בשנתיים האחרונות אני מעלה מדרשים לפרשת השבוע לעמוד הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך, תחילה ממדרש רבה (תשע"ב) ובשנה שאחר-כך (תשע"ג) ממרדש תנחומא. השנה (תשע"ד) הגעתי לילקוט שמעוני, אלא שהפעם ברצוני ליצור קובץ שאפשר יהיה לחזור אליו גם בהמשך.

הרבה מהמדרשים כאן מופיעים בפירושו הקלאסי של רש"י לתורה, אלא שכאן הם מובאים במקור ובהרחבה.

כמו כן, ראוי לומר כי המדרשים כאן חוזרים במידה רבה על המדרשים במדרש רבה ובתנחומא.

על כן, אני חושב שמי שיקדיש לזה 10 דקות בשבוע בסופו של דבר יהיה בקיא במדרשים החשובים לתורה ויהיה לו בסיס איתן בהם.

פרשת ויקרא

ויקרא א:

תכח: כך בשעה שאמר הקב"ה למשה: עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו: כאשר ציווה ה' את משה.
אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ?!
קרא שיכנס לפנים, לכך נאמר: ויקרא אל משה.

...

תכט: ויקרא אל משה
הקדים קריאה לדבור.
למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם לחברו דבר, אלא אם כן קראהו.

...

תלא: רבי דוסא אומר:
הרי הוא אומר: כי לא יראני האדם וחי.
בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן.
וכן הוא אומר: לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה.

...

תלב: מה בין משה לכל הנביאים?
ר"י בר ר' אילעאי אמר:
כל הנביאים ראו מתוך שבע אספקלריות, הדא הוא דכתיב: וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' ומשה ראה מתוך אספקלריא אחת, שנאמר: במראה ולא בחידות.

ורבנן אמרין:
כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת, הדא הוא דכתיב: ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב: ותמונת ה' יביט.

...

תמו: מעשה באשה אחת שהביאה קוץ של סולת והיה כוהן מבזה עליה ואמר: ראה מה הן מקריבות!
מה בזה לאכול? מה בזה להקריב?
נראה לכהן בחלום, אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=1&mefaresh=shimoni

ויקרא ב:

תמז: ונפש כי תקריב.
אמר ר' יצחק:
מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש?
אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה?
עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=2&mefaresh=shimoni

ויקרא ג:

ואם זבח שלמים קרבנו
אמר ר' יהודה:
כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=3&mefaresh=shimoni

ויקרא ד:

תסד: נפש כי תחטא.
עשרה דברים משמשין את הנפש, ואלו הן:
ושט למזון,
קנה לקול,
כבד לחמה,
מרה לקנאה,
ריאה לשתן,
המסס לטחון,
טחול לצחוק,
קיבה לשינה,
לשון לדבר,
לב מבין,
כליות יועצות,
והנפש למעלה מכולן.,
אמר לה הקב"ה לנפש: אני עשיתיך למעלה מכולן, ואת יוצאה וחוטאה, שנאמר: נפש כי תחטא.

תני ר' ישמעאל:
משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות, הושיב בו שני שומרין: אחד חגר ואחד סומא א"ל: היזהרו בבכורות.
הניחן המלך.
א"ל חגר לסומא: בכורות נאות אני רואה.
א"ל סומא: הבא ונאכל.
א"ל: וכי יכול אני לילך?
א"ל סומא: וכי רואה אני.
מה עשו?
רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו.
לימים בא המלך, א"ל: היכן הבכורות?
א"ל סומא: וכי רואה אני?!
א"ל חגר: וכי יכול אני להלוך?!
המלך שהיה פקח מה עשה?
הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד.
אמר להם: כך עשיתם ואכלתם.
כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: למה חטאת?
והיא אומרת לפניו: ריבונו של עולם, אני היא שחטאתי לפניך?! הגוף חטא!
והגוף אומר: מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס!
מה הקב"ה עושה?
מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד, הדא הוא דכתיב: יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=4&mefaresh=shimoni

ויקרא ה:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=5&mefaresh=shimoni

פרשת צו

ויקרא ו:

תעט: וידבר ה' וגו' צו את אהרן וגו' -
זה שאמר הכתוב: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים.
בלעם הרשע היה סניגורן שלא אומות העולם, ואמר: הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן - רוצה הוא מה שאתם מקריבים לו לוג שמן, ממה שאינו מקריבין לו רבבות נחלי שמן. מה הקריב אברהם לפניו לו איל אחד, שנאמר: וירא והנה איל וגו' אם רוצה אנו מקריבין לו אלפי אילין ומה הקריב לו אברהם בנו?
אני מקריב לו בני ובתי, שנאמר: האתן בכורי פשעי - זה בנו הבכור.
פרי בטני חטאת נפשי - זה בתו.
ראה כמה היה בלעם הרשע ערום. התחיל לומר: את שבעת המזבחות ערכתי לא אמר מזבחות אלא המזבחות, אמר: משנברא אדם ועד עכשיו שבעה מזבחות בנו, ואני מקריב שבעה כנגדן.

למה היה אותו רשע דומה?
לטבח שהיה מוכר בשר והיתה חנות מלאה בשר, וראה הלוגסטוס מסתכל בבשר.
אמר לו: מרי, כבר שלחתי אופסנון לביתך.
כך בלעם, אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, מה אתה עושה?
אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח.
אמר לו הקב"ה: רשע, אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים - בבני אברהם ויצחק שהן אלי עולם, אין אני מקבל קרבנות אלא מישראל, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=6&mefaresh=shimoni

ויקרא ז:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=7&mefaresh=shimoni

ויקרא ח:

תקיב: קח את אהרן ואת בניו אתו -
רבי יהודה ברבי ורבי יהושע בן לוי ר' יהודה ברבי אמר:
תשובה עושה מחצה, ממי אתה למד?
מקין שנגזר עליו: נע ונד תהיה בארץ, וכיון שעשה תשובה, נמנע ממנו חצי גזרה, הדא הוא דכתיב: ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן.
תפילה עושה הכל - ממי אתה למד?
מחזקיהו, עיקר מלכותו לא הייתה אלא י"ד שנה, הדא הוא דכתיב: ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר: הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.

על דעתיה דר' יהושע בן לוי דאמר: תשובה עושה את הכל, ממי אתה למד?
מאנשי ענתות, שנאמר: כה אמר ה' אל אנשי ענתות בחוריהם ימותו בחרב. וכיון שעשה תשובה, זכו להתייחס: אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה.

וכן יש ללמד מיכניהו, דכתיב: ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו. תפילה עושה מחצה.
ממי אתה למד?
מאהרן, שנגזרה עליו גזרה קשה, הדא הוא דכתיב: ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו - אין לשון השמדה אלא כלוי בנים, כמה דאת אמר: ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. כיון שהתפלל משה, מתו שנים ונשתיירו שנים.

...

תקיג: קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים -
א"ר סימון:
כשם שהקרבנות מכפרים, כך הבגדים מכפרין.

דתנן: כוהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבע:
בכתונת,
ומכנסים,
במצנפת,
ואבנט.
מוסיף עליהן כוהן גדול:
חשן,
ואפוד,
ומעיל,
וציץ...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=8&mefaresh=shimoni

פרשת שמיני

ויקרא ט:

תקכ: וכאן נאמר: ויהי ביום השמיני - אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש?
כשהוא אומר: כי שבעת ימים ימלא את ידכם - הוי שמיני למנין ולא שמיני לחדש.
אותו היום נטל עשר עטרות:
ראשון למעשה בראשית,
ראשון לנשיאים,
ראשון לראשי חדשים,
ראשון לשכינה בישראל,
ראשון לכהונה,
ראשון לעבודה,
ראשון לירידת אש,
ראשון לאכילת קדשים,
ראשון לאיסור הבמות,
ראשון לברך את ישראל.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=9&mefaresh=shimoni

ויקרא י:

תקכד: איש מחתתו -
איש מעצמו, ולא נטלו עצה זה מזה.

דבר אחר:
מסיני נטלו להם. שכיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכין תחלה והם באים אחריהם, אמרו נדב ואביהוא: מתי שנים זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל.
אמר המקום: נראה מי קובר את מי?
הם קוברים אתכם ויהיו מנהיגים את הקהל.

...

ורבי אליעזר אומר:
לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

מעשה בתלמיד אחד של ר' אליעזר שהורה הלכה בפני רבו.
אמר לאימא שלום אשתו: זה אינו מוציא שנתו ומת, לאחר שמת נכנסו אצלו חכמים.
אמרו לו: וכי נביא אתה?
אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני, שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

...

בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר:
בשביל ארבעה דברים מתו:
על הקריבה,
ועל ההקרבה,
ועל אש זרה,
ועל שלא נטלו עצה זה מזה,
על הקריבה - שנכנסו לפני ולפנים.
ועל הקרבה - שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו.
ועל אש זרה - מבית (בדים) [כיריים] הכניסו.

רבי מני בשם ר' לוי:
בשביל ארבעה דברים מתו, וכולהו כתיב בהו מיתה,
על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש, וכתיב בה מיתה, יין ושכר אל תשת וגו'.
ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים וכתיב בה מיתה, בבואם אל אהל מועד ירחצו וגו'. שנכנסו מחוסרי בגדים...

...

אבא חנן אומר:
על ידי שלא היה להם נשים.
דתנן תמן: וכפר בעדו ובעד ביתו - זה אשתו.

א"ר לוי:
הרבה נשים היו יושבות עגונות, ממתינות להם.
ומה היו אומרים: אחי אבינו – מלך, אחי אמנו – נשיא, אבינו - כהן גדול, אנו - סגני כהונה, איזו אשה הגונה לנו?!

...

תקלג: רב הונא אמר:
בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה הלכה ממנו, ואלו הן:
בשבת,
ובכלי מתכות,
ובאונן (כתוב ברמז תשפ"ו).

בשבת מנין?
שנאמר: ויותירו אנשים ממנו עד בקר וכיון שכעס שכח מלומר להם הלכות שבת מה אמר להם?
אכלוהו היום כי שבת היום לה'.

בכלי מתכות מנין?
שנאמר: ויקצוף משה על פקודי החיל, וכיון שכעס נתעלמה הלכה ממנו, שכח מלומר הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר, אמר אלעזר הכהן, שנאמר: ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא אמר להם: למשה רבי צוה ואותי לא צוה.

באונן דכתיב: ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן וכיון שכעס, שכח מלומר להם שאונן אסור לאכול בקדשים.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=10&mefaresh=shimoni

ויקרא יא:

תקלו: רבי ברכיה בשם ר' יצחק:
אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו לצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שאל אכל נבלה וטרפה בעולם הזה, זוכה לאכול ממנו. הדא הא דכתיב: וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו - בשביל שלא תאכלו בעולם הזה, תאכלו ממנו לעתיד לבא, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת החיה.

...

כל מה שאסרתי לך - התרתי לך כנגדו.
אסרתי לך דם נדה,
התרתי לך דם בתולים.

אסרתי לך החזיר,
התרתי לך לשון דג שיבוטא, שדומה לחזיר.

אסרתי לך אשת איש,
התרתי לך [גרושת איש, ולאחר מיתתו.

אסרתי לך נכרית,
התרתי לך] יפת תואר וראית בשביה.

אסרתי לך אשת אח,
התרתי לך יבמה יבא עליה.

אסרתי לך כלאים,
התרתי לך סדין בציצית.

אסרתי לך חלב בבהמה,
התרתי לך בחיה.

אסרתי גיד הנשה בבהמה,
התרתי בעוף.

אסר הדם בעוף,
התיר בדג.
וכל כך למה?
ליתן שכר טוב לישראל שמשמרין את התורה.

...

תנו רבנן:
כל מה שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=11&mefaresh=shimoni

פרשת תזריע

ויקרא יב:

כיצד הולד שרוי במעי אמו?
מקופל ומונח כפנקס, ראשו מונח לו בין ירכיו ושתי ידיו על שני (צלעיו) [צעדיו], שתי עגבותיו על שתי עקביו, פיו סתום טבורו פתוח ואוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה, ואינו מוציא רְעִי שמא יהרוג את אמו, יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=12&mefaresh=shimoni

ויקרא יג:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=13&mefaresh=shimoni

פרשת מצורע

ויקרא יד:

תקנו: זאת תהיה תורת -
שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו.

רבי מאיר ורבנן,
רבי מאיר אומר:
שש ושבע - הרי שלש עשרה.

ורבן אמרין:
שבע,

ומה מקיימין רבנן ושבע?
זו שביעית שקשה כנגד כולן.
ואיזה?
זה משלח מדנים.
ואלו הן:
עינים רמות,
לשון שקר,
וידים שופכות דם נקי,
לב חורש מחשבות אין,
רגלים ממהרות וגו',
יפיח כזבים עד שקר,
ומשלח מדנים בין אחים.

א"ר יוחנן:
וכולן לקו בצרעת.
עינים רמות - מבנות ציון: יען כי גבוה בנות ציון ותלכנה נטויות גרון - שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה את גרונה להראות תכשיטיה.
וכתיב: ושפח אדני את קדקד בנות ציון.

רבי אלעזר אומר:
הלקן בצרעת כדאמרינן: ולשאת ולספחת.

לשון שקר - ממרים - ותדבר מרים באהרן ובמשה.
וכתיב: והנה מרים מצרעת כשלג.
וידים שופכות דם נקי - מיואב - יחולו על ראש יואב וגו' זב ומצורע.
לב חורש מחשבות און - מעוזיהו - שבקש ללבוש לבוש כהונה גדולה.
וכתיב: וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מותו.
רגלים ממהרות לרוץ לרעה - זה גיחזי: וצרעת נעמן תדבק בך.
ומשלח מדנים בין אחים – מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה.
וכתיב: ו ינגע ה' את פרעה.
לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע - המוציא שם רע (כתוב ברמז ס"ט).

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר: מאן בעי למיזבן סם חיים? אודקין עליה רבי ינאי. הוה יתיב ופשיט בטרקליניה.
א"ל: תא סק להכא, זבין לי,
א"ל: לית את צריך, לא אנת ולא דכוותך, אטרח עליה סלק לגביה, הוציא לו ספר תהלים מכורך, הראה לו פסוק זה: מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע.

אמר רבי ינאי:
אף שלמה מכריז ואומר: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - שומר מצרעת נפשו.

א"ר ינאי:
כל ימי הייתי קורא המקרא הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני, לפיכך משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצורע - המוציא שם רע.

...

תקנז: שקשה לשון הרע משפיכות דמים, שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד, ומספר לשון הרע הורג שלשה:
האומרו,
והמקבלו,
והנאמר עליו.

...

תקנח: ולא עוד, אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא, שנאמר: ארור אתה מכל הבהמה - שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא, שנאמר: אז ידלג כאיל פסח וגו', אז תפקחנה עיני עורים, זאב וטלה ירעו כאחד ונחש עפר לחמו, שאינו מתרפא לעולם, שהוא הוריד את הבריות לעפר.
ומי גרם לו?
על ידי שאמר לשון הרע.
וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

...

תקנט: ועץ ארז -
זה שאמר הכתוב: וידבר על העצים.
וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?
מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר.
אמר שלמה: מפני מה מצורע זה מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב? אלא על ידי שאדם מגביה עצמו כארז הוא לוקה בצרעת.
וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב הוא מתרפא באזוב.

וכן אתה מוצא בעוזיהו: וכחזקתו גבה לבו ועד להשחית וימעול בה' אלהיו וגו' ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו.

...

תקסג: על עשרה דברים נגעים באים:
על עבודת אלילים,
ועל גלוי עריות.
ועל שפיכות דמים,
ועל חלול השם,
ועל קללת השם
ועל גוזל את הרבים,
ועל גוזל את שאינו שלו,
ועל גסי הרוח,
ועל מספרי לשון הרע,
ועל עין הרע.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=14&mefaresh=shimoni

ויקרא טו:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=15&mefaresh=shimoni

פרשת אחרי מות

ויקרא טז:

תקעא: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן -
מה תלמוד לומר?
לפי שהוא אומר: ויקחו בני אהרן נדב ואביהו, בני אהרן שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא לא נטלו עצה ממשה (שנאמר: ויקחו). איש מחתתו - איש מעצמו עשה ולא נטלו עצה זה מזה. מנין כשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה?
תלמוד לומר: אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה.

רבי עקיבא אומר:
כתוב אחד אומר: בקרבתם לפני ה',
וכתוב אחד אומר: ויקריבו לפני ה' אש זרה,
הכריע בהקריבם לפני ה' אש זרה במדבר סיני, הוי אומר: על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה בעצמה.

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת -
אין אנו יודעין מה נאמר לו בדבור הראשון.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
משל למה הדבר דומה?
לרופא שנכנס אצל החולה, אמר ליה: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב.
בא אחר וא"ל: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני זה, זרזו יותר מהראשון, לכך נאמר: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא, ואם בא מת הוא, שנאמר: ואל יבא ולא ימות הא אם בא הוא מת כדרך שמתו בניו, לכך נאמר: אחרי מות שני בני אהרן.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=16&mefaresh=shimoni

ויקרא יז:

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=17&mefaresh=shimoni

ויקרא יח:

תקפה: תנא ר' חייא:
אני ה' אלהיכם - שני פעמים:
אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ועמורה וממצרים.
אני הוא שעתיד ליפרע ממי שעושה כמעשיהם.
כל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים.
מצינו בכל מקום שהקב"ה מאריך רוחו, חוץ מן הזנות, ואית לן קריין סגיאן: ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ויראו בני האלהים וגו' וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו' ויאמר ה אמחה וגו'. סדומים כל אותו הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגוריא, כיון שאמרו: איה האנשים וג'ו הוציאם אלינו ונדעה אותם - בתשמיש המטה. מיד אמרו: עוד מי לך פה עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריא, מכאן ואילך אין לך פתחון פה ללמד עליהם אלא חתן ובניך ובנותיך וגו' כי משחיתים אנחנו וגו'.

...

תקצא: את משפטי תעשו -
אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבם [כגון הגזלות].

...

אשר יעשה אותם -
כוהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם וכו' (כדלקמן).
וכן הוא אומר: וזאת תורת האדם אדני אלהים, תורת כוהנים ולוים וישראלים לא נאמר, אלא וזאת תורת האדם.
וכן הוא אומר: פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים.
וכן הוא אומר: זה השער לה' כוהנים לוים וישראלים יבואו בו לא נאמר, אלא זה השער לה' צדיקים יבואו בו.
וכן הוא אומר: רננו כוהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה.
וכן הוא אומר: הטיבה ה' לכהנים ללוים ולישראלים לא נאמר, אלא הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם.
הא אפילו גוי (ועשה את התורה) [העוסק בתורה] הרי הוא ככהן גדול.

וחי בהם -
ולא שימות בהם.

...

תר: כי את כל התועבות האל -
בעון גלוי עריות והשמטת שמיטין ויובלות - גלות באה ומגלין אותן ממקומן ביאן אחרים ויושבין במקומן, שנאמר: כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ותקיא הארץ.
ובעבודה זרה - כתיב: ונתתי פגריכם על פגר גלוליכם.
וכתיב: ואתכם אזרה בגוים.
ובשמיטין וביובלות כתיב: ואז תרצה הארץ את שבתותיה.

...

רב כהנא אמר:
מהכא: ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת למשמרתי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=18&mefaresh=shimoni

פרשת קדושים

ויקרא יט:

תרא: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו -
תני ר' חייא:
מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.

רבי לוי אמר:
מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה.
אנכי ה' אלהיך,
וכתיב הכא: אני ה' אלהיכם.

לא יהיה לך,
וכתיב הכא: אלהי מסכה לא תעשו.

לא תשא,
וכתיב הכא: ולא תשבעו בשמי לשקר.

זכור את יום השבת,
וכתיב הכא: ואת שבתותי תשמורו.

כבד את אביך
וכתיב הכא: איש אמו ואביו תיראו.

לא תרצח,
וכתיב הכא: לא תעמוד על דם רעך.

לא תנאף,
וכתיב הכא: מות יומת הנואף והנואפת.

לא תגנוב,
וכתיב הכא: לא תגנובו.

לא תענה,
וכתיב הכא: לא תלך רכיל בעמיך.

לא תחמוד,
וכתיב הכא: ואהבת לרעך כמוך.

שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה ששים מצות.
ולמה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדשים תהיו?
ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, וכל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש.

...

דבר אחר:
בצדק תשפוט עמיתך -
הוי דן את חברך לכף זכות....

תנו רבנן:
הדן את חברו לכף זכות [דנין אותו לכף זכות].
מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל בית אחד בדרום שלש שנים.
בערב הרגל אמר לו: תן שכרי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בני.
אמר ליה: אין לי,
א"ל: תן לי מעות,
א"ל אין לי,
תן לי בהמה, אין לי,
תן לי כרמים, אין לי,
תן לי קרקע, אין לי,
תן לי כרים וכסתות, אין לי,
הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש.
אחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משאוי שלשה חמורים: אחד של מאכל, ואחד של משתה, ואחד של מיני מגדים, והלך לביתו, לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו, ואמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי מעותי, במה חשדתני?
א"ל: שמא פרקמטיא נזדמן לו ולקח בהן,
בשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי, במה חשדתני?
א"ל שמא מושכרות הן ביד אחרים.
בשעה שאמרת לי תן לי כרים וכסתות וכו'
א"ל: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים.
א"ל: העבודה כך היה, הקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, עד שבאתי אצל חברי שבדרום והתירו לי את נדרי, ואתה כשם שדנתני לכף זכות, כך ידין אותך המקום לכף זכות.

תנו רבנן:
מעשה בחסד אחד שפדה ריבה אחת מישראל בדרך, ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו, אמר להם: בשעה שהשכבתיה אצלי במה חשדתוני?
א"ל: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי.
בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני?
א"ל: שמא מפני טורח הדרך אירע לרבי קרי.
א"ל: העבודה, כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות, כך ידין המקום אתכם לכף זכות.

תנו רבנן:
פעם אחד הוצרך לתלמידים דבר אצל מטרונא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה.
אמרו: מי ילך?
א"ל רבי יהושע: אני אלך.
הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפליו ברחוק ארבע אמות (והשליח לתלמידיו) ונכנס ונעל הדלת בפניהם.
אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו.
אמר להם: בשעה שחלצתי תפלין במה חשדתוני?
אמרו: כסבור רבי אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה.
בשעה שנעלתי דלת בפניכם במה חשדתוני?
אמרו: שמא דבר מלכות בינו לבינה.
בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני?
אמרו ליה: שמא נתזה צינורא על בגדו של רבי.
אמר להם: העבודה כך היתה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות, כך ידין המקום אתכם לכף זכות.

...

תריג: א"ר טרפון:
תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח.

א"ר אלעזר בן עזריה:
העבודה, אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחה.

א"ר עקיבא:
העבודה, אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין.

...

ואהבת לרעך כמוך -
רבי עקיבא אומר:
זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר:
זה ספר תולדות אדם - כלל גדול מזה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=19&mefaresh=shimoni

ויקרא כ:

והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' -
כשם שאני קדוש,
כך אתם היו קדושים,

כשם שאני פרוש,
כך אתם היו פרושים.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=20&mefaresh=shimoni

פרשת אמור

ויקרא כא:

תרכו: אמור אל הכהנים -
רבי תנחום בר חנילאי פתח:
אמרות ה' אמרות טהורות וגו' - אמרות ה' אמרות אמרות אמרות בשר ודם אינם אמרות. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן.
א"ל: למחר אני בונה דימוסיאות מרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמת המים, וישן לו ולא עמד, היכן הוא היכן אמרותיו?
אבל הקב"ה איני כן, אלא וה' אלהים אמת – למה?
שהוא אלהים חיים ומלך עולם.
טהורות - מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הדא הוא דכתיב: דמכל הבהמה הטהורה מן הבהמה אשר טמאה אין כתיב כאן אלא וכו' (כדכתוב ברמז נ"ד).
כל מה שהקב"ה מזהיר את ישראל בשביל קדושתן וטהרתן [הוו] אמרות ה' אמרות טהורות.
...

למה נקרא שמו כהן גדול?
שהוא גדול בחמשה דברים:
בנוי,
בכח,
בעושר,
בחכמה,
ובשנים...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=21&mefaresh=shimoni

ויקרא כב:

תרמג: כתיב: והאלהים יבקש את נרדף.
רב הונא בשם רבי יוסי אמר:
עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם.
צדיק רודף צדיק –
האלהים יבקש את נרדף.

רשע רודף רשע –
והאלהים יבקש את נרדף.

רשע רודף את צדיק –
והאלהים יבקש את נרדף.

[אפילו צדיק רודף רשע –
והאלהים יבקש את נרדף ] מכל מקום.

תדע שכן הוא, שהרי הבל נרדף מפני קין,
לכך נאמר: וישמע ה' אל הבל.

נח נרדף מפני דורו,
ונח מצא חן ודורו וימח את כל היקום.

אברהם נרדף מפני נמרוד,
אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברהם.

יצחק נרדף מפני פלשתים,
ויאמרו ראו ראינו.

יעקב נרדף מפני עשו,
כי יעקב בחר לו יה.

יוסף נרדף מפני אחיו,
ויהי ה' את יוסף.

משה נרדף מפני פרעה
לולי משה בחירו.

ישראל נרדפין מפני אומות העולם,
ובך בחר ה' (אלהיך).

אף כאן שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר,
אמר: הקב"ה: לא תביאו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין, [הדא הוא דכתיב:] שור או כשב או עז.

...

המוציא אתכם מארץ מצרים -
על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתמסרו עצמכם לקדש שמי.

להיות לכם לאלהים -
על כרחכם.
אני ה' - אני נאמן לשלם שכר.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=22&mefaresh=shimoni

ויקרא כג:

תרמה: ומנין שאומרים: מלכיות זכרונות ושופרות?
שנאמר: שבתון זכרון תרועה מקרא קדש.

רבי אליעזר אומר:
שבתון - זה קדושת היום.
זכרון - אלו זכרונות.
תרועה - אלו שופרות.
מקרא קדש - קדשהו בעשית מלאכה.

אמר ליה רבי עקיבא:
מפני מה לא נאמר שבתון תשבות, שהרי בו פתח הכתוב תחלה?
אלא שבתון - קדשהו בעשית מלאכה.
זכרון - אלו זכרונות.
תרועה - אלו שופרות.
מקרא קדש - זה קדושת השם.
ומנין שאומרים: מלכיות?

תרנד: אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג:
ושמחת בחגך,
והייתי אך שמח,
ושמחתם לפניי ה' אלהיכם שבעת ימים.
אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, למה?
אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה [תבואה] אם אינו עושה, [לפיכך אין כתוב שם שמחה].

דבר אחר:
בשביל שמתו בו המצריים.
וכן אתה מוצא, כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו. למה?
משום בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך...

...

ורבא אמר מהכא:
בסוכות תשבו שבעת ימים - תשבו כעין תדורו אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי.

...

תרנה: למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל -
ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר.

ר' עקיבא אומר:
סוכות ממש עשו להם

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/vayikra23b-shimoni.htm

ויקרא כד:

תרנו: בר קפרא פתח:
כי אתה תאיר נרי -
אמר הקב"ה לאדם: נרך בידי, ונרי בידך.
נרך בידי, שנאמר: נר ה' נשמת אדם,
נרי בידך, להעלות נר תמיד.
אמר הקב"ה: אתה הארת נרי ואני מאיר נרך.
מזכות יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד, אנו נצולין (מן מסדרתם) מאותה שכתוב בה: כי ערוך מאתמול תפתה.
בזכות להעלות נר תמיד אנו זוכין להקביל נרו של מלך המשיח.
מה טעם?
שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי.

...

תרנז: ויצא בן אשה ישראלית -
רבי יוסי אומר:
המצריים היו טמאים ומטמאים, אמרו ביריה בן בנו של דן נשא אשה משבטו שלומית בת דברי למטה דן באותו הלילה באו עליו נוגשי פרעה והרגוהו ובאו על אשתו והרת והולד הולך אחר הזרע אם מתוק מתוק ואם מר מר, והתחיל מחרף ומגדף שנאמר: ויקב בן האשה.
מאין יצא?
מבית דינו של משה, שבא ליטע אוהלו בתוך מחנה דן.
אמרו לו: מה טיבך שאת נוטע אהלך בתוך בני דן?
אמר להן: מבנות דן אנכי.
אמרו לו: הכתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם.
נכנס לבית דינו שלמשה ויצא חייב ועמד וגידף.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=24&mefaresh=shimoni

פרשות בהר

[תקלה – מקור אינטרנטי אחר]

ויקרא כה [כו, כז – אין]:

תקנח: מה ענין שמיטה לענין הר סיני והלא כל המצות נאמרו בהר סיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מהר סיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.

http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/behar.html

[נפתרה התקלה]

תרסה: אמר רבי יוסי בר' חנינא:
בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעת לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר: בשנת היובל הזאת וגו ' וסמיך לה : וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד וגו ' דבר הנקנה מיד ליד. ומאי ניהו?
מטלטלין.
לא הרגיש, לסוף מוכר את שדהו, שנאמר: כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו .
לא באת לידו, לסוף מוכר את ביתו, שנאמר: ואיש כי ימכור בית מושב מאי שנא התם דאמר: לא הרגיש ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו ?
כדרב הונא, דאמר רב הונא :
כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר. לא באת לידו, סוף שמוכר את בתו, שנאמר: וכי ימכור איש את בתו ואף על גב דבתו בהאי ענינא לא כתיבא, הא קא משמע לן דלזבין איניש ברתיה ולא ליזיף ברביתא. מאי טעמא?
בתו מיגרעא ואזלא, ורביתא מוספא ואזלא.
לא באת לידו - לסוף לוה ברבית, שנאמר: וכי ימוך אחיך ומטה ידו .
וכתיב: אל תקח מאתו נשך ותרבית . לא באת לידו - לסוף מוכר את עצמו, שנאמר: וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך , ולא לך אלא לגר, שנאמר: ונמכר לגר , ולא לגר צדק אומר, או לעקר - זה המכר לעבודת אלילים עצמה.

...

שמונה שמות נקראו לו:
עני ,
אביון ,
מסכן ,
רש ,
דל ,
דך ,
מך ,
והלך .
עני - כמשמעו.
אביון - שהוא מתאוה לכל.
מסכן - שהוא בזוי לפני הכל, כמה דאת אמר: וחכמת מסכן בזויה .
רש - שהוא רש מן הנכסים.
[ דל - מדולדל],
דך - שהוא מדוכדך, רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו שותה.
מך - שהוא מך לכל, שהוא עשוי כאסקופה התחתונה.
הלך - שכל נכסיו הלכו לו, לפיכך משה מזהיר וכו'.

...

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך -
אל תניחהו שירד.
למה הוא דומה?
למשוי שעל גבי חמור עודהו במקומו אחר אוחז בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מגביהין אותו.
מנין אם החזקת ארבעה וחמשה פעמים, חזור וחזק?
שנאמר: והחזקת בו .
יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה?
תלמוד לומר: עמך .
גר - זה גר צדק.
תושב - זה גר אוכל נבלות.

וחי אחיך עמך -
חייך קודמין לחייו.

...

תרסח: אמר רבי שמעון חסידא :

גזל הנכרי אסור, אבדת גוי מותרת.

מנין לגזל שאסור?
שנאמר: ואכלת את כל העמים - בזמן שהן מסורין בידך.
אבדת גוי מותרת, דכתיב: לכל אבדת אחיך - לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לגוי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=25&mefaresh=shimoni

פרשת בחוקותיי

ויקרא כו-כז:

תרע: דבר אחר אם בחקתי תלכו חוקים שחקקתי בהם את השמים ואת הארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, חוקים שחקקתי בהם את השמש ואת הירח שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה, חוקים שחקקתי בהם את הים שנאמר בשומו לים חקו. חקים שחקקתי בהם את החול שנאמר אשר שמתי חול גבול לים חק עולם, חוקים שחקקתי בהם את התהום שנאמר בחוקו חוג על פני תהום חוק וחוג לגזרה שוה. חוקים שבהן חקוקים על יצר הרע הדא הוא דכתיב הוי החוקקים חקקי און.

http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/behukotai.html

ויקרא כו:

תרעב: והתהלכתי בתוככם -
משלו, משל למה הדבר דומה?
למלך שבא אצל אריסו והיה האריס ההוא מיטמר מלפניו.
והמלך אמר לאריס: מה לך שאתה מטמר מלפני?
הריני כיוצא בך.
כך עתיד המקום לטייל בין הצדיקים, וצדיקים מזדעזעין מלפניו.
והמקום אומר להם לצדיקים: מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני?
הריני כיוצא בכם!
[אי] לפי שאני כיוצא בכם, יכול לא תהא מוראי עליכם?
תלמוד לומר: ו הייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם .
אם אין אתם מאמינים לי בדברים הללו, אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים - אני הוא שעשיתי לכם נסים במצרים, עתיד אני לעשות לכם את כל (המעשים) [הנסים] האלו.

...

תרעה: והבאתי אותם בארץ אויביהם -
זו מדה טובה לישראל, שמא יאמרו ישראל: הואיל וגלינו לבין האומות נעשה כמעשיהם?
אני איני מניחן, על כרחן שלא בטובתן, מעמיד אני נביאים עליהן ומחזירין אותן תחת כנפי, כענין שנאמר: והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם אדני ה, אם לא בד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם , על כרחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=26&mefaresh=shimoni

ויקרא כז:

תרפב: בהר סיני -
מלמד שכולם נאמרו בסיני.

שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני.

אחרים אומרים :
בית דינו של יעבץ תקנום, והכתיב: אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום.
מנצפ"ך - צופים אמרום.
והכתיב: אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום.

אמר רב יהודה אמר שמואל :
שלשת (מאות) [אלפים] הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה,
אמרו לו ליהושע: שאל!
אמר להם: לא בשמים היא ,
א"ל לאלעזר: שאל!
א"ל: אלה המצוות [שאין נביא רשאי לחדש דבר מאתה].

אמר רב יהודה אמר רב :
בשעה שנפטר משה לגן עדן, אמר לו ליהושע: כל ספיקות שיש לך שאל!
א"ל : רבי, כלום הנחתיך [שעה אחת] והלכתי למקום אחר?!
לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ?
מיד תשש כחו של (משה) [יהושע] נשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, בקשו כל ישראל להרגו.
א"ל הקב"ה: לומר לך א"א, לך והטרד אותם במלחמה, שנאמר: ויהי אחרי מות משה וגו '. וכתיב: בעוד שלשת ימים הכינו לכם צדה , ותנא אף אלף וז' מאות ספיקות של גזרות שוות ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.

אמר רבי [אבהו ]:
אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר: ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וכתיב: וילכדה עתניאל בן קנז :

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=27&mefaresh=shimoni

מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר ויקרא