הגדרת האין סוף (היקום)

קוד: הגדרת האין סוף בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות (ashabot @ walla.com)

אל:

מידות האדם שונות ומשתנות: אין לאדם ערך קבוע שמתווה לו את דרכו, כן יש לו ערכים יחסיים שמשתנים מזמן לזמן ומחברה לחברה. עובדה היא שאין לנו את אותם החוקים על פני כדור הארץ. במדינה אחת נכלאים עשר שנים על גניבה, בשנייה שנתיים, ובשלישית כורתים את היד הגונבת.
אסור לרצוח: בכל המדינות ובכל הזמנים חל האיסור החמור הזה שמסמל בעקבייות ועל פני כל הזמנים את הערך העליון "והקבוע" לחיי האדם באשר הוא. אולם אין לנו, עדין, כתובת לפנות אליה מעת לעת, ולהתלונן בפניה על הפרה ברוטלית לערך המוסכם עליו: לא לרצוח.
במלחמות הייו וישנם רציחות של חפים מפשע, וכולנו מקבלים מבינים ומשלימים עם העובדה הזאת, נשענים על טיעון מעשה ידינו: במלחמה כמו במלחמה.. אין סוף לדוגמאות המצערות האלה: העולם לא קם על הרגליים כאשר הופצצו שכונות של אזרחים אפגאניים חפים מכל קשר לאנשי הקאעידה! אכן, העולם מאוד הצטער על שממשל דמוקרטי בעת האחרונה תיכנן והביא להשמדתם של מליוני אנשים "שהואשמו" בהיותם יהודים או צוענים, אולם הוא לא הזדעזע עד כדי השמדת השיטה שהביאה את הממשל הנאצי לעלות לשילטון. השיטה הזו לא נעקרה מהשורש, ועובדה היא שישנם עדין אירגונים נאציים שפועלים בעולם, או פרו נאצים תחת מטריה מפלגתית רשמית: ראה תופעת מפלגת לא-פאן בצרפת שהתחככה עם האפשרות לעלות לשילטן! זה היה לא מזמן.

מידת האדם בלתי קבועה: אנו אומרים מראש ומזהירים מראש: אנו בני אדם! מה אתם רוצים מאיתנו- אנו בסך הכל בני אדם מבשר ודם! תותר לנו הזכות בלהפר עיקרון זה או לבגוד בערך זה, הרי מה בסך הכל אנו: בני אדם.

מכאן, אדם שמכריז על ערך, על כוונה, על עיקרון, וסותר אותם כלאחר מעשה, "אנושייותו" תעמוד לו בבוא היום ותלמד עליו סניגוריה: הוא בן אדם שיכול לסתור את עצמו ואף מותר לו לעשות זאת מעת לעת, מתוקף היותו בן אדם- אנא הבינו אותו ואל תצפו ממנו לעקבייות אלוהית!

אין ולא יכולה להיות מידת האל, הבורא, כמידתינו אנו, האנשים. אין אנו מצפים מעצמינו לעמוד במישוואה הזאת, ואף האתאיסטים שבקירבינו שלדידם מילת "האל" הינה מונח להבנת הטקסט, אינם שוללים את המשפט הזה: מידתינו אינה כמידת אלוהינו.

אנו מתחמקים, מידי פעם, מתשובות ומעקרונות, ולא כי ההתחמקות הינה מידתינו, כי-אם אין לנו דרך אחרת להתמודד בפני שאלה בלתי אפשרית: מדוע אנו ממשיכים לרצוח? מדוע אנו משקרים? מדוע אנו מעשנים? מדוע אנו הולכים בדרך רעה למרות שישנה דרך טובה? או טובה יותר? או אפילו רעה פחות? פעם שאל אותי הבן שלי הקטן כשבידי סיגריה: האם זה טוב לעשן? ולמחרת הפסקתי לעשן, מזה כשלוש שנים אינני מעשן ואני משלם יום יום על אי-ההתחמקות שלי משאלתו, כי עניתי לו שלא טוב לעשן ולפני שהראש שלו הקטן יקלוט את "הסתירה" בתשובתי הוספתי: ממחר אני לא מעשן! אולם, ותוך שלושת השנים ההם, נשאלתי על ידו ועל יד אחיו עוד הרבה שאלות, וסתרתי את עצמי בפניהם פעמים רבות, ביודעין, בלי בושה ובלי יסורי מצפון..

ספר כל נידרה בערב יום הכיפורים: אין יהודי שלא יודע מהו ומהו ערכו, שברוב הקהילות והמדינות ערכו מגיע לאלפי הדולרים שקונים אותו בנדיבות ובלי לעשות חשבון, כמידי יום ביומו, לדולרים.. האין בזאת סתירה? האם המובן המילולי ל- "ערך הספר כל נידרה"- ערכו הכספי של ספר כל נידרה וערכו הדתי האמיתי של הספר- האם אין בזה משום סתירה? אישית תמיד חלמתי על נשיאת ספר כל נידרה, חלמתי על המעמד הזה, כמו שחלמתי על כל מעמד אחר שאינו בר יישום במציאות הנראת לעיין, ואם יבוא יום ויהיה באפשרותי לקנות את ספר כל נידרה, יודע אני שמאותו יום אמצא את הדרך להתחמק מהסתירה הזו שאני מדבר עליה כאן, בדרך זו או אחרת..

אין אלו ערכי האל ומידותיו: כלליו הינם ברורים, ערכיו ועקרונותיו הינם קבועים. הכנות המלאה מאירה אותם.
את תוכן הקטע האחרון למדתי מתוך ניסיון אישי, ותחושתי היא שיש לשתפכם בפרטי ניסיון זה, גם מתוך הרצון לשמו.

מאז ומתמיד, התרוצץ בראשי רעיון שתמציתו היא שאין אדם עלי אדמות, ממאמין עד אתאיסט, שאינו מפקפק בקייומו של בורא עולם, באופן מוסתר עד גלוי, ובעוצמה זו או אחרת. אם האמונה היתה בעלת ערך קבוע ושווה, אזי לא הייו רמות לאמונה, גם ערכה, אם היה שווה, לא היה שונה ומשתנה מאדם לשני. הפיקפוק וזאת המילה, הוא הערך המשתנה והמשפיע על רמת האמונה מאדם לאחר.
במרוצת השנה האחרונה, נתתי ביטוי אישי ופומבי לפיקפוק הזה, ובדרגה שלא תבייש אתאיסט מוצהר.. בשתי הזדמנוייות כתבתי על זאת באינטרנט, ובהזדמנות אחת הרהרתי בזאת עם עצמי וביקשתי מאלוהי, שאני נוטה ורוצה להאמין בו, לעזור לי, פשוט לעזור לי ולהוריד מעלי את עול ההירהור האין סופי הזה שמקשה ומכביד עלי.

לא קל לבקש עזרה מיישות שאתה מפקפק בקייומה. וקשה הדבר שבעתיים כאשר אתה יודע להצביע על "הדילמה" הזאת שמעיקה עליך וכאשר אתה יודע להגדיר את הנתונים החסרים לך במדוייק לקבלת התמונה הכוללת- תמונה שאמורה להראות לך את הדרך הברורה להבין ולהחליט: כמעט וביקשתי בתמונה הזאת את צלם בורא עולם בכבודו ובעצמו.

ידעתי מראש שאני "מתגרה" במעשי זה: היעלה על הדעת לבקש מאלברט איינשטיין לפתור פעולת חשבון פשוטה של כיתה א' לטובת הקביעה שתאשר היותו גאון מדען ועילוי אנושי?
יתכן והתגריתי ע"פ הודאתי, אך בהבדל אחד פשוט: לא ביקשתי בזאת לקרוא תיגר על היישות העליונה שאני חוקר, כוונתי היתה לדעת ולחקור ולא מתוך הסקרנות אלא מתוך הצורך הטהור לדעת- אם נכון הביטוי.

לא היתי תמים בחקרירתי, גם לא הסתרתי את כוונותי והצהרתי עליהן בריש גלי: אני נוטה להאמין בבורא עולם, אך לא בכל מחיר.. באמתחתי תחושה שמכוונת אותי להאמין, באמתחתי דיעה אישית שנתמכת בהגיון אנושי ושמכוונת אותי גם לאמונה זו, התחנכתי על ברכי אנשים מאמינים שאני אישית מאמין בהם ונותן משקל לשיקולם.. ומעבר לכל זה, נתקלתי בשנים האחרונות במקרים אישיים, מאוד אישיים, ושכיוונו אותי לקביעה אחת ויחידה: ישנו מכוון לעולם, הוא קיים ער ופעיל, והוא טוב במהותו. אולם עדין היה חסר לי "נתון" שבכוחו לשנות את התמונה במלואה, ולא וויתרתי עליו. לא עצרתי בעדי, נתמך ונשען על ההגיון והכנות, שביקשתי שיישמשו לי סניגורים ביום הדין, אם ייצא ודרכי זו הייתה מוטעית מיסודה..
להלן פרטי "הנתון" החסר, כפי שניסחתי באחד הפורומים בעברית, ואם תלחצו על הקישור, תוכלו לקרוא את מכלול הקונטקסט שהובא בו, גם את התאריך שלו:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic id=102978

..דר' יואב. ניסיתי פעם להתעמק בייקום בשאלה הזו, והיגעתי למסקנה. הדרך שהעמדתי לרשותי ולהנאתי, הייתה הפשטות. והמסקנה שהיגעתי אליה היא, שאם אין ולא יכול להיות גדר לייקום, אין ולא יכול להיות הגדרה לייקום. ומכאן הדרך קצרה למסקנה שמערערת את עצם קייום אלוהים, הבורא לייקום המוגדר. עם זאת המשכתי בקידוש ביום שבת.. והשקידה על חינוך יילדי בדרך המסורתית והייהודית לה זכיתי מהוריי. אני זוכר החלטה שקיבלתי מלפני שנים מספר, להניח תפילין מידי יום, למען שיילדי ייחשפו לאותה תמונה חינוכית לה נחשפתי אני בביתי. וכך אולי גם עבדתי על עצמי.. כי נשאר בי חן וחום, בפינה מסויימת, לאמונה הייהודית, ולחום שמשתחרר ממנה. זה סוד מה שאני מספר לך, אל תספר לאף אחד.. "

עד כאן הציטוט לקטע הרלוונטי שדש בנתון החסר שהזכרתי לעיל.
כעבור מספר חודשים, נגעתי באותה נקודה בשנית, ובפורום אחר, להלן העתק הודעתי בנידון:

http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=35187&Fnumber=33&SunId=34999

"אלוהים היקר,
אתה -לשיטתך- בראת בנו את המוח, הייצירה העצומה והיפה הזאת, ונטעת קווי מתאר בסיסיים לייצירה הזו, כמעין יסוד ושורש לייצירה לבל תושפע מזיעזוע זה או אחר במגרש הגדול שעליו אמורה להתקיים..
אחד מקווי המתאר הבסיסיים הללו, ושאנו הבני אנוש נתנו לו את שם הזיהוי "הגיון", מנחה אותנו לעובדה הבאה: אין ולא יכול להיות סוף לייקום. אין גבול לייקום, אין גדר לייקום.
ושאלתי הקונקרטית והמוגדרת היא: איך "ההגיון" הזה, מעשה ידיך, משתחל אל תוך התיאוריה (שברצוני להאמין בה), ושאומרת בריש גלי שאתה הוא אלוה העולם, כאילו והעולם בן ארבע אמות ויש לו גבולות וגדירות מוגדרים!? איך ניתן ליישב את הסתירה הזו! אנא תשובה עניינית בנידון, שמנגנון ההגיון שבי יוכל לקלוטה.
בכבוד רב, / אלברט שבות" -----סוף ציטוט-------

לפני מספר ימים, וכאן אני נוגע בעובדה יבשה, פשוט הייו לי נידודי שינה, התעוררתי באמצע הלילה וישבתי בפינה מסויימת בבית, ושם ראיתי לנגד עיני את התשובה- תשובה שהמוח שלי, הספקני ביותר, יכול לקבל ולהבין.
לא היה ניתן להתעלם מהבהירות ומהפשטות שבתשובה. לא מן הנמנע, שיהיה מי שיטען שזו היתה תוצאה של מחשבה אישית אינטנסיבית בנושא- ולא אתווכח איתו, אולם לא אסכים עימו: זו היתה יותר השראה מאשר מחשבה עצמית, ואני שם את המילה "השראה" ומשתמש בה כפי שנהוג להשתמש בה בכל טקסט רגיל- סטנדרטי.

ממקום מושבי בפינה בבית, הבחנתי בבלטות שבריצפה. בלטות מרובעות שכמובן מסודרות להן למופת. הבחנתי בשורה חלקית של בלטות, לאורך. כארבע עד חמש יחידות שמסודרות כזכור, האחת מעל השנייה לאורך. מתוכן ראיתי שני קווים מקבילים שניתן לזהות אותם ע"י הצדדים החיצוניים של הבלטות, ושמחולקים (שני הקווים) לייחידות שוות ע"י הקו המפריד והבולט של כל בלטה בנפרד. (להלן קישור לתרשים: http://www.fresh.co.il/dcforum/Politics/2296.html#3)

 עד כאן תיאור "המפה", ואעבור לתיאור שתי פעולות מחשבתייות שליוו אותי ברגעים ההם:
שני קווים מקבילים לא נפגשים לעולם, זו הנקודה הראשונה שחלפה במוחי כאשר הבחנתי בקווים המקבילים שציירו הבלטות. את זאת זכרתי כבר מלימודי הבסיסיים מביה"ס. שני קווים מקבילים, מייצגים ומטבעם את האין סוף.
הנקודה השנייה שהעסיקה אותי, לוותה בדימיון הנדסאי שגייסתי עבורו חוט וגיר או עט.
קשרתי (בדמיוני) את החוט בנקודת הבסיס ההתחלתי של הקו השמאלי, שמהווה האח התאום של אחיו הימני. את החוט מתחתי באלכסון עד הפינה הימנית של הבלטה הראשונה, כאשר באמצע קטע החוט האלכסוני הזה (לא בהכרח באמצע) קשרתי גיר או עט, וסימנתי שם ממש באותה נקודה שקשור בה העט, נקודה מודגשת. המשכתי והלכתי עם אותו החוט במעלה הקו הימני, עד הפינה הימנית של הבלטה השנייה, וכשהיגעתי לשם הדגשתי שוב נקודה בעט, שנשאר קשור במקומו. נהייו לי כבר שתי נקודות מסומנות באמצעות העט הקשור בחוט (הדמיוני). עליתי שוב למעלה עם החוט אל הפינה השלישית ואחריה אל הרביעית והחמישית וכזכור, סימנתי בכל פעם נקודה בעט, עד שנהייו לי חמש נקודות מסומנות שהמרחק ביניהן הלך והצטמצם.
הבטתי בקו (הגרפי) שהתהווה מחמש הנקודות המסומנות, וזיהיתי אגב מבט זה שלוש תכונות:

א' - הקו הגרפי הזה של החמש נקודות, הולך ומתקרב אל הקו המקביל השמאלי הראשון. ככל שאני עולה עם החוט שלי למעלה, כך הקו הזה (של החמש נקודות) מתקרב לכיוון הקו השמאלי המקביל "ומאיים" לגעת בו. הוא אמור לגעת בו בשלב מסויים. זוהי התכונה הראשונה שהבחנתי בה.

ב' - הקו של החמש נקודות הולך וגודל. הוא רק גודל ובכיוון אחד (לכיוון הקו השמאלי המקביל), הוא לא עוצר כל עוד החוט שלי ממשיך "לנסוע" למעלה. וכמובן, ככל שהחוט "נוסע" במהירות, כך הקו של ה5 נקודות הולך ומתקרב לקו המקביל, או לאין סופי.

ג' - כאשר הקו של ה5 נקודות יגיע וייגע בקו המקביל השמאלי (הוא חייב להגיע כי הוא הולך ונמתח, גודל, רק לכיוון אחד: הקו המקביל השני), סימן שהקו המקביל הימני נגע ונדבק באחיו התאום, הקו המקביל השמאלי. התכונה הזאת נוגדת את מה שלמדתי בביה"ס (אופס! שני קווים מקבילים נפגשים ונפגשים!) ומסמנת למעשה את ההגדרה לאין סוף: כן, ישנה הגדרה לאין סוף, הגדרה שאני יכול להביט בה, לקלוט אותה ואף לקבל אותה.

עד כאן התיאור העובדתי "להשראת" אותו לילה.
למחרת, ובעבודה, לקחתי עט ונייר, ציירתי שני קווים מקבילים, וחילקתי אותם לקבוצת חלקים שווים. עליתי במעמד זה על תכונה נוספת: הקו של "ה5 נקודות", א.ב.ג.ד.ה. מורכב מנוסחה קבועה, בלי קשר לגודל החלקים השווים, שמחולקים דרכם שני הקווים המקבילים: המרחק בין א. ב. הינו כפול מ- ב. ג., והמרחק בין ב. ג. כפול מ- ג. ד., וכמובן ג. ד. כפול מ- ד. ה., וכן הלאה.
כלומר, אני האדם קשה לי להבין איך אוכל להתקדם בצעדים כאלו (כל צעד קדימה הינו החצי של הקודם לו), אולם כן ניתן להתקדם אל עבר האין סופי, לזהות אותו ואף להגיע אליו, וזה מה שהבחנתי בתכונה האחרונה לעיל.

בנקודה הבאה אתייחס למקום הצבת שני הקווים המקבילים (שמסמלים ומסמנים מטבעם את האין סופי): ניתן להציב אותם על דף כפי שעשיתי, ניתן להציב את הראשון בארץ ואת השני בארה"ב למשל, וגם ניתן להציב את הקו הראשון במרכז גלקציה א' ואת השני במרכזה של מערכת כוכבים של גלקציה ב'. כל עוד וניתן למתוח קו מאוזן בין שתי הגלקציות ולהציב עליו את שני הקווים שלנו בזווית של 90 מעלות.

ליכאורה ישנה "הטעיה": הקו של החמש נקודות לא יכול להגיע ולגעת בקו המקביל השמאלי אלא אם כן החוט ויחד איתו הקו הימני יחפפו לחלוטין את המקביל השמאלי. וזה בידיוק מה שציינתי במהלך התצפית על התכונה השלישית. התצפית עסקה בשאלה אחת ויחידה: האם הקו הגרפי (כי אינו ישר) של החמש נקודות מתקרב אל הקו השמאלי? עומד מולו? או מתרחק ממנו? והתצפית עזרה לי לדייק בתשובה: הקו הזה של החמש נקודות נמצא בתנועה מתמדת (כל עוד החוט נוסע למעלה) והוא מתקרב אל הקו השמאלי.
תארו לכם, מכונית שהיצבנו על הקו הימני, והיא קשורה בחוט שתחילתו נמצאת כאמור בפינה שקראתי לה ח'. נניח שהמכונית הזו עובדת מכוח שימור האנרגיה, כלומר האנרגיה שצורכת המכונית בתנועתה, נאספת מחדש ולא הולכת לאיבוד, כך שהמכונית נוסעת על הציר הזה (הקו הימני) בלי הגבלת מרחק, אין ולא יהיה לה בעיה עם מקור אנרגיה. נניח עוד שישנו באותה מכונית מכשיר משוכלל שאוסף את החלקיקים שנתקלת בהם המכונית בזמן נסיעתה, ומייצר מהם "חוט". כך שיש לנו חוט בלי הגבלה ומכונית עם דלק מתמיד שמאפשר לה לנסוע בלי הגבלה.
המכונית התחילה לנסוע מותחת אחריה החוט ועינינו על הקו המתהווה של החמש נקודות. מה אתם רואים? אתם רואים קו שכמעט עומד, אמת? אך האם תוכלו לטעון שהוא נמצא במצב של עמידה מוחלטת? האם תוכלו לטעון שהוא לא בתנועה? ולו מינימלית?.. ובשביל להסביר את הנקודה הזאת, נניח שיש לנו צב הכי איטי בעולם! המהירות שלו היא עשירית המילימטר לכל מליארד שנה, והצב הזה אמור לעבור מרחק של 100 אלף ק'מ': האם ישנו מחשב בזמנינו שיכול לחשב מתי הצב הזה יגיע ליעדו? האם יש ביכולתינו להבין את סוד התנועה שלו? אנו אומרים וכמעט בצדק: הוא עומד! הצב הזה עומד! הלא כן? אולם, האם הקביעה האחרונה שלנו היא נכונה? (לא אמרתי מוצדקת!), כמובן שלא, הצב נע ומתקדם ובוודאי שלא עומד.
עכשיו, אקשה עליכם עוד יותר: נניח שעלינו על סוד אחד מסודות תנועת הצב הזה, והסוד הזה חושף לעינינו את אחת הנוסחאות הקשורות במהירות הליכתו בייחס לפסיעותיו: אם הפסיעה הראשונה שלו ברגע שנולד היתה תחת הנוסחה עשירית המילימטר כל מליארד שנה, אזי הפסיעה השנייה שלו תהייה חמישית המילימטר, כלומר, בפסיעה השנייה יעבור רק חצי המרחק שעבר בפסיעתו הראשונה, והשלישית תהייה החצי מהשנייה, וכן הלאה.. ועכשיו: האם הצב הזה לא עומד לעזאזל? האם לא מגיע לו עכשיו ובמצב כזה התואר "הוא עומד"?! ובכל זאת: האם תוכלו לטעון שהוא נמצא במצב של עמידה מוחלט? האם תוכלו לטעון שהוא לא בתנועה? ולו מינימלית?..

אם תתבוננו בתרשים שצירפתי, תוכלו לשים לב לדבר מעניין: תראו את הקו של החמש נקודות, ולמעשה הוא באמת בן חמש נקודות, כמעט, כי שם הוא מתחיל "להעצר" או יותר נכון להאיט: הוא נמצא ברבע האחרון של "הדרך".. הקו הזה מהווה מעין קונטרול או אינדיקטור לנקודה האמיתית שהגעתי אליה על הציר הימני.
ואני שם לב לנקודה הזאת: אני, האדם, עברתי כברת דרך טובה על הציר (הקו הימני), ואת זאת אני רואה בקו של ה5 נקודות שבתרשים: תראו עד לאן הוא הגיע!

ומדוע אני מקשר בין הקו "לדרך" שעבר אותה האדם? כי עובדה היא שאני זה ששמתי לב לזה, אני האדם. עובדה היא ששמתי לב לזה עכשיו ולא אתמול.

לדברי קשר מובן לפילוסופיה: לא על שום מה הפילוסופיה לא נמצאת בתחום המדע המדוייק, כמו הפיזיקה הכימיה המתמטיקה.. אולם, כאשר הפילוסופיה "נפגשת" עם המדע המדוייק, אזי יש לנו "קייס" מעניין ובלתי צפוי.. ראיתי את "הפגישה" הזו לנגד עיני כאן בנושא שהבאתי לפניכם ולעיונכם.

כאשר התעסקתי במחשבה אודות "הגדרת תחום השיפוט" של אלוהים והעליתי את הגדרות הללו על דף, הרגשתי שאני מתעסק בשאלה שאין תשובה לה! הרגשתי, ובצדק, שאני שם "פח" לאלוהים בכבודו ובעצמו, ואני אתאר בפניכם שוב את השאלה שהפניתי ישירות אל אלוהים, דרך מחשבה ישירה גם דרך דף מנייר, וכך כתבתי בעט: ".. שאם אין ולא יכול להיות גדר לייקום, אין ולא יכול להיות הגדרה לייקום. ומכאן הדרך קצרה למסקנה שמערערת את עצם קייום אלוהים, הבורא לייקום המוגדר." כך בידייוק כתבתי וחשבתי, והוספתי בהזדמנות,אם לא מספיק.., את אותה השאלה בניסוח אחר: "..אלוהים, ההגיון שלנו שנטעת אתה בנו, מנחה אותנו לעובדה הבאה: אין ולא יכול להיות סוף לייקום. אין גבול לייקום, אין גדר לייקום. ושאלתי הקונקרטית והמוגדרת היא: איך "ההגיון" הזה, מעשה ידיך, משתחל אל תוך התיאוריה (שברצוני להאמין בה), ושאומרת בריש גלי שאתה הוא אלוה העולם, כאילו והעולם בן ארבע אמות ויש לו גבולות וגדירות מוגדרים!? איך ניתן ליישב את הסתירה הזו! אנא תשובה עניינית בנידון, שמנגנון ההגיון שבי יוכל לקלוטה. "
ואני שואל אותכם עכשיו, האם ישנה תשובה לסוגייה כזו? האם יעלה על הדעת תשובה לשאלה כזו?
בכל אופן, אני הייתי עם הידיעה המושלמת, שאין ולא תיתכן תשובה לזאת! היכן הגדר לייקום?!
שאלה מעין זו אין לאדם תשובה עליה, אולם יש לנו, בני האדם, הרבה סוגייות ושאלות דומות "בלתי אפשרוייות" שאין לנו תשובה עליהן, ובד"כ אנו מתחמקים מהן, ואת זאת תיארתי בהרחבה בפתח מאמרי, בו ניסיתי לתת דוגמאות לשאלות כאלו שאנו נתקלים בהן ומתחבטים בהן ולבסוף אנו פותרים אותןז ע"י התעלמות או התחמקות או התפלספות..

לעומת זאת, בשאלה שלי "הבלתי אפשרית" עם אלוהים, קיבלתי תשובה בהירה וחד משמעית בלי "שהמשיב" התעלם התחמק או מרח.. וכאשר עיינתי בתשובה ולמדתי אותה, ראיתי בפעם הראשונה בחיי את הנקודה בה נפגש המדע המדוייק עם מדע הפילוסופיה הבלתי מוגדר מטבעו.

תודה לבוראי על התשובה הברורה והכנה. תודה להתייחסות. זוהי עוד מידה של הבורא שלא נמצאת בנו, באדם: הוא מתייחס לגדולה ולקטנה כאחת.

אלברט שבות