על "מקראות: יתרו" מאת יואל בן נון ושאול ברוכי

קוד: על "מקראות: יתרו" מאת יואל בן נון ושאול ברוכי בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל:

מקראות: יתרו/ ביקורת מאת חגי הופר

"מקראות – עיון רב-תחומי בתורה: יתרו", מאת יואל בן-נון ושאול ברוכי, ידיעות, 2017, 278 עמ'.

עתה יצא הספר החדש מבית מקראות על פרשת משפטים, אך אני החלטתי בהזדמנות זו לחזור דווקא אל הספר הראשון, על פרשת יתרו, הן בגלל שהוא ראשון, הן בגלל שהוא קצר יותר, והן בגלל שפרשת יתרו מעניינת יותר מבחינתי.

פרויקט מקראות הוא פרויקט שאפתני, השם לו למטרה לפרסם ספר שלם על כל פרשה שבתורה ולכלול בו את סיכום הדעות המסורתיות. האם משימה זו בכלל תיתכן? מעיון בספר מתברר מהר מאוד שהוא רחוק מלכלול את כל החומר כולו, אבל נראה שהוא מביא את עיקר דברי המדרשים והפרשנים המסורתיים, ואף הרחבות שונות.

בעבר עשתה זאת באופן מופתי פרופ' נחמה לייבוביץ בסדרה העיונים שלה, אך שם הכול נכנס לחמישה כרכים עבים, וכאן, אם הכול יתנהל כמתוכנן, מצפים לנו למעלה מ-50 כרכים! כמובן שבמסגרת כזו אפשר להכניס הרבה יותר תוכן.

לספר מספר חלקים: לאחר הטקסט של הפרשה וכן פרק המביא את חלוקת הטעמים שלה, מופיע החלק "דרישה בתורה", ובו סיכום המדרשים והפרשנים הקלסיים. לאחריו פרק העוסק בעניינים לשוניים. לאחריו פרק העוסק בבחינה המדעית של אספקטים שונים בפרשה. ולבסוף – סדר ומבנה ופרשנות ספרותית ורעיונית, מאת הרב בן-נון.

כל חלק מעוצב באופן שונה והוא בעל פונט שונה, באופן המקל על ההבחנה בין החלקים השונים, ובהתאם מקל על הקריאה. קראתי גם מי שצורה זו רק בלבלה אותו והפריעה לו, אך לי הדבר היה נוח.

 

אדגים את פרקיו השונים של הספר על ידי הצגת עיונו בסיפור יתרו, המופיע בשמות י"ח.

שאלה אחת שהתמודדו עמה הפרשנים היא מתי התרחש אירוע זה. כאן חלוקות הדעות. לפי אבן עזרא, מקומו של סיפור יתרו לאחר מתן תורה, שהרי "אין מוקדם ומאוחר בתורה". רמב"ן, לעומת זאת, שלא מקבל את הכלל האחרון, טוען שמקומה הוא כסדר הכרונולוגי בו היא מופיעה. ואם תשאל, לפי אילו חוקים משה שופט את העם לפני מתן תורה? התשובה הפשוטה היא, שכמה חוקים ניתנו כבר במרה, כפי שנאמר – "שם שם לו חוק ומשפט [ושם ניסהו]". דעה אחרת משניהם משמיע רש"י, שלפיו יש לחלק פרק זה לשניים. החצי הראשון, בואו של יתרו, קרה לפני מתן תורה, ואילו החצי השני, פיזור הסמכויות, קרה לאחריו, והוא הודבק לחלק הראשון מכיוון שהוא עוסק באותו עניין. אני חושב שזו פרשנות מקורית מאוד.

בחלק הלשוני יש דיון מעניין על המילה "ויחד". חז"ל דרשו שנעשה בשרו חידודים-חידודים לאחר ששמע מה שנעשה למצרים, אבל לפי הפשט המילה היא מלשון חדווה. רש"י מביא את שני הפירושים בזה אחר זה. כאן נאמר שזו מילה יחידאית בצורה זו, ודומה לה רק מילת "יחד" המופיעה פעם אחת באיוב, אך שם המילה היא משורש יח"ד, במובן איחוד. ועוד מפנים אותנו לפסוק אחד במשלי – "ברזל בברזל יחד, ואיש יחד פני רעהו". גם כאן, חז"ל פירשו – אלו תלמידי חכמים, המחדדים זה את זה בהלכה, אבל יהודה קיל בפירושו ב"דעת מקרא" מפרש את ה"יחד" השני מלשון חדווה, והפסוק כולו הוא על דרך האליטרציה הלשונית. מעניין מאוד.

בחלק המדעי, מוצג לנו מקומו המשוער של הר סיני ושל דרך ישראל במדבר סיני לפי כמה דעות, וכן מוצגים לנו כמה ממצאים מעניינים שנמצאו במדבר סיני, בין היתר מזבח קטן ולצדו 12 מבנים, כדוגמת מה שהכתוב אומר שנבנה לציון 12 שבטי ישראל. הייתכן שבזה מדובר?

ובחלק האחרון, הרב בן-נון חוזר שוב לחלק מהדברים שנאמרו בחלק הראשון, אך הוא מוסיף עליהם פנים שלא הוזכרו בתחילה, ואף דן בעניינים נוספים מלבדם.

 

זהו, אם כך, לימוד עמוס מאוד ופורה מאוד, המציג את עיקר פירושי הקדמונים, לצד כמה ביאורים חדשים יותר, והוא מועיל מאוד ללומד.

 

עד כאן, בעצם, הסקירה. אך החלטתי להוסיף לה חלק נוסף שמציג שיטת לימוד חדשה יותר, הנעדרת כליל, באופן מובן, מהספר שסקרתי עתה. ויש בהוספה זו ערך גם כשלעצמה, מבחינה זו שהיא מציגה ספר נוסף, כך שזו עוד סקירה או חצי סקירה, בעצם.

והספר הנוסף שברצוני להציג הוא ספרו של ריצ'רד אליוט פרידמן – "The Bible with Sources Revealed".

מדובר בספר המציג את כל התורה מחולקת לפי תורת התעודות, כשכל מקור מצוין בצבע אחר. בנוסף, פרידמן מעיר הערות קצרות לכל אורך הטקסט.

זמן רב חיפשתי ספר כדוגמת הספר הזה, כזה המציג את עיקרי ממצאי ביקורת המקרא בצורה קצרה ובהירה. כאן מצאתי את מבוקשי חלקית. חלקית – כי בכל זאת ההערות של פרידמן קצרות מדי ולא מסבירות את החלוקה לגמרי. ובכל זאת, גם זה משהו. ספר כזה בעברית, למותר לציין, אין להשיג (עד למועד זה – 1.18).

 

ובכן, כיצד פרשת יתרו מחולקת לפי מקורותיה?

פרק יח', המגולל את סיפור יתרו, שייך לפי פרידמן למקור אחד – מקור E. למעט שתי מילים – "לאחר שילוחיה". בהוספה זו יש עניין רב. שהרי, לפי פרידמן, הסיפור הקודם על ציפורה, אשת משה, שייך למקור J, ושם היא מצטרפת אל משה בבואו למצרים, וגם שם יש להם רק ילד אחד – גרשום. כאן יש להם שני ילדים והיא באה ממדיין, כך שצריך לגשר בין שני המקורות, וזה בדיוק מה שעושות שתי המילים שנוספו – על-ידי העורך של JE.

פרק יט' מספר את ההכנות למתן תורה בהר סיני. בקריאה פשוטה מתעוררת בו בעיה, שכן לא ברור סדר העלייה והירידה מההר. האם משה עלה לבדו, או עם אהרון? גם המפרשים הקלסיים מתחבטים בזאת. והנה, לפי פרידמן, הפרק ברובו מתחלק בין מקור J למקור E, כשאהרון נכנס לתמונה רק במקור E. ההערה של פרידמן לא מספיק מפורטת כאן, על כן אסתפק בדברים קצרים אלה.

(ובפירוט: E – 2[ב]-9, 16[ב]-17, 19; J – 10-16[א], 18, 20-25[למעט "אתה ואהרן עמך" שהוא מאת העורך]; 1 – P; 2[א] – עורך).

פרק כ' כולל את עשרת הדיברות, אשר הן לפי פרידמן מקור אחר שאינו אחד מהמקורות הידועים. ובכל אופן, ההסבר הניתן למצוות השבת, השונה לגמרי מההסבר שניתן בדיברות שבספר דברים, הוא הוספה של העורך. המשך הפרק עד סופו הוא שוב של מקור E.

 

אני חושב שיש בדברים אלה משום ביאור שלא הופיע בספר הראשון. ההסבר ב"מקראות" להבדלים בין עשרת הדיברות בשמות ובדברים הוא: "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו". אך האם גם ההסבר הארוך והשונה לשבת בשני המקורות נאמר "בדיבור אחד"? יהיה קשה לקבל תשובה זו.

כך שמבחינתי שני ספרים אלה משלימים אחד את השני. אני יודע שכרגע המצב הוא שהם כשני קווים מקבילים, אשר לא ייפגשו לעולם, אך אני מקווה שבכל זאת הם ייפגשו ביום מן הימים, ועדיף מוקדם ממאוחר.