קוד: ישעיהו לד בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
ישעיה ל"ד
א. קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ, וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ הגוים – אלו העמים שאין להם דת על כן אומר להם הנביא, קרבו אל ה' ושמעו דבריו. ולאומים – אלו העמים שיש להם דת. ודבריו כוללים את כולם תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, תֵּבֵל וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ הארץ הוא החלק הבלתי מיושב. ותבל הוא החלק המיושב. וכפי שהוא פונה תחילה לגוים שאין להם דת כך פונה הוא תחילה לחלק הבלתי מיושב. ללמדך קל וחומר, שכולם נידונים בבת אחת.
ב. כִּי קֶצֶף לַיהוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם, וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם כועס ה' על הגוים עוד מאז ששלחו את צבאם, להחריב את ירושלים ובית המקדש. וחמה – גדולה מקצף. על כן אמר זאת על צבאם, שהחריבו בפועל, והגלו את עמו הֶחֱרִימָם, נְתָנָם לַטָּבַח גזר עליהם כליון. כי כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה. על כן נידונו לאבדון.
ג. וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ כי המתים רבים מדי. והמעטים שיישארו, יהיו נתונים במלחמת קיום, ובבריחה ממגפות שיתפתחו מהחללים וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם ריח רע של גויות, יתפשט בכל מקום וְנָמַסּוּ הָרִים, מִדָּמָם הדם יהיה כל כך רב, וכאילו ניתן יהיה להמיס הרים בדם זה.
ד. וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם יגיעו לסוף דרכם כל שרי אומות העולם, מלאכי מעלה וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וכמו שגוללים מגילת ספר לפני הגניזה. כך יהיה גורלם של המלאכים שרי אומות העולם, שהם השורש והיסוד של אומותיהם כאן על היבשה וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כפי שעץ ששורשו נמק ונרקב, ועל כן העלים נובלים ונמוגים. כך גורלם של אומות העולם כשהממונים עליהם שרי מעלה, שהם כשורשים הנותנים להם חיות, נעקרים ומושלכים כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה כך יפלו אומות העולם לארץ. כעלה הגפן והתאנה בשלכת.
ה. כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם, חַרְבִּי דיבר בלשון בני אדם. דימה המלאכים שהם רוחות, לבני אדם בשר ודם. שיהיו טרף לחרבו הנוקמת, שתשבע ותרווה מדמם הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד אדום היא רוסיה. רוצה לאמר: לאחר שרוסיה תמלא את שליחותה הבזויה בעולם, ותהרוס עמים רבים. תרד חרבו הנוקמת של ה' עליה, ותלחם איתה וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט ועל העם הזה, שרדף והחרים את עמי, בגלל אמונתם בי. אבוא במשפט פורענות.
ו. חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם חרבו של ה' מלאה מדם אויביו הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב שבעה ושמנה, מרוב חלב שאכלה מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מדם שרים ושליטים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים מדם האומות השמנות והחזקות כִּי זֶבַח לַיהוָה בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם בצרה ואדום – כינויים המיוחסים לרוסיה. הזבח – לצורך אכילה. וטבח – לנקמה. רוצה לאמר: שחרבו הנוקמת של ה', תרד על רוסיה. והחללים הרבים יהיו למאכל, לעוף השמים ולבהמת הארץ.
ז. וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם הראם הגדול והחזק, בעל הקרניים הגבוהות, משמש במקרא סמל לגבורה. רוצה לאמר: שיחד עם רוסיה, ירדו לשאול עמים גיבורי עולם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וכן כל שאר העמים הגדולים. אם בעושר, או בגודל האוכלוסייה. וכפל העניין לצורך הדגשה וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם האדמה תשבע, מרוב דם שישפך עליה וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן ומעל האדמה הרוויה מדם, יהיו פגריהם הרבים, כדשן על פני האדמה.
ח. כִּי יוֹם נָקָם, לַיהוָה נקמת ה', תבוא עליהם בעבור שני דברים. הדבר הראשון – יום נקם, בעבור כפירתם בה', שבזה חיללו את כבודו שְׁנַת שִׁלּוּמִים, לְרִיב צִיּוֹן וכן עבור עמו. שעכשיו יפרע מאומות העולם, עבור העוולות שעשו לעמו, במשך כל הדורות.
ט. וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית; וְהָיְתָה אַרְצָהּ, לְזֶפֶת בֹּעֵרָה תיאור זה מתאים לתופעה של התפרצויות הרי געש, הפולטים אש וגופרית, ויוצרים נחלי לבה רותחת. והשילוב של נחלי זפת עם לבה רותחת, תגרום לבעירה גדולה, בכל המקומות ברחבי רוסיה.
י. לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה תבער ולא תכבה מסביב לשעון לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ כדי לפרסם קלונה מִדּוֹר לָדוֹר, תֶּחֱרָב לא יקום בשום דור מי שיבנה בה לְנֵצַח נְצָחִים, אֵין עֹבֵר בָּהּ מאחר ותנאי החיים עבור בני האדם יהרסו לחלוטין והמצב לא ישתנה לטובה, כי הוא בלתי הפיך. לכן, ידירו בני האדם את רגליהם מן המקום הזה לנצח נצחים.
יא. וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד על דרך הביזיון יחליפו דיירים חדשים, טובים יותר, את מקום בני האדם שגרו שם. ועופות ויצורי מדבר וחרבות, יירשו לנצח מקום זה וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ ועופות אלו שמצויים גם במקומות ישוב, ישכנו שם מדי פעם, לא דרך קבע. כי רק ליצורים המותאמים לתנאים קיצוניים יהיה המקום ירושת עולם וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ, וְאַבְנֵי בֹהוּ בניגוד לבנאי, המשתמש בקו – שהוא כינוי לחוט מידה, על מנת לבנות ישר וטוב. הקו שישמש את ה', יהיה לצורך הרס וחורבן, שממה וריקנות.
יב. חֹרֶיהָ וְאֵין שָׁם, מְלוּכָה יִקְרָאוּ למנהיגי אומה זאת, לא נשארה ממלכה. ואין מי שיקרא להם, לבוא ולהנהיג וְכָל שָׂרֶיהָ, יִהְיוּ אָפֶס כי לא רק העם, גם כל נבחרי העם נידונו לכליה.
יג. וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים בבנייני הפאר של נבחריה, יעלו עתה קוצים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ קוץ ודרדר יצמחו גם במקלטים החזקים, ששימשו את מנהיגיה בזמן המלחמה וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים והמקומות אלו יהיו מעתה, מגורים לחיות מדבר חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה חציר – מלשון חצר כלומר: מקום מנוחה ומרגוע ליענים.
יד. וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים יפגשו אלה עם אלה חיות קטנות הבאות מארץ צייה ושממה, עם חיות הבאות מאיי הים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא שדים שוכני מדבר יפגשו במקום זה ויקראו לשלום האחד לשני אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית לפי רש"י: שם שידה. כלומר: אך במקום זה, תוכל למצוא לה מרגוע וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ תמצא במקום זה מנוחה ונחלה.
טו. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט כינוי לעוף, המקנן ומטיל ביציו במקומות שוממים, הרחק מהישג ידם של בני אדם וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ היא תדגור בצילה, כלומר: בגופה. בלי פחד מבני אדם, עד לבקיעתם של אפרוחיה אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ דיות: כינוי לעופות דורסים. רוצה לאמר: שבמקום הזה ימצאו בטחון עופות אלה, שבדרך כלל גרים בחשש בשיני סלעים. ועתה, נפגשים בחופשיות עם כל המינים.
טז. דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יְהוָה, וּקְרָאוּ צאו ולמדו קל וחומר מפרשת נח, בספר בראשית. שהרי שם קראם ה', ובאו והתייצבו כולם לפני התיבה אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה על אף הצפיפות בתיבה הגיעו כולם. על אחת כמה וכמה, שיגיעו עתה לסעודה. לאכול בשר גיבורים, ולשתות דם אבירים אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ החיות לא יצטרכו לקרא ולהביא את בני זוגם כִּי פִי הוּא צִוָּה מפני שהציווי, מאת ה' יצא וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן והדיבור שיצא מפי ה' לא ישוב ריקם, עד אשר יתקבצו כולם לפי דברו.
יז. וְהוּא הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל לכל אחת מן החיות, ייתן ה' את מקומה, לפי הגורל וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו והוא חילק את גבולם לפי מידה עַד עוֹלָם, יִירָשׁוּהָ ירושת עולם, תהיה זאת להם לְדוֹר וָדוֹר, יִשְׁכְּנוּ בָהּ עד סוף כל הדורות, יהיו שם.