עיקרי אמונה או עיקרי ערכים?

קוד: עיקרי אמונה או עיקרי ערכים? בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל:

מהו עיקר התורה?

ישנו מדרש ידוע, שיש לי חיבה מיוחדת אליו, שהולך ומונה שיטות בספירת העיקרים ההולכות ומצטמצמות:

 

"דרש רבי שמלאי:

שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה...

בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב (תהלים טו1-5): "מזמור לדוד [ה’] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך? - הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם"...

בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו לג15) "הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע: "...

בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה ו8) "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך"

חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר (ישעיהו נו1) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"

בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה4) "כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו". מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא דרשוני בכל התורה כולה?

אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב4) "וצדיק באמונתו יחיה." (תלמוד בבלי מכות כג:).

 

לעומת זאת, בהמשך הדרך, ביהדות של ימי הביניים, התפתחו שיטות עיקרים אחרות.

הידועה ביותר היא שיטתו של הרמב"ם, שמנה 13 עיקרים הידועים היטב.

אחריו, ר' חסדאי קרשקש צמצם את העיקרים לשישה בלבד.

אחריו בא תלמידו, ר' יוסף אלבו, וצמצם עוד יותר לשלושה עיקרים: מציאות ה', תורה מן השמיים ושכר ועונש.

והיו שיטות נוספות, שלא אמנה את כולן. אציין רק כי קראתי היכן-שהוא ואינני מוצא היכן, שהיה אף מי שהעמיד הכול על עיקר אחד – תורה מן השמיים. שהרי אמונה בזאת כוללת ממילא אמונה במציאות ה', והתורה עצמה כבר מפרטת את מציאות השכר והעונש.

 

במאמר מוסגר אציין, כי באופן שונה לגמרי אך בכל אופן מזכיר במעט – גם במדע ניתן למצוא קבוצות כללים קטנות. כך בשלושת חוקי קפלר, שלושת חוקי ניוטון, שלושת חוקי התרמודינמיקה, ובדרך חצי הומוריסטית ניתן להמשיך: עד שבא איינשטיין והעמידן על המשוואה המפורסמת שלו. אבל למעשה גם איינשטיין חיפש עד סוף ימיו את התורה המאחדת את כל חוקי הפיזיקה השונים והמנוגדים.

 

נחזור לעניינינו. לשיטת העיקרים של ימי הביניים היו מבקרים חריפים. הטענה המרכזית הייתה שהיהדות אינה דת של דוגמות כמו הנצרות, אלא של מעשים.

אני נוטה לקבל את הביקורת הזו, וחושב שהיא יכולה גם להתאים לאנשים רבים בימינו. כי היום נמצאים אנשים רבים שלא מאמינים, למשל, בתורה מן השמיים, שנחשבת לעיקר כל משמעותי. ולדעת חז"ל אפיקורסים יוצאים מגדרי האומה, עד שאין להם זכות לעולם הבא כלל.

אבל כל ההעמדה הזו זרה לרוח התנ"ך, כפי שעולה מן הפסוקים המובאים במדרש הראשון. נשים לב – כולם מדברים על התנהגות ראויה, על מידות, על אורח חיים.

לכן, אם יש סט של עיקרים שאדם צריך לקחת על עצמו, אני מעדיף את הרשימה הראשונה, שהם סט של ערכים ולא אמונות דוגמתיות. ואני אף חושב שדרך זו מתאימה יותר לדורנו זה.

תגובות