קוד: אפלטון והתנ"ך: מקור השפה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
האדם, הוא אדם הראשון, שמוזכר כאן בהא הידיעה, קורא לכל דבר בשמו והמסורת או הקבלה אומרת שנתן שם על-פי מהותו של כל דבר. גם במקומות אחרים בתנ"ך אנו יכולים לראות הרבה פעמים ששמות ניתנים על-פי המהות ובשיטה זו נוקט אף האל עצמו, למשל בשינוי שמו של אברהם מאברם.
והנה, בדיאלוג של אפלטון "קראטילוס" קרטילוס אומר - "כל דבר ודבר נכון לו שמו על פי טבעו" (כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ' 511) ועל זה נסוב כל הדיאלוג: סוקרטאס אומר, כי לדברים יש הוויה קיימת, שאינה כרוכה ביחסם אלינו, שהרי אם כולם שווים אין נכון יותר ונכון פחות - והמחוקק קבע את השמות. אז הוא מנתח את מוצא השמות, אך לבסוף הוא מגיע אל היסודות של המילים. הוא מעלה את הטענה כי - "שם - חיקוי קול הוא" (שם, 568) ודוחה זאת, אלא - שחייבים להפריד התנועות והאותיות. כמו כן אין לנקוט תירוצים כמו - האלים קבעו, או נכרים, או קדמונים, אלא לתת חשבון. וחותם - המילים חלקן נקבעו יפה וחלקן לא.
גזירת המילים ממילים בסיסיות יותר ידועה לנו מן הבלשנות, אף כי נראה - ואינני דובר יוונית - כי סוקרטאס מפריז בניתוחיו, ואולם להסבר מקורן הראשון קצרה ידינו מהגיע ורק הקבלה מתייחסת לכך. גם אני ניסיתי להתייחס לכך בספרי - "יסודות הבניין" והרוצה יעיין שם. ועוד יש לתת את הדעת על החלוקה לשפות שונות. התנ"ך המתייחס לכך כידוע בסיפור על מגדל בבל.