מעליהם ויבך
ויקח את שמעון -
אמר יוסף בדעתו: אם אני מכניס שמעון ולוי, שמא יקפידו
שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול, ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס
לשמעון שאין מחבבין לו [כל] כך, וילכו אצל אביהם, כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים
לסייעו.
א"ל שמעון: איני רוצה שתסייעוני.
שלח יוסף לפרעה ואמר: שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים.
וכיון שבאו, א"ל: טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו, והשבטים מרחוק. כיון שקרבו
אצל שמעון, נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן.
היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה: קח אותה השלשלת ושים בצוארו. והכהו מכה אחת ונתנה
עליו.
אמר שמעון: מכה זו של בית אבא היא.
...
את שני בני
תמית -
א"ל: בכור שוטה, בניך לא בני הם?!
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=42&mefaresh=shimoni
בראשית מג:
קמט: ושלח לכם
את אחיכם -
זה יוסף.
אחר -
זה בנימין.
שמעון כמשמעו.
...
קנ: וישבו
לפניו הבכור כבכורתו -
נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח.
אמר:
יהודה שהוא מלך ישב בראש.
ראובן שהוא בכור ישב אצלו.
ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
גד ואשר בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
דן ונפתלי בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא, אלא בלדתה מתה, בגין כך ייתי רישיה
לרישא דידי, לפיכך:
ויתמהו האנשים מאד.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=43&mefaresh=shimoni
בראשית מד:
הן כסף -
אמר רבי שמעון:
זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה.
הן כסף אשר מצאנו -
קל וחומר איך נגנוב?!
הן בני ישראל לא שמעו אלי,
קל וחומר
ואיך ישמעני פרעה.
הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' - ואף
כי אחרי מותי.
ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
קל וחומר לשכינה.
כי את רגלים רצתה וילאוך
קל וחומר
איך תתחרה את הסוסים.
ובארץ שלום אתה בוטח,
ואיך תעשה בגאון הירדן.
הנה אנחנו פה ביהודה ירים
קל וחומר אף כי נלך קעילה.
הן צדיק בארץ ישולם
קל וחומר
אף כי רשע וחוטא.
בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד
קל וחומר
בשאר מדינות המלך.
...
ויגש אליו
יהודה -
כי הנה המלכים נועדו –
זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו.
עברו יחדו –
זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה.
המה ראו כן תמהו – יתמהו האנשים איש אל רעהו.
נבהלו נחפזו –
ולא יכלו אחיו לענות
אותו וגו'.
רעדה אחזתם - אלו השבטים.
אמרו מלכים מדיינים זה עם זה, מאי איכפת לנו?
...
אמר ר' יוחנן:
בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה: בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא?!
מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ת' פרסה, עד ששמע חושים בן דן וקפת מארץ
כנען ושאגו שניהם יחד, ובקשו ארץ מצרים להפך, עליהם אמר איוב:
שאגת אריה - זה יהודה שנאמר:
גור אריה יהודה.
וקול שחל - זה חושים בן דן, שנאמר:
ולדן
אמר דן גור אריה.
ושני כפירים נתעו - אלו גבורי יוסף.
וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם...
...
ויגש אליו
יהודה -
רבי יהודה אומר:
הגשה
למלחמה, כמה דאת אמר:
ויגש יואב והעם
אשר אתו למלחמה.
רבי נחמיה אומר:
הגשה
לפיוס, כמה דאת אמר:
ויגשו בני יהודה
אל יהושע – לפייסו.
ורבנן אמרי:
הגשה
לתפילה:
ויגש אליהו.
רבי אלעזר
פשט להון:
אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, ואם לתפילה אני בא...
...
קנא:
אדוני
שאל את עבדיו לאמר -
תדע שבעלילה אתה בא עלינו:
כמה מדינות ירדו לכאן ליקח אוכל, כלום שאלת להם כמו ששאלת לנו?!
שמא בתך היינו מבקשים, אחותנו אתה מבקש?
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=44&mefaresh=shimoni
בראשית מה:
ויקרא הוציאו
כל איש מעלי -
ר' חמא בר חנינא אמר:
לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעט בו אחד מהן היה מת.
ר"ש בר נחמן אמר:
כהוגן וכשורה עשה, שלא בייש אחיו בפני המצריים.
היה יודע צדקן של אחיו, אמר: חס ושלום אין אחי חשודין על שפיכות דמים, נתחזק וישב.
א"ל: אותו אחיכם שאתם אומרים מת הוא וודאי?
א"ל: הן.
ולמה אתם מספרים שקר?
הלא אתם מכרתם אותו, אקרא אותו ויענני.
והיה קורא אותו יוסף בן יעקב! והיו רואים בארבע פנות הבית.
א"ל:
אני יוסף אחיכם, ולא האמינו
לו, עד שפרע עצמו והראה להם המילה.
...
קנב:
ויאמר
יוסף אל אחיו אני יוסף.
אמר ר"ש בן אלעזר:
אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.
בלעם חכם של אומות לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו, שנאמר:
ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא.
יוסף קטנו של שבטים היה
ולא יכלו אחיו
לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבוא הב"ה ויוכיח (עם) כל אחד ואחד
לפי מעשיו, על אחת כמה וכמה.
...
א"ל יוסף: אם יאמין לכם - מוטב ואם לאו - אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממנו בפרשה של עגלה ערופה הייתי עוסק, הדא הוא דכתיב: וירא את העגלות אשר שלח יוסף.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=45&mefaresh=shimoni
בראשית מו:
בכללן של ישראל אתה מוצא ע' חסר אחד, אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר: אשר ילדה אותה ללוי במצרים - לידתה במצרים והורתה שלא במצרים.
...ויש אומרים:
סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל, דכתיב:
אנכי
שלומי אמוני ישראל - אני השלמתי מנינן של ישראל, ואני השלמתי מנאמן
לנאמן.
...
בניו ובני
בניו -
א"ר יהודה בר אלעאי:
בנות בנים הרי הן כבנים, ובני בנות אינם כבנות.
כתוב אחד אומר:
בנותיו.
וכתוב אחד אומר:
ואת דינה בתו?!
אלא ללמדך שבנותיו של יעקב נשי בניו היו, וכל זרעו של יעקב נשאו אחיות ואת שאר
בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארץ, לפיכך נקראו
זרע
אמת.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=46&mefaresh=shimoni
בראשית מז:
קנג:
ומקצה
אחיו לקח חמישה אנשים -
מלמד שלא היו גבורים שבשבטים.
מי היו?
ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין.
עשה הדבר בחכמה, אמר: אם אני מעמיד הגבורים שבהם לפני פרעה, מיד יעשה אותם
אנשי מלחמתו.
ומנין שלא היו גבורים?
אתה מוצא מברכת משה רבינו, כל מי שנכפל שמו היה גבור, שנאמר
וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה.
ולנפתלי אמר: נפתלי שבע רצון.
ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר.
ולדן אמר: דן גור אריה.
ולזבולן אמר: שמח זבולן בצאתך.
ולגד אמר: ברוך מרחיב גד.
ואית דאמרי:
איפכא, לפי שנאמר
: ומקצה אחיו לקח ולא
נתפרשו שמותם, אותם שנכפלו שמותן לקח.
...
א"ר חמא בר חנינא:
שלוש מטמוניות הטמין יוסף:
אחת נתגלתה לקרח,
ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס,
ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.
...
קנו: אמרו רבותינו: כל מי שנאמר בו: קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו...
...
ועשית עמדי
חסד ואמת -
וכי יש חסד שהוא של שקר?
אלא משל הדיוט אומר: מת בריה דרחמך - טעון. מת רחמך - פרוק.
א"ל: אם תעשה לי חסד אחרי מותי, הוא חסד של אמת.
...
א"ר חנינא:
דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה
הטריח את אחיו?
שלא קבל עליו צער מחילות.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=47&mefaresh=shimoni
בראשית מח:
ואני בבואי
מפדן מתה עלי רחל -
תני:
אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר:
וימת אלימלך איש
נעמי.
אין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר:
מתה עלי רחל.
...
והיכן מצינו שלקח יעקב בחרבו ובקשתו?
הוי אומר:
בשכם
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=48&mefaresh=shimoni
בראשית מט:
קנז:
כדרבי
שמעון בן פזי:
ויקרא יעקב אל בניו –
בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה.
אמר: שמא יש פסול במטתי, כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק אבא שיצא ממנו
עשו?
אמרו לו: שמע ישראל וגו', כשם שאין בלבבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד.
מיד פתח ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו וגו'.
...
קנח:
ארור
אפם כי עז -
בשעה שהרגו שכם וכל אנשי העיר, לא נמלכו
באביהם וארור כעסם ביותר, לפיכך אחלקם ביעקב
ואפיצם בישראל, להעמיד משמעון סופרים ומשנים
בבתי כנסיות, ומשבט לוי בתי מדרשות, שהיו עוסקין בתורה.
דבר אחר:
שמעון ולוי אחים -
כולם אינם אחים?
אלא אחים בעצה, נטלו עצה על שכם והחריבוה, שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי
והם נטלו עצה על יוסף ובקשו להרגו, שנאמר: ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות
הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו.
מי היו?
אם תאמר ראובן, הרי ראובן בקש להצילו, שנאמר: וישמע ראובן ויצילהו מידם.
אם תאמר יהודה, הרי אמר: מה בצע כי נהרוג את אחינו.
ואם תאמר בני השפחות, הרי כבר נאמר: והוא נער את בני בלהה,
אלא מי הם?
זה שמעון ולוי, דכתיב בהם: שמעון ולוי אחים.
וכן כשבאו למצרים, אמר יוסף: אם אני מניח שמעון ולוי במקום אחד, הן נוטלין עצה
ומחריבין כרך גדול של מצרים. לפיכך הפריש שמעון מלוי, שנאמר: ויקח מאתם את שמעון.
וכיון שהפריש אותם, נעשה לוי יחידי, שנאמר: ויפתח האחד את שקו.
וכי אחד היה?
אלא זה לוי הנשאר יחידי מזוגו.
באותה שעה תשש כחו של לוי, לכך נאמר: שמעון ולוי אחים.
...
מכסה פשעיו לא
יצליח - זה קין.
ומודה ועוזב ירוחם - זה יהודה...
...
קס:
לא
יסור שבט מיהודה -
אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט.
ומחוקק מבין רגליו -
אלו בני בניו של הלל, שמלמדין תורה ברבים.
דבר אחר:
לא יסור שבט מיהודה -
זה משיח בן דוד, שהוא עתיד לרדות המלכות בשבט,
שנאמר: תרועם בשבט.
ומחוקק מבין רגליו -
אלו יושבי יעבץ, שמורין הלכות בארץ ישראל בסנהדרי
גדולה, שהיא יושבת בחלקו של יהודה, שנאמר: ומשפחות סופרים יושבי יעבץ.
עד כי יבוא שילה -
שעתידין כל האומות להביא דורון לישראל ולמלך
המשיח, שנאמר: יובל שי לה' צבאו.
ולו יקהת עמים -
זו ירושלים, שהיא עתידה להקהות שניהם של אומות
העולם, שנאמר: ביום ההוא אשים את ירושלים ים אבן מעמסה העמים.
...
קסא:
זבולון
לחוף ימים -
בסחורתו. ויששכר בתורתו, וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא.
...
יהי דן נחש
עלי דרך -
זה שמשון, שצפה יעקב אבינו שהוא עומד
בין העמודים והתפלל עליו שיתן לו הקב"ה כח, ה' אלהי זכרני נא ופקדני וחזקני.
...
בן פורת יוסף
-
מלמד שאין עין הרע שולטת בזרעו של
יוסף.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=49&mefaresh=shimoni
בראשית נ:
קסב:
אית
דאמרי:
יהודה הרג את עשו.
אימתי?
בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, דכתיב:
ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה
עומדים ובוכין, והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא
יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה, נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו
אחריו, אמר: שמא הורג את אבא בפנים.
נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו
מברכו
ידך בעורף אויביך.
ולמה לא הרגו בפניו?
מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו, לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו.
ולמה ברכו בעורף?
כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן.
מנין?
שכן הוא אומר:
בי אדני, מה אומר אחרי אשר הפך
ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום.
ולמי ניתן עורף?
לשבטו של יהודה, שנאמר:
ידך בעורף אויביך.
...
כה תאמרו
ליוסף -
אמר רבי יוסי בר חנינא:
כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים, שנאמר:
כה תאמרו ליוסף, אנא, שא נא וגו'.
אמר רבי אלעאי:
מותר לשנות בדבר השלום, שנאמר:
כה תאמרו ליוסף,
אנא, שא נא.
רבי נתן אומר:
מצווה, שנאמר:
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול
והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=50&mefaresh=shimoni