קוד: הערה שמקדימה את עצמה (על הנדסה גנטית) בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הערה שמקדימה את עצמה (דף יומן)
יותר ויותר מתחוור לפני, שהנושא שעבודה זו באמת עוסקת בו הוא הנדסה גנטית. כך, כמובן, בדברנו על צלם האדם, אך גם בשאר הדברים. וכי מה בין הנדסה גנטית ובין חינוך? הרי כדבר אחד הם. נוכל לומר אף זאת: מיצויה המרבי של ההנדסה הגנטית הוא יצירת אדם – והרי יכולת זו מצויה היא כבר בידינו ובצורה הטבעית ביותר – בהולדה, ועוד קודם לכן – וגם לאחר מכן – מצויה היא בידינו בצורה אחרת – בחינוך. קודם לכן – בהפיכת עצמך לאדם, שהוא תנאי-מוקדם להולדת יציר כדמותך – ועל-כן נוכל לומר, כי אף שמירת הלשון בבחינת יצירת אדם היא – ולאחר מכן – בחינוך ילדיך. הדבר נרמז כבר בהזכרתנו הקודמת את הסרט "פרנקלשטיין", העוסק ביצירת אדם בידי אדם אחר, אף ששם העלינו אותו כדוגמא לשימוש בהצללה בקולנוע, שכן חלקים נרחבים בסרט מתרחשים באפלה, לעת ליל, בבחינת "אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ" (תהילים, קלט', ט'), אך אסתטיקת הסרט הולמת אף את נושאו.
והנדסה גנטית מעלה אף בעיות מוסריות קשות – ראשית כל, היכול אדם לתפוש את מקומו של האל כיוצר? הרי הדבר סותר את כל התפישה הדתית של האדם עד כה. ומבעיה זו נגזרות את נלוותיה – כמו זו שראינו בסרט "התפוז המכאני" – האם נכון הוא לקבוע את אופיו של אדם בצורה מכאנית – הרי בכך ניטלת בחירתו החופשית! כל אלה הן אכן שאלות חשובות, שיש לדון בהן, אך אין הן פוסלות את הנושא בהן הן עוסקות לגמרי, כפי שיש נטייה אצל האדם לחשוב. ונטייה זו – כנטיות אחרות שהזכרנו – מוצדקת היא, שהרי פרויקט מאיים זה מזכיר לנו פרויקטים מזוויעים אחרים בתולדות האנושות: בראש ובראשונה (בתקופה המודרנית) – את ניטשה עם פרויקט ה-'על-אדם' שלו, כפי שהוא בא לידי ביטוי אצל רסקולניקוב ב-"החטא ועונשו" לדוסטוייבסקי (ואף פרנקלשטיין נכתב באותה תקופה לערך – ונשים לבנו לכך). לכך נוכל להוסיף אולי אף את 'האני העליון' של פרויד, שבאופן שנוסח הוא אינו אלא ביטוי של האדרת האדם התבוני של פרויקט הנאורות. לבסוף, כמובן, נזכרים אנו בפרויקט הנאצי לכיבוש העולם תוך סינון חלק בו, הסרח-עודף מבחינתם, שמתבסס על תורת הגזע שלהם, המצביעה על עליונותו-כביכול של הגזע הארי – והנה גם שם נעשה שימוש בנתונים ביולוגיים כדי להצדיק את פעולתם במציאות.
לכן, באופן מובן ביותר, פרויקט זה מאיים על האדם, אך מובן גם כן, כי כל התקרבות אל הממשי (-כפי שמונח זה מופיע אצל לאקאן), שהוא צלם האדם (כפי שאנו רואים כאן), מאיים על האדם (כפי שמופיע במאמר של פרויד על 'המאוים', בו מוגדר הוא כדבר מה שקיים היה בעבר ונעלם – ועתה שב הוא להתקיים). אלא שאין אנו יכולים – או לא כדאי לנו – לבסס את חיינו על פחד ואימה, מה גם שהרי למדנו כבר, כי לכל דבר יש צד חיובי וצד שלילי ורק צריכים אנו, אם כן, לדאוג, כי הדבר ימומש על הצד החיובי שלו – ולכך לא הזנחתו תועיל, אלא דווקא העיסוק בו.
את הברכה שבפרויקט זה נקל יהיה לראות, אם נפנה להביט בצד הרפואי שלו – הרי איש לא יכחיש, שאם ניתן יהיה לרפא מחלה באמצעות התערבות במבנה הגני – ואף בטרם היווצרותה, עוד כשהעובר בבטן אימו – הרי שלברכה יהיה הדבר, ללא ספק. האיום, אם כן, מתחיל מן ההפרדה של האדם לגוף ונפש, ובהקבלה – הפרדת השפעת פרויקט ההנדסה הגנטית לרפואה ולחינוך, או מדויק יותר – קביעת תכונות מועדפות ושירוש אלה השליליות.
וכך עולה השאלה – מהו חיובי ומהו שלילי? הרי אותה תכונה שאדם אחד מנצלה לרעה – אדם אחר מוציא את הטוב ממנה, ואם כך כיצד נוכל לפסול את התכונה עצמה? ועוד סכנה מאימת על האנשים – שמא כתוצאה מהתערבות זו כל בני האדם דומים יהיו וכך תיעלם הייחודיות ועמה יינטל גם העניין. כל אלה שאלות תקפות הן, אך אינן בלתי-פתירות. לעניין הייחודיות – הרי ניתן גם להעלות על הדעת ייחודיות הנוצרת אף ללא המעשה הרע, מה גם שמקורה לא צריך להיפגם, שכן היא אינה נובעת אך ורק מן המבנה הגני שאנו עוסקים בו, אלא גם מעירוב של שני נשאי-גנים שונים וכן מהשפעה סביבתית והתפתחות האדם עצמו – וזאת מבלי להזכיר את המקור האלוהי המשוער (ואומר המדרש – שלושה שותפים הם באדם – האב, האם והאל, וכן – מכל צד באים חלקים שונים בו). וכן נאמר – הרי לא בכל המבנה הגני יש כוונה להתערב, אלא אם כן מדברים על יצירת אדם יש-מאין. לעניין החיובי והשלילי – אכן אין טעם להוציא או להכניס גורם, שאין אנו יודעים היטב את טיבו (כשסיוג זה יכול להביא לקריסת כל הפרויקט, שהרי הגנים מעורבים זה בזה ומשפיעים זה על זה, ועל כן יש בעיה בבידודו של חלק אחד בהם), אך אם ימצא, למשל, גן ספציפי, המורה על 'עשיית הטוב' או 'עשיית הרע' (וספק גדול אם ימצא אחד כזה), כי אז נוכל להוסיפו או להחסירו. ולבסוף, לעניין הגוף והנפש - הרי עצם ההפרדה ביניהם מלאכותית היא, כך המחלות התורשתיות – נוכל לראותן כתוצאה של המעשה הרע, שגרם לו הקלקול הנפשי (שנגרם הוא מעצם הבחירה במעשה הרע), כפי שננקט על-ידי אבי השושלת. כך מכירים אנו מהתנ"ך את הקללה לדורות – דור שלישי, רביעי, עשירי, עד עולם, וכך במחזה היווני מכירים אנו, למשל, את הקללה לבית אטריאוס. בכל אופן, נשים לב, כי את שני הפנים האלה של הפרויקט מצאנו גם בדברנו בצלם – את ההימנעות מהמעשה הרע והבחירה בטוב – באיסור שפיכת דם האדם, הבא בסמוך לו, ואת הסרת המחלה – בסיפור "אדם וחוה" שבספרים החיצוניים. אין צורך לציין, כי גם הסמיכות לפרייה ולרבייה, כמו גם שיוך הבחירה החופשית לצלם, מתאימים גם הם לתיאור הפרויקט שלפנינו. ועוד נאמר – ה'ספר' – אף הוא בבחינה בריאת אדם, בריאת עולם - ואכן עסקנו פה גם בסופרים ובכליאתם, ומעתה נבין מהו מקור האיום שבהם. אם הקבלה טוענת שעניין הצלם – בו מאוחדים הדברים כולם, רואים אנו כאן, כי אכן קושר הוא את כל הקצוות.
הסיפור הידוע ביותר על יצירת אדם בידי אדם ביהדות הוא סיפורו של "הגולם מפראג", שנוצר, כפי המסופר, על-ידי הגאון מוילנה. והנה גם שם נוצר הגולם ונכנסה בו רוח חיים על-ידי התוויית אות עברית בו, וכך גם השיב רוחו לבסוף על-ידי הוצאת זו האות – והדבר מתאים לדברנו כאן על הלשון העברית. אותו גולם מסופר עליו כי מוזר היה – ישב כל היום בחוסר-מעש ורק להוראות מפעילו נענה, כמו בווריאציה על סיפור "שוליית הקוסם". עוד מסופר עליו, כי סייע לקהילה יהודית כנגד עלילת-דם נוצרית טיפוסית שטפלו עליהם – ומעניין ששולבו שתי התופעות (כך גם בפרנקלשטיין מוצאות עצמות מתוך בית קברות, ונוכל לשאול – ומניין בא הדם?).
אך הנדסה גנטית אינה בגדר מדע בדיוני, אלא בגדר 'מדע חלוצי'. והרי חלק מן הידע כבר מצוי ברשותנו, וכך גם פרויקט מיפוי הגנום האנושי כבר הושלם. על כן גם מבחינה מוסרית, לא נוכל להסתפק בחוקי הרובוטיקה של אסימוב, שעיקרם – שמירת החיים, אי פגיעה באחר והשמעות למפעיל, אלא יש עלינו לנסחם מחדש – וביתר אריכות, או נאמר – מתוך בסיס אחר. והנה גם מובן עתה טוב יותר ההכרח שדברנו עליו, בדבר חפיפת ההתקדמות המדעית עם ההתקדמות המוסרית, שאם לא כן – האיום הגלום בחידוש אכן יתממש.
לבסוף, גם בחזון אחרית הימים אנו מוצאים לצד התיקון המוסרי גם את הסרת כל חולי ומדווה, ועד ל-"בלע המוות לנצח" (ישעיה, כה', ח') ו-'תחיית המתים' – אך זאת אינו מענייננו כאן. או שמא כן הוא? הרי נגענו בעניין חיי הנצח בדברנו על האלמוות ותחיית המתים אינה אלא – כהגדרתו של המאוים – חזרתו של מה שהתקיים בעבר ונעלם לקיום בהווה, וכן על הלשון העברית נאמר – "שפת אמת תיכון לעד" (משלי, יב', יט'), ועל התורה – "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (משלי, ג', יח'). הזהו עץ-החיים שבגן עדן, שבגן הדנ"א?