בשנתיים האחרונות אני מעלה מדרשים לפרשת השבוע לעמוד הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך, תחילה ממדרש רבה (תשע"ב) ובשנה שאחר-כך (תשע"ג) ממרדש תנחומא. השנה (תשע"ד) הגעתי לילקוט שמעוני, אלא שהפעם ברצוני ליצור קובץ שאפשר יהיה לחזור אליו גם בהמשך.

הרבה מהמדרשים כאן מופיעים בפירושו הקלאסי של רש"י לתורה, אלא שכאן הם מובאים במקור ובהרחבה.

כמו כן, ראוי לומר כי המדרשים כאן חוזרים במידה רבה על המדרשים במדרש רבה ובתנחומא.

על כן, אני חושב שמי שיקדיש לזה 10 דקות בשבוע בסופו של דבר יהיה בקיא במדרשים החשובים לתורה ויהיה לו בסיס איתן בהם.

פרשת דברים

דברים א:

תשפח: אלה הדברים אשר דבר משה -
וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד, והרי כתב כל התורה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת ומה תלמוד לומר: אלה הדברים?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וישמן ישרון ויבעט...

...

דבר אחר:
אל כל ישראל -
מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות.

אמר ר' טרפון:
העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:
העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות.

אמר ר' עקיבא:
העבודה! אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין.

אמר רבי יוחנן בן נורי:
מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבא לפני רבן גמליאל מפני שהיתי קובל עליו והייתי מקנתרו וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת, לקיים מה שנאמר: אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:

...

תשצב: ודי זהב -
אמר להם: זו יתירה לכל מה שעשיתם, שמעשה העגל קשה עלי מין הכל...

...

תשצה: דבר אחר:
אלה הדברים -
ראויות היו התוכחות לומר על פי בלעם והברכות ע"פ משה, [אלא] אלו הוכיחן בלעם היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו, ואלו ברכן משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבם ברכם, אלא אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבם ויברכם בלעם ששונאם, כדי שיתבררו התוכחות והברכות ביד ישראל.

דבר אחר:
אלו אחר הוכיחם, היו אומרים: זה מוכיחנו?!
אלא משה שכתוב בו: לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל.

...

תשצז: דבי רבי ינאי אמרי:
מהכא: ודי זהב.
כך אמר משה לפני הקב"ה: בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו דַּי גרם להם לעשות את העגל, משל אומרים: וכי ארי נוהם מתוך קופה של תבן?
אלא מתוך קופה של בשר.

...

תת: דבר אחר:
ויהי בארבעים שנה -
מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד?
מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה, אמר לו: מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו?
כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.
ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה:
כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו,
ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו,
ושלא יהא בלבו עליו,
ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום.
וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר: והוכיח אברהם את אבימלך.
ומהו אומר?
ויכרתו שניהם ברית.

וכן הוא אומר ביצחק: ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי.
ומהו אומר?
וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.

וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: אם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי וגו' ויאמרו העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד.

וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו', ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם וגו' ויאמרו עד.

וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר.

...

תתג: והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי -
אמר לו הקב"ה למשה: אתה דן דין קשה?!
חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה שאני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואין אתה יכול לשמעו.
ואי זה?
זה דינן של בנות צלפחד.
וכן הוא אומר: ויקרב משה את משפטן לפני ה'.
כיוצא בו אתה אומר: ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הרואה.
אמר לו הקב"ה: אתה הוא רואה?!
אני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו?
בשעה שאמר לו: מלא קרנך שמן, מהו אמר לו?
ויהי בבואם וירא את אליאב וגו'.
אמר הקב"ה: אמרת שאני רואה אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו וגו'.

...

תתה: בשנאת ה' אותנו -
אפשר שהמקום שונא את ישראל?!
והלא כבר נאמר: אהבתי אתכם אמר ה'?
אלא הן ששונאין את המקום.

משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=1&mefaresh=shimoni

דברים ב:

תתח: רבי יהודה אומר:
מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום, כך ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר.
בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח -
יום ראשון שוחט לו עגל,
יום שני תרנגולים,
יום שלישי קטניות,
יום רביעי ממעט והולך,
לא דומה יום ראשון כיום אחרון.
יכול אף הקב"ה כן?
תלמוד לומר: זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך - יום אחרון כיום ראשון.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=2&mefaresh=shimoni

פרשת ואתחנן

דברים ג:

תתיב: דבר אחר:
ואתחנן -
למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים?
אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה: הודיעני נא את דרכיך.
[אמר משה]: רבש"ע, הודיעני נא באיזה מדה אתה מנהיג את עולמך?
אמר ליה הקב"ה: אני אראה לך: ויאמר אני אעביר כל טובי.
אמר לו: איני חייב לבריה כלום, כל מה שיעשה אדם מצוה חנם אני נותן להם, שנאמר: וחנותי את אשר אחון.
[א"ל משה: א"כ עשה עלי מצוה ותן לי חנם, לפיכך כתיב: ואתחנן].

...

תתיד: ה' אלהים -
כל מקום שנאמר: ה' מדת רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון.
כל מקום שנאמר: אלהים - זו מדת הדין, שנאמר: עד האלהים יבא דבר שניהם.
ואומר: אלהים לא תקלל.

...

דבר אחר:
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס?
אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו, אדונתו אמרת לו: ראו הביא לנו איש עברי ואינו כופר, אלא אמר: כי גנב גנבתי מארץ העברים, אתה שלא הודית בארצך, בנות יתרו אומרות: איש מצרי הצילנו ואתה שומע ושותק, לפיכך אין אתה נקבר בארצך.,
א"ל הקב"ה: אם אתה נקבר אצלן, בזכותך הן באין עמך.

...

תתטו: דבר אחר:
אתה החלות -
לא תעשה שבועתך חולין, לא כך אמרת: ו הבאתי אתכם אל הארץ ודברך אמת, כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו'.

...

תתטז: דרש ר' שמלאי:
מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך?!
אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל על ידי ואין מתקיימת אלא בארץ, אכנס אני כדי שיתקיימו כולן על ידי.
אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא כדי ליטול שכר, מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמר: לכן אחלק לו ברבים, שאני נותן לו שכרו משלם.
שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים?
תלמוד לומר: ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו - שמסר עצמו למיתה, שנאמר: ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
ואת פושעים נמנה - שנמנה ממתי מדבר.
והוא חטא רבים נשא - שכפר על מעשה העגל.
ולפושעים יפגיע - שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה.
ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

...

תתכא:... ומפני מה נקבר בחוצה לארץ?
כדי שיחיו המתים שבחוצה לארץ בזכותו, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם,
ואימתי מת משה רבינו?
בשבעה באדר

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=3&mefaresh=shimoni

דברים ד:

תתכד:... א"ל: רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה, והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אכלה הוא?!
אלא לומר לך, כל המשיא בתו לת"ח וכל העושה פרקמטיא לת"ח ומהנה מנכסיו לת"ח מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה.

...

שאלו צדוקים את רבן גמליאל:
מנין שהקב"ה מחיה מתים?
א"ל מן התורה, דכתיב: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם.
א"ל: ודילמא וקם העם הזה וזנה?
עד שאמר להם המקרא הזה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם - לכם לא נאמר אלא להם [מכאן לתחית המתים מן התורה].

ויש אומרים:
מן המקרא הזה: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים.

...

ושמרתם ועשיתם -
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן:
מנין שמצוה לאדם לחשוב בתקופות ובמזלות?
שנאמר: ו שמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.
איזהו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים?
הוי אומר: זה חשוב תקופות ומזלות. וכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.

...

תתכה: כי מי גוי גדול -
א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק:
מנין שהקב"ה מניח תפילין?
שנאמר: נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה, שנאמר: מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו - אלו תפילין, דכתיב: ה' עוז לעמו יתן וגו'.

א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר (אבא) [אבין]:
תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו?
א"ל: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל?
א"ל: אִין, דכתיב: את ה' האמרת היום,
וכתיב: וה' האמירך היום,
א"ל הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

...

תתכה: כיצד היו הלוחות כתובות?
חנניה בן אחי ר' יהושע אומר:
חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר: ויכתבם על שני לוחות אבנים.

ורבנן אמרין:
עשרה על לוח זה.

ורבי שמעון בן יוחאי אומר:
עשרים על לוח זה, [שנאמר: ויכתבם על שני לוחות].

ורבי סימאי אומר:
ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר: מזה ומזה הם כתובים.

...

תתכז: אמר רבי אליעזר:
כשנגאלו ממצרים מתוך חמשה דברים נגאלו:
מתוך צרה - ויאנחו בני ישראל וגו'.
מתוך תשובה - ותעל שועתם.
מתוך זכות אבות - ויזכור אלהים.
מתוך רחמים - וירא אלהים את בני ישראל.
מתוך הקץ - וידע אלהים.

אף לעתיד לבא [אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו]:
מתוך צרה - בצר לך.
מתוך תשובה - ושבת עד ה' אלהיך.
מתוך רחמים - כי אל רחום ה' אלהיך.
מתוך זכות אבות - ולא ישכח את ברית אבותיך.
באחרית הימים - הרי מתוך הקץ.

ודוד מפרש אותם:
וירא בצר להם - הרי מתוך צרה.
בשמעו את רנתם - הרי מתוך תשובה.
ויזכור להם בריתו - הרי מתוך זכות אבות.
ויתן אותם לרחמים - הרי מתוך רחמים.
וקבצנו (והצילנו) מן הגוים - הרי מתוך הקץ.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=4&mefaresh=shimoni

דברים ה:

תתל: דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך - קיימתם אותו - אני אמרתי אלהים אתם,
עברתם עליו - אכן כאדם תמותון.

לא יהיה לך - קיימתם אותו - ופניתי אליכם
עברתם עליו - ונתתי פני בכם.

לא תשא - קיימתם אותו - נשבע ה' בימינו וגו'
עברתם עליו - וחרה אף ה' (ביום ההוא) [בכם].

זכור ושמור - קיימתם אותו - אז תתענג על ה' וגו'
עברתם עליו - אותכם אזרה בגוים.

לא תנאף - קיימתם אותו - אז תשמח בתולה במחול,
עברתם עליו - לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה.

לא תגנוב - קיימתם אותו - ואכלת את כל העמים.
עברתם עליו - אכלני הֲמָמַנִי נבוכדנאצר.

לא תענה - קיימתם אותו - ואתם עדי נאם ה',
עברתם עליו - מה אעידך ומה אדמה לך.

לא תחמוד - קיימתם אותו - לא יחמוד איש את ארצך בעלותך,
עברתם עליו - וחמדו שדות וגזלו ובתים וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=5&mefaresh=shimoni

דברים ו:

תתלג: דבר אחר:
ה' אלהינו -
על כל באי העולם בעולם הזה.

ה' אחד -
לעולם הבא.
וכן הוא אומר: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ממתן תורה זכו ישראל לקריאת שמע.
הקב"ה אמר להם: שמע ישראל אנכי ה' אלהיך.
נענו כולן ואמרו: ה' אלהינו ה' אחד.
ומשה אמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אמר הקב"ה לישראל: בני, ראו כל מה שבראתי בראתי זוגות:
שמים וארץ זוגות,
חמה ולבנה זוגות,
אדם וחוה זוגות,
העוה"ז והעוה"ב זוגות,
אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

...

תתלה: דבר אחר:
שמע ישראל -
למה קורין שמע בבקר ובערב?
קורין בערב שהנפשות עולות למעלה, וקורין בבקר על חזרתן, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות...

...

תתלז: בכל לבבך -
בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע.

דבר אחר:
בכל לבבך -
שלא יהא לבך חלוק על המקום.

ובכל נפשך -
אפילו הוא נוטל את נפשך.
וכן הוא אומר: כי עליך הורגנו כל היום.

שמעון בן עזאי אומר:
בכל נפשך -
אהבהו עד (שיצא) [מצוי] הנפש.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך?
אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו?
לכך נאמר: בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר: בכל מאדך.

...

תנו רבנן:
פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה,
מה עשה רבי עקיבא?
הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה.
בא פפוס בן יהודה ומצאו.
אמר ליה: עקיבא אי אתה ירא מאומה זו?
א"ל: אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה?
אי אתה חכם אלא טפש.
אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים.
א"ל: מפני מה אתם רצים?
אמרו לו: מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם.
א"ל: עלו ליבשה ונדור אני ואתם, כדרך שדרו אבותי ואבותיכם.
א"ל: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?
אי אתה אלא שוטה שבחיות!
ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולים ליבשה על אחת כמה וכמה!
כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה: כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה על אחת כמה וכמה.
לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין, ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו.
אמר לו פפוס: על מה הביאוך בכאן?
א"ל: אשריך ר' עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
אמרו: כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה.
א"ל תלמידיו: רבינו עד כאן.
א"ל: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך, ואמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?!
אמרו: לא הספיק את הדבר עד שיצאה נשמתו באחד.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?!
ממתים ידך ה' וגו'?
א"ל הקב"ה: חלקם בחיים.
יצאה בת קול ואמרה לו: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

...

תתלח: ואהבת את ה' אלהיך -
שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שיהא אדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו נאה, כשרואין שנושא ונותן באמונה מה הבריות אומרות עליו?
אשרי פלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה, ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים ויפים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו. עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ובזמן שאדם קורא ושונה ואין מקחו ומתנו נאה ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבריו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?
אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה, אשריהם לבני אדם שלא למדו תורה, ראו פלוני זה שלמד תורה כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלין דרכיו ועליו הכתוב אומר: עם ה' אלה ומארצו יצאו.

...

תתמ: על לבבך -
מכאן היה ר' יאשיה אומר:
צריך אדם להשביע את יצרו שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן.
באברהם הוא אומר: הרימותי ידי.
בבועז הוא אומר: חי ה' שכבי עד הבקר.
בדוד הוא אומר: חי ה' כי אם ה' יגפנו.
באלישע הוא אומר: חי ה' אשר עמדתי לפני אם אקח.
וכשם שהצדיקים משביעין יצרן שלא לעשות, כך הרשעים משביעין יצרן לעשות, שנאמר: חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מידו מאומה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=6&mefaresh=shimoni

פרשת עקב

דברים ז:

תתמו: א"ר אחא:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס והכניס בה פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו, שאילו גלה להם רואין איזו נטיעה שכרה הרבה ונוטעין אותה נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.
כך לא גלה הקב"ה שכר של מצות [שאילו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות.

רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעוה"ז] כדי שיהו עושין אותן משלם.

תני רבי שמעון בן יוחאי:
שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות.
קלה שבקלות - שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.
חמורה שבחמורות - כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
והרי הן שוין במתן שכרן בעולם הזה.
ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו: אריכות ימים, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה...

...

תתמח: שלש מדות טובות יש ביד ישראל:
ביישנין, שנאמר: ובעבור תהיה יראתו על פניכם.
רחמנים, שנאמר: ונתן לך רחמים.
גומלי חסדים, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=7&mefaresh=shimoni

דברים ח:

תתנ: ויענך וירעיבך ויאכילך את המן -
וכתיב: המאכילך מן במדבר למען ענותך.

רב אמי ורב אסי,
חד אמר:
אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

וחד אמר:
אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל.

...

תתנא: אמר לה משמיה דרבי אסי:
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: ישא ה' פניך אליך?!
אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=8&mefaresh=shimoni

דברים ט:

תתנב: שנו רבותינו:
מתוך כעס רצון, דכתיב: הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה' על הרעה.
מתוך רוגז רחמים - ברוגז רחם תזכור.
מתוך צרה רוחה - ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.
מתוך ריחוק קירוב - במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
מתוך נפילה קימה - כי נפלתי קמתי.
מתוך אפלה אורה - כי אשב בחשך ה' אור לי.

...

תתנד: אשר שברת ושמתם בארון -
מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון.

אמר ריש לקיש:
פעמים שבטולה של תורה זו היא יסודה, דכתיב: אשר שברת.
אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=9&mefaresh=shimoni

דברים י:

תתנה: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' -
אמר רבי חנינא:
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אטו יראה מילתא זוטרתא היא.

והאמר רבי (אלעזר) [חנינא]:
אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנאמר: יראת ה' היא אוצרו [אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא].

דאמר רבי חנינא:
משל לאדם שמבקשין ממנו דבר גדול ויש לו דומה עליו כקטן, קטן ואין לו דומה עליו כגדול.

...

דאמר ר' יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון:
אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

דריש רבי חנינא בר פפא:
אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה?
גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר, אבל צדיק ורשע לא קאמר כדרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא:
הכל בידי שמים וכו' (כדלעיל).

...

א"ר יהושע בן לוי:
למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה?
שהחזירו העטרה ליושנה.
משה אמר: האל הגדול הגבור והנורא.
אתא ירמיה ואמר: כשדים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו ולא אמר נורא.
אתא דניאל ואמר: כשדים משעבדים בבניו איה גבורותיו ולא אמר גבור.
אתנו אינהו ואמרו: אדרבה הן הן נוראותיו הן הן גבורותיו שכובש את (יצרו) [כעסו] ונותן ארך אפים לרשעים [ואלו הן] נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין כל האומות.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=10&mefaresh=shimoni

דברים יא:

תתנט: ר' שמעון בן יוחאי אומר:
שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטים ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה. ואלו הן:
כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
ארץ הרים ובקעות.
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה.
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.
ארץ נחלי מים.
ארץ חטה ושעורה.
ארץ זית שמן ודבש.
ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם.
ארץ אשר אבניה ברזל.
על הארץ הטובה אשר נתן לך.
ארץ זבת חלב ודבש,
הרי שנים עשר ארצות כנגד שנים עשר שבטים.

...

תתס: רבי שמעון בן יוחאי אומר:
ככר ומקל ירדו כרוכין מן השמים.
אמר להן הקב"ה: אם עשיתם את התורה - הרי ככר לאכול, ואם לאו - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר?
אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם - חרב תאכלו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים.
אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - הרי אתם נצולין מזה, ואם לאו - אתם לוקין בו.
היכן פירושו?
ויגרש את האדם וגו' ואת להט החרב וגו'.

...

תתסג: תנו רבנן:
ואספת דגנך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה - יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורתו אימתי נעשית?!
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: ועבדת את אויביך.

אמר אביי:
הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן.

א"ל רבא לרבנן:
לבנן במטותא מיניכו ביומי דניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא, כי היכי דלא תיטרדו במזונייכו כולא שתא.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
בוא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן, דורות האחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידן.

...

תתסה: וכבר היו רבן גמליאל ורבי אלעזר ורבי יהושע ור' עקיבא נכנסין לכרך גדול שמעו קול המונה של עיר עד מאה ועשרים מיל, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמר להן ר' עקיבא:
ולמה בכיתם?
אמרו לו: לא נבכה שעמים עובדים עבודת אלילים מזבחים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלו ושאנן, ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשרפת אש ומדור לחית השדה?
אמר להם: אף אני לכך צחקתי, אם כך (נתן) [עשה] למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית ראו שועל אחד יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: עקיבא לעולם אתה מתמיה, שאנו בוכין [ואתה מצחק].
אמר להם: אתם למה בוכים?
אמרו לו: [למה] לא נבכה על מקום שנאמר בו: והזר הקרב יומת והרי שועל יוצא מתוכו?!
עלינו נתקיים על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו,
א"ל: אף אני לכך צחקתי.
הרי הוא אומר: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו.
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?
אוריה בבית ראשון זכריה בבית שני?
מה אמר זכריה?
עוד ישבו זקנים (וזקנים) [וזקנות] ברחובות ירושלים.
מה אמר אוריה?
לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער.
אמר לו הקב"ה: הרי לי שני עדים האלו, אם קיימים דברי אוריה - קיימים דברי זכריה, ואם בטלים דברי אוריה - בטלים דברי זכריה.
שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף עתידין דברי זכריה להתקיים.
ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו נחמתנו.

...

תתע: ושמתם את דברי אלה -
מגיד שנמשלו דברי תורה לסם חיים.
משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נומי.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע בראתי תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקין בה אין יצה"ר שולט בכם, שנאמר: הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בה אתם נמסרין בידו, שנאמר: ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ.
ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר: ואתה תמשל בו.
ואומר: אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך.
רע הוא יצר הרע מי שברא אותו מעיד עליו, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

...

תתעג: לאהבה את ה' אלהיכם -
שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא?
תלמוד לומר: לאהבה - למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבא.
וכן הוא אומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
ואומר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא

...

פרשת ראה

תתעה: ברכה וקללה -
למה נאמר. לפי שנאמר: החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה?
תלמוד לומר: ובחרת בחיים.
משל לאדם שהיה יושב על פרשת הדרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואמר להם: שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים, ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור.
כך אמר להן משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, שנאמר: כי לא תהיה אחרית לרע.
ואומר: והנה דמעת העשוקים וגו'.
ואומר : הכסיל חובק את ידיו וגו.
ואומר: דרך רשעים כאפלה.
ואתם רואים צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערים וסופן לשמוח באחרונה, שנאמר: להטיבך באחריתך.
ואומר: טוב אחרית דבר מראשיתו,
ואומר: כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב וגו',
ואומר: אור זרוע לצדיק וגו'.
ואומר: ואורח צדיקים כאור נוגה וגו'.

...

תתעז: וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים -
מכאן כל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה וכו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=11&mefaresh=shimoni

דברים יב:

תתעח: ונתצתם את מזבחותם -
מה חטאו עצים ואבנים?
אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הקב"ה: ונתצתם.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם עצים ואבנים שאין להם לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה אלא ע"י שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב ונתצתם, אדם שהוא מחטיא חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך המות על אחת כמה וכמה.

...

תתפד: ר' שמעון אומר:
כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני - עדין הן עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שלא קיבלו אותה בשמחה - אין עושין אותה בשמחה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד - נוהגין אותה בפרהסיא, וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשן עליה בשעת השמד - עדיין מרופה היא בידן.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=12&mefaresh=shimoni

דברים יג:

תתפה: אמר רבי יוסי הגלילי:
ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתן של עובדי אלילים, נתן להם ממשלה, אפילו מעמידים חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להן, מפני מה?
כי מנסה ה' אלהיכם.

אמר רבי עקיבא:
חס ושלום שמעמיד הקב"ה חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודת אלילים, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו.

...

תתפו: ובא האות והמופת -
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן:
בכל אם יאמר לך נביא: עבור על דברי תורה! שמע לו, חוץ מעבודת אלילים, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=13&mefaresh=shimoni

דברים יד:

תתצא: בנים אתם לה' אלהיכם -
ר' יהודה אומר:
בנים אתם לה' אלהיכם - בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים.

ר' מאיר אומר:
בין כך ובין כך קרויין בנים, שנאמר: בנים סכלים המה.
ואומר: בנים לא אמון בם.
ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים.
ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי...

...

לא תתגודדו -
א"ל הקב"ה: לא תצערו עצמכם על מת כשם שהעובדי אלילים עושין כשימות להן מת הן מסרטין את גופן ומצערין את עצמן.
ראה היאך חיבב הקב"ה את ישראל, שהוא מצוה אותן שלא יצערו עצמן ויטלו שכר.

א"ר תנחום בר חניאלי:
כתיב: חכו ממתקים יש חיך מתוק משל הקב"ה, שהוא מזהיר ישראל על שקצים ורמשים שלא יאכלו ונותן להם שכר יש חיך מתוק מזה?
וכן הדם מאכל לכלבים ואסר לישראל לא תאכל דם טול שכר, אף כאן מזהיר לא תתגודדו שלא יצערו עצמם ויטלו שכר.

דבר אחר:
לא תתגודדו -
לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות ועשה קרחה בישראל שנבלעו עמו בני אדם הרבה, ראה חיבה שחיבב הקב"ה את ישראל.

...

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה -
אמר רבי עקיבא:
וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה, אלא מכאן תשובה לאומרים: אין תורה מן השמים.

...

תתצב: רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי.
[מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי] והיתה לו שדה עושה אלף מדות והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשר וממנה היה ניזון כל ימיו וממנה מתפרנס כל ביתו. בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו: בני, תן דעתך בשדה זו, כך [וכך מדות היא עושה, כך] וכך הייתי מוציא למעשר ממנה, והייתי מוציא ממנה כל מזונותי כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי. בשנה ראשונה עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה מדות למעשר,
בשניה הכניס בה עין הרע והיה פוחת עשרה והיא פתחה מאה,
וכן בשנה שלישית רביעית וחמישית פחת לה עשרה והיא פחתה מאה עד שעמדה על מעשרותיה.
וכיון שידעו בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו.
אמר להם: מה באתם לשמוח על אותו האיש שנדוהו?
אמרו לו: חס ושלום, לא באנו אלא לשמוח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית.

...

תתצז: ובא הלוי כי אין לו חלק -
א"ר לולינוס דרומי בשם ר' יהודה בר סימן:
אמר הקב"ה אתה יש לך ארבעה בני בית: בנך ובתך ועבדך ואמתך, ואף אני יש לי ארבעה בני בית: הלוי והגר והיתום והאלמנה, וכולהון בפסוק אחד: ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך.
אמר הקב"ה: אני אמרתי לך שתהא משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך, אם עשית כן אף אני אשמח את שלי ואת שלך, אלו ואלו אני עתיד לשמח בבית הבחירה, שנאמר: והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=14&mefaresh=shimoni

דברים טו:

אפס כי לא יהיה בך אביון -
ולהלן הוא אומר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ?
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - אביונם באחרים, וכשאין עושין רצונו של מקום - אביונים בכם.

...

תתצח: רבן גמליאל אומר:
ונתן לך רחמים ורחמך -
כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמים...

אמר שמואל:
אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר:
כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך.

...

ולקחת את המרצע -
מכאן היה רבי שמעון אומר:
בשלשה מקומות הלכה עוקרת את המקרא:
התורה אמרה: ושפך את דמו וכסהו עפר
והלכה אמרה: בכל דבר המגדל צמחים,

התורה אמרה: וכתב לה ספר כריתות.
והלכה אמרה: בכל שהוא תלוש.

התורה אמרה: במרצע.
והלכה אמרה: בכל דבר.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=15&mefaresh=shimoni

דברים טז:

תתקד: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים -
אמר רבי אלעזר בן עזריה:
הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר: למען תזכור וגו',
ימי חייך - הימים,
כל ימי חייך - הלילות.

וחכמים אומרים:
ימי חייך - העולם הזה,
כל ימי חייך - להביא לימות המשיח

פרשת שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך -
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם, [למה?
ששנו חכמים:
על שלשה דברים העולם עומד]:
על הדין,
ועל האמת
ועל השלום,
שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם - תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם.

...

כי השוחד יעור עיני חכמים -
ואין צריך לומר עיני טפשין.

ויסלף דברי צדיקים -
ואין צריך לומר דברי רשעים.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=16&mefaresh=shimoni

דברים יז:

יומת המת -
חי הוא וקראו מת?!
אלא מכאן לרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים.
וכן הוא אומר: ואתה חלל רשע, אבל הצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים, שנאמר: ובניהו בן יהוידע בן איש חי.
וכן הוא אומר: כי החיים יודעים שימותו וכו'.

...

תניא אמר רבי יוסי:
בתחלה לא היה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד היו יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד היה יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה, ושאר בתי דינין יושבין בכל עיירות ישראל.
הוצרך לשאול שואל מבתי דינין שבעירו, אם שמעו – מוטב, ואם לאו - באין לזה שסמוך לעירו, אם שמעו – מוטב, ואם לאו - באין לזה שעל פתח הר הבית וכו', ואם לאו - אלו ואלו באין לזה שבלשכת הגזית, ששם סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל.
נשאלה שאלה לפניהן, אם שמעו - אומרים להן, ואם לאו - עומדין למנין, רבו המטמאין - טמא רבו המטהרין – טהור.
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות...

...

תתקיא: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם -
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל השופט שלא יהיה בימיו?
אלא ללמדך שאפילו קל שבקלים כיון שנתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא (כשר) כאביר שבאבירים.
ואומר: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.

...

תתקיג: אשר לא אחיך הוא -
כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה היה בוכה עד שזולגות עיניו דמעות, והיו כל ישראל אומרים לו: אגריפס אחינו אתה.

...

אמר רב אשי:
אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר: שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=17&mefaresh=shimoni

דברים יח:

תתקיח: דורש אל המתים -
זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה.
וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו, שנאמר: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם.

...

והיה האיש אשר לא ישמע (את) [אל] דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו -
שלשה מיתתן בידי שמים:
הכובש נבואתו כיונה בן אמתי.
והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה.
ונביא שעובר על דברי עצמו כעידו הנביא.

ושלשה מיתתן בבית דין:
המתנבא מה שלא שמע כצדקיהו כן כנענה,
ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיה שהיה מתנבא בבשוק העליון הולך ומתנבא בשוק התחתון,
והמתנבא בשם עבודת אלילים ואומר: כך אמרה אלילים פלוני אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אין שומעין לו...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=18&mefaresh=shimoni

דברים יט:

תתקכב: לא יקום עד אחד באיש -
שלשה הקב"ה אוהבן:
מי שאינו כועס,
ומי שאינו משתכר,
ומי שאינו מעמיד על מדותיו.

שלשה הקב"ה שונאן:
המדבר אחד בפה ואחד בלב,
והיודע עדות לחברו ואינו מעיד לו,
והרואה דבר עבירה בחברו ומעיד בו יחידי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=19&mefaresh=shimoni

דברים כ:

תתקכג: כי תצא למלחמה -
אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים?
במלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

...

תנו רבנן:
אשר בנה אשר נטע אשר ארש -
למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה.
ואף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך - זה בית.
ועתדה בשדה לך - זה כרם.
אחר ובנית ביתך - זו אשה.

...

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו -
רבי עקיבא אומר:
כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

רבי יוסי הגלילי אומר:
הירא ורך הלבב - שהוא מתירא מעבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=20&mefaresh=shimoni

דברים כא:

תתקכד: אל נחל איתן -
אמר רבי (יונתן) [יוחנן] בן שאול:
מפי מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל?
אמר הקב"ה: יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות.

...

אמר ר' יהושע בן לוי:
אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין, שנאמר: וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?!
אלא לא בא לידינו ופטרנוהו [ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו] בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.

פרשת כי תצא

יפת תואר -
לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות.

...

תתקכה: וראית בשביה אשת יפת תואר -
מה כתיב אחריו?
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.
וכן מצינו בדוד על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור יצא ממנו אבשלום, וע"י נהרגו כמה רבבות ונהרג שמעי ושבע בן בכרי ואחיתופל.

...

תתקכט:... היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים.

ר' יהודה אומר:
אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: איננו שומע בקולנו, מדקול בעינן שוין, מראה וקומה נמי בעינן שוין.
כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב?
אלא דרוש וקבל שכר, כמאן?
כרבי יהודה.
ואיבעית אימא רבי שמעון היא.
דתניא: א"ר שמעון:
וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו?
אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב?
אלא דרוש וקבל שכר.

אמר ר' יונתן:
אני ראיתי וישבתי על קברו.
מאימתי הוא חייב?
משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי.

...

תתקל: וסקלוהו כל אנשי עירו -
תניא: רבי יוסי הגלילי אומר:
וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל?
אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב.
שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם, ושל צדיקים רע להם ורע לעולם.
יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להם ורע לעולם.
שקט לרשעים רע להם ורע לעולם, לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם.
פזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, לצדיקים רע להם ורע לעולם.
(כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם, לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם).

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=21&mefaresh=shimoni

דברים כב:

תתקל: השב תשיבם -
השב אפילו מאה פעמים משמע.

...

לא תקח האם על הבנים -

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו.

פליגי בה תרי אמוראי במערבא,
חד אמר:
מפני שהוא מטיל קנאה במעשה בראשית.

וחד אמר:
מפני שהוא עושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=22&mefaresh=shimoni

דברים כג:

תתקלג: גם דור עשירי -
נאמר כאן: דור עשירי,
ונאמר למטה: דור עשירי,
מה דור עשירי האמור למטה עד עולם,
אף דור העשירי האמור כאן עד עולם.

...

לא יבא עמוני -
בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקבות.

(דבר אחר:)
[שנאמר:] עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:
על דבר אשר לא קדמו -
מי דרכן לקדם?
אנשים ולא נשים...

...

כמה קשה לשון הרע, משל לנכה רגלים שהיה מרעיש את המדינה, אמרו: אילו היה שלם על אחת כמה וכמה. כך הלשון מחותך ומונח בתוך הפה והוא מרעיש את העולם. למה הוא דומה?
לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלשה בתים והוא מנבח וכל העם מתיראים ממנו, אילו היה בחוץ מה היה עושה?
כך לשון הרע נתון לפנים מן הפה ולפנים מן השפתים ומכה שאין לו סוף, אילו היה בחוץ על אחת כמה וכמה.
אמר הקב"ה: מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה מפסיד.
משל לעשיר שהיה לו אוהב אחד בן כפר הלך לשאול בשלומו והיה שם כלב שוטה, והיה נושך וממית את הבריות, אמר אותו עשיר לאוהבו: בני, אם אתה חייב לאדם אני פורע ואל תתחבא ממנו, אבל אם ראית אותו כלב שוטה ממנו תתחבא שאם נושכך איני יודע מה לעשות לך.

...

ונשמרת מכל דבר רע -
שלא יסתכל אדם:
באשה נאה ואפילו פנויה,
באשת איש ואפילו מכוערת,
ולא בבגדי צבע של אשה,
ולא [בחמור] וחמורה ולא [בחזיר] וחזירה ולא בעופות בשעה שנזקקין זה לזה,
ואפילו מלא עינים כמלאך המות.

...

תנו רבנן:
ונשמרת מכל דבר רע -
שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה.

מכאן א"ר פנחס בן יאיר:
תורה מביאה [לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות,
זריזות מביאה לידי נקיות,
נקיות מביאה] לידי פרישות,
פרישות מביאה לידי טהרה,
טהרה מביאה לידי (חסידות,
חסידות מביאה לידי) קדושה,
קדושה מביאה לידי ענוה,
ענוה מביאה לידי יראת חטא,
יראת חטא [מביאה לידי חסידות,
חסידות] מביאה לידי רוח הקודש,
רוח הקודש מביאה לתחיית המתים,
וחסידות גדולה מכולן, שנאמר: אז דברת בחזון לחסידך.

ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר:
ענוה גדולה מכולן, שנאמר: ורוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, לבשר חסידים לא נאמר, אלא לבשר ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן.

...

תתקלד: דרש בר קפרא:
מאי דכתיב: ויתד תהיה לך על אזניך?
[אל תקרי אֲזֵנֶיךָ אלא על אָזְנֶיךָ ], שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו...

תנא דבי רבי ישמעאל:
מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה?
שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אַלְיָה לתוכה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=23&mefaresh=shimoni

דברים כד:

תתקלו: כי יקח איש אשה -
האשה נקנית בשלש דרכים:
בכסף,
ובשטר,
ובביאה...

...

והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר -
מי גרם לעבירה?
יין, וכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

בית שמאי אומרים:
לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר.

ובית הלל אומרים:
אפילו הקדיחה את תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר.

רבי עקיבא אומר:
אפילו מצא אחרת נאה ממנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו.

...

תניא: רבי מאיר אומר:
כשם שדעות במאכל כך דעות באנשים:
יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל דלת בפני אשתו ויוצא.
ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזו מדת כל אדם שרואה אשתו שמדברת עם אחיה ועם שכינה ועם קרוביה ומניחה.
ויש לך אדם שזבוב נופל לו לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו זו מדת אדם רשע, שרואה אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים ומניחה, שזו מצוה לגרשה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר וכתיב: ושלחה מביתו וגו' והלכה והיתה לאיש אחר, הכתוב קראו אחר, לומר שאין זה בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

...

תתקלז: זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים -
וכי מה ענין זה לזה?
סמכו הענין לו, ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע.
והרי דברים קל וחומר: ומה מרים שלא דברה אלא (בפניו) [שלא בפניו] של משה ולהנאתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה, המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה.

...

ולך תהיה צדקה -
מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו [ואוצרות אבותיו] בשני בצורת, חברו עליואחיו ובית אביו ואמרו לו: אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהן ואתה מבקש לבזבזן?
אמר להן: אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.
אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך.
אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טובכי פרי מעלליהם יאכלו.
אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר: ולוקח נפשות חכם.
אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=24&mefaresh=shimoni

דברים כה:

תתקלז: כי יהיה ריב בין אנשים -
אין שלום יוצא מתוך מריבה.
וכן הוא אומר: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו'.
מי גרם ללוט לפרוש מאותו צדיק?
הוי אומר זו מריבה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=25&mefaresh=shimoni

פרשת כי תבוא

דברים כו:

כיצד מעלין את הבכורים?
כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו, הקרובים מביאין התאנים והענבים, הרחוקים מביאן גרוגרות וצמוקים, והשור הולך לפניהם וכו' עד שמגיעין קרוב לירושלים [הגיעו קרוב לירושלים] שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם, הפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתן, לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין, וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהן ושואלין בשלומן אחנו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום.
החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית, הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה, הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר: ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם ניתנין לכהנים. עודהו הסל על כתפו קורא מהגדתי היום וגו' עד שהוא גומר כל הפרשה וכו':

...

מעשה במרים בת תנחום שנשבית היא ושבעה בניה עמה, מה עשה השלטון?
חבש כל אחד ואחד בפני עצמו, הוציא את הראשון א"ל: השתחוה לצלם כשם שהשתחוה אחיך,
א"ל: חס ושלום לא השתחוה אחי אף אני לא אשתחוה, למה?
א"ל: שכתוב בתורתנו: אנכי ה' אלהיך, צוה עליו והרגו.
הוציא את השני וא"ל: השתחוה לצלם וכו'
שכתוב בתורתנו: אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך וגו' צוה עליו והרגו.
הוציא את השלישי וכו' למה שכתוב בתורתנו: זובח לאלהים יחרם, צוה עליו והרגו.
הוציא את הרביעי וכו' למה שכתוב בתורתנו: כי לא תשתחוה לאל אחר צוה עליו והרגו.
הוציא את החמישי כו' למה שכתוב בתורתנו: וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' צוה עליו והרגו.
הוציא את הששי וכו' שכתוב בתורתנו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד צוה עליו והרגו. הוציא את הז' והוא היה קטן שבהם וכו' שכבר נשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו ביראה אחרת, דכתיב: את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאינו ממיר אותנו באומה אחרת, דכתיב: וה' האמירך היום.
א"ל: א"כ אזרוק את הטבעת הזו לפני הצלם ולך והבא אותה, כדי שיאמרו לשלטון שמע והשתחוה לצלם.
א"ל: אללי עליך שלטון ומה שאתה בשר ודם אתה מתיירא מבשר ודם כמוך, אני לא אירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה מלכו של עולם?!
א"ל: וכי יש אלוה בעולם?
א"ל: שוטה שבעולם וכי עולם של הפקר ראית?
א"ל: וכי יש פה לאלהיכם?
א"ל באלהיכם כתיב: פה להם ולא ידברו, אבל באלהינו כתיב: בדבר ה' שמים נעשו.
א"ל: וכי יש עינים לאלהיכם?
א"ל: באלילים שלכם כתיב: עינים להם ולא יראו, אבל באלהינו כתיב: תמיד עיני ה' אלהיך בה.
א"ל: וכי יש אף לאלהיכם?
א"ל: באלילים שלכם כתיב: אף להם ולא יריחון, אבל באלהינו כתיב: וירח ה' את ריח הניחוח.
א"ל: וכי יש ידים לאלהיכם?
א"ל: באלילים שלכם כתיב: ידיהם ולא ימישון, אבל באלהינו כתיב: אף ידי יסדה ארץ.
א"ל: וכי יש רגלים לאלהיכם?
א"ל: באלילים שלכם כתיב: רגלים ולא יהלכו, אבל באלהינו כתיב: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.
א"ל: וכי יש גרון לאלהיכם?
א"ל באלילים שלכם כתיב: לא יהגו בגרונם, אבל באלהינו כתיב: והגה מפיו יצא.
א"ל: וכי יש בו כל המדות הללו מפני מה לא הציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר?
א"ל: חנניה מישאל ועזריה היו זכאין ונפלו ביד מלך הגון, אבל אנו חייבין ונפלנו ביד חייב אכזרי כדי שיתבע דמינו מידו, צוה עליו והרגו.
אמרה לו אמו: בחיי ראשך תנה לי את בני ואגפפנו ואנשקנו ונתנו אותו לה וגפפתו ונשקתו ונתנה לו דדיה והוציאה לו דבש וחלב, לקיים מה שנאמר: דבש וחלב תחת לשונך.
אמרה לו: בחיי ראשך יתנו את החרב על צוארי ועל צוארו כאחד, מיד צעק ואמר: איך אעשה אותו, וכתיב בתורתכם: אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, נטלוהו מחיק אמו והרגוהו ושערו חכמים שנותיו של תינוק ולא מצאוהו בו אלא שתי שנים וששה חדשים ושתי שעות ומחצה, והיתה אמו בוכה עליו ואומרת להם: בני, אל ירע לכם שלכך נוצרתם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, לכו ואמרו לאברהם אביכם: אל יזוח לבך עליך אתה בנית מזבח אחד ואני בניתי שבע מזבחות והעליתי ז' בני עליהם, ולא עוד, אלא דידך הוה נסיון ודידי הוה עובדא, אמרו: אותה אשה עלתה לגג והשליכה עצמה ומתה, וקראו עליה אם הבנים שמחה.
ורוח הקודש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=26&mefaresh=shimoni

דברים כז:

תתקלח: תנן התם: ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדין למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים מקיפין את הכהנים וכו' הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל התורה בשבעים לשון, שנאמר: באר היטב.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=27&mefaresh=shimoni

דברים כח:

ברוך אתה בעיר -
בזכות מצות שאתה עושה בעיר: [חלה] וציצית וסוכה ולולב הדלקת נר שבת.

ברוך אתה בשדה -
בזכות מצות שאתה עושה בשדה: לקט שכחה ופאה.

...

יצו ה' אתך את הברכה -
א"ר יצחק:
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין,
שנאמר: יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

...

תתקלט: תניא א"ר יוסי:
כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה איכפת ליה לעור בין אפלה לאורה?
עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא ואבוקה בידו, אמרתי לו אבוקה זו למה לך?
אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הבורות ומן הקוצים ומן הברקנים.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=28&mefaresh=shimoni

פרשת ניצבים

דברים כט:

תתקס: דבר אחר:
אתם נצבים – אימתי?
כשתהיו אגודה אחת היום כלכם.
בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת, שמא יכול לשברם ואילו אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם.
וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר:: (יבואו) [ילכו] בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדו מארץ צפון.

ראשיכם שבטיכם -
אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כלכם שוין לפני, שנאמר: וכל איש ישראל.

דבר אחר:
כלכם ערבים זה בזה ואפילו צדיק אחד ביניכם כלכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם, שנאמר: וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה.
וכן אתה מוצא בעכן [ הלא עכן וגו' בן זרח מעל בחרם וגו'.
מדת פורעניות מועטת והדור נתפס בה],
מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.

...

תנו רבנן:
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם - בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון:
אם מעשיהם כהיום - אינן חוזרין, ואם לאו - חוזרין.

רבי אומר:
באין הן לעולם הבא, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=29&mefaresh=shimoni

פרשת וילך

דברים ל:

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום - מה תלמוד לומר: היום?
היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר: את מספר ימיך אמלא.

...

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות -
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
ברוך דיין האמת שאין עולה ומשוא פנים לפניו.
וכן הוא אומר: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף.
בשנה אחת מתו שלשה צדיקים: משה אהרן ומרים, שוב לא מצאו ישראל נחת רוח, שנאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו, שנאמר: נדיבי עמים נאספו וגו'?
אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן.
מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה.
מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו

...

... מיד א"ל: קרא את יהושע.
א"ל: רבש"ע, יטול יהושע ארכי שלי ואהיה חי.
א"ל: עשה לו כשם שהיה עושה לך.
מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע [נתיירא יהושע ואמר: משה רבי יבוא אצלי, יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע], נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהן, משנסתלק עמוד הענן אמר משה ליהושע: מה אמר לך הדבור?
א"ל: כשהיה הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה היה מדבר עמך?
אותה שעה התחיל משה צווח ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת.
וכתיב: כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה.
כיון שקבל משה עליו למות, התחיל הקב"ה לפייסו [וא"ל]: בעולם הזה על ידך הנהגתי אותן אף לעתיד לבא ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' וכו' (כתוב ברמז קנ"ז).

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=30&mefaresh=shimoni

דברים לא:

- [חסר]

פרשת האזינו

דברים לב:

תתקמב: וחכמים אומרים:
אין הדבר כן, אלא כשהעדים באין ומעידין אם נמצאו דבריהן מכוונין כאחד עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת, כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה, ותשמע הארץ הייתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה. בא ישעיה [וסמך לדבר: שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ]:

...

תניא: היה רבי בנאה אומר:
כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר: יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה.

...

א"ר חנינא:
כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו לו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. הכל ברא הקב"ה בעולמו חוץ ממדת שקר ומדת עַוְלָה, שנאמר: הצור תמים פעלו וגו'.
ואומר: ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה.
ואומר: חלילה לאל מרשע וגו'
ואומר: כי פועל אדם ישלם לו...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=32&mefaresh=shimoni

...

תתקמה: וישמן ישורון ויבעט -
לפי השבע הן מורדין.
וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהן?
בתיהם שלום מפחד וגו'.

וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהם?
ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'.

וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו לפני המקום וכו',
וכן הוא אומר: חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית.

וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל, שנאמר: וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהן?
סרו מהר מן הדרך.
אמר לו הקב"ה למשה: אמור להן לישראל: כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה, שנאמר: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלוהים אחרים.
אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה. שנאמר: פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון, מה נאמר בהם?
ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.

וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באת עליהן פורענות אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר: עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין וגו' והנה רוח גדולה.

וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר: השוכבים על מטות שן וגו' השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים.

וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, מה נאמר?
וישמן ישורון ויבעט.

...

רבי יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא:
כתיב: צור ילדך תשי - התשתם כחו של יוצר...

...

אמרתי אפאיהם -
אמרתי באפי איה הם.

...

תתקמו: כי גוי אובד עצות המה -
ר' יהודה דורשו כלפי ישראל,
רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים.

...

כי מגפן סדם גפנם -
ר' יהודה דורשו כלפי ישראל.
רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים.

...

אני אמית ואחיה -
זה אחד מהמקומות שניתן להן רמז לתחיית המתים.

...

תתקמח: וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה -
[בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה]:
נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח, לפי שהיו דורו אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, ולא עוד, אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין התיבה.
אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו למחות יבא וימחה.

מה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה?
לפי שהיו מצרים אומרים מכך וכך: אם אנו מרגישין בהן אין אנו מניחין אותן, ולא עוד, אלא אנו נוטלים סייפות וחרבות ואנו הורגין אותן.
אמר הקב"ה: הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה.

ומה ראה לומר בעצם היום הזה כאן?
לפי שהיו ישראל אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו,
אדם שהוציאנו ממצרים,
וקרע לנו את הים,
והוריד לנו את התורה,
והגיז לנו את השליו,
והוריד לנו את המן,
ועשה לנו נסים וגבורות,
אין אנו מניחין אותו.
אמר המקום: הריני מכניסו בחצי היום למערה וכל מי שיש בו כח [למחות] יבא וימחה, לכך נאמר: וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/dvarim32-shimoni.htm

פרשת וזאת הברכה

דברים לג:

תתקמט: וזאת הברכה אשר ברך משה -
לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחלה מזי רעב ולחומי רשף מחוץ תשכל חרב, ובחרב הקצפתם, ממרים הייתם עם ה', חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל הנביאים כולן שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחלה וחוזרין ואומרין להן דברי נחמות.
ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחלת דבריו אמר: תן להם ה' מה תתן וגו', חזר ואמר להן נחמות: ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו'.

וכן יואל אמר: יתר הגזם אכל הארבה,
חזר ואמר להם דברי נחומים, שנאמר: ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם.

וכן עמוס אומר: שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון וגו',
חזר ואמר להם דברי נחומים, [ הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר.

וכן מיכה אמר: שונאי טוב ואוהבי רעה וגו'.
חזר ואמר להם דברי נחומים]: מי אל כמוך נושא עון וגו'.

וכן ירמיה אמר להן: ו השבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וגו',
חזר ואמר להם דברי נחומים: אז תשמח בתולה במחול וגו'.

(יכול משאמרת) [אבל עובדי אלילים משאמרו] להם נחומין חזרו ואמרו להן דברי תוכחות: ואמרת ככה תשקע בבל וגו', הוי משאמרו להן דברי נחומים (אין) חוזרין ואומרים להן דברי תוכחות.

דבר אחר:
וזאת הברכה - זה מוסף על הברכה ראשונה שברכן יעקב אבינו, שנאמר: וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדין שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה ובירכן, שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך.

...

תתקנ: דבר אחר:
איש האלהים - אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש?
אלא בשעה שהיה עומד בפני פרעה (היה) [נקרא] אלהים.
ובשעה שהוא בורח מפניו נקרא איש.

דבר אחר:
כשהושלך ליאור נקרא איש,
וכשהפך אותו לדם נקרא אלהים.

[ דבר אחר: ]
כשעלה למעלה נקרא איש משה בשר ודם עולה (אני) [לפני הקב"ה שכולו] אש אכלה אש, וכשירד נקרא אלהים וייראו מגשת אליו.

דבר אחר:
כשעלה לא אכל ולא שתה נקרא אלהים,
וכשירד ואכל ושתה נקרא איש,
ממחציתו ולמעלה היה אלהים,
וממחציתו ולמטה איש.

...

איש האלהים -
זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:
משה נקרא איש האלהים, שנאמר: משה איש האלהים.
אלקנה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש האלהים אל עלי.
שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה איש האלהים בעיר הזאת.
דוד נקרא איש האלהים, שנאמר: כמצות דוד איש האלהים.
שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר.
עדו נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה' אל בית אל.
אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר: איש האלהים תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך.
אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא.
מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויגש איש האלהים וגו' אל מלך ישראל.
אמוץ נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל.

...

זהו שאמר הכתוב: רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד?
אדם הראשון אומר: אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה.
ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטול ממך, דכתיב: אדם ביקר בל ילין,
אבל אני זיו פנים שניתן לי כתיב: לא כהתה עינו ולא נס לחה.

נח אומר למשה: אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול,
ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך,
אבל אני כתיב: וינחם ה' על הרעה,
משל לשתי ספינות שהיו בים אחד מהן הציל הקברניט את עצמו ולא הציל את ספינתו,
ואחד הציל עצמו וספינתו וכו'.

אברהם אומר למשה: אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים,
ומשה אומר לו: אתה היית זן עובדי אלילים ואני זן מאמינים,
אתה היית זן בישוב ואני במדבר.

יצחק אמר למשה: אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה,
אומר לו משה: אתה ראית פני השכינה וכהו עיניך אני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני.

יעקב אומר למשה: אני גדול ממך שפגשתי עם המלאך ונצחתיו,
אומר לו משה: אתה פגשת המלאך באיפרכיא שלך, ואני עליתי למעלה אצלן באיפרכיא שלהן והם מתיראין ממני, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון.

...

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות:
ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי.
וזרח משעיר למו - זה לשון רומי.
הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי.
ואתה מרבבות קדש - זה לשון ארמי.

...

הופיע מהר פארן -
ארבע הופעות הן:
ראשונה במצרים, רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה.
שניה בשעת מתן תורה, שנאמר: הופיע מהר פארן.
שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
רביעית לימות המשיח, שנאמר: מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

...

מימינו אש דת למו -
(תנא דבי רבי ישמעאל):
[אמר הקב"ה:] ראוין הללו שניתן להן דת אש.
ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם,

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
שלשה עזין הן:
ישראל באומות,
כלב בחיות,
תרנגול בעופות...

...

דבר אחר:
תורה צוה לנו משה - וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו בה, שנאמר: מורשה קהלת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים מנין?
תלמוד לומר: אתם נצבים היום וגו'. אל תקרי מוֹרָשָׁה אלא מְאֹרָסָה - שהתורה מאורסת היא לישראל וכאשת איש לעובדי אלילים.
וכן הוא אומר: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת וגו'.

...

תתקנד: מר זוטרא בר טוביה אמר:
מנין לתחיית המתים מן התורה?
שנאמר: יחי ראובן ואל ימות - יחי ראובן - בעולם הזה, ואל ימות - לעולם הבא.

...

תתקנה: וללוי אמר -
למה נאמר?
לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד, שנאמר: ארור אפם כי עז.
משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה.
כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה, לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר: ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה'. וחזר והלוה את המקום (בשתים) [בשטים], שנאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר: ושם איש ישראל המוכה.

...

לבנימין אמר ידיד ה' -
חביב בנימין שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה אוהבו.
ששה נקראו ידידים:
הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר: אשירה נא לידידי.
אברהם נקרא ידיד. שנאמר: מה לידידי בביתי.
בנימין נקרא ידיד, שנאמר: ידיד ה' ישכן לבטח.
שלמה נקרא ידיד, שנאמר: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה, ואומר: וה' אהבו, ישראל נקראו ידידים, שנאמר: נתתי את ידידות נפשי בכף וגו'.
בית המקדש נקרא ידיד שנאמר: מה ידידות משכנותיך.
יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידידים בחלק של ידיד.
יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנה בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקב"ה, לכך נאמר: ידיד ה'.

...

תתקנז: ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר: אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי?!
עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה, אמר: ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו.
כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף.
אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא שיהיו מתפללין לפני ואני (מבקש) [מתמלא] עליהן רחמים, איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחייהם.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו.
כך בנימן הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס.
אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר: ובין כתפיו שכן.

...

תתקסב: תניא: א"ר יהודה:
אילמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן מת משה?
בחלקו של ראובן שנאמר: ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב: ובני ראובן בנו את נבו ואת בעל צפון.
והיכן משה קבור? בחלקו של גד, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.
ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוו?
ארבעה מילין אותן ד' מילין מי מוליכו?
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים: צדקת ה' עשה וגו'.
והקדוש ברוך הוא (מאי) אומר?
מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און.

...

וטובל בשמן רגלו -
מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין.
מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמרכוס אחד.
אמרו לו: לך וקח לנו שמן במאה רבוא.
הלך לירושלים כו' הלך לו לצור כו'.
א"ל: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך לגוש חלב,
הלך לגוש חלב אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך אצל פלוני.
הלך לביתו ובקשו ולא מצאו.
אמרו לו: הרי הוא בשדה,
הלך ומצאו שעוזק תחת הזית.
אמר לו: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמר ליה: המתן עד שאגמור את הזית ואבוא.
משגמר את זיתיו נטל את הכלים היה ממשמש ובא.
אמר פולמרכוס: אפשר שיש לזה מאה רבוא שמן דומה שצחקו בי היהודים, כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה: בואי ורחצי את רגלינו, מלאת את הספל שמן ורחצה להן רגליהם, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה.
לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא,
א"ל: רצונך שוב?
א"ל: אין לי מעות,
א"ל: טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי,
עמד ומדד לו שמן בשמנה עשרה רבוא.
אמרו: לא הניח אותו אדם לא חמר ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו.
הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפני שלשה מילין וקילסו לפניו קילוס גדול.
אמר להם: לא תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו, ולא עוד, אלא שאני חייב לו שמונה עשרה רבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=33&mefaresh=shimoni

דברים לד:

תתקסה: ושמה לא תבא -
מה תלמוד לומר: ושמה לא תבא ומה תלמוד לומר: ושמה לא תעבור?
אמר משה: אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת.
אמר לו המקום: ושמה לא תבא.
אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט.
אמר לו המקום: ושמה לא תעבור - לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.

וימת שם משה -
איפשר שמת משה וכתב וימת שם משה?
אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר' יהודה ואיתימא רבי נחמיה ואיתימא רבי שמעון.

רבי מאיר אומר:
[הרי הוא אומר] ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אפשר שנתן משה את התורה הזאת כשהיא חסרה אפילו אות אחת?!
אלא מלמד שהיה משה כותב בדמע מה שאמר לו הקב"ה, כענין שנאמר: ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים ואני כותב וגו'.

רבי אליעזר אומר:
בת קול יצאת בתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת: מת משה.

...

ומשה בן מאה ועשרים שנה -
זה אחד מארבעה שמתו בני מאה ועשרים שנה, ואלו הן:
משה,
והלל הזקן,
ורבן יוחנן בן זכאי,
ור' עקיבא.

משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
רבי עקיבא שימש חכמים ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

...

תתקסו: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה -
בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה?
זה בלעם בן בעור.
אלא שהפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם בן בעור:
משה לא היה יודע מי מדבר עמו,
ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: נ אם שומע אמרי אל.

משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו,
ובלעם היה יודע אימתי מדבר עמו, שנאמר: ויודע דעת עליון,

משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד, שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי.
ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים,

משל למה הדבר דומה?
לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
זה שאמר הכתוב: בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה רבינו, שנאמר: בו ותחסרהו מעט מאלהים.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=34&mefaresh=shimoni

מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר דברים