קוד: מבחינת התורה אונס = רצח! בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חיים
אל: haimsublqlq @ gmail.com
הרבה אנשים שאינם מדקדקים במקרא, חושבים בטעות שאונס הוא דבר קל בתורה, אשר עונשו הוא פשוט להתחתן עם הנאנסת מבלי יכולת לגרש אותה.
אין לי מה להוסיף בקשר לזה, שכן הכל כבר הוסבר על ידי אראל סגל:
http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/dm-22-29.html?no_cache=1598676637
אני רוצה להוסיף כמה הבהרות למאמרו של אראל:
1. התורה כותבת על האונס ככה: "וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. "
שימו לב מה התורה אומרת, אם האנס תופס את הנערה, והנערה מתנגדת ("צועקת"). רק האנס מוצא להורג ואילו הנערה אסור לעשות דבר! ואין עליה חטא!
מדוע?
משום ש" כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה" כלומר שהמעשה האונס הזה שקול כאיש הקם על רעהו ורוצח אותו!
כמו שהנרצח אינו אשם, כך גם הנאנסת.
וכמו שהרוצח מוצא להורג, כך גם האונס.
ומה לגבי נערה בתולה שאינה מאורשה לאיש כלל? האם האנס צריך להתחתן איתה(בהסכמתה)? או שמא יש להוציא אותו להורג?
אני רוצה לדקדק בפסוקים היטב ולהראות לכם שהאנס חייב במוות!
נאמר שאדם ששוכב עם נערה בעיר והנערה לא צועקת (כלומר היא מסכימה למעשה), גם האיש וגם הנערה מוצאים להורג.
עד כאן הכל מובן - שכן האיש חטא באשת איש. והנערה חטאה בבגידה בבעלה העתידי.
אך לאחר מכן כתוב שאם הנערה צועקת, אז היא פטורה מכל עונש, אבל למה שנהרוג את האיש? אולי לא ידע שמדובר בנערה מאורשה?
הסיבה היא לא כי מדובר באשת איש (אף על פי שכתוב על נערה מאורשת) אלא משום שהאונס שקול להרג!
ואילו בפרשה על ה"אונס בתולה לא מאורשה" הכתוב לא מדבר על אונס אלא על הסכמה, בדיוק כפי שכתוב בספר שמות בפרשת "כי יפתה איש".
כתוב: "כִּי-יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו. "
על פי התורה, נערה בתולה לא מאורשת היא ילדה קטנה ותמימה. ועל כן אין לה שיקול דעת ולכן גם דעתה מבוטלת ולא מעניינת.
על כן במקרה שגבר(איש) מוצא נערה בתולה ושוכב איתה זה בגדר פיתוי, כלומר הגבר בא אליה במילים מפתות וגורם לה לא להתנגד ולהביע הסכמה.
על כן כתוב "ושכב עימה ונמצאו". מה הכוונה? ואם לא נמצאו בשעת המעשה, אז המעשה לא היה ולא נברא?? אלא דין הפסוק הזה כדין הפסוק " כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם--הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל."
כמו שזה מרצון והסכמת האשת איש, כך גם זה מרצון והסכמה של הנערה!
וזה הסיבה למה התורה מחייבת את האיש לשאת את הנערה במקום עונש מוות. משום שהוא תבע בה את חותמו בקריעת הבתולין (כל מקום שנאמר "עינה" כוונתו לקריעת הבתולין).
ואילו אם הנערה לא הייתה בתולה, אם מוכיח את זה האיש ששכב עימה, פטור מלהתחתן איתה.
ולכן השוכב אם זונה שאינה נשואה לאיש, אינו מחוייב להתחתן עם הזונה, שכן הוא לא עינה אותה בקריעת הבתולין.
ומניין לנו שנערה שאין לה בתולין פותרת את הגבר ה"מפתה" (שים לב: לא אונס!)?
מהפרשה:
כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. יד וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; וְאָמַר, אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. טו וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ, וְאִמָּהּ; וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ, אֶל-זִקְנֵי הָעִיר--הַשָּׁעְרָה.... וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ.
ברגע שהנערה מופקרת, היא אשמה בזנות בית אביה. ואולי בגלל זה התורה מחייבת את האיש להתחתן עם האישה שפיתה, שהרי הוא גם גרם לה להסתכן בפרשה הנ"ל.
ומה לגבי האונס ממש נערה בתולה?
על פי אורך כל המקרא, אונס נקרא "נבלה" או "נבלה בישראל".
המשמעות של "נבלה" הוא מקרה מזעזע נורא שעונשו מוות אפילו שהתורה לא אמרה עליו במפורש, שכן מדובר במעשה נורא ביותר.
דוגמאות לכך:
1. אונס דינה - ותֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. לד,ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. לד,ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. לד,ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. לד,ה וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. לד,ו וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. לד,ז וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה.
וכן עונשו של שכם היה מוות.
2.מעשה פילגש בגבעה - "ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל"
ואכן עונשם של האונסים היה מוות (מבלי התייחסות לאשת איש כלל)
3.אונס תמר על ידי אמנון - וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-תָּמָר, הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר, וְאֶבְרֶה, מִיָּדֵךְ; וַתִּקַּח תָּמָר, אֶת-הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ, הֶחָדְרָה. ב יג,יא וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו, לֶאֱכֹל; וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. ב יג,יב וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי--כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת. ב יג,יג וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת-חֶרְפָּתִי, וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים, בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. ב יג,יד וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. ב יג,טו וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד--כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ; וַיֹּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי. ב יג,טז וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ עִמִּי, לְשַׁלְּחֵנִי; וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ לָהּ. ב יג,יז וַיִּקְרָא, אֶת-נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ. ב יג,יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים; וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. ב יג,יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה. ב יג,כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ, וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל-תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. ב יג,כא וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד--שָׁמַע, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר לוֹ, מְאֹד. ב יג,כב וְלֹא-דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם-אַמְנוֹן, לְמֵרָע וְעַד-טוֹב: כִּי-שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם, אֶת-אַמְנוֹן, עַל-דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה, אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ. {פ}
ו
ואכן עונשו של אמנון היה מוות.
אגב תמר לא מתנגדת להתחתן עם אמנון! היא אומרת לו על תאנוס אותי ותעשה נבלה כזו, אלא בקש מהמלך להינשא עימי והוא כנראה יסכים לכך.
אך אבשלום לא הסכים, ועל כן עונשו מוות.