קוד: נבואות ירמיה שלא התגשמו ונסיונות המפרשים ליישבן בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
נבואות ירמיה שלא התגשמו ונסיונות המפרשים ליישבן
כמה מנבואות ירמיהו נראה שלא התגשמו, כפי שעולה מקריאה ב"עולם התנ"ך":
1. ירמיה מנבא למך יהויקים ש"קבורת חמור יקבר", אך הוא נקבר "עם אבותיו", כלומר בכבוד:
פרק כב. "לאחר זה באה נבואה על יהויקים (ב, יג-יט), שהנביא מוכיחו על שהוא מעביד את העם חנם בהקמת בנייני פאר (הכוונה, ככל הנראה, לעבודות כפייה) ומודיעו, שלא יספדו לו ולא יובא לקבר, אלא "קבורת חמור יקבר". גם במקום אחר בספר ירמיה מודיע הנביא ליהויקים, ש"נבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה" (לו, ל), כלומר: שלא יובא לקבורה, ואפשר שהמרומז בצורה תמציתית שם הם הדברים המובאים בניסוח ספרותי מלא כאן. מכל מקום, נראה שנבואה זו לא נתקיימה, שהרי לפי מלכים ב כד, ו, שכב יהויקים '' עם אבתיו"."
עולם התנ"ך – ירמיה, עמוד: 120
ומצודת דוד מפרש:
"קבורת חמור יקבר - ר"ל שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אבל יעזבוהו שם כן יהיה ענין יהויקים כי יוליכוהו בגולה וימות בדרך ויהיה לו קבורה כמו שיש אל החמור ר"ל כמו שאין לחמור כן לא יהיה לו".
2. לעומת זאת לצדקיהו המלך הוא מנבא "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך", אך הוא מעונה ומורד בבלה:
פרק לד "[ה] בשלום תמות ובמשרפות אבותיך. נבואה
זו של ירמיהו לא נתקיימה. צדקיהו עונה קשות בידי מלך בבל והובל לבבל אסור
בנחושתיים (לט, ו-ז). כבר ראינו, שאין זו הנבואה היחידה של ירמיהו שלא התנשמה (ראה
לעיל בפרק כב, הנבואה ליהויקים). נראה שבעת המצור עדיין קיווה ירמיהו למפנה במעשי
המלך; אולי ציפה שייכנע ברגע האחרון, וכך יעלה בגורלו מה שעלה בגורל יהויכין, שמלך
בבל לא הענישו בחומרה משנכנע לפניו אחרי מות אביו (ראה לעיל בפרק כב)."
עמוד: 162
ורש"י מנסה לתרץ זאת לפי המדרש:
"בשלום תמות - אמרו רבותינו שמת נבוכדנצר בימיו שכל ימי נ"נ לא יצאו אסיריו מאסיריהם וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד".
3. נבואתו המפורסמת מראשית הספר "מצפון תיפתח הרעה" לא מובנת, כי הרעה היחידה שבאה באה ממזרח, עם נבוכדנצר:
פרק ב. "
]
יד] מצפון תפתח הרעה. מהי
אותה רעה שתבוא מצפון? קשה להשיב על כך תשובה חד משמעית, לפי שהחזון עצמו ומלות
ההס בר שבעקבותיו אינם מפרשים את הדבר. אויב מן הצפון נזכר בירמיה גם בנבואות
אחרות (ד, ו; ו, א, כב; י, כב). בנבואות נוספות (ד, יג, כ, כט; ה, טו-יז; ח, טז) נזכר
עם אכזרי, ולא נאמר במפורש שהוא מן הצפון, אך נראה שהכוונה לאותו אויב. ייתכן
איפוא, שגם בחזון הסיר נתכוון הנביא לאותו אויב מן הצפון, שזהותו לא נמסרה במפורש.
האויב, שהביא בפועל לחורבן ירושלים בשנת 586 לפה''ס, היה בבל, אולם מכמה טעמים מתק
שים חוקרים לזהות את הגוי מצפון עם בבל: ראשית, אין היא שוכנת מצפון לירושלים, אלא
ממזרח לה. שנית, פעילותו הנבואית של ירמיהו החלה בשנת שלוש עשרה ליאשיהו המלך (627
לפה"ס). אם נאמר חזון הסיר באותה עת, קשה לשער שירמיהו יראה את בבל כאויב
העתיד להחריב את ישראל, שכן באותה עת היתה בבל עיר הכפופה לשלטון אשור, שעדיין
שלטה באיזור, הגם שבאימפריה האשורית ניכרו כבר סימני התפוררות? בתחילת המאה העשרים
היתה מקובלת
בחקר המקרא ההנחה, שירמיהו התכוון לסקיתים, עם צפוני, שהשתלט על המזרח
סמוך לירידת אשור, לפי עדות הירודוטוס (א, 104), אך אין שום עדות מסייעת לדברי
הירודוטוס, ואין לסמוך עליהם. נראה שירמיהו אמר את דבריו על רקע היחלשות אשור,
שאירעה במחצית השנייה של מאה ז' לפה''ס. בשנים אלה נאלצה אשור להתגונן מפני עמים
צפוניים שאיימו עליה: הלודים והקימרים מאסיה הקטנה, ובעיקר בני מדי מצפון מזרח. נראה
שירמיהו חזה, שאחת ממדינות הצפון תירש את האימפריה האשורית ותאיים על ישראל. עמי צפון
אלה נצטיירו בישראל כרחוקים, זרים, אכזריים ומסוכנים. מאוחר יותר, כשנתבהר המצב
הפוליטי באיזור, ניבא ירמיהו במפורש על בבל שתכבוש את ירושלים, ולא עוד על גוי
מצפון באופן סתמי."
עמוד: 26
ורש"י מפרש:
"מצפון תפתח הרעה - בבל לצפונה של ארץ ישראל היא".
4. לבסוף, גם נבואתו הידועה ביותר אולי (חוץ מעצם החורבן) – על משך הגלות שתהיה 70 שנה – לא מדויקת. שיבת ציון התרחשה כעבור כחמישים שנה, אף כי אמנם עד בניית בית המקדש השני חלפו בדיוק 70 שנה (יש לציין כי בפירוש עולם התנ"ך לספר דניאל נטען אחרת, שהחשבון אינו עולה יפה. ועוד יש לציין כי מפרשים גם שבעים כמספר טיפולוגי):
ירמיה כה יב. "ואכן, פרק הזמן שעבר מן
הגלות (586 לפה"ס) ועד לכינון בית שני (516 לפה''ס), היה בדיוק שבעים שנה (ועד
ראשית שיבת ציון כחמישים שנה)."
עמוד: 133
כאן אפשר אולי לומר, שהגלות לא הסתיימה "רשמית" עד הקמת בית המקדש השני. וראייה לדבר אפשר לקחת מימינו – שכן, כבר שנים רבות עם ישראל יושב בארצו ועדיין בכל ליל סדר חוזרים על המילים: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה!", ונוהגים לפרש: בנויה במקדשה השלישי. עד אז כביכול לא לגמרי יצאנו מהגלות.
טוב, זו לא לגמרי תפישתי, לא בחלק הראשון ולא בשני, ובכל זאת, אם תרצו, גם זו דרשה לליל הסדר הבא עלינו לטובה.