קוד: צרת רבים חצי נחמה או נחמת שוטים? בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
[
ישעיהו כב4:
"על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי
"].
נתקלתי בדעה – שנאמרה בשיעור פסיכותרפיה כלשהו – שכדי להתמודד עם חרדות יש להזכיר חרדות אחרות. ההיגיון בזה לדעתי הוא שבכך החרד מקבל פרופורציות. אך מנגד הושמעה הסתייגות נחרצת מדעה זו – וכי לא די לחרד חרדתו שלו?
הדילמה הזו גלומה, לדעתי, בהשתלשלותו של פתגם אחד ידוע האומר: "צרת רבים חצי נחמה" (גיטין דף נ"ח עמוד ב' מהרש"א ד"ה ועליה/ מראה המוסר), וקיימת אף הגרסה "צרת רבים נחמה" (ספר החינוך [לפי ויקיציטוט]). זו היא הדעה הראשונה. אולם הביטוי התגלגל גם לכדי "צרת רבים נחמת שוטים/טיפשים", לפי הדעה השנייה. ביטוי לכך מופיע במדרש הבא:
אבות דרבי נתן יד ו:
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו. ואמר לו, רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך, אמר לו, אמור. אמר לו, אדם הראשון היה לו בן ומת וקיבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין שנאמר, (בראשית ד) "וידע אדם עוד את אשתו". אף אתה קבל תנחומין. אמר לו, לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון.
נכנס ר יהושע ואמר לו, רצונך אומר דבר אחד לפניך, אמר לו, אמור. אמר לו, איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין. אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנאמר, (איוב א) ה' נתן וה לקח יהי שם ה' מבורך. אמר לו, לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב.
נכנס ר יוסי וישב לפניו. אמר לו, רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך, אמר לו, אמור. אמר לו, אהרן היו לו שני בנים גדולים, ומתו שניהם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין. שנאמר, (ויקרא י) "וידם אהרן". אין שתיקה אלא תנחומין. ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו, לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן.
נכנס רבי שמעון ואמר לו, רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך, אמר לו, אמור. אמר לו, דוד המלך היה לו בן ומת, וקיבל עליו תנחומין. ואף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל דוד תנחומין, שנאמר, (ש"ב יב) "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה". אף אתה רבי קבל תנחומין. אמר לו, לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך.
נכנס רבי אלעזר בן עזריה. כיון שראהו, אמר לשמשו: טול לפני כלי, ולך אחרי לבית המרחץ, לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו ואמר לו, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר, אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן. קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליך תנחומים כשהחזרת פיקדוניך שלם. אמר לו, ר אלעזר בני נחמתני, כדרך שבני אדם מנחמין.
הדילמה הזו תקפה גם לגבי ספרי ילדים המתמודדים עם חרדות שונות, כמו מפלצת המסתתרת מתחת למיטה, וזאת על-ידי יצירת הזדהות, כך שהילד מבין שאין הוא יחיד בעולם עם חרדתו ועצם ההכרה בה יוצרת מרגוע. כאן קולע ממש הביטוי "חצי נחמה", שכן אין לראות בכך פתרון שלם לבעיה. במקרה הזה אני חושב שהדעה הראשונה נכונה.
מאידך, ספרות הילדים של המאה ה-19, דוגמת אגדות האחים גרים, נטתה להפחיד את הילד כדי לחנכו לדברים שונים, דוגמת הילד ששיחק בגפרורים עד ששרף את עצמו, ולכאן אפשר להכניס גם את הסיפור הידוע "כיפה אדומה". במקרה הזה אני חושב שהדעה השנייה נכונה וכבר נכתבו מאמרים כנגד ספרות מאיימת זו.
[זה לא לגמרי אחד לאחד עם הדברים לעיל אך זה מה שיש לי להגיד בנידון ספרות הילדים לפחות. ייתכן מאוד שניתן למצוא דוגמאות אחרות ואף טובות יותר בהן "צרת רבים נחמת שוטים", לפי המדרש שהוזכר. כלומר עדיין צריך עיון...].
ראה גם:
וכן:
http://www.kipa.co.il/jew/11892.html
.
לסיום, כדאי לזכור, כפי שאני נזכרתי, שאם ה' עמך בצרה שוב אינך לבד וזוהי נחמה גדולה:
תהלים צא15:
"יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו
"
ישעיהו סג9:
"בכל צרתם לא [לו] צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם
וינשאם כל ימי עולם
".
וכן:
דברי הימים א כח20: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה
אַל תִּירָא וְאַל
תֵּחָת כִּי ה'
אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה'
"
[לחרדה התייחסתי רבות בעבר]:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2828_3.html
[ולסיפור עקבות בחול האומר כי ה' איתך התייחסתי ממש לא מזמן]: