בלג = פלג = נסע / הלך

היום הבלגה = איפוק / עצירה

והפלגה = נסיעה בים (ובמחשבות..)

אבל למעשה מסתבר שבמקרא המשמעות של השורש בלג – פלג = נסע / הלך..

(בערבית בלג = פרץ / עבר / בקע)

ירמיהו ח18:    "מבליגיתי   עלי  יגון

                             עלי    לבי  דוי "   {= מבליג / עלי (מעלה)  ,  עלי / לבי  ,  יגון / דוי}

עמוס ה9:       "המבליג שד על עז {= מעוז}

                               ושד על מבצר יבוא "                     {המבליג = המוליך / המביא}

איוב ט27:       "אם אמרי אשכחה

                           שיחי אעזבה

                            פני ואבליגה "     {אבליגה – אלך / אעזוב / אשכח (אנטוש) }

(פני מקביל לאמרי / שיחי,  בהזדמנות אסביר את הקשר האטימולוגי...)

איוב י20:        "הלא מעט ימי יחדל {חלדי?}, ישית ממני ואבליגה מעט " : " בטרם אלך ולא אשוב.."

תהלים לט14:                                           "השע ממני ואבליגה               בטרם אלך ואינני"

ישית / השע = חשך / מנע / עצר (אבל בדרך כלל משמעות ישית = יתן)

ישעיהו ו10: "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד, ועיניו השע

                 פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו"

איוב לח11: "ואמר עד פה תבוא ולא תסיף, ופא ישית בגאון גליך"

--

יש לי גם כמה דברים מעניינים לומר על משמרת בלגה.. בהזדמנות אחרת..
דברי הימים א כד14: "לבלגה חמשה עשר לאמר ששה עשר"
נחמיה י9: "מעזיה בלגי שמעיה אלה הכהנים"
נחמיה יב5: "מימין מעדיה בלגה "
נחמיה יב18: "לבלגה שמוע לשמעיה יהונתן"