האם תיתכן אהבה שאינה תלויה בדבר?

מאת: חגי הופר

האם תיתכן אהבה שאינה תלויה בדבר?

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן: (משנה אבות ה, טז').

הייתי בהרצאה בליל שבועות הזה (התשע"ד) ובה התייחסות למשנה זו ולשאלה האם תיתכן אהבה שאינה תלויה בדבר?

בהקשר זה הוא פרדוקס האהבה של פסקל:

 

“What is the self?

A man goes to the window to see the people passing by; if I pass by, can I say he went there to see me? No, for he is not thinking of me in particular. But what about a person who loves someone for the sake of her beauty; does he love her? No, for smallpox, which will destroy beauty without destroying the person, will put an end to his love for her.

And if someone loves me for my judgement or my memory, do they love me? me, myself? No, for I could lose these qualities without losing my self. Where then is this self, if it is neither in the body nor the soul? And how can one love the body or the soul except for the sake of such qualities, which are not what makes up the self, since they are perishable? Would we love the substance of a person's soul, in the abstract, whatever qualities might be in it? That is not possible, and it would be wrong. Therefore we never love anyone, but only qualities.

Let us then stop scoffing at those who win honour through their appointments and offices, for we never love anyone except for borrowed qualities.”

― Blaise Pascal, Pensées

http://www.goodreads.com/quotes/395197-what-is-the-self-a-man-goes-to-the-window

 

תרגום חופשי:

"מהו העצמי?

גבר הולך לחלון כדי לראות את האנשים שעברו; אם אני עובר, אני יכול לומר שהוא הלך לשם כדי לראות אותי? לא, כי הוא לא חושב עליי בפרט. אבל מה עם אדם שאוהב מישהי בגלל יופייה; האם הוא אוהב אותה? לא, אבעבועות שחורות , שיהרסו את היופי מבלי להרוס את האדם, ישימו קץ לאהבתו אליה.

ואם מישהו אוהב אותי בגלל שיקול הדעת שלי או זכרוני , האם הוא אוהב אותי? לי, בעצמי? לא, כי אני עלול לאבד את התכונות האלה בלי לאבד את עצמי. אז איפה הוא עצמי הזה , אם הוא לא בגוף ולא בנפש? ואיך אפשר לאהוב את הגוף או הנפש , למעט למען איכויות כאלה, שהם לא מה שעושה את העצמי, שכן הם מתכלים? האם אנחנו אוהבים את החומר של נפשו של אדם, באופן המופשט, לא משנה אילו איכויות יכולות להיות בה? זה לא אפשרי , וזה יהיה לא בסדר. לכן אנחנו אף פעם לא אוהבים אף אחד, אלא רק איכויות.

תן לנו אז להפסיק ללגלג על אלה שזוכים בכבוד באמצעות המינויים שלהם ומשרדיהם, שכן אנו לא אוהבים אף אחד, פרט לאיכויות שאולות. "

- בלז פסקל , הגיונות

 

האם באמת אנו אוהבים את זולתנו רק בגלל תכונות שיש בו? והאם באמת כל דבר אחר הוא "לא בסדר"?

האמת היא שישנה אף האהבה לכלל האנושות, או לבני האדם בכלל (לפי הבחנתה היפה של המשוררת ויסלבה שימבורסקה), ואין כל רע באהבה זו, שהרי כל בני האדם הם יצירי האל וזקוקים לאהבה וחמלה ("ארחמך ה'" בתהילים מפורש – אוהבך, וכן "רחימו" בארמית זו אהבה, "בדחילו ורחימו" – ביראה ובאהבה). כולם ברואים בצלם, או אף אפשר לומר, כי לכולם נשמה, להבדיל מנפש, החצובה ממרומים. זו התשובה הנוצרית המסורתית, המטיפה לאהבה כללית, גם של החוטא (ואכן, לאהבת הצדיק בלבד ישנה בעיה, שכן ברגע שהוא ימעד ויחטא תתחיל לשנוא אותו, והרי אין אדם שלא יחטא. זו, אם כן, אהבה לא יציבה).

התשובה היהודית, לעומת זאת, היא שונה. אמנם גם היהדות מדברת על נשמה ועל בריאה בצלם, אבל הפירוש שונה. וכך אמרו אדם על הבריאה בצלם (ובעבר התייחסתי לציטוט זה בשלילה):

 

"לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם,

לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת,

מַעֲלִים עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא.

וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת,

שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ.

וְשֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַמִּינִים, רָשוּיּוֹת הַרְבֵּה בַּשָּׁמַיִם.

לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ מֵאָה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה,

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבֵעַ אֶת כָּל הָאָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל

אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.

לְפִיכָךְ לכָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹמַר: בִּשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם."

(משנה סנהדרין ד, ה').

 

כלומר, לפי זה דווקא הייחודיות, שהיא צלם אלוהים שבאדם, היא זו היוצרת האהבה. האדם כפרט, הנאהב בבלעדיות. אנו אוהבים את מכלול תכונותיו הבלעדיות, שלא ניתן לשכפל. גם שימבורסקה שהזכרתי סברה כי "אהבה דורשת בלעדיות". וכה היא כתבה בשירה "אהבה מאושרת" (או "אהבת אמת"):

 

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,
הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל - 
מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?

מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,
זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים
שֶׁכָּךְ נִגְזַר - כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;
הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם - 
לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?
הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.
הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,
מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל.

הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:
לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,
מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!
שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים - בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים - מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן
וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,
הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה - 
הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!

קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְשַׁעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים,
לוּ נִתַּן הָיָה לְחַקּוֹתָם.
עַל מָה הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ הַדָּתוֹת, הַשִּׁירוֹת,
מֶה הָיָה נוֹתַר בַּזִּכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן,
מִי הָיָה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּחוּם בִּגְבוּלוֹת.

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה הֶכְרֵחִי?
הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַתְּבוּנָה מוֹרִים לִשְׁתֹּק עַל-אוֹדוֹתֶיהָ
כְּעַל שַׁעֲרוּרִיָּה מֵהָרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים.
יְלָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בְּלֹא עֶזְרָתָהּ.
לְעוֹלָם לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה לְאַכְלֵס אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְרַחֶשֶׁת רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת.
אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.

בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת. 

http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=712