קוד: על מכשולים בתנ"ך בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
א: אני רוצה מאוד, אבל יש מכשולים בדרכי.
ב: האדם הוא היחיד שמכשיל את עצמו. המכשול הוא לא אובייקטיבי או ממשי, אלא רק בראשך. ואם תרצה תוכל לעבור אותו.
האם גישה זו נכונה?
מעיון ביחזקאל נראה שכן. שכן בכל המקומות יחזקאל מקשר בין מכשול ובין עוון, כלומר העוון הוא זה שיוצר את המכשול, והרי העוון הוא באחריות האדם עצמו:
יחזקאל ג20: "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש"
יחזקאל ז19: "כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה' נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה"
יחזקאל יד3: "בן אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם"
יחזקאל יד4: "לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא אני ה' נעניתי לו בה ברב גלוליו"
יחזקאל יד7: "כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא לדרש לו בי אני ה' נענה לו בי"
יחזקאל יח30: "לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני ה' שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון "
יחזקאל מד12: "יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני ה' ונשאו עונם"
כך גם אומרת אביגיל לדוד בעת שהיא מונעת ממנו לפגוע בנבל בעלה. הנימוק שלה: עוון של דוד עכשיו – בהנחה שזה עוון וכך הדבר נתפש בעיניה, אך גם דוד מאשר את הבנתה במילים "ברוך טעמך" – יהיה לו למכשול מאוחר יותר. כלומר, יתכן לומר שהעוונות שלנו מתנקמים בנו לא רק בזמן הווה, אלא אף מאוחר יותר. ובכל אופן, שוב, הם בתחום אחריותנו.
ובעל תהילים אומר בפשטות:
תהלים קיט165: "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול"
וישנן עוד שתי הופעות של המילה מכשול בתנ"ך, בישעיה:
ישעיהו ח14: "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם"
ישעיהו נז14: "ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי"
הציטוט השני נראה לי עובדתי ולא מוסיף הרבה לענייננו. (אולי ניתן ללמוד ממנו בכל זאת כי קיים גם מכשול עובדתי, אובייקטיבי).
הציטוט השני מעניין, שהרי המכשול אקוויוולנטי למקדש בו. ומעניין שהנוצרים מפרשים אותו כמכוון לישוע (אל הרומיים 9 33).
וכן הם אומרים עליו:
הראשונה לקורינתיים 1 23: ואנחנו משמיעים את-המשיח הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים
ועוד מעניין ביותר לטעמי שאת אותו מונח, מכשול, הרמב"ם מייחס להם, ואינני יודע אם מתוך ידיעה שהם עצמם ודאי יסכימו איתו בזאת, שהרי הוא כותב בהלכות מלכים ומלחמות פרק יא, הלכה י:
אַף יֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי שֶׁדִּמָּה שֶׁיִּהְיֶה מָשִׁיחַ, וְנֶהְרַג בְּבֵית דִּין--כְּבָר נִתְנַבֵּא בּוֹ דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ, יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן--וְנִכְשָׁלוּ" (דנייאל יא,יד). וְכִי יֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל מִזֶּה: שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים דִּבְּרוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעָם, וּמְקַבֵּץ נִדְחֵיהֶם וּמְחַזֵּק מִצְווֹתָן; וְזֶה גָּרַם לְאַבַּד יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, וּלְפַזַּר שְׁאֵרִיתָם וּלְהַשְׁפִּילָם, וּלְהַחְלִיף הַתּוֹרָה, וּלְהַטְעוֹת רֹב הָעוֹלָם לַעֲבֹד אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֵי ה'.
על כל פנים גם הנוצרים מדגישים מאוד את "החטאת הצרובה בבשר" שמהווה מכשול לאדם, באופן דומה למה שכתב ישעיה:
ישעיהו נט2:
"כי אם
עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע
"
וירמיה:
ירמיהו ה25
: "עונותיכם
הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם
"
המאמר הזה הוא הרחבה של מאמר ישן שלי: