קוד: ישעיהו כח בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
ישעיה כ"ח
א. הוֹי, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם על ממשלות ישראל החילוניות, שקמו לישראל מאז תקומתה, ועד לביאת הגואל מלך המשיח הכתוב מדבר. אוי לגאוותם, שיכורי כוח, שעיטרו את עצמם בכיבודי שלטון, ופרקו מעליהם את מצוות התורה. כמו מלכות אפרים, שעמדה בראש עשרת השבטים וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ וכל הדר תפארת מלכותם, יסתיים חיש מהר. כמו הפרח, שנובל לפני יציאת הפרי אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים אשר משחו את ראשם הגאה, בשמן מלכות הֲלוּמֵי יָיִן שיכורי כוח, כמו שיכור מיין.
ב. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי הנה ה' מקים אויב חזק ואמיץ, שיפעל ללא לאות, וללא פחד. ועל ארגוני הטרור שקמו נגד ישראל הכתוב מדבר כְּזֶרֶם בָּרָד כמו הברד שמכה בכל מקום, ואין להימלט ממנו כְּזֶרֶם בָּרָד רוח סערה המביאה מות בכנפיה. והמלבים בפירושו למילה – "קטב" בביאור המלות, אומר: שהכוונה "לאוויר ארסי הממית" תהלים צ"א. ובתרגום לימינו "גזים" המשמשים כאמצעי לחימה להשמדה המונית. רוצה לאמר – שארגוני המות ממיתים כל הנקרא בדרכם כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים כפי ששיטפון חזק של מים משאיר מאחוריו הרס וחורבן. כך ארגוני המות ישאירו מאחוריהם הרס וחורבן הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד ואת גאות השליטים המושלים בעם ישראל, יוריד וישפיל לארץ ביד חזקה.
ג בְּרַגְלַיִם, תֵּרָמַסְנָה; עֲטֶרֶת גֵּאוּת, שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם פיגועי הטרור ירמסו כל "הישג" מדיני של ממשלה טועה זאת. רוצה לאמר: כל וויתור לארגוני המות, כתוצאה ממשא ומתן, יסתיים במפח נפש ובביזיון גדול.
ד. וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ וכל תוכנית שלום מדינית ובמילים אחרות "וויתורים" שבה תתפאר ממשלה זאת, תהיה קצרת ימים. כפרח נובל, שאין לו קיום אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ, גֵּיא שְׁמָנִים אשר קיבלה את הסכמת הממשלה והכנסת, ראשי העם הגאים כְּבִכּוּרָהּ, בְּטֶרֶם קַיִץ כמו פרי שנתבשל קודם זמנו. רוצה לאמר: שממשלה זו מודיעה מראש על וויתורים לאויב, עוד בטרם נכנסה למשא ומתן, ולפני שקיבלה מהאויב תמורה כל שהיא על וויתורים אלה אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה וכשרואה האויב את חולשתה והתרפסותה של ממשלה טועה זאת, לוקח וחוטף הוא מכל הבא ליד, כאוכל פרי בעודו על הענף בטרם ייקטף. כך עושה הוא לכל תוכנית ולכל וויתור שמציגים לפניו, וכבר דורש דברים חדשים, כאילו לא קיבל דבר.
ה. בַּיּוֹם הַהוּא באותו זמן, באחרית הימים, לאחר הסתלקותם של פושעי עמו יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת, לַעֲטֶרֶת צְבִי כמו הקרניים המפוארות המעטרות את ראש הצבי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר, עַמּוֹ וכמו מצנפת מפוארת המעטרת את הראש, לצדיקים הנשארים בה. וחזרת הפסוק פעמיים על אותו תיאור, מלמדת על דבר חזק ותמידי שאין חזרה ממנו.
ו. וּלְרוּחַ, מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב, עַל הַמִּשְׁפָּט למלך המשיח, שה' יאציל מרוחו עליו, והוא ישב על כסא המלוכה והמשפט. וינהיג את עמו בדרך היושר והצדק וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה ולרוח גבורה, לנלחמים על קידוש ה', ההודפים החוצה דרך השער את התרבות הקלוקלת, שחדרה לארץ, ברוח הממשלות החילוניות שמשלו עד עתה.
ז. וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ ואף אלה שנחשבים לצדיקים, ספגו מן התרבות הקלוקלת הזאת. ללמדך, שזהו דור שכולו חייב אלא שהם הרע במיעוטו כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר גם מנהיגי העם, המזוהים עם הזרם הדתי, נפלו במלכודת הפתאים, בהסכימם לוויתורים בענייני הלכה וארץ ישראל נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן נשחתה דרכם תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר נתבלבלה דעתם שָׁגוּ בָּרֹאֶה לא ראו נכון את הנולד פָּקוּ פְּלִילִיָּה נכשלו, חטפו פיק ברכיים, וטעו בדין.
ח. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם דורנו הדור האחרון שלפני הגאולה, עובר את הניסיון הקשה מכולם – ניסיון האמונה בבורא עולם. הטכנולוגיה העומדת לרשותנו היום בכל נושא אפשרי מנצלת לרעה כל אחד מחמשת החושים. ועל כן יכולה לגרום לאדם למעוד ולהיכשל בכמות גדולה כל כך של עברות ביום אחד, שבזמנים קדומים יותר, היה צריך להתאמץ כל חייו כדי לעבור את אותה כמות של עבירות. הפריצות וההפקרות ממלאת כל מקום, ואין אדם שלא נכשל מידי יום בדבר זה או אחר.
ט. אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה מי אם כן יוכל ללמוד ולהורות תורה, בדור זה הנגוע בשיכרון חושים וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה ומי הוא זה שיבין את נבואות ה' גְּמוּלֵי, מֵחָלָב, עַתִּיקֵי, מִשָּׁדָיִם הרי אין הבדל בין הגדולים השטופים בשכרות, ולכן אינם יכולים לחשוב בדעה צלולה. לבין התינוקות שרק עתה נגמלו מחלב אם, ונעתקו מלינוק משדים, שאין להם עדיין דעת.
י. כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו אם כן באיזו שפה יפנה הנביא אל קהל היעד שלו, אם דעת הגדולים כדעת עוללים. ומה עוד, שבאו מארצות ניכר עם תרבות ומשפטי גוים. הרי ידבר אליהם חזור ושנן כאל ילד קטן, צו ה' כנגד צו גוים, צו תורה כנגד צו עכום וכ' קַו לָקָו קַו לָקָו קו מסמל את היושר. ובא הנביא ללמד את דרכי ה' הישרים, כנגד דרכי הגוים זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם מעט מעט, כי דבר ה' כשפה זרה נחשבת בעיניהם.
יא. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה בשפה נלעגת. כפי שמדברים לתינוק, שמשנים את סגנון ההברה, ומתאימים אותה לדיבורו וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת, יְדַבֵּר, אֶל הָעָם הַזֶּה מדבר אתם בשפתם, ואינם מבינים ואינם שומעים. והכל על דרך המשל. כי עיקר הדברים מכוונים להניא את המנהיגים, ואת העם הבוחר בהם, מלשאת ולתת על ארץ ישראל, כי ירושת הארץ לעמו צו א-לקים הוא. וכנגד צו הגוים הלוחצים לויתורים הכתוב מדבר. על כן ה' מביא על עמו פיגועים על ידי ארגוני המות, כדי להחזירם לקו היושר, כי לא הבינו שפה אחרת.
יב. אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם שליחים רבים למקום, אשר אמרו למנהיגי העם, לא זאת הדרך. כי בדרך הזאת, אתם מובילים את העם לסכנה זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף לכו בדרך ה', והניחו לעם העייף, ממלחמות מות ושכול וְזֹאת, הַמַּרְגֵּעָה; וְלֹא אָבוּא, שְׁמוֹעַ כי ה' הרי נשבע על ירושת הארץ לעמו, ולא יתן להפר את שבועתו. על כן יישרו קו עם צו ה', והיא תביא מרגוע לעם. והם: אטמו אוזניהם משמוע.
יג. וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה, צַו לָצָו צַו לָצָו ומכיוון שכך, ידבר ה' אתם בשפתם. וכנגד כל ויתור, יתן לאויביהם להכות בהם. ועל כל כניעה לצו הגוים, תבוא מכה על ידי צו ה' קַו לָקָו קַו לָקָו הגוים אומרים: שטחים תמורת שלום – זהו הקו והדרך הנכונה שבה תלכו. וה' מזהיר: לא זו הדרך אשר צויתי אתכם! ורבים אנשי ציבור שליחיו של המקום, המזהירים על דבר ה' זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם וכך הולכים מנהיגינו מדחי אל דחי, פה ויתור קטן, ושם ויתור קטן. עד שמצטבר הכל למדינת אויב גדולה, בליבה של ארץ ישראל לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר אף על פי שה' שולח להם על ידי שליחיו הרבים, אזהרה אחר אזהרה, ציווי אחר ציווי, פעם אחר פעם, אינם שומעים בקולו. בכל זאת, אין הקב"ה מרפה מהם ומרבה שליחיו, למען יחזרו בהם. שאם לא כן יגדל עונשם בהיותם מזידים. כי כשירצו לחזור לאחור מטעותם, בראותם את האסון שדרכם הובילה, יגלו שאין דרך חזרה ממלכודת הפתאים שהלכו בה וְנִשְׁבָּרוּ כשירצו לחזור בהם, ישברו. כמו אדם ההולך לאחוריו, ואינו רואה את המוקשים שנזרעו מאחוריו, ונופל ונשבר וְנוֹקְשׁוּ, וְנִלְכָּדוּ נבואה קשה! רוצה לאמר: שיפלו מנהיגנו בידי ארגוני המות, כמו חיה הנופלת במלכודת מבלי יכולת להיחלץ.
יד. לָכֵן אומר ה' למנהיגי העם שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה הנה אני אומר לכם שוב דברים ברורים, אם תשמעו, ואם לא תשמעו אַנְשֵׁי לָצוֹן אנשי רשע, המתלוצצים על הבטחתו הלא ריאלית כביכול של הקב"ה, על ארץ ישראל השלמה מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם ממשלת ישראל. ולפי תרגום יונתן: אנשים רשעים, שליטי העם הזה אשר בירושלים.
טו. כִּי אֲמַרְתֶּם, כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת, וְעִם שְׁאוֹל, עָשִׂינוּ חֹזֶה לפי תרגום יונתן: אשר אמרתם: כרתנו ברית עם רוצחים, ועם מחבלים עשינו שלום שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ ואף על פי שכל תכליתם והוויתם הם רצח וחבלה, ומטבע הדברים בודאי יפעלו. מכל מקום עלינו לא יבואו כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ מצאנו מחסה ומסתור, בצל השקר והכזב.
טז. לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מכיוון שמתעקשים אתם להמשיך בדרככם, שמעו את אשר אומר לכם א-לקים הִנְנִי לשון מהירות יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן אני מייסד דבר חזק אֶבֶן בֹּחַן כאבנים הגדולות והחזקות הנמצאות בבניין הבחן, כלומר: המצודה פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד אבן פינה יקרה כבדה וגדולה מיוסדת היטב, יסוד היסודות הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ המאמין לדבר ה', לא יתנה אמונתו בביאת הגואל מיד ולאלתר. כיוון שעתידים ישראל לעבור צרות רבות קודם לכן.
יז. וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו, וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת המשפט והצדקה ישמשו כשימוש הקו והמשקולת בידי הבונים, למען יהיה הקיר ישר. משקלת – היא "אנך", חבל שתולים בו משקלת שיהיה תמיד מאונך ולא יתעקם. והנמשל הוא: כל העניינים בימי המשיח יתנהגו לפי היושר וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ הברד והמים: משל לאויב שאתו הממשלה עושה חוזה. הם הם ישטפו ויעבירו את מחסה הכזב, קרי: את הביטחון שיהיה כביכול לאחר חתימת חוזה השלום עם המחבלים. "וסתר" ההסכמים החסויים, שהסתירום מעיני הציבור, ישטפו בטרור וחבלה.
יח. וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת ויתבטל הברית עם ארגוני המות וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם והחוזה עם ארגוני השאול, לא יקום ולא יהיה שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר, וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס מעשה רצח וחבלה, אשר אמרתם לא יבואנו יותר, בעקבות הברית שכרתתם עם ארגוני המות, תהיו לו למרמס.
יט. מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם המות בטרור וחבלה כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר יבקר אתכם בכל יום ויום בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה לא ינוח ביום ובלילה וְהָיָה רַק זְוָעָה, הָבִין שְׁמוּעָה להחריד ולזעזע את הציבור, למען יבינו את דבר ה', ויטו אוזן לשמוע בקול נביאיו. וזה יהיה עיקר החדשות.
כ. כִּי קָצַר הַמַּצָּע, מֵהִשְׂתָּרֵעַ בדרך משל מתאר הנביא את החוזה עם ארגוני המות, כמצע קצר, ועל כן אין לו היכן להניח את רגליו וְהַמַּסֵּכָה צָרָה, כְּהִתְכַּנֵּס והמכסה שעליו, צר מלכסות את כל גופו. רוצה לומר: שהחוזה שחתמה הממשלה עם ארגוני המות, פרוץ מלמטה ומלמעלה.
כא. כִּי כְהַר פְּרָצִים יָקוּם יְהוָה כשם שבעבר קם ה' לעזרת עמו בבעל פרצים בימי דוד. שמ"ב ה, יט-כ. ואמרו חז"ל: שנפרץ ההר על ידי רעש, ונבקע ומש ממקומו. כך יקום ה' נגד עמו, והאדמה תבער תחת רגליהם. ובא עונש זה כנגד: "כי קצר המצע מהשתרע" כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז וכשם שבגבעון השליך ה' על חמשת מלכי האמורי אבנים מן השמים, כך יפלו עלינו צרות כגשם מן השמים. ובא עונש זה כנגד "והמסכה צרה כהתכנס", שלא יוכל המכסה להגן מלמעלה, כשם שהמצע לא יגן מלמטה. וארגוני המות יהיו חופשיים לעשות בנו כרצונם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ, זָר מַעֲשֵׂהוּ, וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ, נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ מעשה ה' מוזר ובלתי רגיל, שהוא יעזור לעם זר ונכרי נגד עמו.
כב. וְעַתָּה, אַל תִּתְלוֹצָצוּ ועתה אל תרשיעו פֶּן יֶחְזְקוּ, מוֹסְרֵיכֶם פן יתגברו ייסוריכם כִּי כָלָה מלשון כליון וְנֶחֱרָצָה כליון גמור שָׁמַעְתִּי, מֵאֵת אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ החלטתו של ה' להביא לידי ביטול הברית עם ארגוני המות היא סופית ומוחלטת. והייסורים יתגברו עד כדי כליון סופי של ממשלה זאת, כמו הכיליון שיעשה ה' לכל עמי תבל.
כג. הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ, קוֹלִי הנביא ישעיה פונה אל האומה הישראלית במשל האיכר הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ, אִמְרָתִי הקשיבו ושמעו כל פרט ופרט מישראל, את אשר אמר ה'.
כד. הֲכֹל הַיּוֹם, יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ האם הרוצה לזרוע, יחרוש אדמתו ללא סוף? יְפַתַּח וִישַׂדֵּד, אַדְמָתוֹ האם יפתח את אדמותיו במחרשה, ויישר רגביה ללא תכלית?.
כה. הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ הלא אם חרש ויישר אדמתה, הרי לצורך זריעה עשה זאת וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק שני מיני תבואה, שזריעת האחד בהפצה, והשני בזריקה. והכל לפי סוג הזרע וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה ואת החיטה שהיא העיקר, שם באמצע השורה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן ושעורה שהיא שניה בחשיבותה, לפי סימון שהכין מראש וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ והכוסמת נזרעת מסביב לגבולות המגרש. וכל זה על דרך המשל. שהחרישה והזריעה, הם הייסורים שעובר עם ישראל, וכן כל פרט מעם ישראל בהשגחה פרטית במשך חייו. אומר ה': הרי לכל דבר יש תכלית, ולכל דבר יש סוף. ואף הייסורים שעוברים על האומה הישראלית, תכליתם לרוממם לשלמות נעלה יותר, ולסלק הסיגים והפסולת, כפי שמצרפים כסף בתנור. ולכן לא לנצח ימשיכו ייסוריהם.
כו. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ ביאר הנמשל: שהחרישה לצורך זריעה, ותכליתם להשיב ישראל בתשובה בדרך הייסורים, על מנת שיקבלו זרע החכמה והיראה, המוסר והדעת - מלבים.
כז. כִּי לֹא בֶחָרוּץ, יוּדַשׁ קֶצַח אין צורך בחרוץ על מנת לדוש ולהפריד את המוץ מגרעיני הקצח. חרוץ – עץ עשוי חריצים וְאוֹפַן עֲגָלָה, עַל כַּמֹּן יוּסָּב ולא בגלגל שיסתובב על כמון להפריד את המוץ כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח די בחבטות מקל לנקות הקצח מקליפתו. רוצה לאמר: ישנם חלקים בעם ישראל שדי להם בייסורים קלים, על מנת שיחזרו בתשובה וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט וכמון ייפרד מקליפתו באופן קל יותר מן הקצח. וכן הדבר לגבי חלקים אחרים בעם ישראל.
כח. לֶחֶם יוּדָק על מנת לעשות לחם, יש לטחנו ברחיים. כי הדישה עצמה אינה מספיקה למטרה זאת. רוצה לאמר: שישנם כאלה ששקעו כל כך עמוק בחטאים, שלא די להסיר מהם את הקליפה החיצונית, אלא יש ממש לטוחנם עד דק כפי שטוחנים חיטה, על מנת להוציא מהם דבר טוב, שהוא הלחם כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ אין תכלית בדישה ללא סוף, כי אז הרי יתקלקלו הזירעונים, ולא זאת מטרת הדישה וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ וּפָרָשָׁיו, לֹא יְדֻקֶּנּוּ והמם- עניין שבירה וכתישה. רוצה לאמר: ששלב הדישה עם הגלגלים העגולים, וכלי החרוץ. לא נועד לטחון את הגרעינים עד דק. מכיוון שזה שייך לשלב אחר, שלב הרחיים. והנמשל: שישנם כאלה שלא די להם בתוכחה, על מנת שישובו בתשובה. מכיוון שהשיבושים השתרשו בתוכם, ונאחזו בהם אחיזה איתנה. לאלה – צריך שלב אחר. בדומה לטחינה ברחיים, שבו יטחנו הזירעונים עד דק. ואז ניתן יהיה להוציא מהם מיני מאפה טובים וראויים.
כט. גַּם זֹאת, מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה אף מעשה ה', בדומה לתהליך החרישה והזריעה, הדישה והטחינה, נעשית בשלבים. בתחילה ייסורים קלים, ואם אין תוצאות מתגברים הייסורים הִפְלִא עֵצָה מחשבתו של הקב"ה כל כך עמוקה, עד שהיא לפלא, אף בעיני המעמיקים לראות הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה תושיה – מלשון יש ונמצא. רוצה לאמר: שמעשיו של בורא עולם כל כך מרובים, שצריך עין חדה, וחכמה יתרה, כדי להבחין בתוכניתו הנרקמת שלב אחרי שלב, אשר הוא עושה עם עמו. בדומה לשלבי החרישה והזריעה וכ'. עד אשר הוא מביא אותם לקו הסיום, שהיא הגאולה השלמה.