קוד: סגידה במסגד בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רמי ניר
אל:
"מִסְגָּד" = "בֵּית-תְּפִלָּה"
מסגד הוא בית תפילה מוסלמי – בערבית "מסג'יד"
כלומר – בית סגידה, בית תפילה.
בכל מסגד, כל לילה בתחילת אשמורת אחרונה, פותח המואזין מכשירי הגברה ואל סגידתו "אללה אכבר" המפלחת בעוצמה דציבלית גבוהה את דממת החושך מצטרפות יללות של מקהלות תנים.
1.
לפי-כך, אם סגידה היא ממש כתפילה לַיְהוָה, אז לא תתקיים המלחמה של אחרית הימים ואכן, מוסלמים המתפללים לאללה יסכימו להתפלל לַיְהוָה ביחד עם יהודים ועם נוצרים כאשר יבנה המקדש האחרון (ישעיה נו' 7) "כִּי בֵיתִי בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים"...
2.
מצב אחר הוא, אם סגידה לאללה מבטלת את קיומו של יְהוָה...
במצב דוגמת זה סגידה לאללה היא כתפילת "שֶׁקֶר לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד"...
כלומר, סגידה היא תפילה לפסל או לאדם... ותוצאותיה יחייבו פריצת מלחמה באחרית הימים כי "וְלֹא דַעַת וְלֹא-תְבוּנָה" – כמתועד:
וּשְׁאֵרִיתוֹ, לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ; יסגוד- (יִסְגָּד-) לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ
וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי, כִּי אֵלִי אָתָּה...
לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ:
כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם.
וְלֹא-יָשִׁיב אֶל-לִבּוֹ,
וְלֹא דַעַת וְלֹא-תְבוּנָה...
לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ-אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל-גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל;
וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה,
לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד...
רֹעֶה אֵפֶר, לֵב הוּתַל הִטָּהוּ
וְלֹא-יַצִּיל אֶת-נַפְשׁוֹ
וְלֹא יֹאמַר, הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי...
(ישעיה מד' 17 – 20)
בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, נְפַל עַל-אַנְפּוֹהִי, וּלְדָנִיֵּאל, סְגִד
וּמִנְחָה, וְנִיחֹחִין, אֲמַר, לְנַסָּכָה לֵהּ...
(דניאל ב' 46)
3.
וודאי הוא כי אין סגידה במניעיה של תפילה לַיְהוָה כאשר מניעיה הם "אַהֲבָה וְשִׂמְחָה"...
ואלה הם היעדים היהודים בתפילה - "לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים" – כדלקמן:
וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו--כָּל-הַיָּמִים.
וִידַעְתֶּם, הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם
אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ, אֶת-מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:
אֶת-גָּדְלוֹ--אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה.
וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם
לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ.
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ,
אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם
וַיְאַבְּדֵם יְהוָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה.
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן,
אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם
וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל.
כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה.
וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם
לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.
וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ...
(דברים יא' 1 – 9)
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי
וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי
עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל-מִזְבְּחִי:
כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים
נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל:
עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו, לְנִקְבָּצָיו...
(ישעיה נו' 7 – 8)