קוד: ניקוד צירי מול שבא בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אביאל מעודד
אל: avielmdd @ gmail.com
למדנו מעט על מיעוט הלבנה. בגלל שהלבנה קטרגה לכאורה על המציאות שבה שני מלכים משתמשים בכתר אחד, נאמר לה למעט את עצמה. ובעל הסולם הביא את הענין, שכאשר הלבנה מיעטה את עצמה, היא ירדה מהיותה פרצוף שלם מלא בעשר ספירות בעולם האצילות, למציאות חדשה של להיות נקודה בלבד - בעולם הבריאה. ממציאות של היותה זנב לאריות, היא הופכת להיות ראש לשועלים. בעולם האצילות, טרם ירידתה, היא הייתה גם במצאיות של מאור גדול - אבל השיגה את ההארה הזו דרך חיבור לזעיר-אנפין שנתן לה תשע ספירות - כלומר היא הייתה בבחינת "אספקלריא דלית לה מגרמא כלום", היא נסמכה לחלוטין על הכלים שנתן לה ז"א, ודרכו קיבלה את כל ההארה והפכה להיות פרצוף שלם בזכות כליו.
המלכות גם רצתה להשפיע - בזכות כליה שלה ממש - ונאמר לה שעליה להיות נקודה בפני עצמה - דהיינו צאי למקום חדש - תהיי הארת עתיק - בעולם הנמוך יותר מאצילות - עולם הבריאה, ושמה תלכי ותשפיעי כמה שאת רוצה - תמשלי בלילה. שם יש עוד הרבה עבודה - יש חושך. יש עוד הרבה ניצוצות (כוכבים) שצריכים לעזור להם להאיר. ביום - השמש (ז"א) מציף באורו ואין עוד עבודה של הארה - כי הכל מואר כבר - ואין ביטוי לניצוצות הכוכבים. אז מה העבודה כאן - ביום?
אז המלכות ממעטת את עצמה ויורדת בכוונה למקום חשוך יותר (עולם הבריאה) על מנת לתקן ולהאיר את הלילה - שגם הוא בסוף יהפוך להיות יום - אבל רק בזכותה.
ובעל הסולם נועל את פירושו במילים בסוף סעיף י'- "באופן שהנקודה נשארת בראש הבריאה וגם עלתה לאצילות, ויש עתה שתי נקודות והבן היטב
". ובכל מקום שכתוב "הבן היטב", משמע שיש עוד סוד שם, שלא מפרשים אותו. וזה מחזיר אותי לכתבי ר' יוסף ג'קטליא בספר הניקוד, שמסביר את ההבדל בין ניקוד "שבא" שהוא בצורת נקודה מעל נקודה, ואין ביכולת השבא לייצר תנועה של ממש בהברות. וזה מסמל קצת את תלות הלבנה בשמש - תלות המלכות בז"א. כי הלבנה מקבלת את אורה מהשמש. והמלכות מקבלת מז"א. אז נכון שנוצר ניקוד שבא, אבל אין תנועה אמיתית בהברות בניקוד שבא, וזה התסכול של הלבנה, שהיא לא מייצרת תנועה ושינוי אמיתי.
אבל לעתיד לבוא, כשהמלכות תתוקן והלבנה תאיר במילואה ותחזור להיות מאור גדול ושווה לשמש, היא תהיה באותו הגובה של הנקודה הראשונה, ולא יהיה מציאות של זה מעל זה, אלא שניהם יהיו במקום שווה ביחס לאינסוף ולכתר, ויקבלו את אור החכמה בצורה שווה מהכתר. וזה מציאות של נקודה ליד נקודה - באופן שווה. ממצב של שבא, נקודה מעל נקודה כזה -: - יהיה ניקוד של נקודה ליד נקודה כזה -.. - שזה ניקוד צירי.
וזה מתכתב עם עניין "בין המצרים". שכל המצרים והצרות נועדו לכך שנתפוס את הצורה הראויה לנו מקדם לטובת התיקון. וכל עוד אנחנו בניקוד שבא, תלויים בדבר עליון מאיתנו ושבויים ונסמכים ונסעדים - זה הוא לא גמר התיקון השלם, כי המלכות עדיין תלויה, ואם חס וחלילה ינותק ממנה המשפיע היא עלולה ליפול. ואם אצטט את דבריו בספר הניקוד- "ומתוך ניקוד שבא וסמיכתו תבין סוד הלבנה שאין לה מאור מעצמה ושהיא נפרצת לעתים וכל מאורה היא מן החמה ואם תעיין בניקוד שבא יתבאר לך הכל ותתבונן בו מאד כי צורך גדול הוא
" (ספר הניקוד, ר' יוסף ג'קטליאני). והתיקון הוא שייהפך להיות נקודה ליד נקודה - צירי (יעבור את בין המצרים).
ושוב לפי המובא ב"ספר הניקוד" - "...ואם במרכבות הנראות מורה הצירי סוד הבנין (מלשון ליצור צורות שזה לשון בנית צורות - צירי) הנה בסוד עשר ספירות מורה הצירי סוד שתי ספירות הסמוכות לכתר שהם חכמה ובינה
" עכ"ל. ונראה לי בס"ד שזה התיקון שלעתיד לבוא: ז"א ומלכות שהם זה מעל זה - בצורת ניקוד שבא - יחזרו להיות מאורות גדולים בהארה מעבר להארה הראשונה שלהם - שיהיו במעלת ג' ראשונות - צירי - שהן חכמה ובינה. סמוכות זו לזו, צד לצד - הארת פנים בפנים שזהו גמר התיקון וסוף הצורה. אז יש סיבה לצרות ולבין המצרים - על מנת שנקנה את מקומנו פנים בפנים בדבקות - שזוהי ההארה השלמה של כתר חכמה ובינה - הארת הלעתיד לבוא.