קוד: ארבעים נערים קטנים ושני ילדים בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: מטמוניות למשפחות סופרים (schriber @ 012.net.il)
אל:
(מ"ב ב כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם י-הוה
וַתֵּצֶאנָה
שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם
אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:
שתי מוזריות בפסוק:
"שתים דבים" – במקום "שתי דבים".
"ארבעים ושני" – במקום "ארבעים ושנים".
האות מי"ם סופית של "ושנים" עברה ל"שתי"...
נראה לומר שהטמינו כאן רמז, שקבוצת הארבעים ושנים התחלקה לשתי תתי-קבוצה:
1. וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים
2. וּשְׁנֵי יְלָדִים
"ארבעים" היו "נערים קטנים", רעים בקטנותם ואין תוחלת להם ולדורותם.
"שני ילדים" שהיה בהם שמץ טוב ותקוה, עליהם "נענש" אלישע וחלה.
(מ"ב ב כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ
וּנְעָרִים קְטַנִּים
יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:
(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם י-הוה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי
יְלָדִים
:
(סוטה מו/ב מז/א) מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר ר' פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכפורים ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות... תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו
ארבעים "נערים קטנים"
נראה לומר שמאחורי ארבעים ה"נערים קטנים" עמד צדקיה בן כנענה וארבע מאות נביאיו, שהסיתו וסטרו לנביאי ה' (מיכיהו בן ימלה). עניין זה נרמז בהתבטאות הכפולה "עלה... עלה..." שכתובה בשתי הפרשות.
ארבעים הנערים, בהדרכת צדקיה בן כנענה, הרחיקו את אלישע בקריאות "קרח קרח" = רחק רחק! גם אלישע החיה את צדקיה בן כנענה כדי להרחיקו מעליו.
(מ"ב ב כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ
וּנְעָרִים קְטַנִּים
יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ
עֲלֵה
קֵרֵחַ
עֲלֵה
קֵרֵחַ:
(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם י-הוה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם
אַרְבָּעִים
וּשְׁנֵי יְלָדִים:
(מ"א כב ו) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים
כְּאַרְבַּע מֵאוֹת
אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ
עֲלֵה
וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהֹוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ:
(יא) וַיַּעַשׂ לוֹ
צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה
קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם:
(יב) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר
עֲלֵה
רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהֹוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(קהלת רבה יח יג) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו א"ר יהודה בר סימון... ואם בצדקיה בן כנענה הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ובאו והוא לא בא אלא (מ"ב י"ג) ויהי הם קוברים איש וגו' ויחי יכול לעולם ת"ל ויקם על רגליו מלמד שלא היתה עמידתו אלא לשעה לפרוש מאותו צדיק בלבד
שני "ילדים"
אלישע ש"המית שני ילדים", תיקן ו"החיה שני ילדים", את ילדי עובדיה נביא ה'.
(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם י-הוה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים :
(מ"ב ד א) וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת
שְׁנֵי יְלָדַי
לוֹ לַעֲבָדִים:
(ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵכְי {נִשְׁיֵךְ} וְאַתְּ
ֻבָנַיִכְי {וּבָנַיִךְ} תִּחְיִי בַּנּוֹתָר:
(תנחומא כי תשא ה) א"ר מני אלולי זכות אשתו של עובדיהו כבר כלו ישראל באותה שעה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר (שם)