חרץ = יצא בזריזות

 בספר שמואל (ב ה כד) מסופר על מלחמת דוד בפלשתים ושם נאמר:

 "ויהי כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז ת חרץ !

 כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים"

 מה זה ת חרץ ? הפירושים המקובלים לא מקובלים עלי..

 לדעתי השורש חרץ = צא (אז ת חרץ = אז ת צא )

 כך גם נכתב בפסוק המקביל בדברי הימים א יד טו:

 "ויהי כשמעך את-קול הצעדה בראשי הבכאים אז ת צא במלחמה

 כי- יצא האלהים לפניך להכות את-מחנה פלשתים"

 חרץ במובן יצא מופיע עוד כמה פעמים במקרא למשל:

 בביטוי "לא יחרץ כלב לשונו" = לא יוציא כלב לשנו (שמות יא ז)

 וכן בויקרא כב כב: (בעניין שלא להקריב בהמות בעלי מום)

 "עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה'.."

 חרוץ מופיע אחרי שבור , זאת אומרת עצם שיוצאת ה חוצה !

 --

 כמו כן ה חרגל נקרא בערבית חרציא

 יתכן מאד ש חרגל נקרא כך מלשון חרג = יצא = חרץ!

 --

 אגב חרג בשיכול אותיות = חיגר = צולע = חרג'ל (ערבית)

 יצא = טלע (ערבית), טלע מקביל ל: צלע / צולע..

 --

 "כלה ונ חרץ" = כלה ו יצא (הוחלט)

 "חרוץ" = שם פיוטי לזהב

 "טוב פריי מ חרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר" (משלי ח יט)

 נראה לי שאולי זהב קשור ל זב = יצא (נשפך)

 "חריצי חלב" = (גבינה) חמאה = זבד / זבת / זב = יצא ..

 "חריצי הברזל" למשל בספר עמוס (א ג)

 "כה אמר ה' על-שלשה פשעי דמשק ועל-ארבעה לא אשיבנו

 על- דושם בחרצות הברזל את-הגלעד"

 חריצי הברזל = מין מחרשה, ש יוצאים ממנה זיזי ברזל

 בעניין הזה השורש חרץ מקביל ל חרש , לחרוץ תלמים בשדה