צוואר עתק

קוד: צוואר עתק בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אביתר כהן

אל:

הצוואר נקרא גם ענק   Neck) ) וגם נפש (בדרך כלל נפש = חיים) והוא מורכב משני חלקים:
אחור – עורף
פנים – גרון

הצוואר (ענק) הוא סמל הגאווה – חוצפה
Neck – צוואר, וגם חוצפה
תהלים עה6: "אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק"
תהלים עג6: "לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו" שיר השירים א10: "נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים"
שיר השירים ד4: "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים"
שיר השירים ז5: "צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק"
שופטים ח26: "ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע מאות זהב 
                    לבד מן השהרנים והנטפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין ולבד מן הענקות אשר בצוארי גמליהם"
שיר השירים ד9: "לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך"
(ענקים = גבוהים = גאים, גם המחרוזת שעל הצוואר מכונה ענק  , הרמת הסנטר והארכת הצוואר אופינית כאשר מתחצפים)

העורף הוא סמל העקשנות – "קשה עורף"
לאנשים עקשנים יש עורף נוקשה (בדוק, אופיני לבני מזל שור)
העורף כאמור הכי נוקשה, ולכן ממנו מכינים את התפילין
שמות לב9: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא"

הגרון – (גרגרת) אולי שמו מלשון גורן – מעגל
ישעיהו נח1: "קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"
תהלים סט4: "יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי"
משלי א9: "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך"
משלי ג22: "ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך"
משלי ו21: "קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך"
לדעתי הגרון נקרא גם גחון, הנחשים זוחלים לדעתי על 'גרונם' ולא על 'חזיהם'
בראשית ג14: "ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה
                    על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך"
ויקרא יא42: "כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם"

נפש – אחד משמות הצוואר
תהלים קכד4: "אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו"
תהלים קכד5: "אזי עבר על נפשנו המים הזידונים"
יונה ב6: "אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי"
תהלים סט2-3: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני"
ישעיהו ח8: "וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל"
ישעיהו ל28: "ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים"

ישעיהו ג20: "הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש (?) והלחשים"

קטע מאתר סנונית בנושא אריות בהקשר של הצוואר - נפש 
מדרך חניקת הטרף של האריה שאול אולי, גם "פן יטרוף כאריה נפשי".
כבר הראו פילולוגים כי "נפש" במקרא, כמו napistu באכדית, היא גם "גרון, או צוואר";
קוהלר-באומגרטנר, במלונם משנת 1958, מציינים בין 755 מראי-המקומות במקרא, בהם מובאה התיבה "נפש",
מראי-מקומות רבים, בהם מסתברת התיבה במשמעות "גרון", או "צוואר";
ואכן בישעיה ה', יד ובקוהלת ו', ז, למשל, צמודה "הנפש" ל"פה"; בתהלים מ"ד, כו צמודה "הנפש" ל"בטן".
"אזי המים שטפונו, נחלה עבר על נפשנו" (שם קכ"ד, ד-ה) דומה ל"רוחו כנחל שוטף, עד צוואר יחצה" (ישעיה ל', כח), ועוד (י. בר.).

לדעת נ. ה. טור-סיני תהיה משמעות " נ פ ש " בדברי איוב " על מה אשא בשרי בשיני ונפשי אשים בכפי"
(איוב י"ג, יד) -לא "נשמה", אלא "צוואר" דווקא. זאת הוא מסיק מ napishtu - באכאדית,
שהוראתה גם "נפש" וגם "צוואר", ומלשון המקרא: "באו מים עד נפש". ל"שימת נפש בכף",
היינו, ל"שימת הצוואר בכף", שני מובנים: האחד "סכן את עצמו, השלך נפשו מנגד",
כי "השם צווארו בכפו" חונק את עצמו ומאבד את חייו; והשני; "עצור את דבורו", "עצור את מליו בפיו",
דוגמת "נשוא נשרו (לשונו) בשיניו" ("על מה אשא בשרי בשיני", לעיל), וכדוגמת "שם יד על פה",
כי "השם את צווארו בכפו" סותם את גרונו מלדבר; "שים נפש בכף", במובן "עצור במלים",
חוזר גם בדברי בעלת-האוב לשאול: "ותאמר אליו: הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את דבריך אשר דברת
אלי" (שמו"א כח, כא); אולם ראוי להוסיף, כי האריה הוא אשר ממנו שאול דימוי רב-עניין זה: "אשא בשרי בשיני"
- גם "בשרי" וגם "בשיני", כפשוטם, - הם דרך נשיאת האריה את טרפו בשיניו, כפי שנעמוד על כך מיד, ו"נפשי אשים בכפי" שאול,
כנראה, אף הוא מן האריה "השם את צוואר קרבנו בכפו"' ובמשנה-הוראה "השם קץ לנפשו של קרבנו".
--
באתר הזה כבר צוין  הקשר בין נפש לגרון / צוואר