קוד: צקל = שבולת בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אביתר כהן
אל:
מלכים ב ד42: "ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים
עשרים לחם שערים וכרמל
בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו"
תרגום יונתן: וְגֻברָא אְתָא מֵאְרַע דָרוֹמָא וְאֵיתִי לִנבִייָא דַיוי לְחֵים בִכוּרִין
עַסרִין טֻלמִין דִלחֵים סְעָרִין וּפֵירוּכָן
בִלבָשֵיה וַאְמַר הַב לְעַמָא וְיֵיכְלוּן׃
תרגום הפשיטא: וגברא אתא מנ מדינת גנברא ואיתי לנביה דאלהא לחמא דבכרא
עסרינ דלחמא דסערא ופריכתא
בסדונא ואמר הבו לעמא ונאכלונ
היום נהוג לפרש את בצקלנו = בשיבולתו
על פי האוגריתית, בצקל מקביל לשבלת
פרופסור קאסוטו טוען שהאות ב' בבצקל היא שורשית.. ואינני מסכים איתו..
שירת אוגרית - לוח 70 – אקהת א
67-
61 ידנאל יסב פאלתה
בצקל יפה בפאלת בצ{ק}ל יפה ביע'למ
בצקל י{חב}ק וינשק אחל אנ בצ{קל} ינפע בפאלת בצקל יפע ביע'למ
אר תאספכ יד אקהת ע'זר תשתכ בקרבמ אסמ
68-75
ידנה יסב אכלתה יפה
שבלת באכ{ל}ת שבלת יפע בחמדרת
שבלת יח{בק} וינשק אחל אנ ש{בלת} תפע באכלת שבלת תפע ב{חמ}דרת
אר תאספכ יד אקהת ע'זר תשתכ במ קרבמ אסמ
למעשה יתכן שמשמעות המלה צקל השתמרה ביוונית ציקלון (
kiklon
- מסתובב)
ציקלון = מערבולת = סערה
בעברית יש קשר בין סערה לשעורה
וגם בין סערה לשבולת ("שיבולת מים")
גם השם שבלול מלשון שבולת, והוא נקרא על שם צורת המערבולת (ספירלה) של השבלול
--
ויקרא ב14: "ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך"
ויקרא כג14: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם"
ניסים קריספיל כותב:
אביב: בערבית - גמח (קמח) אל-אחדר (חיטה ירוקה). השלב הראשון בתהליך הבשלתה של התבואה.
התבואה עדיין ירוקה, אבל כמות הגרגרים בתוך השיבולת כבר מלאה. את השיבולים מוללו בידיים,
הוציאו מהן את הגרגרים הרכים ואכלו אותם כמות שהם (בלי בישול, קלייה וכו').
כרמל: בערבית - פרכה. השלב השני בהבשלתה של התבואה.
בשלב זה התבואה מצהיבה, אך הגרגרים טרם סיימו את תהליך הבשלתם.
הם לחים ויבשים למחצה. את הכרמל אכלו, אם לח וטרי ואם קלוי, בדרך הבאה:
קצרו את השיבולים הנושאות כרמל, הבעירו מדורה ועליה הניחו את שיבולי התבואה.
הקש היה נשרף והשיבולים נחרכות. את הגרגרים הוציאו ואכלו בהיותם עדיין חמים, וטעמם היה משובח.
לצרכים משפחתיים קצרו כמויות גדולות והכינו כרמל באותו אופן.
את הכרמל ייבשו ושמרו לעת הצורך:
"ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים - לחם שערים וכרמל בצקלונו" (מלכים ב', ד', מ"ב).
את הכרמל היבש היו מבשלים כמו אורז. יש וגורסים את הכרמל לגריסים, וזהו אולי גרש כרמל הנזכר במקרא:
"ואם - תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל" (ויקרא ב', י"ד).
קלי: בערבית גליה. השלב הסופי בהבשלת החיטה. הגרגרים החיים קשים ואי-אפשר לאכלם,
אבל ניתן לרככם באמצעות קלייה. בעבר קלו את החיטה בצורות שונות. קצרו את החיטה ודשו אותה,
הפרידו את הגרגרים מהמוץ וקלו את הגרגרים בכלים שונים. כיום, הערבים קולים את הגרגרים על הקימורית (סג') –
אותו כלי העשוי מפח קמור, שעליו אופים את הפיתה. את הקימורית הופכים על צדה השני,
שמים את הגרגרים בתוך קער הקימורית ומניחים על האש.
--
צקל וצקלג (/ ציקלג)
לדעתי מקור השם של העיר צקלג הוא צקל
מה מקור התוספת של האות ג'?
אולי לשם נוחות, יותר קל לבטא צקלג מאשר צקלה (תימן / תמנה)
צקלג הייתה עיר דוד - ניתנה לדוד
שמואל א כז6: "ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה"