מבחר מדרש רבה (חלקי)

קוד: מבחר מדרש רבה (חלקי) בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מבחר מדרש רבה (חלקי)
[כמו כן ניתן למצוא מבחר תנחומא וילקוט שמעוני, נרחבים יותר]

-

ראו מדרש רבה (סעיף ו') על ענשו של יהויקים, לפרשת מצורע:
דבר אחר:
ואשה כי יזוב זוב דמה
מי קיים מצות זיבה?
יכניהו בן יהויקים אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עלה וישב לו בדפנו של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו.
אמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?!
אמר להם: לאו, אלא יהויקים מרד בי, תנוהו לי ואלך!
באו אצלו ואמרו לו ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך!
אמר להן: כך עושין דוחין נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיים נפשיכון?!
כתיב (דברים כג) לא תסגיר עבד אל אדוניו?!
אמרו לו: לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי?!
כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba3/19.htm

-

ויקרא רבה כד' ה' - מעניין שמול לא תחמוד בא ואהבת לרעך כמוך, שתי מצוות הנתונות ללב:
תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה
(שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך" וכתיב הכא "אני ה' אלהיכם"
(ג): "לא יהיה לך" וכתיב הכא "ואלהי מסכה לא תעשו לכם"
(ז): "לא תשא" וכתיב הכא "ולא תשבעו בשמי"
(ח): "זכור את יום השבת" וכתיב הכא "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ"
(יב): "כבד את אביך ואת אמך" וכתיב הכא "איש אמו ואביו תיראו"
(יג): "לא תרצח" וכתיב הכא "לא תעמוד על דם רעך"
"לא תנאף" וכתיב הכא "מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת"
"לא תִגְנֹב" וכתיב הכא "לא תִּגְנֹבוּ"
"לא תענה" וכתיב הכא "לא תלך רכיל"
(יד): "לא תַחְמֹד" וכתיב הכא "ואהבת לרעך כמוך".

-

מדרש לפרשת אמור - הקורבנות הן מן הנרדפים דווקא:
ויקרא רבה כז ה.
(קהלת ג, טו): "והאלהים יבקש את נרדף" ר' הונא בשם רב יוסף אמר לעולם "והאלהים יבקש את נרדף" אתה מוצא צדיק רודף צדיק - "והאלהים יבקש את נרדף". רשע רודף צדיק - "והאלהים יבקש את נרדף". רשע רודף רשע - "והאלהים יבקש את נרדף" אפי' צדיק רודף רשע - "והאלהים יבקש את נרדף". מכל מקום "והאלהים יבקש את נרדף" רבי יהודה ב"ר סימון אמר בשם ר"י ב"ר נהוראי לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין תדע לך שכן הוא שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקדוש ברוך הוא בהבל שנאמר (בראשית ד, ד): "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח שנאמר (שם ז, א) "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם שנאמר (נחמיה ט, ז): "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה ביצחק שנאמר (בראשית כו, כח): "ראה ראינו כי היה ה' עמך" יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב שנאמר (תהלים קלה, ד): "כי יעקב בחר לו יה" יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף שנאמר (שם פא, ו) "עדות ביהוסף שמו" משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה שנאמר (שם קו, כג) "לולי משה בחירו" דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד שנא' (שם עח, ע) "ויבחר בדוד עבדו" שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול שנאמר (ש"א י, כד): "הראיתם אשר בחר בו ה'" ישראל נרדפין מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל שנאמר (דברים יד, ב): "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה".
רבי אליעזר ב"ר יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כך אמר הקדוש ברוך הוא שור נרדף מפני ארי עז נרדף מפני נמר כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין הה"ד "שור או כשב או עז כי יולד":

-

(פרשת בהר - וכי ימוך אחיך) - תני ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן רות אומרת לנעמי (רות ב, יט): "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז" אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו אמרה לה הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי:

-

אם בחוקותי תלכו - ויקרא רבה לה ו: "תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים אמר להם הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם"
http://he.wikisource.org/…/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90_%…
ודיון במה קדם, ארץ או שמים ובברית יעקב:
http://he.wikisource.org/…/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90_%…

-

פרשת במדבר, מדרש רבה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר באש מנין (שמות יט, יח): "והר סיני עשן כֻּלּוֹ וְגוֹ'" ובמים מנין שנאמר (שופטים ה, ד): "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" ובמדבר מנין "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים".
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר "בְּמִדְבַּר סִינַי":
http://he.wikisource.org/…/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%…
ועוד, על פי המדרש שבט לוי מדור המדבר נכנסו לארץ, סעיף ז' כאן:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba4/3.htm

-

מדרש רבה לפרשת נשא, (העיקר): אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ:
http://he.wikisource.org/…/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%…
ז, א (בעניין הצרעת): בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו כל רובן בעלי מומין.
למה?
מפני שהיו יגעים בטיט ובלבנים, ועולים לראש הבנין, ומי שהוא בונה, על ידי שהיו עולין לראשי הדמוסין, או האבן נופלת וקוטעת ידו, או הקורה, או הטיט נכנס בעיניו, והוא נסמא, והיו בעלי מומין. כיון שבאו למדבר סיני, אמר האלהים: כך הוא כבודה של תורה, שאתן אותה לדור בעלי מומין, ואם אמתין עד שיעמדו אחרים, הרי אני משהא במתן תורה.
מה עשה האלהים?
אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן...
אבל כיון שעשו אותו מעשה של עגל, חזרו למומן ונעשו זבין ומצורעין...
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba4/7.htm

-

פרשת בהעלותך, במדבר רבה טו ב:
זה שאמר הכתוב: (ישעיה מב): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר
אמר לו הקב"ה למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותם שנאמר (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא.
וכתיב (תהלים קלט): גם חשך לא יחשיך ממך וילילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.
תדע, כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, שנאמר (מלכים א ו): ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם.
ולמה צוה אתכם?
לזכותכם. לכך נאמר: בהעלותך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו. ולא עוד, אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני, אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר (ישעיה ס): קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:
ז: אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא: עינים שיש בך, יש בתוכן לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך, שיש בתוכן שחור ולבן, אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה, הוא צריך לאורה שלכם?!

-

פרשת שלח, במדבר רבה טז יא: אמרו: ונהי בעינינו כחגבים.
אמר הקדוש ברוך הוא: ויתרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם, יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם?!
מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?!
יז: וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ וגו' אפס כי עז העם
כך דרכן של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה:

-

פרשת קרח, במדבר רבה יח ג:
ויקח קרח
מה כתיב למעלה מן העניין?
(במדבר טו) ועשו להם ציצית.
קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית?
א"ל: חייבת בציצית.
א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!
בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?!
אמר לו: חייב במזוזה!
א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?!
אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד: ויקח קרח אין ויקח, אלא לשון פליגא, שלבו לקחו. וכענין שנאמר (איוב טז): מה יקחך לבך הוא שמשה אומר להם, שנאמר: המעט כי הבדיל אלהי ישראל.
ח:
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה?!
אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל, ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוה"ק (ד"ה א כה): כל אלה בנים להימן.
אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!
ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה, לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה, שכולם אובדין ואחד פליט, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש:

-

במדבר רבה, חקת: שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה יג, ב): "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב "זאת חוקת התורה".
ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה א"ר איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל:
http://he.wikisource.org/…/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%…
יט ג: אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה, חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז): אמרתי, אחכמה והיא רחוקה ממני:

-

במדבר רבה, בלק (כ):
א: כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא, שנטלו האומות.
כיוצא בה, העמיד משה לישראל,
ובלעם לעובדי כוכבים.
י: ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עימהם
אמר לו: א"כ אקללם במקומי?
אמר לו: לא תאור את העם!
אמר לו: א"כ אברכם?
אמר לו: אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא!
אומרים לה לצרעה: לא מן דובשיך ולא מן עוקציך.
יב: מיד, וישכם, קדם ועמד בזריזות, הוא בעצמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! כבר קדמך אברהם אביהם, לעקוד את יצחק בנו (בראשית כב): וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'.

-

במדבר רבה פנחס:
ד: צרור את המדיינים
למה?
כי צוררים הם לכם, מיכן אמרו חכמים: בא להרגך השכם להרגו.
ר' שמעון אומר:
מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו?
שההורג, הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעוה"ב, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.
שתי אומות קדמו את ישראל בחרב, ושתים בעבירה.
המצרים ואדומים קדמו בחרב (שמות טו): אמר אויב ארדוף אשיג אריק חרבי.
(במדבר כ) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך.
ושתים בעבירה, מואבים ועמונים.
על אלה שקדמו בחרב, כתיב (דברים כג): לא תתעב אדומי.
(שם) לא תתעב מצרי.
אבל אלו שקדמו בעבירה, להחטיא את ישראל, לא יבא עמוני ומואבי.
(שם) גם דור עשירי עד עולם:
טו: איש אשר רוח בו
לפי שאמר: אלהי הרוחות שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל בריה, ותמנה אדם, שידע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו.

-

במדבר רבה מטות, כב ד:
וישלח אותם משה
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת, אתה בעצמך והוא משלח את אחרים?!
אלא, מפני שנתגדל בארץ מדין, אמר: אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה.
המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן.
וי"א: שאינה זו מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא הרבה עד עכשיו.
למה שלח פנחס?
אמר: מי שהתחיל במצווה הוא גומר. הוא השיב את חמתו, והכה את המדינית, הוא יגמור מצותו.

-

פרשת דברים. דברים רבה א א:
הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד): לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים.
מנין?
ממה שקרינו בענין: אלה הדברים אשר דבר משה:
ז: ד"א... כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור, אמר (שם ד): לא איש דברים אנכי, אבל אצל ישראל כתיב בו: אלה הדברים:
ד: דבר אחר:
אלה הדברים.
אמר רבי אחא ב"ר חנינא: ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם, היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו. ואילו ברכם משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבן ברכן.
אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל:

-

ואתחנן, במדבר רבה ב ח:
דבר אחר:
אמר רבי לוי: אמר לפניו: רבש"ע! עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ?!
אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו, אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו.
מנין?
גבירתו אומרת (בראשית לט): ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר, אלא (שם מ): גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו.
מנין?
שנאמר (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם.
את, שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך.
כיצד?
בנות יתרו אומרות (שמות ב): איש מצרי הצילנו מיד הרועים, והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו:

-

פרשת עקב, דברים רבה ג טז:
דבר אחר:
פסל לך שני לוחות
למה שניים?
רבנין אמרי: א"ל הקב"ה: אלו מעידין ביני ובין בני.
כנגד שני עדים,
כנגד שני שושבינין,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שמים וארץ,
כנגד העולם הזה והעולם הבא:

-

פרשת ראה, דברים רבה:
דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון
אמר בר קפרא: הנפש והתורה נמשלה בנר.
הנפש, דכתיב (משלי כ): נר ה' נשמת אדם.
והתורה, דכתיב (שם): כי נר מצוה ותורה אור
אמר הקב"ה לאדם הזה: נרי בידך ונרך בידי!
נרי בידך, זו התורה.
ונרך בידי, זו הנפש.
אם שמרת את נרי אני משמר את נרך, ואם כבית את נרי אני מכבה את נרך.
מנין?
דכתיב: רק השמר לך ושמר נפשך מאד הוי, כי אם שמור תשמרון.

-

דברים רבה, שופטים, ד:
אמר רבי יצחק: שני דברים בימינו של הקב"ה: צדקה ותורה.
צדקה, דכתיב (תהלים מח): צדק מלאה ימינך.
תורה, דכתיב (דברים לג): מימינו אש דת למו.
שני דברים בידו, ואלו הן: הנפש והדין.
הנפש, דכתיב (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי.
והדין, דכתיב (דברים לב): ותאחז במשפט ידי.
אמר הקדוש ב"ה: הנפש והדין נתונים בידי, שמרו את הדין ואני אשמור נפשותיכם. הוי,
שופטים ושוטרים:

-

כי תצא, דברים רבה ו ב:
כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות.
כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים, שנא' (שמות כ): כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
והקלה שילוח הקן.
ומהו שכרה?
אריכות ימים, שנא': שלח תשלח את האם וגו'. הוי, כי יקרא קן צפור:

-

מדרש רבה ח ג, נצבים:
אמר הקדוש ב"ה: לא נפלאת היא ואם נפלאת היא ממך, שאין אתה עסוק בה.
ט ו, וילך:
דבר אחר:
הן קרבו ימיך
למה נגזר עליו מיתה בזה לשון הן?
רבנן אמרי:
למה הדבר דומה?
לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה.
אמר המלך: התיזו את ראשו בה.
א"ל אותו האיש: אדוני המלך! במה שכיבדתיך, בה אתה מתיז את ראשי?!
כך אמר משה: רבש"ע! בהן קילסתיך, שכן כתיב (דברים י): הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' ובהן אתה גוזר עלי מיתה?!
א"ל הקב"ה: שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות.
א"ל: אי אתה זכור, בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים, ואמרת לי (שמות ד): הן לא יאמינו לי.
הוי, הן קרבו ימיך:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba5/9.htm
י ד, האזינו:
דבר אחר:
האזינו השמים
אמר רבי יהושע דסיכנין: מכאן אתה למד שיש לשמים:
פה.
ולב.
ואוזן.
פה מנין?
דכתיב (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל.
ולב מנין?
דכתיב (דברים ה): וההר בוער באש עד לב השמים.
ואוזן מנלן?
דכתיב: האזינו.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba5/10.htm

-

לסיום התורה מדרש מזעזע הדורש עיון. לחלופין ראו פרק יא במקור המצורף מדרש המתאר באריכות את מות משה, שגובר אף על מלאך המוות.
דברים רבה, וזאת הברכה, יא ד:
דבר אחר:
וזאת הברכה
אמר רבי תנחומא: אם אלהים, למה איש? ואם איש, למה אלהים?
אלא בשעה, שהיה הושלך ליאור של מצרים, איש.
ובשעה שנהפך לדם, האלהים.
דבר אחר:
בשעה שברח מלפני פרעה, איש.
ובשעה ששיקעו, אלהים.
דבר אחר:
בשעה שעלה לרקיע, איש.
ומהו איש?
לפני המלאכים, שכולן אש.
ובשעה שירד מן הרקיע, אלהים.
מנין?
שכתוב (שמות לד): וייראו מגשת אליו.
דבר אחר:
בשעה שעלה לרקיע, אלהים.
כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין, אף הוא לא אוכל ולא שותה.
מנין?
שנאמר (שם לד): ויהי שם עם ה' וגו'.
דבר אחר:
מהו איש האלהים?
אמר רבי אבין: מחציו ולמטה, איש.
מחציו ולמעלה, האלהים: