קוד: חרטומים= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: רותי רובין
אל: כפית ה'תשס"ה שבט
"למה נקרא שמם מכשפים, שמכחישים פמליא של מעלה
" (סנהדרין ס"ז, ב')
מזה שנים התעניינתי בנושא הכישוף. מזל שהארי פוטר יצא... נתקלתי בנושא
זה בעקבות יחידה שהעברתי שנה שעברה בנושא ספר שמות. כמעט כל מי שלומד
לחידון שם לב שחמש פעמים בספר שמות מוזכרים החרטומים, אך כל פעם בשינוי
קטן (תנין, דם, צפרדע, כינים ושחין). סקרנותי גברה ועל כן החלטתי לחקור את
הנושא ולברר את השאלה - האם באמת קיימים כוחות הטומאה בעולם? או שמא הם רק
תעתועי ראיה?
הספורנו מדגיש בעניין הזה כי כישוף שנעשה ע"י בשר ודם יכול להוות רק
שינוי חלקי של החומר, הווי אומר שהכישוף תקף רק לזמן מוגבל. עניין זה נלמד
ממכת צפרדע. כאמור, בפנייתו של פרעה למשה ואהרן להסיר את הצפרדעים, מגלה
פרעה כי הוא מכיר ביתרון פעולת ה' על גבי פעולתם של החרטומים. עם זאת, יש
צורך להוכיח לפרעה את גדולת ה' עוד יותר ולאמת את אותותיו ולהוכיח שאין הם
דומים בכלל לפעולותיהם של החרטומים. על כן אחד הביטויים בפסוק מבטא את
גדולת ה' - "רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה
". משה מדגיש ביטוי זה פעמיים,
ואכן פרעה ביקש רק להסיר את הצפרדעים ולא לסלקם סילוק מוחלט. ולפיכך
כישופיהם של החרטומים תקפים רק לזמן מוגבל, ואילו העובדה שהצפרדעים נשארו
ביאור ולא נעלמו לגמרי מעידה כי פעולותיו של הקב"ה תקפות לעד ובכוחו לשנות
את הטבע.
הבדל נוסף שמדגיש הספורנו בין פעולת החרטומים לפעולת ה' זה שאין
יכולת לחרטומים לברוא בריה חדשה:
וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ" (שמות ז, טו) - '
כי אמנם הכשפים לא ימציאו נמצא טבעי באמת. שאילו היתה בתנינים חיוּת, מדוע לא התגברו (רבים מול יחיד!) הם עליו?!'
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ", "
וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים", ואין כאן משום יצירת בריה חדשה, אלא רק העלאת הצפרדעים הקיימות מן היאור. אם כן, במה התבטאה גדולתו של הבורא במכה זו? בפסוק ב כתוב "
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" - רש"י מסביר שהיתה אחת וממנה יצאו הרבה. כלומר שאחרי שעלו, עוד המשיכו להתרבות וכיסו את ארץ מצרים, דהיינו שיש בהם תנועה. לעומת זאת, אצל החרטומים כתוב "
ויעלו את הצפרדעים", דהיינו רבים. אלה שהועלו על ידי החרטומים אמנם עלו מן היאור אך לא התרבו מאחת ליותר, ואין מדובר פה ביצירת בריות חדשות. מכאן, המסקנה שנובעת שוב היא שאי אפשר לאדם ליצור בריות חדשות.
וְהָיָה לְכִנִּם", "
וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה", לעומת מכת צפרדע ששם נאמר לשון "ויעל" (אכן גם בהפיכת המטה לנחש ישנו שימוש בשורש ה.י.ה אך שם מדובר ביצירת 'יש מיש') כלומר, מכיון שהיתה פה יצירת בריה חדשה במכת כינים, החרטומים לא יכלו לעשות את המכה. זו הסיבה שבגללה רק במכה זו נאמר ע"י החרטומים ש"
אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא".
שמשה עשה דברים גלויים כאשר ציוה ה', והחרטומים עשו דברים נעלמים ונסתרים, שכאשר חוקרים עליהם מתגלית התחבולה שבהם. 'ויעשו כן החרטומים בלטיהם' ומשתמשים בלשון במילה זו שהכוונה הדבר הנעלם הנסתר והמכוסה כאומרו 'הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה' (שמואל א, כא,י) 'וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּו'ֹ (מלכים א, יט, ג). והתורה כינתה את פעולתם במילה 'בלטיהם' כדי לדחות ולגנות את מעשיהם ולא כדי לאמתו." מכאן, נראים הדברים כי הכישוף לא באמת נעשה בעזרת כוחות הטומאה או משהו בדומה לזה- אלא היה תעתוע ראיה. ובזאת אביא את הגישה האחרונה והיא גישתו של הרמב"ן. הרמב"ן מביא בשם רבותינו שהחרטומים עשו מעשי כשפים ונעזרו במלאכי חבלה (דהיינו שדים). מנין לומדים זאת? מהמילה
'להטיהם'= מגזרת אש לוהט, כדכתיב "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). אבל 'בלטיהם'- נאמר עליהם שהם שדים, והמילה נגזרת ממילת 'לט' ("דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט" [שמואל א יח, כב]) 'כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש, וזהו שאמר לחכמים ולמכשפים (פרק ז פסוק יא) כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם, וחרטומי מצרים יכלול את שניהם' וזהו פותר את בעיית לשון הפסוק שבתחילה נאמר שפרעה קרא לחכמים ולמכשפים ואח"כ נאמר כי החרטומים עשו בלהטיהם כן. ועל כן הגמרא במסכת סנהדרין סד: אומרת לגבי מכת כינים: "שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה". שכן הבחינו החרטומים שאין כאן מעשה שדים אלא המעשה הוא של "אצבע אלוקים". אסכם בקצרה:
לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים" מדרש,
לפי שהיו מפסיקין בין רגלי החרטומים ובין הקרקע ואין מכשפות תועיל אלא כשרגלי המכשף מגיע לארץ." כלל גדול בכישוף: אין הכישוף עוזר אלא אם כן נוגעות רגלי המכשף בקרקע. אם רגלי המכשף באויר, אין לו כח כישוף- כך לפי דעת בעלי התוספות שממשיכים וכותבים: "
כדאיתא במעשה דשמעון בן שטח, דהבחורים הגביהו הכשפניות מן הקרקע" (סנהדרין דף מ"ד- שווה לעיין!) בהצלחה.