קוד: ישעיהו כט בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
ישעיה כ"ט
א. הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד אריאל: כינוי למזבח. וכן קראו הנביא יחזקאל. כמו שנאמר: והאריאל שתים עשרה אורך - יחזקאל מג-טז. הנביא ישעיה פונה לישראל בשם אריאל בצעקה וביללה. אולי כדי להמחיש את ההידרדרות המוסרית של עם ישראל בעת החדשה הזאת שהיא אחרית הימים. לעומת התקופה שהיו מקריבים קורבנות במזבח, בעיר שבה חנה והקים דוד, המלך הצדיק את מקום מושבו. וכל זה, כדי להדגיש את ההבדל הגדול בין אז, לבין היום סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה מוסיפים אתם ללכת בדרככם שנה ועוד שנה, כאילו המתרחש סביבכם אינו נוגע לכם. ויש להבין: פרק זה הוא פרק המשך לפרק הקודם, והמשל: "הכל היום יחרש החרש לזרע" מבואר כאן בפרטות. ובא להגיד, שלא לעולם ימשיכו הצרות, אלא רק כדי לזרזם לחזור בתשובה חַגִּים יִנְקֹפוּ מלשון הקפה. רוצה לאמר: שמחזור החגים, שהם מחזור החיים, סובבים וחוזרים על עצמם, ועדיין לא רואים סימנים של חזרה בתשובה, כפי שה' רוצה.
ב. וַהֲצִיקוֹתִי, לַאֲרִיאֵל על כן, אביא מצוקה על עמי ישראל על מנת לזרזם לחזור בתשובה. רוצה לאמר: שגעגועיו של הקב"ה לתפילתם וקורבנותיהם של עמו בבית המקדש, יביא אותו לזרזם לחזור בתשובה, על ידי שישלח מציקים, שיעשו צרות לעמו וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה בכל מקום יהיה אבל וצער, על מנת להביא אותם להתאונן על חטאיהם ורוע מזלם וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל או אז תוכל לעבוד אותי כאריאל, כראוי לאריאל עיר הקודש. וזו תוצאות הנמשל של "הכל היום יחרש" - מלבים.
ג. וְחָנִיתִי כַדּוּר, עָלָיִךְ כפי שהכדור עגול, כך אציב סביבך כמו עיגול, אויבים מציקים וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב מוצב: דבר ניצב ועומד. כלומר: אציר את צעדייך, על ידי שאיישב אכלוסיה עוינת, הולכת וגדלה סביבך וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת אקים עליך את יושבי ערי האויב הצרים עליך, שגם את המעט שיש לך ירצו לקחת.
ד. וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי אשפיל גאוותך עד לארץ וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ אכופף ואשפיל קולך, ויהיה נדמה כאילו יוצא מתוך עפר וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ, קוֹלֵךְ קולך יהיה חלש, וכמעט בלתי נשמע, כמו קול המת שמעלים אותו באוב וּמֵעָפָר, אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף דומה הדבר לאדם שלופתים צווארו, על מנת להכניעו, ומצמידים פניו לקרקע עד שקול היוצא מפיו נשמע כצפצוף עוף, ולא כדיבור רגיל. רוצה לאמר: שיכניע את לבם על מנת שישובו בתשובה, על ידי זה שיגביר את לחץ האויבים מסביב, עד לסכנה קיומית.
ה. וְהָיָה כְּאָבָק דַּק, הֲמוֹן זָרָיִךְ ואז לאחר שייכנע לבם של עם ישראל, ישמיד ה' את אויביהם מסביב, ויהיו כאבק דק המתפזר לכל רוח וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וכמו המוץ, שהיא הקליפה של הגרעין שעפה בקלות ברוח. כך יהיה גורלם של רשעי הגוים שהציקו לישראל. הם יאבדו וייעלמו מן העולם וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם מכת ה' תבוא עליהם לפתע, ובזמן קצר יאבדו כולם.
ו. מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד תפקד – נאמר בלשון יחיד. רוצה לאמר: שירושלים תיזכר לטובה על ידי ה' בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל הופעת ה' נגד אויבי ישראל, תהיה ברעש גדול סוּפָה, וּסְעָרָה יפעיל נגדם את איתני הטבע וְלַהַב, אֵשׁ אוֹכֵלָה ובניסים גדולים, ישרוף גופם ונפשם.
ז. וְהָיָה, כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה, הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל התשועה מהמון הגוים תהיה כל כך מהירה, שלתושבי ישראל יהיה נדמה כאילו התעוררו רק מחלום רע וְכָל צֹבֶיהָ, וּמְצֹדָתָהּ, וְהַמְּצִיקִים, לָהּ וכל העמים הצרים עליה. ואלה שדחפו אותה לחתום על הסכמי נסיגה מסוכנים, בעטיפה של שלום. וכל המציקים לה בחרם ובעזרה לאויביה. כולם ייעלמו כחלום לילה.
ח. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל, וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ גם לאויבי ישראל יהיה נדמה כל זה כחלום. אבל במובן רע. כמו רעב החולם שאוכל לשובעה, ומקיץ למציאות של רעב וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה ולחיזוק מצבם הרע של אויבי ישראל, הביא דוגמא נוספת, מצמא החולם ששותה לרוויה, ומקיץ למציאות רעה, של עייפות ותאווה לשתות כֵּן יִהְיֶה, הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים, עַל הַר צִיּוֹן כך יהיה עם כל המוני הגוים הצרים על ישראל. שלא יוכלו לממש את תוכניותיהם להרוג ולהשמיד. דבר זה יהיה מחוץ להישג ידם. והם יאבדו עם תאוותם מן העולם.
ט. הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ ועתה, אחרי הבטחת התשועה, חוזר הנביא להוכיח את עם ישראל, שלוקה בחוסר אמונה בבורא עולם, ואומר: התעכבו להתבונן על מעשיכם, ותימהו על עצמכם הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ השתעשעו כמו – "וישע ה' אל הבל". כלומר: פנה אל הבל. ושעו. מלשון ראיה. כמו – "ועיניו השע פן יראה בעיניו" ישעיה ו-י. במילים אחרות אומר הנביא: הפנו מבטכם, הסירו רטייה מעיניכם, וראו מעשיכם שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר התנהגותכם דומה לשכור, ותנועותיכם חסרות שליטה. אבל כל זה, בא לכם ממקור אחר, ולא מיין.
י. כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם כעונש על חוסר אמונתכם בו, התנהג ה' אתכם במידה כנגד מידה. כי הבא לטמא פותחין לו. על כן יצק עליכם רוח תרדמה, עד אשר כסה אתכם כליל, והפך את התנהגותכם למבולבלת וחסרת כוון כעיוורים אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה ולא רק את עיניכם כסה, גם על העומדים בראשיכם הביא את רוח התרדמה, על מנת שיוליכו אתכם בדרך השקר שרציתם ללכת בה.
יא. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם חזות – מלשון חזיון, נבואה. רוצה לאמר: מכיוון שהתרחקתם מה', לא תבינו את נבואותיו, אשר מסר בידי עבדיו הנביאים, אף אם תעמיקו לחקור. ויהיו בעיניכם סתומים כספר דניאל. שנאמר עליו "כי סתמים וחתמים הדברים" יב-ט אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר, קְרָא נָא זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא הנה אתם אומרים כי דברי ה' נשגבים מבני אדם, עד שגם הנביא, מוסר הדברים בעצמו, שהוא יודע ספר, אינו מבין את אשר מסר מפי עליון. ועל ידי זה אתם פוטרים את עצמכם מלימוד וקיום מצוותיו, בכוונה הראויה.
יב. וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר איך אם כן יוכל איש פשוט שאיננו נביא, ולא מבין במשלים וחידות, להבין דברים סתומים וחתומים אלו. הלא גם אם יסירו החותם מנבואות אלו, לא יוכל להבינם. רוצה לאמר: שאמנם דברי הנביאים סתומים היו לאורך כל הדורות אך מכיוון שנבואות אלו כוונו לאחרית הימים, כפי שאמרו רבותינו: "שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח". וכפי שהבטיח המלאך גבריאל לדניאל, שבעת קץ המשכילים יבינו, כי הדור האחרון צריך להם ביותר, מכיוון שהם מלמדים על כל התהפוכות שיעבור העולם ועם ישראל בפרט באחרית הימים, והם חיזוק גדול לעם ישראל בתקופה של בלבול ואובדן דרך. וכפי שאין המלמד מכביד על תלמידיו, מעבר למה שהוא מסוגל להבין וללמוד. כך ה' נוהג עם עמו. אומנם הדברים סתומים וחתומים, אך עת קץ הוא המפתח להבנת הדברים. ויש להתייגע מעט כדי להבינם. ומי שרצונו עז, ואמונתו בה' ובנביאיו היא מוחלטת, בודאי יגיע להבנת הדברים. על כן כועס ה' שאין התייחסות לדברי הנביאים, וגם אלה ששומרים מצוותיו, עושים זאת מתוך הרגל, וכהמשך אוטומטי לחינוך אבותיהם.
יג. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי בא להסביר, מדוע העניש את העם ומנהיגיו בתימהון ובעיוורון יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי כל התקרבותו ועבודתו של העם אל ה', היא חיצונית. בלי פנימיות, ובלי מחשבה וכוונה וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה וכל עבודתם ויראתם את ה', היא מתוך הרגל, ואין פיהם ולבם שווים. ולא כך רוצה ה'. כי העיקר היא הכוונה שבלב.
יד. לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא להפליא: מלשון העלם וכיסוי. וכן נאמר במשלי "שלשה המה נפלאו ממני" ל-י"ח. רוצה לאמר: שאביא על העם רעה, עד שייפלא בעיני האנשים פליאה גדולה ועצומה, על מה ולמה הדבר הזה וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר ולא תועיל חכמתם ובינתם, כי לא ימצאו עצה ותחבולה להינצל מן הצרה של טרור וחבלה.
טו. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְהוָה, לַסְתִּר עֵצָה למי יש עניין להסתיר עצה? כל מי שעצתו נחשבת, ומסוגל להשפיע. הווי אומר: מנהיגי העם. על כן הנביא מתאונן על ראשי העם. שהעמיקו בהתרחקותם מה'. ומכינים בסתר תוכניות מדיניות סודיות וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ, מַעֲשֵׂיהֶם ואת כל זה עושים בחדרי חדרים וַיֹּאמְרוּ, מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ אינם חוששים מה', כי אינם מאמינים בקיומו. והעיקר מבחינתם, שהעם לא ידע מה הסתירו בתוכניותיהם המדיניות. קרי: מדינה פלסטינית, פירוק ישובים, גירוש יהודים מבתיהם, ועוד דברים קשים ומרים לכל יהודי אוהב ארצו ומולדתו.
טז. הַפְכְּכֶם דעו שההפך הוא הנכון. רוצה לאמר: שהקב"ה רואה ויודע הכל, ואין נסתר מנגד עיניו, כי לא אדם הוא אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב וכי אפשר להשוות את החומר, ליוצר העושה ממנו את כליו כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וכי יוכל הנוצר להתכחש לעשהו, ולאמר: מעצמי נוצרתי וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין האם האדם, בחיר הבריאה, שנוצר עם שכל, להבין דבר מתוך דבר. יכול לאמר ליוצרו שאינו מבין?.
יז. הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר פונה ה' לרשעים. ולהבדיל – לצדיקים. ואומר: שמה עולה בדעתכם שאין אני משגיח עליכם? קחו אם כן לתשומת לבכם, את אשר אני עומד לעשות בזמן קצר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב הלבנון – נחשב למקום עצי יער גבוהים. והכרמל – למקום שדות וכרמים. רוצה לאמר: אתם שואלים, אם הקב"ה יודע מחשבות כל אדם ואדם, מדוע לא ישלם לצדיק כצדקו, ולרשע, רע כרשעתו? לזה אמר: הלא בזמן קצר תראו כיצד ייהפך יער הלבנון להיות ככרמל, והכרמל ייהפך ללבנון. כלומר: ראו כיצד אני משפיל הגבוהים, ומגביה השפלים - מצודת דוד.
יח. וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים, דִּבְרֵי סֵפֶר באותו זמן, באחרית הימים, אף אלה שאטמו אוזניהם מלשמוע, וספרי הנביאים היו בעיניהם כספר החתום. ישמעו ויבינו דברים, שהיו עד עתה סתומים בעיניהם וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה המשיל את הרחוקים מתורת ה' לעיוורים, החיים את חייהם בחושך ואפילה. אף אלה, באותו זמן, יפקחו עיניהם לראות שה' אמת, ותורתו אמת. ויוכלו לראות, ללמוד, ולהבין, אף מה שבעיניהם היה עד עתה סתום וחתום.
יט. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה, שִׂמְחָה והצדיקים, שתמיד חיו בבטחה ובשמחה, בהכירם בבורא עולם ובהשגחתו יוסיפו כעת שמחה על שמחה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ והמון העם, בראותם מופתי ה' ונפלאותיו יגילו וישמחו מעתה והלאה, כיון שנתחדש להם דבר שלא האמינו בו עד עתה.
כ. כִּי אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ עריצים: מושלי העם, המחזיקים בעמדות כוח, והמונעים מן העם לעבוד כראוי את ה'. על אלה אומר הנביא שלא יישאר מהם מאומה. והלצים: אותם שהסיתו את העם בדברי ליצנות על ה'. יכלו וייעלמו וְנִכְרְתוּ, כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן וכל העושים בשקידה עברות בפרהסיה יכרתו ויאבדו.
כא. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר כנגד הלצים, המסיתים להטות את לב העם, בשנינות לשונם. דברי לעג וליצנות וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן כנגד שוקדי און, אלה העושים עברות בפרהסיה, שאינם סובלים את המוכיחים אותם, ומניחים לפניהם מוקשים, על מנת לסלקם מדרכם וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ, צַדִּיק כנגד העריצים שחיפשו עלילה לסלק מדרכם צדיק, ולרוקן אותו מכל עמדת כוח. תהו: משהו שאין בו ממש.
כב. לָכֵן מכיוון שכך הוא כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה, אֶת אַבְרָהָם אני אושיעכם כשם שהושעתי את אברהם אביכם. בשעה שפרסם אברהם אבינו את אמונתו באל אחד בין רבים מעובדי הכוכבים, היה זה חידוש גדול, שעורר עליו את חמת נמרוד. וברוב כעסו השליכו לכבשן האש. חמל עליו הקב"ה, והצילו מיד מבקשי נפשו, ולאחר מכן גידלו ופרסמו בעולם. כך יעשה ה' לעמו נגד כל הגוים לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב כשישראל בשפלותם, מכונים בשם יעקב. על זה אומר ה' – מעתה והלאה לא תבושו יותר, כי אני מושיעכם לנצח נצחים. כמו שנאמר: "ישראל נושע בה' תשועות עולמים, לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד" - ישעיה מה-יז וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ ולא יהיה מי שיכלימם וילבין פניהם, כי את כל אלה יסלק מדרכם.
כג. כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו כי בראותו ובראות ילדיו מַעֲשֵׂה יָדַי, בְּקִרְבּוֹ מופתי ונפלאותיי אשר אעשה בקרבו יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי יתקדש שמי בקרבם וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב אז יתקדש שמו של הקב"ה אף בקרב אלה שהתרחקו ממנו. לאחר שהגיעו למסקנה המוטעית, שה' נטשם, והשאירם לחסדי הגוים וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ השם – 'ישראל' – מסמל את זוהרם ותפארתם של עם ישראל בקרב אומות העולם. רוצה לאמר: שה' ירומם ויגדל את עמו נגד כל אומות העולם, ועם ישראל בהכרת תודה, יעריץ וישבח את ה'.
כד. וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ, בִּינָה אמר זאת כנגד אלה שהמשילם לחרשים ועיוורים. לאחר שיראו מעשי ה' ונפלאותיו, יבינו טעותם ודרכיהם העקלקלות וְרוֹגְנִים, יִלְמְדוּ לֶקַח ואלה המתלוננים והמתרעמים על דרכי ה'. ילמדו לכבד את ה' ותורתו.