קוד: זוג ההיפוכים קם - מק בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אורנה ליברמן
אל: liebermanorna @ gmail.com
קָם פירושו היסודי הוא נִבְרָא, נוֹלַד, הִתְמַמֵּשׁ, הִתְקַיֵּם, נִהְיָה, הָיָה. השורש ק.ו.מ, שממנו קָם, וגם קִימָה, קוֹמָה, מָקוֹם, יְקוּם, תְּקוּמָה, מציין את קימת היקום שמצא לו מקום, את ראשית הבריאה, ובהמשך גם את חידושה. תחילת החיים הינה קימה, התעוררות אל הבוקר מתוך השחור והשחר. בריאה פירושה גם הבראה. תקומה הינה זקיפת קומה לאחר נפילה, הבראה, חזרה אל הבריאה, גאולה. תקומה היא שיקום וקימה לתחייה.
הבוקר שבו קם האדם משנת הלילה הוא דגם מוקטן של שחר הבריאה. הלילה הסתיים, האור בוקע. בכל בוקר ובוקר חייב אדם לראות את עצמו כמו היה עד ראייה לבריאת העולם, ולא זו בלבד, אלא עין בעין, כמו התמזגו עֵינָיו בעֵינוֹת מי הישועה. לקום פירושו לעמוד איתן נגד כל התלאות, נגד כל האויבים, להתחזק, להצליח ולשגשג:
הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. ה’ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. תהילים כ:ט-י
חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. שופטים ה:ז
בשורש ק.ו.מ יש כוח: כוחו האבסולוטי של הבורא לברוא ולהשיב עטרה ליושנה, כוח הפעולה של האדם הנובע מכוחו של האל, כמו גם כוח ההולדה, הבטחת המשך קיום השושלת (כל זאת כמובן לפי הנרטיב המקראי):
הָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב. ישעיהו מט:ו
לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת. שם שם:ח
בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. בראשית לח:ח
קם פירושו התקיים (ק.י.מ / ק.ו.מ הינם שורשים קרובים):
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’: לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. ישעיהו ז:ז
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית [אני אומר כבר בהתחלה מה יהיה הסוף], וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ [זמן רב קודם לכן אני אומר את הדברים שעדיין לא נעשו], אֹמֵר [ואני אומר]: עֲצָתִי תָקוּם [תכניתי תתגשם], וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. ישעיהו מו:י
כשם שקם היקום, כשם שיצא העץ, מתוך עצת הבורא, מקים היקום, כך נולד האדם וזקף קומתו:
זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (…).שירים השירים ז:ח
יעודו של המקדש, שהוקם, הופל ויוקם על מקום גן העדן של הבריאה, הוא, לפי המקרא,לשמש מרכז לתקומת ישראל וגאולת האנושות. זכות העלייה לרגל וההתקרבות לקדושה מקושרות לחזרה לטוהר הבריאה (בר/ברא):
מִי יַעֲלֶה בְהַר ה’ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?
נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב (…). תהילים כד:ג-ד
הינה, אותו שורש קם, שסימנו הוא בריאה, ברות ובריאות, הזדקפות וקיום, היפוכו, מק, פירושו מחלה וריקבון, איבוד אברים, חזרה אל האין. ק.ו.מ ו-מ.ק.ק הם זוג שורשים אשר קרובים בצורתם והפוכים במשמעותם. פריחה והגשמה מכאן, נבילה, כמישה, התפוררות והמסה מכאן.
וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם: הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו [בשר האויבים ירקיב במהירות גדולה, בעודם עומדים על רגליהם, בעודם בחיים], וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. זכריה יד:יב
מק, מאותו שורש מ.ק.ק, קרובו של מ.ו.ק, פירושו ריקבון, נבילה, כמישה, התפוררות, המסה:
שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה (…). ישעיהו ה:כד
וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה (…). ישעיהו ג:כד
לא עסיס יעלה מהשורש אלא רקב, זה יהיה עונשם של אלה שמאסו בתורת ה’. ונשות יהודה החוטאת שהתרברבו ביופיין תיפולנה בשבי ובשרן המבושם ירקיב ויצחין. כך תיפול הארץ, נפילה לשם תקומה. תורת ה’ היא הבריאה המבושמת, חטאי האלילות הם נמק הפושט והולך.
ניחוחותיה המשכרים של הבריאה הצחה, עציה, ניצניה, פרחיה ופירותיה וצחנתו של ים התוהו סחוף הפגרים המרקיבים, המבאישים, אדום מדם הם שני ניגודים שלא מפסיקים להיאבק. תיאורו של ישעיהו את גיא ההריגה שבו ייענשו עמי העולם על חטאותיהם הוא דגם מוקטן של ים התוהו הראשוני:
וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם. ישעיהו לד:ג
עונש קוסמי יחשיך את היקום ויחריבו, יפיל שמים לתהום. השמש, הירח והכוכבים ימסו כמו היו נרות דונג, ינשרו כמו עלה גפן או פרי תאנה נבול. השמים ייגללו, יתקפלו, כמו היו מגילת קלף:
וְנָמַקּוּ [יירקבו] כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר [יגולגלו כמו מגילה] הַשָּׁמָיִם, וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה [כמו שעלה נופל מגפן, כמו שתאנה נופלת מעץ]. שם שם:ד
קם ו-מק, אכן זוג היפוכים מובהק.