פינחס קנא לא-ל קנא

(ז) מתהלך בְּתֻמּוֹ צדיק אשרי בניו אחריו: בפרשת זמרי (במד' כה) מייחסת התורה את פינחס לאביו אלעזר ולזקנו אהרן, בשני הקשרים – ובשתי מטבעות לשון של פרשת המרי אחרי קורח (במד' יז), ללמד על משוואה כפולה בין אהרן לפינחס נכדו [1].

1. הקשר ראשון: "מתהלך התומו צדיק"

הולכת הקטורת אל העם ע"י אהרן, כמו המתת זמרי וכזבי ע"י פינחס, הביאו ל "ותעצר המגיפה" ו"ויכפר על בני ישראל / ויכפר על העם".

2. הקשר שני: "אשרי בניו אחריו"

מרד קורח חיזק את הבטחת הכהונה של הקב"ה לבני אהרן [2], וקנאותו של פינחס זיכתה אותו בהבטחה מה' שהכהונה הגדולה תהיה לבניו.

פרשת זמרי

1. (ז-ח) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:   וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

2. (י-יג) וַיְדַבֵּר י-הוה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:   לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

פרשת קורח

(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי י-הוה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-הוה בְּיַד משֶׁה לוֹ:

(יב-יג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:   וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:

מתהלך – אהרן הוליך את הקטורת

(במד' יז יא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי י-הוה הֵחֵל הַנָּגֶף:

צדיק – זה צדוק הכהן הגדול בימי דוד ושלמה. הוא היה מצאצאי אלעזר-פינחס, ומזרעו היו כהנים בבית ראשון ועתידים להיות לימות המשיח [3].

בניו אחריו – הבטחת הכהונה הגדולה לפינחס

(במד' כה יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ח) מלך יושב על כסא דין   מְזָרֶה בעיניו כל רע: ישראל ישבו בשטים וחטאו בפעור – והקב"ה ישב עליהם בדין וציוה על משה לשפוט אותם ולהוקיע את החוטאים נגד השמש.

דין – פינחס נשכר עפ"י "דין".

(במד"ר כא א) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום.

מזרה – רומז לזמרי, ר' בפסוק כו.

(ט) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי: פינחס הקנאי היה נקי זך וטהור, והקב"ה העיד עליו שכך.

(ט) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי: זמרי טען שכזבי המדיינית, טהורה כמו צפורה המדיינית אשת משה רבנו, וכמו בת פוטיאל המדיינית אֵם פינחס הכהן, ולכן לבו זך כלבו של משה ופינחס, והוא טהור מחטא.

מי – פינחס היה "בן מי", בן לשבט לוי שהתייצבו לקריאת "מי לה' אלי" של משה רבנו בחטא העגל,

(רעיא מהימנא, פנחס רלח/א): "(איוב ד ז) מי הוא נקי אבד, דא פינחס",

זכיתי – פינחס זך

(מחזור נוסח ספרד) י-הוה עֲשֵׂה לְמַעַן פִּינְחָס זַךְ קִנֵּא לִשְׁמֶךָ ועי"ע:

מ י   י אמר זכית י   לב י   טהרת י   מחטאת י – חמש מתוך שש מילות הפסוק מסתימות באות יו"ד, והשניה מתחילה באות יו"ד. לרמוז על האות יו"ד בשם פינחס ועל האות יו"ד בברית שהובטחה לו מהקב"ה: בריתי שלום-שלים.

(קידושין סו/ב) אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעה היא.   (ר' מנחת שי כאן, במד' כה יב).

טהרתי – הוא הלשון האמור בחטא פעור:

(יהו' כב יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת י-הוה:

מי י א מר ז כיתי –   אותיות זמרי בשלוש המילים הראשונות .

מ י   י אמר זכית י   לב י   טהרת י   מחטאת י – חמש מתוך שש מילות הפסוק מסתימות באות יו"ד, והשניה מתחילה באות יו"ד. לרמוז על האות יו"ד בשמות זמרי וכזבי

(כד) מה' מצעדי גָבֶר: הקב"ה כונן את צעדו של פינחס, שיצא יחידי נגד כל שבט שמעון, ע"י שרשרת ניסים [4].

ואדם מה יבין דרכו : משה רבנו היה שפל כ"אדם-מה" נוכח חוצפתו של זמרי, ולא הבין דרכו.

גבר – כינוי לפינחס שהיה "גבור" להשתמש ברומח, להרוג את זמרי, ואת מלכי מדיין ובלעם.

ואדם מה – זה משה רבנו,

(מדרש תהי' כב)   כך הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לצדיקים והם ממעטים עצמם. אברהם אמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות טז, ז) ונחנו מה...

מה יבין – "מה יבין" נאמר על משה רבנו, "הוא יבין" נאמר על פינחס :

(משלי כא כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יָכִין { יָבִין } דַּרְכֹּיו {דַּרְכּוֹ}:

(כד יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ:

(שמ"ר לג ה)   העז איש רשע בפניו זה זמרי וישר הוא יבין דרכו זה פנחס... וירא פינחס בן אלעזר התחיל אומר בינו לבין עצמו ומה אעשה איני יכול שנים יכולין לאחד שמא אחד יכול לשנים עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד) התרפית ביום צרה הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה אני מעיד עליך שנאמר (שם) הלא תוכן לבות הוא יבין נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה ולא היו יכולין להפרש עצמן ודקר שניהם דרך דביקתן שנא' (במדבר כה) וידקור את שניהם כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי מה עשה הקב"ה נגף את כולן...

(כה) מוקש אדם יָלַע קֹדֶשׁ: יפתח מיקש את עצמו, כשהקדיש את היוצא מביתו, קרבן לה'

וְאַחַר נדרים לְבַקֵּר : פינחס היה כהן גדול באותה עת, והיה עליו לבקר ולחפש היתר לנדרו של יפתח, הוא לא עשה כן, ומאז ה' לא היה עמו [5].

נדרים – נדרו של יפתח

(שופ' יא ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַי-הוה וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל:

(כו) מְזָרֶה רשעים מלך חכם: הקב"ה זירה במגיפה את הרשעים שחטאו בפעור, ומתו עשרים וארבע אלף איש, רובם ככולם מנישואי נשי שבט שמעון עם הערב-רב.

וַיָּשֶׁב עליהם אופן : אבל "עליהם" – על זמרי וכזבי, הקב"ה "הושיב" את פינחס ה'אופן'.

מזרה – רומז לזמרי , וישראל נענשו על חטא פעור בזירוי.

(תהי' קו כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת: (כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:

(ילק"ש תהי' קו - רמז תתסה) אמר רב הונא בש"ר שמואל בר נחמני במעשה של פעור נתחייבו ישראל שיהיו המלכיות שולטין בהם שנאמר וישא ידו להם, כל כך למה ויצמדו לבעל פעור.

אופן – פינחס מכונה "אופן" (מלאך), ובשניהם אותיות "פן".

(יחז' א טו) וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו:

*(יערות דבש, ח"א דרוש טז)...ולכך בראותו אלישע צועק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, דאליהו זהו פנחס הוא בגדר רכב כדדרשינן, ואופן אחד בארץ הוא פנחס שהוא בעולם אופנים והוא רכב, אבל נדב ואביהוא הם פרשיו חשובים מרכב, וכן בא לאליהו רכב וסוסי אש, שהם כנגד פנחס ונשמות נדב ואביהוא וק"ל.

*(מגלה עמוקות פנחס) סודם אפ"ן אחד בארץ שהוא סוד א"ביהוא פ"נחס נ"דב כי תרין אורזילין הוא אצלו

*(ויק"ר א א)   (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים