על "אין אדם שנולד חכם" מאת נילי שופק

קוד: על "אין אדם שנולד חכם" מאת נילי שופק בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל:

אין אדם שנולד חכם/ ביקורת מאת חגי הופר

"'אין אדם שנולד חכם' – חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא" מאת נילי שופק, מוסד ביאליק, תשע"ו, 330 עמ'.

בדף האחורי נכתב כי זהו "תרגום ראשון לעברית של מכלול יצירות החכמה המצריות", אך אני מכיר לפחות קטע חכמה מצרי נוסף שלא מצאתיו כאן. ובכל זאת, יש כאן מכלול יפה, הכולל את: הוראה לכאגמני, הוראת פתחחותפ, הוראת צדפחר, הוראה למריכארע, הוראת אמנמחאת, הוראת נאמנות, הוראת איש לבנו, הוראת אני, הוראת אמנמאפת.

מבין כל אלה, האחרונה היא הידועה ביותר, שכן חוקרי המקרא סבורים שהיא הועברה, בעיבוד ישראלי, לתוך משלי (כב, יז – כג, יא). שופק מציגה את ההקבלה הזו לפרטיה, וטבלה מסכמת שלה אפשר למצוא בעמ' 43-45.

כך למשל, במשלי נאמר "הלוא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת" וקולמוסים רבים נשברו לבאר מהם ה"שלישים" האלה, אך הדבר מתפרש במקור המצרי: "ראה לך את שלושים הבתים האלה", ואכן בטקסט יש שלושים בתים.

אך גם התוכן עצמו מקביל. במשלי: "להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך", ובמקור המצרי: "לדעת לענות מענה לאומרו, להשיב הודעה לשולחה".

ובתוכן המוסרי, במשלי: "אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש", ובמקור המצרי: "הישמר מגזול דל, מהיות חזק כלפי רפה הזרוע".

העתקה שנראית מובהקת היא: במשלי, "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפיים כנשר יעוף השמים", ובמקור המצרי: "אל תתאמץ לחפש את השפע... נעשו לו כנפיים כאווזים, והוא עף לשמים".

 

זו כאמור ההקבלה המרכזית, אך קטעים שונים מתוך המקורות המצריים מקבילים לפסוקים שונים בתנ"ך, ובסוף הספר שופק מסכמת את ההקבלות בטבלה גדולה.

הקבלה אחת שלא מצאתי בטבלה והיא נראית לי מובהקת היא בין הפסוק הידוע בתהילים: "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב", ובין הוראת אמנמחאת:

"אני נתתי לעני וגידלתי את היתום,

אני קידמתי (מילולית: נתתי שיגיע) את חסר הכול כאילו היה מישהו שיש לו.

אוכל לחמי הוא המורד בי,

זה שהושטתי לו את זרועותיי הוא המהלך אימים שם" (עמ' 137).

כידוע, הנוצרים פירשו את הכתוב בתהילים על יהודה איש קריות, ואותו ניתן לראות למשל בציור הסעודה האחרונה. כך שהרעיון מתגלגל מיד ליד ומתקופה לתקופה.

 

ומלבד כל ההקבלות האלה – ורבות אחרות שלא ציינתי – יש את הכתובים המצריים עצמם, שיש בהם עניין מצד עצמם. הנה למשל קטע מעניין, מתוך הוראת סופר לבנו, למרות שגם הוא מקביל בעצם לכמה קטעים במשלי:

"אל תתמכר לשתיית בירה,

פן... ייצא מפיך דבר רע,

בלי שתדע כי אמרת זאת.

אתה נופל, גופך נחתך,

אין מי שנותן לך יד.

רעיך לשתייה קמים ואומרים:

"התרחק מהשתיין הזה!"

מי שיבוא לחפש אותך (כדי) להיוועץ בך,

ימצא אותך שוכב על האדמה,

כנער קטן" (עמ' 192).

עדיין אקטואלי, הלוא כך?

 

לסיכום, כלי עזר מצוין לחוקרי מקרא ומקור יקר ערך גם לאנשים מן השורה הרוצים להתבשם מהכתבים העתיקים.