קוד: דניאל ב בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
דניאל ב'
א. וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר, חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר, חֲלֹמוֹת; וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ נחרדה ונבהלה רוחו וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו נשברה ונדדה ממנו.
ב. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים, לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ, חֲלֹמֹתָיו; וַיָּבֹאוּ, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
ג. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, חֲלוֹם חָלָמְתִּי; וַתִּפָּעֶם רוּחִי, לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם מסר אלוקי זה שניתן למלך בצורת חלום, עשה עליו רושם מזעזע, כמו פרעה בזמנו. אלא שפרעה זכר את החלום, ונבוכדנצר שכחו. לכן בפרעה נכתב ותפעם, ואילו בנבוכדנצר נכתב ותתפעם. המלך הבין שחלום זה הוא הודעה חשובה בשבילו, לכן החליט לגלות חלום זה בכל מחיר.
ד. וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ, אֲרָמִית: מַלְכָּא, לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לעבדיך (לְעַבְדָךְ), וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא המלך לעולם יחיה! אמור החלום לעבדיך, והפתרון נגיד. (מפסוק זה ועד סוף פרק ז' נכתב ספר זה בארמית).
ה. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לכשדיא (לְכַשְׂדָּאֵי), מִלְּתָה מִנִּי אַזְדָּא: ענה המלך ואמר לכשדים: המלה ממני חזקה. כוונת המלך שגזירה חזקה היא זו, ואין דרך חזרה. הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי, חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ, הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן, וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן אם לא תודיעוני החלום ופתרונו, לנתחים תעשו, ובתיכם לאשפות יושמו.
ו. וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ, תְּהַחֲוֹן, מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא, תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי ואם החלום ופתרונו תגידו, מתנות ומשאת ויקר תקבלו מלפני לָהֵן, חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֹנִי לכן, החלום ופתרונו הגידוני.
ז. עֲנוֹ תִנְיָנוּת, וְאָמְרִין: ויענו שנית ויאמרו: מַלְכָּא, חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה המלך יאמר החלום לעבדיו והפתרון נגיד (בשלב זה עדיין לא תפסו הכשדים חכמי המלך, שנבוכדנצר שכח את החלום, ושהוא דורש זאת מהם).
ח. עָנֵה מַלְכָּא, וְאָמַר ענה המלך ואמר: מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה, דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין באמת יודע שאני שזמן אתם רוצים להרוויח כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן, דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא מפני שראיתם שגזרתי חזקה. רוצה לאמר: חזרתכם על השאלה, מעידה שאין אתם יודעים את החלום ואת פתרונו, וכבר אני רואה שסופכם למיתה, על כן אתם רוצים להרוויח זמן.
ט. דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי חֲדָה הִיא דָתְכוֹן כי אם לא תודיעוני את החלום, אחת היא דתכם (למיתה). וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הזמנתון (הִזְדְּמִנְתּוּן) לְמֵאמַר קָדָמַי, עַד דִּי עִדָּנָא, יִשְׁתַּנֵּא ודבר כזב ושחיתות התכוננתם לאמר לפני, עד שהזמן ישתנה כלומר: ביודעכם כי שכחתי את החלום התכוננתם להטעות אותי בדברי כזב לָהֵן, חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי, וְאִנְדַּע, דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי לכן החלום אמרו לי ואדע כי פתרונו תגידו. רוצה המלך לאמר: הודיעוני את החלום וזהו העיקר, כי ברגע שתודיעוני את החלום האמיתי כבר בעצמי אזכר בו, ואדע כי חכמים גדולים אתם, ואת פתרונו בודאי גם תוכלו לפתור.
י. עֲנוֹ כשדיא (כַשְׂדָּאֵי) קֳדָם מַלְכָּא, וְאָמְרִין: ויענו הכשדים לפני המלך ויאמרו: לָא אִיתַי אֱנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא, דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה לא קיים איש על היבשת אשר את דבר המלך יוכל להגיד כָּל קֳבֵל, דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט, מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל, לְכָל חַרְטֹם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי ולראיה, המשיכו ואמרו: יען אשר כל מלך שר ומושל, לא שאל דבר כזה מכל חרטום, קוסם, וכשדי.
יא. וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל, יַקִּירָה והדבר אשר המלך שואל, כבד הוא וְאָחֳרָן לָא אִיתַי, דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא ולא יש (ואין) אחר שיגידו לפני המלך לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן, עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי אלא האלים אשר אין מדורם עם בשר ודם.
יב. כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא, בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא; וַאֲמַר, לְהוֹבָדָה, לְכֹל, חַכִּימֵי בָבֶל על כן כעס המלך, ויקצוף מאד, ויאמר להאביד את כל חכמי בבל.
יג. וְדָתָא נֶפְקַת והגזרה יצאה וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין והחכמים נהרגים וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי, לְהִתְקְטָלָה ויבוקשו דניאל וחבריו להיהרג.
יד. בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל, הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם, לְאַרְיוֹךְ, רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא אז השיב דניאל עצה וטעם לאריוך שר הטבחים של המלך, השר הממונה על ביצוע פסקי דין מות דִּי נְפַק לְקַטָּלָה, לְחַכִּימֵי בָּבֶל אשר יצא להרוג את חכמי בבל.
טו. עָנֵה וְאָמַר, לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא, עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא ויען ויאמר לאריוך שר המלך, על מה הדת עזה מלפני המלך? כלומר: מדוע יצאה מאת המלך גזרה כל כך קשה? אֱדַיִן מִלְּתָא, הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל. השמועה בדבר הגזירה התפשטה, אבל סיבת הדבר לא נודעה, על כן ביקש דניאל מאריוך את הסיבה לגזירה, ואריוך סיפר לו את עניין החלום.
טז. וְדָנִיֵּאל, עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא: דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ, וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא ודניאל בא, וביקש מן המלך שזמן יינתן לו, ולהגיד הפתרון למלך.
יז. אֱדַיִן דָּנִיֵּאל, לְבַיְתֵהּ אֲזַל; וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי, מִלְּתָא הוֹדַע אז הלך דניאל לביתו, ולחנניה מישאל ועזריה חבריו, הודיע את סיבת הגזירה.
יח. וְרַחֲמִין, לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא, עַל רָזָא, דְּנָה ורחמים לבקש מלפני א-לקי השמים על סוד זה, דִּי לָא יְהוֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי, עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל לבל יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל. כלומר: שינצלו גם חכמי בבל.
יט. אֱדַיִן, לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גְלִי אז נגלה הסוד לדניאל בחזון הלילה, החלום ופתרונו אֱדַיִן, דָּנִיֵּאל, בָּרִךְ, לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא אז ברך דניאל את א-לוקי השמים.
כ. עָנֵה דָנִיֵּאל, וְאָמַר: לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ, מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא: דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא, דִּי לֵהּ הִיא ענה דניאל ואמר: יהי שם א-לוקים מבורך מן העולם ועד העולם, אשר החכמה והגבורה שלו היא.
כא. וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא, וְזִמְנַיָּא, מְהַעְדֵּה מַלְכִין, וּמְהָקֵים מַלְכִין והוא משנה עתים וזמנים, מסיר מלכים, ומקים מלכים. כשהוא רומז על החלום ופתרונו יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה נותן חוכמה לחכמים, ומדע ליודעי בינה. החכמה והבינה שדניאל מזכיר, אינם כפשוטם. אלה הכוונה לחכמה ובינה א-לוקית.
כב. הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא, וּמְסַתְּרָתָא; יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, ונהירא (וּנְהוֹרָא) עִמֵּהּ שְׁרֵא הוא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחושך והאור שוכן עמו. היות והאור עם ה' אזי לא קיים חושך, והוא רואה גם מה שבעיננו חושך.
כג. לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי, מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא, יְהַבְתְּ לִי לך א-לוקי אבותיי, אני מודה ומשבח אשר נתת לי חכמה וגבורה וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ, דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא ועתה הודעתנו את אשר בקשנו ממך, אשר הודעתנו את דבר החלום שחלם המלך ופתרונו. דניאל דיבר בלשון רבים, כדי להודות לחבריו חנניה מישאל ועזריה, על התפילה שהתפללו לה' יחד אתו.
כד. כָּל קֳבֵל דְּנָה, דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְיוֹךְ על כך דניאל הלך אל אריוך דִּי מַנִּי מַלְכָּא, לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל אשר מנהו המלך להאביד את חכמי בבל אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ: הלך וכן אמר לו: לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא, וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא אל תהרוג את חכמי בבל, הביאני לפני המלך, ואגיד למלך את הפתרון.
כה. אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה, הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא; וְכֵן אֲמַר לֵהּ: אז הביא אריוך בחיפזון את דניאל לפני המלך, וכן אמר לו: דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד, דִּי פִשְׁרָא, לְמַלְכָּא יְהוֹדַע מצאתי איש מבני גולת יהודה, אשר יודיע למלך את הפתרון.
כו. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל, דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר: ויען המלך ויאמר לדניאל אשר שמו בלטשטצר: (שם זה ניתן לדניאל ע"י שר הסריסים) האיתיך (הַאִיתָךְ) כָּהֵל, לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ היישך יכול? (האם יכול אתה?) להודיעני החלום אשר ראיתי ופתרונו?
כז. עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא, וְאָמַר: ענה דניאל לפני המלך ואמר: רָזָא, דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין, יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא הסוד אשר המלך שואל אין חכמים, אשפים, חרטומים, ומנחשים יכולים להגיד למלך.
כח. בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא, גָּלֵא רָזִין אולם יש א-ל בשמים מגלה סודות וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא והודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באחרית הימים. חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ, דְּנָה הוּא חלומך וחזיונות ראשך אשר ראית על משכבך זה הוא:
כט. אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא, רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ, מָה דִּי לֶהֱוֵא, אַחֲרֵי דְנָה אתה המלך רעיונותיך עלו על משכבך אשר יהיה אחרי כן: (כלומר חשבת על העתיד) וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ, מָה דִי לֶהֱוֵא ומגלה הסודות (ה') הודיע (ע"י החלום) את אשר יהיה.
ל. וַאֲנָה, לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא, רָזָא דְנָה, גֱּלִי לִי ואני לא בחכמה אשר יש בי מכל החיים, נגלה לי סוד זה (בזה רמז דניאל שאין להאשים את חכמי בבל) לָהֵן, עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן, וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ, תִּנְדַּע כי אם למען אשר יודיעו למלך את הפתרון ותדע מחשבות לבבך.
לא. אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא, חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא אתה המלך רואה היית, והנה צלם (פסל) אחד גדול. צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר, קָאֵם לְקָבְלָךְ; וְרֵוֵהּ, דְּחִיל הצלם הלזה גדול וזיוו רב, עומד מולך ומראהו נורא.
לב. הוּא צַלְמָא, רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב הצלם ההוא ראשו של זהב טוב, חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי, דִּי כְסַף חזהו וזרועותיו של כסף, מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ, דִּי נְחָשׁ בטנו וירכיו של נחשת.
לג. שָׁקוֹהִי, דִּי פַרְזֶל שוקיו של ברזל רַגְלוֹהִי מנהון (מִנְּהֵן) דִּי פַרְזֶל, ומנהון (וּמִנְּהֵן) דִּי חֲסַף רגליו: מהן של ברזל ומהן של חרש.
לד. חָזֵה הֲוַיְתָ, עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן רואה היית עד אשר נגזרה אבן לא בידיים (מעצמה, ולא בידי אדם) וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי, דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא; וְהַדֵּקֶת, הִמּוֹן ותך את הצלם על רגליו אשר של ברזל וחרש, ותדק אותן (שיברה אותם לרסיסים).
לה. בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אז הודקו (התרסקו ונטחנו) יחדיו: הברזל, החרש הנחושת, הכסף והזהב וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט ויהיו כמוץ (כקליפות הדגן) מגרנות הקיץ (יבשים) וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא, וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתְּכַח לְהוֹן וישא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. כלומר: התפזורת של הצלם לא נחתה בשום מקום, והיו כלא היו וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא, הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא והאבן אשר הכתה את הצלם, הייתה להר גדול ותמלא את כל הארץ.
לו. דְּנָה חֶלְמָא, וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא זה החלום (כלומר: עד כאן החלום) ופתרונו נאמר לפני המלך. דניאל דיבר בלשון רבים. רוצה לאמר, שמדבר גם בשם חבריו.
לז. אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא, מֶלֶךְ מַלְכַיָּא אתה המלך, מלך המלכים (ממליך מלכים הגדול שבכולם) דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא, מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ אשר א-לקי השמים נתן לך את המלכות, החוסן והתוקף והכבוד.
לח. וּבְכָל דִּי דארין (דָיְרִין) בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא, יְהַב בִּידָךְ, וְהַשְׁלְטָךְ, בְּכָלְּהוֹן וייתן בידך בני אדם, חיות השדה ועוף השמים, בכל אשר הם יושבים, וישליטך בכולם. אנתה (אַנְתְּ) הוּא, רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא אתה הוא ראש הזהב (של הצלם).
לט. וּבָתְרָךְ, תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי ארעא (אֲרַע) מִנָּךְ ואחריך תקום מלכות אחרת שפלה. כלומר: בעלת חשיבות קטנה ממך (מלכות פרס) וּמַלְכוּ תליתיא (תְלִיתָאָה) אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא ומלכות שלישית אחרת של נחושת אשר תשלוט בכל הארץ (מלכות יון).
מ. וּמַלְכוּ, רביעיה (רְבִיעָאָה), תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה, כְּפַרְזְלָא ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל (מלכות רומי) כָּל קֳבֵל, דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא, וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּן, תַּדִּק וְתֵרֹעַ והיא משולה לברזל, יען אשר הברזל מדק ומפיל הכל, וכברזל המשבר כל אלה, תדק ותשבר.
מא. וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא, מנהון (מִנְּהֵן) חֲסַף דִּי פֶחָר ומנהון (וּמִנְּהֵן) פַּרְזֶל ואשר ראית הרגלים והאצבעות, מהן חרש של יוצר ומהן ברזל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה המלכות תהיה מפולגת. כלומר: האימפריה הרומית תהיה מורכבת מעמים שונים, מהם חזקים כברזל ומהם חלשים כחרש. וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ; כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה, פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא ומחוזק הברזל יהיה בה. יען אשר ראית את הברזל מערב בחרש הטיט.
מב. וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא, מנהון (מִנְּהֵן) פַּרְזֶל ומנהון (וּמִנְּהֵן) חֲסַף ואצבעות הרגלים מהן ברזל ומהן חרש מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה, וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה כלומר: מקצת המלכות תהיה חזקה, ומקצתה שבורה (חלשה).
מג. די (וְדִי) חֲזַיְתָ, פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא ואשר ראית הברזל מערב בחרש הטיט מִתְעָרְבִין לֶהֱוֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא, וְלָא לֶהֱוֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה יתערבו בזרע אנוש ולא ידבקו זה בזה הֵא כְדִי פַרְזְלָא, לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא הנה כאשר אין הברזל מתערב בחרש. העמים השונים המרכיבים את האימפריה הרומית, הם בעלי תרבויות שונות, ועוצמות כלכליות שונות. וכמו שאין הברזל יכול להיות מחובר לחרס בסגסוגת אחת, כך התרבויות הללו נפרדות אחת מהשנייה. והדבר היחיד שמחבר ביניהם, הוא הפחד מהשלטון המרכזי ברומה.
מד. וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן ובימי המלכים ההם יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל, וּמַלְכוּתָה, לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק יקים א-לקי השמים מלכות אשר לעולם לא תיהרס, ומלכותה לא תעבור לעם אחר (מלכות ישראל בהנהגתו של מלך המשיח) תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא, וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא תדק ותכלה את כל המלכויות האלה, והיא תעמוד לעולמים.
מה. כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, וְהַדֵּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא ואשר ראית כי מן ההר נגזרה אבן לא בידיים ותדק את הברזל, הנחושת, החרש, הכסף והזהב אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא, מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה האל הגדול הודיע למלך מה יהיה אחרי כן וְיַצִּיב חֶלְמָא, וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ ונכון החלום, ופתרונו נאמן. כלומר: החלום והפתרון שאמרתי, דברי אמת הם ויתקיימו בעתיד.
מו. בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי, וּלְדָנִיֵּאל, סְגִד; וּמִנְחָה, וְנִיחֹחִין, אֲמַר, לְנַסָּכָה לֵהּ אז נפל המלך נבוכדנצר על אפיו, והשתחווה לדניאל, ומנחה וקטורת ציוה לנסך לו. נבוכדנצר המלך הגדול והנורא, שהפיל חיתיתו על כל עמי תבל. נבהל מדניאל, וראה בו שליחו של הא-ל. בשומעו כיצד דניאל מפרט לו את פרטי החלום, שלב אחר שלב, כאילו חלמו שניהם יחדיו חלום זה, נזכר המלך בחלום, והבין שהחלום והפתרון נמסרו לדניאל מן השמים כמקשה אחת. אמונתו של המלך עובד האלילים בעליונותו של א-לוקי דניאל הייתה בלתי נמנעת, אבל ידוע מהפרקים שבהמשך שהאמין גם בקיומם של אלוהויות אחרות.
מז. עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר, מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין: דִּי יְכֵלְתָּ, לְמִגְלֵא רָזָא דְנָה ענה המלך לדניאל ואמר: אכן א-לוקיכם הוא א-לוקי הא-לוקים ואדון מלכים, ומגלה סודות, כי יכולת לגלות את הסוד הזה (נבוכדנצר הכיר בגדולתו של ה' והבין שלא מכוחו, ידע דניאל, כי אם מה').
מח. אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי אז גידל (טיפח) המלך את דניאל וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ וייתן לו מתנות גדולות רבות. (אולי מכיוון שסרב דניאל לקבל קורבנות) וְהַשְׁלְטֵהּ, עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל; וְרַב סִגְנִין עַל, כָּל חַכִּימֵי בָבֶל והשליטו על כל מדינת בבל, ושר סגנים על כל חכמי בבל.
מט. וְדָנִיֵּאל, בְּעָא מִן מַלְכָּא ודניאל ביקש מן המלך וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל, לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויפקד על עבודת מדינת בבל את שדרך (חנניה) מישך (מישאל) ועבד נגו (עזריה) וְדָנִיֵּאל, בִּתְרַע מַלְכָּא ודניאל בשער המלך. כלומר: בעל משרה גבוהה.