תגובה על: השופט חייב להסיק מסקנות מכל העובדות

מאת: רמי ניר

אל:

כדי למנוע פסק דין של בית משפט מחוזי אשר "ציווה את ביתו של אדם לרעהו"...כלומר, "הושג גבול עולם מעשה אבות"...
שופט חייב להסיק מסקנות גם מכל העובדות וגם מכל "ההקשרים"...

לדוגמא:
אדם קיבל פסק דין של בית משפט מחוזי לטובת עניין מקרקעין כפי שהוסכם בין זוכים על סמך כתב "צוואה" במסגרת "פרוק עיזבון"...אותו "זוכה" רשם את זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין כפי שציווה פסק הדין...והלא בלי פסק דין - לא ניתן לרשום זכויות מקרקעין עליהן טוען (ללא פסק דין) מאן-דהוא ואפילו הוא זוכה של "צוואה" - המסתמך רק על המתועד: "גבול עולם אשר עשו אבותיך"...

כעבור 20 שנה - בבית משפט מחוזי "מודרני" הוגש "כתב תביעה" כנגד אותו זוכה של "צוואה" - וכותרתו של כתב התביעה "סילוק יד" משטח של "חלק קטן" השייך לאותה חלקת מקרקעין שזכה בה "הנתבע" מכוח אותה "צוואה"...וכזכור, על ה"חלקה כולה" ציווה לו זכות רישום במקרקעין אותו פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי 20 שנה קודם לכן...

התובעים ובראשם "שני רבנים ידועי שם" (בתביעה האקטואלית כמובן) פעלו בזדון - "העלימו" (כפי שניתן לשער "גנבו") מסמכים התומכים בעיקרו של עניין (ושייכים לעניין הנתבע) מתיקים של לשכת רישום המקרקעין ומארכיון מס שבח...ולכאורה "השכילו" להציג את ה"נתבע" כמי שפלש לרכושו שהיא "החלקה כולה" - למרות שזכויותיו אמנם רשומות כחוק - אולם מסמכיו התומכים "נעלמו" ואין לתופעה זו הסברים...

לחיזוק "תביעתם" השכילו התובעים להביא שלושה עדי שקר וביניהם עו"ד (אשת מדנים) בעלת מוניטין...שהעידו "עדויות שקר" ולכאורה הוכיחו כי הנתבע אכן פלש לרכושו "החלקה כולה" על-אף שהיא רשומה על שמו כחוק...(במשהו מזכיר את "משפט השדה" שנערך לנבות היזרעאלי)...

בית המשפט המחוזי קיבל את עדויות השקר של התובעים...שנתמכו במסמכים לכאורה רלוונטיים...ולא קיבל כעדות מהימנה את "דברי האמת" של הנתבע שהופיע למשפט בלי "המסמכים הסותרים" את טענת התובעים...כי המסמכים "נעלמו"...

השורה התחתונה - פסק הדין (במשפט האקטואלי) של בית המשפט המחוזי קבע כי ה"חלקה כולה" שייכת לתובעים ואכן, "ציווה את ביתו של אדם לרעהו"...כלומר, "הושג גבול עולם מעשה אבות"...

אילו בית המשפט המחוזי היה שומר על חוק התורה החוזר בהדגש: (משלי כב' 28) "אל-תשג גבול עולם אשר עשו אבותיך"...ומחבר את ההקשרים לעובדות הרלוונטיות...ומחבר את ההקשר כי רישום המקרקעין של הנתבע חייב היה להיות מושתת על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן 20 שנה קודם לכן - ועל סמך מסמכים תומכים ועיקריים...היה בית המשפט שוקל את טענות התובעים כניסיון לערער על "צוואה" 20 שנה לאחר שניתן פסק דין ל"פרוק העיזבון"...ואם בית המשפט "המודרני" היה זוכר את ההקשר כי לפני כל דיון משפטי בעניין "פרוק עיזבון" מתפרסמת מודעה בעיתון יומי ובה מוזמן כל מי שמעוניין לערער על תוכן ה"צוואה" לשטוח את טענותיו...ואם לא באו התובעים האקטואליים 20 שנה קודם לכן להגיש את ערעורם (האקטואלי) - ראייה היא כי הסכימו לתוכן "הצוואה" על כל ההקשרים והיא מקובלת עליהם...היה בית המשפט דוחה את טענות התובעים...ולא היה ניתן פסק דין שכמוהו לא ניתן בהיסטוריה של עם ישראל - כמו פסק דין זה אשר "ציווה את ביתו של אדם לרעהו"...