קוד: ישעיהו כו בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
ישעיה כ"ו
א. בַּיּוֹם הַהוּא באחרית הימים יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה כמו שירת הים "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת... עזי וזמרת יה" בְּאֶרֶץ יְהוּדָה כיוון שרוב תושבי ישראל בזמן מלחמת גוג יהיו משבט יהודה עִיר עָז לָנוּ ארץ ישראל, שהיא הארץ הבצורה והמוגנת מכל ארצות תבל, כיון שה' הוא המגן עליה יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל וישועת ה' תבוא לידי ביטוי בנסים על גבי נסים. כמו חומה בצורה, עם עוד חומה לפניה.
ב. פִּתְחוּ, שְׁעָרִים פתחו את שערי ארץ ישראל הבצורות והחזקות, הנעולות בפני כל אויב, לבניה השבים אליה וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים ואל תוכה יבוא, עם ישראל הצדיק, ששמר אמונים לקב"ה מאז היותו לעם.
ג. יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר יצירך שמרו ונשענו בלב שלם באמונתם בך. תצר - עניין שמירה. כמו – יצרנו כאישון עינו". מצודת ציון שָׁלוֹם שָׁלוֹם על כן ראויים הם לשלום רב, וכפל העניין לשם חיזוק כִּי בְךָ, בָּטוּחַ כי עמדו בניסיונות קשים, ובטחו בך.
ד. בִּטְחוּ בַיהוָה, עֲדֵי עַד שימו ביטחונכם ב- ה' לעולם כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים מכיוון שהוא השומר התקיף והחזק, וקיים לנצח.
ה. כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם ראו כיצד השפיל את ארה"ב ושאר הארצות, שהיו במעמד גבוה בין אומות העולם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה על אף היותה ממלכה חזקה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ ישפילה, וישליכה ממרום מעמדה עד לארץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר ירמוס אותה, עד שתיהפך לעפר ואפר.
ו. תִּרְמְסֶנָּה, רָגֶל תהיה למרמס רגל רַגְלֵי עָנִי לרגלי מלך המשיח – "עני ורוכב על חמור" זכריה ט-ט פַּעֲמֵי דַלִּים תהיה מרמס לרגלי ישראל, שהיו עד עתה דלים. תלויים בה, ונשענים עליה.
ז. אֹרַח לַצַּדִּיק, מֵישָׁרִים תיישר דרך לצדיק, על מנת שיקבל שכרו יָשָׁר אתה הקב"ה, שכל דרכך ביושר ואמת מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס דרך צדיק תשקול בפלס, ליתן שכרו ביושר, כפי שאתה הקב"ה ישר. וכל זה על דרך המשל. שהצדיק הוא יעקב וזרעו.
ח. אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ אף על פי שפורענות היא דרך משפטיך, וקרבתך מחייבת אותנו משנה זהירות. אף – חרון אף יְהוָה, קִוִּינוּךָ רצינו בקרבתך ה' לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ, תַּאֲוַת נָפֶשׁ השתוקקנו אליך, ושמנו את שמך וזכרך לנגד עיננו, כי אתה תאות נפשנו.
ט. נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה בכל נפשי משתוקק אני אליך בכל לילה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ אף כשיעלה השחר, משתוקק אני אליך ברוחי אשר בקרבי כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, לָאָרֶץ כי כאשר תעשה משפט לרשעי העולם צֶדֶק לָמְדוּ, יֹשְׁבֵי תֵבֵל ילמדו בדרך הפורענות את דרך ה', שהוא שופט בצדק וביושר את בני האדם.
י. יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק אם תאריך אפך לרשע, לעולם לא ילמד ללכת בדרך הצדק והיושר בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל אם דרכו דרך הרשע, תהיה סלולה לפניו ללא מכשולים, ימשיך לעשות עול וּבַל יִרְאֶה, גֵּאוּת יְהוָה ובדרכו זאת, לא יכיר ויראה בגדולת ה', שהיא דרך הצדק והמשפט.
יא. יְהוָה רָמָה יָדְךָ, בַּל יֶחֱזָיוּן אם תשאיר ידך גבוה בשמים, ואינך מורידה לארץ לעשות משפט. אין הרשעים רואים אותה יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אם כן, שים ידך על רשעי ארץ, ויראו ויבושו כשתנקום בהם, על עולות שעשו לעמך אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם ועשה זאת עם אש חרון אפך, למען יאכלו כל צרי עמך.
יב. יְהוָה, תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ ועתה, ה' אדון הכל, ערוך לנו שלום. למען יראו כולם, שמקנא אתה לעמך כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ כי כל המעשים הבאים עלינו, הלא אתה עשית זאת לנו, בין טוב ובין רע.
יג. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ נאמנותנו לך, גרמה לנו צרות וייסורים מהעמים שהיינו תחת שלטונם, במקום גלותינו לְבַד בְּךָ, נַזְכִּיר שְׁמֶךָ ואף על פי כן, בך לבד בטחנו, ושמך תמיד הזכרנו, ובך ראינו את אדוננו האמיתי.
יד. מֵתִים, בַּל יִחְיוּ רְפָאִים, בַּל יָקֻמוּ והעמים שמשלו והתעמרו בנו, סופם למות ולהגיע לשאול לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם לכן יזכרו עוונותיהם לפניך, ותשמידם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ השמדת אותם, ולא השארת להם שארית על פני האדמה. כמו שנאמר על עמלק "כי מחה אמחה את זכר עמלק". שמות י"ז-י"ד.
טו. יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה על ידי הפורענות שעשית לשונאי עמך, הוספת לעמך כבוד וגדולה יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ וכל כמה שהוספת לעמך כבוד, נכבדת. שכן, הם מודים ומשבחים את שמך, על כל הטובה שעשית עימהם רִחַקְתָּ, כָּל קַצְוֵי אָרֶץ ושמך הגדול והנורא הרחיק והגיע לכל קצות העולם.
טז. יְהוָה, בַּצַּר פְּקָדוּךָ כשהיו ישראל בגלות בצרה, לא הרהרו אחר מידותיך, ואותך לבדך זכרו צָקוּן לַחַשׁ שפכו ליבם לפניך בתפילה חרישית מוּסָרְךָ לָמוֹ בעת שהיית מייסר אותם, היו יודעים שלא מקרה הוא, אלא על עונותם באה הצרה. ואף בעת שהיו גוזרים עליהם שלא ללמוד תורה, ולקיים מצוות. היו לומדים ועושים זאת בחשאי.
יז. כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת דומה מצבנו לאישה היושבת על המשבר שלפני הלידה תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ תתחלחל ותצעק בייסוריה כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ, יְהוָה כך אנחנו מרגישים את סימני הגאולה והישועה המתקרבים, בגזרותיך ובייסוריך.
יח. הָרִינוּ חַלְנוּ, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ אבל בניגוד לאישה, שאף על פי שסובלת ייסורי לידה, מחזיקה היא לאחר זמן לא רב את פרי בטנה. הרי אנחנו עוברים את ייסורי הגאולה בצרות אין סופיות, הבאות עלינו כגלים. וכל צרה חדשה נדמה בעיננו כאילו שעת לידה היא, ולא כך הדבר. כאילו ילדנו רוח יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ ואין אנו רואים את ישועת ה' נעשית בארץ וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל ואויבינו ברחבי תבל יושבים על כנם, ואין רואים סימן למפלתם.
יט. יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן זוהי תפילת הנביא לקב"ה, המשווה את מצב ישראל בגלות לגויות מתים. ואומר לקב"ה: החיה והקם אותם כי עמך הם הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר וכשהוא בטוח שתפילתו ותפילת עם ישראל התקבלה, אומר הנביא: הקיצו ושבחו את ה' המושיעכם מהגלות, שהיא כקבר לעם ישראל כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ כי ישועתך תחיה את עם ישראל, כמו טל היורד באור השחר, ומחיה את הצמחים. ואין מקרא יוצא מפשוטו, על כן ראו גדולי ישראל לדורותיו בפסוק זה הוכחה לתחיית המתים וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל ובשביל ישועת ישראל, תשפיל עד עפר הארץ, את הגדולות והחזקות שבארצות תבל.
כ. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ כיוון שה' יוצא לעשות פורענות בעולם, מרגיע הוא את עמו, שלא יפחד ממראות עיניו ואומר להם: שבו בביתכם והסתלקו מן העברות, שלא יהיה בכם חטא בבוא המשחית לנגוף, ובואו איש לביתו. כמו שנאמר בפרשת בא "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". שמות יב-כב וּסְגֹר דלתיך (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ שארץ ישראל היא כמו תיבת נח בעולם "ויסגור ה' בעדו" בראשית ז-טז חֲבִי כִמְעַט רֶגַע שלא יציעו עזרא לאחרים. כיוון שכולם חייבים בדין, ומ-ה' יצא הדבר עַד יעבור (יַעֲבָר) זָעַם עד שה' יסיים להעביר כעס חמתו, על כל שונאי עמו.
כא. כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ על דרך המשל נאמרו הדברים, כי אין מקום שה' לא נמצא בו. והיטיב לפרש זאת רש"י – "ממידת הרחמים, למדת הדין". ודברים דומים נאמרו בזכריה – "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב" י"ד-ג. ללמדך: שעוולות הגוים נגד עמו הגיעו עד לשמים, ואילצו את ה' שעליו נאמר "ארך אפים ורב חסד" לצאת ממקומו, וכביכול לראות במו עיניו את מעשה הרשעים, שגרמו לזעקת עמו להגיע עד אליו. כמו שנאמר על אנשי סדום ועמורה "ארדה נא ואראה הכצעקתה" בראשית י"ח-כא לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו לבא ולגמול לגוים על עוונות שעשו לעמו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ וכשינקום ה' את דם עמו, מידה כנגד מידה. יתגלה לעולם ממדי העוולה שעשו לעם ישראל במשך כל הדורות. כי כגודל העוון, כך חשבון המכה. כי אין נסתר לפני ה', ולא יוכלו לכסות על מעשיהם. וידוע כי ה' היה מוכן לוותר להם על הרבה עוולות, אבל לא על הדם. מפני שהדם הוא החמס הגדול. וכן נאמר בנבואת יואל – "ונקיתי, דמם לא נקיתי" ד-כא. ועתה: מאחר ונפתח אתם חשבון דמים, ינקום בהם גם על שאר העוולות שעשו לעם ישראל, מאז היותו לעם, ועד עתה.