תכלית קיומו של האדם

קוד: תכלית קיומו של האדם בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות (ashabot @ walla.com)

אל:

שאלתי מתייחסת אל החומריות וכל הקשור בה; במילים אחרות, גם המרוץ אחר הכסף אין בו בהכרח משום סטטוס מגונה, כי דרך הכסף אתה יכול להגיע אל השגת החומריות ולהנאות החיים, והשאלה היא, למה לא בעצם? למה לא להשיג את החומריות ולהנות ממנה? איך אומרים - באים רק פעם אחת לחיים; אז למה לא לנצל אותם עד תום?

אלכס שלום,
לא שכחתי לרגע את חשיבות השאלה ששלחתי לך והדיון העקרוני בה. אז הינה אני כאן מחתים כרטיס ובכוחות מחודשים.

בכדי לעמוד על עיקר השאלה, יורשה לי לחזור אל הנוסח המקורי שלה, כפי ששלחתי לך:
"אתה אומר בסיפא שלך כי הבלי העולם הזה מזמן לא מעניינים אותך, לא יותר מקליפת השום אשר מתגלגלת בחצרך... ויחד עם זאת אתה מדגיש בכל הזדמנות את החשיבות בלהנות מהבלי העולם הזה ולמצות את הנאותיו, ולראיה אתה נהנה מכל רגע ונוסע בעולם 3 פעמים בחודש. מהו מקור הסתירה הזאת אלכס? אתה מבחין בה?"

למעשה, הסתירה נמצאת בעצם השאלה שלי, ובכוונה תחילה הסתרתי אותה בתוך השאלה ונסחתי אותה באופן פרובוקטיבי, בשביל להכריח אותך אלכס ידידי להכנס איתי לדיון הזה ולנצל, כפשוטו, את ידע החיים הטמון אצלך. במילים אחרות, ביקשתי, דרך הטמנת הסתירה הבלתי חוקית בגוף השאלה, להפיל אותך בפח והצלחתי! נפלת בפח וענית:

"לאלברט אין כל סתירה, מכיוון שנסיעות אלו מעשירות אותי מבחינה רוחנית ואישית ונותנות לי כוח לחיים. נהנה לראות מקומות חדשים. נסיעות נותות לי פרספקטיבות שונות לראות את החיים אחרת. וכאשר אני מדבר על הבלי העולם הזה אני מתכוון לדברים אחרים, והם חומריות או רדיפת כבוד או סטטוס, או המרוץ אחר הכסף שכיום הם רחוקים ממני כמזרח ממערב..."

אתה עלול לתהות בוודאי: ומדוע לטמון פחים ולהכניסך לדיון דרך פתח מפוקפק כזה...?
למדתי ידידי שיעור תמוה בחיים: את הטוב שבאדם אתה יכול להפיק רק מאדם לחוץ, מאולץ, נבוך, לחוץ לקיר... או אז צפה לטוב שבו, כי ייאלץ הוא להתמודד איתך בכנותו; לא נותר באמתחתו מאומה מלבד הכנות.

אם כן אלכס לוין, התנצלותך על ניצול "הבלי העולם" מוטעית היא מיסודה ואינה נתמכת בהגיון האנושי, כי האדם בא לעולם בשביל להנות ממנו, בשביל לנצל אותו, בשביל לנצל את מנעמיו, בשביל להפיק את הטוב והטעים והאדום האדום הזה ממנו; או במילים אנושיות, בשביל לחיות / להנות. אתה הבעת סלידה מהבלי העולם ומהמרוץ אחר הכסף, כי נפלת בבור שחפרתי לך בעורמה, "ואכלת" בתיאבון את הסיפור על הסתירה... אין שום סתירה בין החיים לבין הפקת הנאה מהם, נהפוך, ישנו קשר הדוק וטבעי ביניהם.

כאן בנקודה הזאת, ועד כמה שהספקתי להכיר את הלך החשיבה שלך, אני חושב שתשיב לי את התשובה הזאת: הפקת הנאה מהחיים הינו ערך מוגדר אך יחסי, כי יש מי שמפיק את הנאתו בסקס, יש מי שמפיקה באיסוף כסף, יש כאלה שהכתיבה היא חצי זיון בשבילם, ויש מי שאוהב לנסוע ולהכיר... אני (אתה) מנוי על הקבוצה האחרונה...

אם ניחשתי נכונה וזוהי תשובתך, אנחנו באותו ראש ידידי. גם אני חושב וחשבתי כמוך. אני מסכים כל כולי עם הקביעה, שאדם בא לעולם במטרה מוגדרת אחת: לנצל אותו ולהפיק את הטוב ואת האדום האדום הזה ממנו; השאלה היא, מהו האדום האדום הזה עבור האדם, ועל זאת אענה - או תענה: כל אחד והאדום שלו. מסכים איתך! בזאת אנו מסכימים.

זה הזמן לדבר על "האדום האדום" שלי ולהציגו בציבור: אני באתי לעולם בשביל לגלות אותו, היינו, לגלות את המידע שבו. זאת ההנאה שלי, זאת מטרתי, זה התענוג שלי. בכל הנאה ישנו רגע של אורגזמה או אקסטזה, ואפילו בסקס קיים רגע שכזה; בנסיעות שלך למשל, יתכן וביקור במחוז שכוח אל בסין העממית - מהווה עבורך את רגע האקסטזה, ועוגת קרם שאנטי במילוי אגוזים - היא האורגזמה עבור אניני הטעם המתוק...
ובכן, רגע האקסטזה שלי הוא רגע החיבור עם מקור המידע. עיני נשואות אל הרגע הזה, אל המחוז הזה... ואני יודע אפילו היכן נמצאת הכתובת שלו: ברובד השביעי! מכיר?... אני מודע לשפה המשובשת שנכנסה לטקסט, וההבהרה מתבקשת...

לפני שאשכח, את "הרובד השביעי" תיארתי בראשי תיבות על גב מאמר באורך של ספר! הכתובת כאן "שאלה עקרונית": http://stage.co.il/Stories/553346 והכניסה בעשר דולר לזוג, כולל מע"מ. (הוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה)

בחזרה לשפה העברית.
אנסה להציג להלן את עוגת הקרם שלי - או אם תרצה את קלאודיה שיפר שלי, ואת רגע האורגזמה איתה, בתקווה שהפורום הזה הוא חופשי ובלתי מצונזר. אני חושב שתכלית האדם היא לאתר את המידע הנמצא ביקום, בכל מקום בכל אבן בכל תא, לפענח אותו, לעבד אותו בכלים העומדים לרשותו, ולהגיע דרך העיבוד הזה לעוד מידע נוסף, שיעובד בתורו ויופק ממנו עוד פיסת מידע וכך עד לאין סוף... זהו התהליך וזוהי המטרה; זוהי קלאודיה שיפר בגודלה הטבעי, בגודלה הסקסי הטבעי.

אומנם כל הנאה ורגע השיא שלה; אין הנאה ללא שיא... ללא אורגזמה. אולם, חיפשתי במגזר הזה את האורגזמה ולא מצאתי! כן אתה קורא נכון: אין רגע של אורגזמה בתחום המידע והאינפורמציה; אתה יכול ללמוד כל החיים שלך, לגרוס ספרים ולחפש מידע בכל פינה שכוחת אל - ולא למצוא קורטוב של כתם על המכנסיים או אפילו בתחתונים... זהו מצב עדין של אין-אונות, הנקרא בשפה המקצועית "אימפומד" (אימפוטנציה).

הגעת אל-על אל הירח, אל המאדים, היגעת אל תורת הקוונטים ותורת היחסות והתרמודינאמיקה, הגעת לפיצוח הקוד הגרעני ולהגיע אל מרכז האטום! אולם האורגזמה בוששה לבוא ואפילו בעזרת הויאגרה של פיצוח הקוד הגנטי... האבסורד הגדול הוא כאשר אתה מגיע הלכה למעשה לאקט האורגזמה המיני המוכר לנו ועובר את החוויה הזאת, או אז - דווקא אז, ברגע סיום החוויה, אתה מרגיש עד כמה הרגע האנושי הזה חולף הוא ודמיוני... אתה חש וכאילו המציאות מהתלת בך, ואתה עייף וחסר אונים - לא בתרתי משמע: עד כאן הגענו, זה השיא; אין עוד. תחושה זו, ולמרבה האירוניה, היא ניגודה של התחושה שאמורה היתה לשלוט באווירת סיום הפרוייקט. למדנו "להגיע" אל סיפוקינו, וכאילו "הסיפוק" הוא בעצמו רגע האורגזמה - לא התחושה שאמורה לשלוט לאחר האקט.
אני יכול להתערב שאף המדען שסיים פרוייקט אדיר מימדים, לא ינוס מהתחושה הזאת: זהו; עד כאן הגעתי; אין עוד.

אולם אין זה סוף הפסוק של הפרויקט האנושי, ואין זה סוף הדרך של הסיפוק האנושי; אנו מכירים עוד תחושה הדומה לאורגזמה מתמשכת, ארוכה; אנו מכירים "רגע" של אורגזמה - אך לא בן רגע כי - אם בן רגעים ודקות ואף שעות... "הסיפוק" המלא והאמיתי משתבץ במקומו המתאים הפעם - היינו בסוף הרגע האדיר הזה, או אז אנו הולכים לחבר'ה ומספרים עליו, מתארים אותו בהתלהבות הטבעית והיאה לו, ואף חולמים עליו בלילות ובימים, וכך מכינים את הקרקע הטבעית להמשכיותו, ואכן חוזרים אליו, וממשיכם אותו כברגע התהוותו. אין מי שלא חווה את הרגע האדיר הזה; אין מי שלא היה בילדותו ילד, שפיו התמלא פעמים חיוך מתמשך עד כדי שכאב לו... אין מי שלא התרשם מביקור בקולנוע פעם, וכל מהותו חשה את האורגזמה, המתמשכת הארוכה בת עשרים אלף רגעים, שחזר בסיומה הביתה ועודנו נפעם מהאורגזמה הטבעית שסיפקה אותו באמת ובתמים.
הטבע סיפק לנו את זאת, ואמר לנו בעצם: קיימת עוד אורגזמה בחיים, אותה הכרתם בילדותכם, והיא היא האורגזמה האמיתית, שבסיומה תרגישו את הסיפוק האמיתי המתמשך, הטבעי, כהמשכה של תחושה אמיתית, טבעית.

זה הזמן לחזור אל "האדום האדום" שלי ולהציגו לעיניכם: באתי לעולם בשביל לגלותו, היינו, לגלות המידע שבו. זאת ההנאה שלי, זאת מטרתי, זה העונג שלי. ככל הנאה שבעולם, קיים רגע של אורגזמה או אקסטזה, שעיניך נשואות אליו... אתה רוצה להגיע אל מיטת קלאודיה שיפר, או שאתה רוצה להגיע אל המחוז השכוח ביותר בסין הרחוקה, או שברצונך כל כך לקרב לפה את עוגת השנטי עם האגוזים...

אולם, נתקלת בבעיה וביקשת פיתרון לבעיה! אינך מעוניין באורגזמה רגעית עם קלאודיה, אתה רוצה את הרגע הזה שיתמשך ויתמשך עד לשעה ויום ואפילו שבוע שלם! מה יש? למה לא?! אתה מבקש שישאר בפיך את טעם השנטי עם ריחו הניחוח לשעה שלמה, אתה רוצה להתלהב מהמקום המרוחק בסין עד אין סוף, שלא תתרגל למקום הזה ותאבד את רוח ההתפעמות... אתה רוצה להנות מהמידע שבידך עד לאין סוף, ללא ציוני דרך, ללא רגעי סיפוק מוגדרים וקצרים, ללא תופעות ליוואי וללא שיעמום בפה!

קיים רגע אקסטזה כזה במציאות! קיים רגע של אורגזמה בן עשרים אלף רגע ויותר! קיימת אפשרות כזו במציאות, ולא רק בתקופת הילדות! ברגע הנכסף הזה נגעתי, כאשר התחברתי עם מקור המידע, ועליו כתבתי במאמרי "שאלה עקרונית". חפשו שם את הרובד השביעי, שם נמצא תיאור מדוייק לרגע הזה.

אגלה לכם סוד: אינני מדבר על עולם רוחני ואפילו לא המדובר בעולם הדתי... זאת כי הרגשתי "ברגע הזה" דווקא בהיותי חילוני עם תעודת זיהוי מוכרת ורשמית, או אז באחת גיליתי את הרגע הנכסף הזה, רגע ההתחברות עם מקור המידע; וידעתי לזהות את חיבוריו, הנמצאים בשפע אצל כל אחד ואחד מאיתנו - וזוהי האירוניה בשיאה! אתה רק צריך להיות מחובר עם הכנות העצמית שלך, זה כל הסיפור... אם מתחברים עם מקור המידע דרך "דת אנושית", אזי זוהי הדת האלוקית בעצמה ובמהותה.

אלכס לוין היקר, הגעתי לפני מספר ימים אל הקטע הלפני אחרון ברשימה הזאת, היינו כמעט סיימתי את תגובתי זו, ורק נותר לי לקרוא את מה שכתבתי חזרה, לשים אותה בפורמט של תגובות וללחוץ אנטר! כעשר דקות הפרידו ביני לבין שליחת התגובה, כאשר נכנס לפתע ידיד נשוי, וחיבל בכוונתי זו... אם היה בידי, הייתי מבקש ממנו שיבוא באיחור של עשר דקות לא יותר...

ישב אצלי כשעה תמימה, וסיפר לי על נסיעתו לאורלנדו עם משפחתו, איפה לא היו... בדיסני, במלונות של חלום, ואת הטיול חתם בהפלגה של שלוש שבועות שיצאה ממיאמי, באונית פאר הכי גדולה עד היום... סיפר לי בפרוטרוט על האוכל, על הרמה של האוכל הפתוח 24 שעות... על ההופעות בגוף האוניה, על ההנאה, על העונג, על החיים... ואם זה לא מספיק, הם חזרו לאחר ההפלגה אל ווילה של חבר אמיד במיאמי, והתארחו אצלו שבוע ימים, אירוח של מלכים, וגם כאן ירד לפרטי פרטים... עד שהרוק נזל לי מהפה, ואמרתי לו בזה הלשון: טוב חאלאס! כוס אוחתק אתה לא רואה שאתה מדבר עם מישהו שעובד כמו חמור מצאת החמה עד צאת הנשמה? תתחשב קצת בחיאת דינק... הרוק נזל לי באמת מהפה.

איני מאמין במקריות, אם תרצה - זה דפקט אישי שלי.

אני ביקשתי לאמר ברשימה הזאת - ואמרתי את זאת הלכה למעשה: אני חושב שתכלית האדם היא לאתר את המידע הנמצא ביקום, בכל מקום בכל אבן בכל תא, לפענח אותו, לעבד אותו בכלים העומדים לרשותו, ולהגיע דרך העיבוד הזה לעוד מידע נוסף, שיעובד בתורו ויופק ממנו עוד ועוד מידע וכך עד לאין סוף... זהו התהליך וזוהי המטרה, זוהי קלאודיה שיפר בגודלה הטבעי, בגודלה הסקסי הטבעי. זוהי ההנאה - לא רק התכלית של החיים. זהו העונג האמיתי הנגזר מהאימרה "הרחב פיך ואמלאיהו"... ואני ביקשתי יותר מהחיים, ביקשתי להגיע לאורגזמה מתמשכת בלתי נפסקת, ביקשתי לחזור אל הרגע המופלא ההוא של הילדות, בו התוודעתי לראשונה לאפשרות האורגזמה הארוכה האמיתית הנמשכת רגעים על גבי רגעים, רגעים של חיים אמיתיים... וגם את זאת קיבלתי: התחברתי לרגע עם מקור המידע, וקיבלתי גם את זאת...

עד שבא הידיד המלא והמאושר שלי, וסיפר לי את סיפורו. כאן התחברתי שוב - לא מיוזמתי, עם המקור שלי, שהחזיר לי בתורו את השאלה: עודיך מתעקש באמיתות המידע הנמצא בידך?

תשובתי חיובית בהחלט.

בכנות, אלברט שבות