קוד: על "מין אסור, מין מותר" מאת נילי בוכמן סלונימסקי בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל:
מין אסור, מין מותר/ ביקורת מאת חגי הופר
"מין אסור, מין מותר – מה אסרה התורה ומה השתבש בדרך אלינו" מאת נילי בוכמן סלונימסקי, ידיעות, 2017, 181 עמ'.
זהו ספר על מין במקרא. סקרתי בעבר ספר על אותו נושא – אלוהים וסקס [1], אך ספר זה הוא מעט שונה באופיו. בוכמן היא פסיכיאטרית בהכשרתה, שלאחר שנים רבות התחילה לעסוק אף בלימודי המקרא וזה כבר ספרה השלישי בתחום, וקדמו לו "שופך דם האדם באדם" – על רצח במקרא, ו"חכמת נשים" – על נשים במקרא (שסקרתי אף אותו בזמנו [2]). בספר זה היא אמנם מתארת את היחס למין על צדדיו השונים במקרא, אך מרחיבה את היריעה לגבי כל נושא גם בהופעותיו בעולם התרבות ובעולם הטבע. והידיעות שהיא מציגה בתחומים אלה פשוט מהממות.
כך בוכמן עוברת על הנושאים הבאים: תחת הכותרת מין אסור היא דנה במשכב זכר, משכב בהמה, נידה, אונס, ניאוף, עריות, איסור יחסי מין עם נוכריות. כל אלה נאסרו בתורה. אם נפרט מעט רק את הסעיף הראשון – הומוסקסואליות הייתה ידועה בכל תרבותיות האזור. במצרים בן מלכים אחד נחנט מחובק עם בן זוגו. רק בתורת משה, וכן בחוקות אשור, ההומוסקסואליות נאסרה. עוד מציינת בוכמן, כי בטבע ידועים 1,500 מינים שונים שמתקיימים בהם יחסים הומוסקסואליים, כך שאי אפשר לטעון שהדבר נוגד את הטבע.
החלק השני עוסק במין מותר, וכאן הדיון הוא ביחסים בין הבעל ואשתו. אלה מותרים כמובן לפי התורה, אך חכמי ישראל הוסיפו מעצמם מגוון גדול של איסורים, כגון האיסור לקיים יחסי מין לאור היום, או להסתכל במקום הערווה, ואף שיש מקור האומר כי הבעל יכול לעשות עם אשתו (שלא לומר באשתו) ככל העולה על רוחו, כולל יחסים כדרכה ושלא כדרכה, מין וגינלי, אנאלי ואוראלי.
סעיף שני כאן דן באוננות, משגל נסוג וקרי לילה. כל אלה מותרים לפי התורה ואסורים באיסור חמור לפי חכמים. המקור היחיד שמוזכרת בו אוננות, כביכול, הוא סיפור אונן בן יהודה, אך שם בכלל מדובר במשגל נסוג, וגינויו בא לא בגלל טיב המעשה, אלא כי סירב ליבם את אשת אביו, כמצווה. קרי לילה מצריך אמנם אמצעי טיהור מסוימים, ובייחוד בשעת מלחמה, אך לא נאסר. חכמי ישראל, לעומת זאת, יצאו מגדם לאסור את הדברים האלה, ובייחוד הם תקיפים כנגד הוצאת זרע לבטלה.
כל זה ידוע וכואב. בשבוע שעבר שודרה סדרת כתבות בחדשות ערוץ 10 מאת עקיבא נוביק על הדתל"שים [3], או יותר נכון לומר דתיי הרצף, ובפרק השלישי דובר על היחס למין אצלם ובחברה הדתית בכלל. מה נאמר, היחס גרוע. חינוך מיני ראוי כמעט שאין ואם כבר מדברים על הנושא אלו רק האיסורים החמורים האלה. אני יכול להעיד שכך היה גם בחינוך שלי, אף שמאז אולי השתפר מעט היחס לנושא. אולי – אבל מסופקני. הצעירים המרואיינים בכתבה מעידים על אותם כשלים עצמם.
וזה אולי פגם מהותי בכל העולם הדתי, הווה אומר – היחס למין. הדת (אמנם לא כל דת) מטבעה היא שמרנית יותר, אך האם באמת ניתן להתכחש לטבע האנושי? אך מה אני שח? הרי עוד תופעה תקשורתית שקורית בשבועות האחרונים היא קמפיין metoo, בו מעידות נשים על הטרדות מיניות שעברו, ובעקבות כך ננקטים אמצעים נגד שורת גברים מטרידנים. ובכן, בחלקה הגדול התופעה הזו מבורכת, הרי הטרדה היא דבר שיש לעקור מין השורש, אך מצד שני נשמעים קולות על כי המתקפה הזו מכבה את ניצוץ היצריות האחרון, אותו מתח מיני בריא שבין המינים. וכבר שמעתי את הדעה כי הקמפיין הזה בעצם רוצה להפוך את החברה לבעלת נורמה כשל החרדים. ובכן, טוב שנזכור שלמיניות החרדית יש גם הפגמים והמכשלות שלה, כפי שציינו. ומה ילד יום – קטונתי מלנבא.
לסיכום, הספר של בוכמן רציני ומלמד, אף כי לעיתים יש תחושה של לאות תחת עומס הפרטים והנתונים היבשים (מעולם לא חיבבתי הלכות). יכולה להיות לו חשיבות גדולה בהבאת שינוי כלשהו למחוזותינו, אך אם להיות ריאלי, אני בספק אם זה יקרה.
[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/24466
[2] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/38074
[3] כאן: http://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-3-%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%A8/