תנוך האוזן

קוד: תנוך האוזן בתנ"ך

סוג: טעם

מאת: כהן

אל:

תנוך האוזן הימנית
מה כל כך מיוחד בתנוך האוזן? הרב יהודה ברנדס מסביר מדוע זכה איבר זה לייחודיות בעבודת הכהנים

יש איברים בגוף האדם שזוכים לתשומת לב והתייחסות מרובה. הראש, האף, העיניים, הלשון, איבר הברית, כולם תופסים מקום בדימויים, בשפה ובלשון, חושבים עליהם, מתייחסים אליהם. בשירה, בפרוזה, באיפור ובקישוט. אבל מי מתייחס לתנוך האוזן? איבר חסר מעמד וכבוד.

אגב, תנוך האוזן מזוהה בעברית המודרנית עם החלק התחתון של האוזן, עליו תולים בדרך כלל עגילים. ואילו תנוך האוזן המקראי, לפי הפירוש המסורתי של חז"ל ומפרשי המקרא, הוא הסחוס שבמרכז האוזן, זה הניצב כנגד פתח תעלת השמע.

תנוך האוזן הימנית, הוא אחד משלשה איברים שעליהם היה צריך לתת מדם הקרבן בעת הקדשת הכהנים לעבודתם. מלבדה, ניתן הדם גם על בוהן
רגלם הימנית ובוהן ידם הימנית. טקס דומה התקיים גם בעת טהרת המצורע.

המפרשים תהו, מדוע נתייחדו שלשה אברים אלו. יש מי שאומר, מפני חשיבותם: הידיים והרגליים הם האיברים הפעילים של האדם בעולם העשיה, ואילו האוזן - היא השומעת את הצו האלוקי שממנו נובעת העשייה הרצויה והראויה. סיעת מפרשים אחרת טוענת שההיפך הוא הנכון - אלו הם איברי קצה, המסמלים את הגבולות המרוחקים ביותר של הגוף האנושי.

לשיטה זו, אפשר לדמות את הבהונות ותנוך האוזן, למזוזות ולמשקוף של פתח הבית. בליל יציאת מצרים נצטוו בני ישראל לסמן את פתחיהם בדם קרבן הפסח, אף שם, נתינת הדם נעשתה בקצה גבול הבית, כדי לסמן אותו ולייחדו.