קוד: רכב ישראל בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: מטמוניות למשפחות סופרים
אל:
(מ"ב ב יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם:
(יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים:
(מ"ב יג יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו :
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים:
(טז) וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ
פעמיים כתוב בתנ"ך "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", ובשניהם כתובה בסמוך מילה מהשורש ר.כ.ב. דבר שאומר דרשני.
המדרשים והפרשנים מייחסים משמעות זהה לשני ה"רכב" (של אליהו),
אבל עפ"י תופעת "לשון נופל על לשון" שרווחת בתנ"ך, יש לחפש שוני ביניהם.
התופעה הנ"ל מצויה לרוב בשמות של אנשים ומקומות, אבל לא רק, לדוגמא:
(ברא' ג טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:
(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:
(רש"י) ישופך - (סוטה ט) יכתתך. כמו (דברים ט) ואכות אותו ותרגומו ושפית יתיה.
ואתה תשופנו עקב - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו ואף משם תמיתנו ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעיה מ) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם.
עצבונך – עיצוב הגוף במשך ההריון, מלשון "ידך עצבוני ויעשוני" (איוב י ח)
עצב – רוגז צער ועמל
רד"ק: ואדוני אבי פירש עצבונך כובד ההריון, והרונך אריכות ימי ההריון
(שמות כב ד) כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם:
(ה) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה :
(במד' כא ט) וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי:
(רש"י) נחש נחשת - (שם) לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת לשון נופל על לשון.
(שופ' טו טז) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ:
(רש"י) חמור חמרתים - בלחי החמור לצבור צברים רבים.
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" – אליהו הנביא
(מ"ב ב יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם:
(יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים:
א) ה"רכב" הראשון כפשוטו, ה"רכב" השני הוא בריכה ואבן-רכב.
"אבי אבי" – הנוטריקון של "אבן ישראל" (אבן "רכב", ר' להלן) הוא אב -בן [1].
"רכב ישראל" –
א. רכב=ברכ, "נברכת של כובסין", בריכת מים לטיהור בגדים, אנשים וכו' [2].
ב. הרכב הוא אבן שרוכבת על אבן אחרת, שנקראת רחים או שכב [3]. הרחים עושות פעולת מריחה והשכב=כבש פעולת כבישה. ה"מכונה" הזאת נועדה בעיקרה לטחינה – אבל עפ"י הדמיון כבישה=כביסה היא משמשת גם לכביסה וניקוי כתמים [2].
כלומר, אליהו הנביא הוא המכבס המנקה והמטהר של ישראל! כבוראו - "מקוה ישראל" [4].
"ופרשיו" – סיום פעולת הכביסה ע"י פרישת הבגדים ליבוש.
ב) גם הנביא מלאכי הבין את הכינוי "רכב ישראל ופרשיו" – מכבס ומטהר!!
(מלאכי ג א) הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר י-הוה צְ-בָאוֹת:
(ב) וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים :
(ג) וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַי-הוה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה:
(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י-הוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
(כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:
(פדר"א כח) מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים.
ג) פעולת הכיבוס היתה במעמד הר הכרמל, שדמה למעמד חנוכת המשכן.
(מ"א יח לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר י-הוה אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱ-לֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְיךָ {וּבִדְבָרְךָ} עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(לז) עֲנֵנִי י-הוה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה י-הוה הָאֱ-לֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:
(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ י-הוה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה:
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ י-הוה הוּא הָאֱ-לֹהִים י-הוה הוּא הָאֱ-לֹהִים
(ויקרא ט כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי י-הוה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם :
(תנדא"ר יז) וכן בימי אליהו הנביא היו ישראל יראי שמים לאמיתן... באותה שעה עמד אליהו להתפלל שנאמר (שם א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים וגו' ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואתה האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה. באותה שעה עזבו ישראל את הע"ז שהיתה בידם והיו יראי שמים לאמיתן שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים וגו'.
ד) המעגל נסגר – כובס = כובש, רכב ראשון = רכב שני
אליהו הנביא כיבס את ישראל מעוונותיהם כבריכה וכאבן רכב,
אליהו הנביא כבש את עוונות ישראל ע"י רכב אש וסוסי אש של תורה מצוות וקבלת עול מלכות שמים.
(תנדא"ר ה)...שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר (שם ב ב יא) ואין דבר אלא ד"ת שנאמר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו' וכשנשתלח מלאך אל אליהו ואל אלישע לסלק את אליהו מן העולם בא ומצאן שהיו עוסקין בדברי תורה ולא היה יכול לשלוט בהם חזר לפני הקב"ה ואמר רבש"ע הן עוסקין בד"ת ואיני יכול לשלוט בהן שנאמר והנה רכב אש וסוסי אש יפרידו בין שניהם ויעל אליהו וגו' (שם) רכב אש אלו דברי תורה נביאים וכתובים וסוסי אש אלו משנה הלכות ואגדות
(ירו' סנה' מט/ב)...הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצת תעלת הבריכה העליונה אל מסילת שדה כובס אל תהי קורא כובס אלא כובש שהיה כובש פניו ובורח ממנו.
(פסיקתא רבתי טז)
כבשים בית שמאי אומרים שהן כובשים עונותיהם של ישראל כד"א ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וגו' (מיכה ז' י"ט)
וב"ה אומרים כל דבר שהיא [נכבש] סופו לצוף אלא כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל כד"א אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' (ישעיה א' י"ח)
ובן עזאי אומר כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל ועושים [אותם] כתינוק בן שנה.
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" – אלישע הנביא
(מ"ב יג יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו :
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים:
(טז) וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ
(יז) וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַי-הוה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה:
(יח) וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים וַיִּקָּח וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַךְ אַרְצָה וַיַּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד:
(יט) וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם:
יואש מלך ישראל התכוון לומר לאלישע הנביא, שהוא כמו אליהו רבו "רכב ישראל" - "המכבס" של ישראל ו"כובש" עוונותיהם.
תשובתו של אלישע היתה, שהוא לא הגיע לדרגת רבו ולא זכה להביא את ישראל לדרגתם במעמד הר הכרמל, אבל הוא משלים את דרגת רבו והוא יצליח את כיבושיהם נגד ארם. אל תקרא כובס אלא כובש. אלישע שם את ידיו על ידו של יואש שהורכב על הקשת, אבל יואש החמיץ את ההזדמנות.
יהי רצון שבימי "רכב ישראל ופרשיו"
נזכה לבוא ה"מכבס – רכב ישראל ופרשיו"
ועם האדון נבוא להיכלו
[1]
(רש"י, ברא' מט כד) אבן ישראל - לשון נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו.
גימטריא של "אליהו" = "בן"
(מגלה עמוקות, ואתחנן אופן קי"א) סוד בן חכם, בגימטריא אליהו הנביא
[2]
הכביסה היתה נעשית ב"רכב" = "ברכ" דהיינו נברכת=בריכה של מים. ע"י דריכה של הבגדים ברגלים, או ע"י אבנים או ע"י השכבת (שכב) הבגד בין שני אבנים (שכב ורכב) ושיפשופו.
(משנה ב"ב ב א) לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין , אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב, וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה:
(תענית יג/א)... ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא...במים ולא בנתר ולא בחול
(רש"י) נתר - קרקע הוא, או אבן, כעין שקורין קרי"א בלעז. בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן.
(כתובות י/ב) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמרת ניעבד גיהוץ מעברא ליה חומרתא
(רש"י) מעברא ליה חומרתא - שפשוף האבן מעביר את הדם. חומרתא - אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי.
(רמב"ם, היד החזקה, הל' שכנים ט ה) אבן שהכובס מכה בגדים עליה עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ארבע אמות מכותל של חבירו שבעת שהכובס מכה עליה המים נתזין ומזיקין לכותל.
[3]
(דבר' כד ו) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:
[4]
(משנה, יומא ח ט) אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.